|
לפעמים נשמעת שאלה, איך מתיישבת הציפייה המתמדת לגאולה עם המאמר "אין בן-דוד בא אלא בהיסח-הדעת". שאלה זו יכולה להוות דוגמה טובה ל'קושיות' שנובעות מאי-הבנה של המקורות ושל כללי התורה.
נניח לרגע, שאכן יש מאמר חז"ל שבו אנו נדרשים ל'היסח-הדעת' בעניין הגאולה. מול המאמר הזה עומדים פסוקים רבים ושפע מאמרי חז"ל והלכות המדברים על חיוניותה של הציפייה למשיח; אין-ספור תפילות, בימי חול, שבת וחג, המבטאות את הכמיהה העצומה לגאולה; שורה ארוכה של גדולי ישראל (בכל הדורות), המהווים דוגמה חיה לציפייה פעילה לביאת המשיח. האם כל אלה נעשים תמוהים ומוקשים בגלל מאמר חז"ל אחד, או שההפך הוא הנכון - שעלינו למצוא ביאור למאמר זה, הסותר אולי פסוקים, ריבוי מאמרי חז"ל, הלכות, תפילות ו'מעשה רב' של גדולי ישראל?!
בלי חישובים
אבל לאמיתו של דבר, אין צורך להתאמץ הרבה כדי למצוא ביאור ל'קושיה'. כשמעיינים במקור הדברים מגלים, קודם-כול, שאין בנמצא מאמר בנוסח הנ"ל. יש מאמר1: "אין בן-דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה". כמו-כן נאמר1: "ג' באין בהיסח-הדעת; אלו הן: משיח, מציאה ועקרב". זו קביעת עובדה, שהגאולה תבוא פתאום, מבלי שנדע מראש מתי בדיוק היא תבוא.
יש השואלים מהמסופר באותה סוגיה, שכאשר ר' זירא מצא את החכמים עוסקים בגאולה, אמר להם: "במטותא בעינא מנייכו, לא תרחקוה" (=בבקשה מכם, אל תרחיקוה), כשהוא מסתמך על המאמר שהמשיח בא בהיסח-הדעת. אבל כשמעיינים ברש"י מגלים מיד, שאין הכוונה לחכמים שדיברו על הציפייה לגאולה, אלא שהם עסקו בחישובי הקץ ("לידע מתי יבוא"). על כך אמר ר' זירא: חישובי הקיצים מרחיקים את המשיח, כי הוא יבוא בהפתעה, בהיסח-הדעת, מבלי שנדע מראש את יום בואו.
ואכן, הכוונה הפשוטה במאמר זה היא, שלא נדע מתי תבוא הגאולה. כשם שאי-אפשר לדעת מראש מתי תימצא מציאה ומתי יעקוץ עקרב, כך גם הגאולה תבוא בהפתעה. אנחנו צריכים להתפלל על הגאולה, לייחל לבואה ולחשוב עליה כל היום ("לישועתך קיווינו כל היום"), אבל לא נדע מתי בפועל יבוא המשיח, כי הדבר יקרה במפתיע.
אדרבה, שני הפרטים הנוספים באותו מאמר (מציאה ועקרב), ממחישים עד כמה אין המחשבה והציפייה לגאולה סותרות את 'היסח-הדעת'. אדם יכול להתהלך כל היום במחשבה שהוא רוצה למצוא מציאה - האם משום כך לא יהיה רגע המציאה כהפתעה? או אדם שמהלך בשדה מתוך מודעות מתמדת לסכנת העקרבים שבסביבה, האם יוכל לדעת מראש מתי בדיוק יעקוץ אותו עקרב? כך גם הגאולה - אנו צריכים לחשוב עליה כל הזמן, לצפות לה, להתפלל עליה, להתכונן לקראתה, ועם זאת, ברור לנו שהיא תבוא בהפתעה.
מפליאים דברי המהרש"א על מאמר זה. הוא מסביר מדוע נכרך עניין המשיח דווקא עם מציאה ועם עקרב: "אם זכה... יבוא לו משיח בהיסח-דעת של מציאה, ששמחה וטובה יהיה לו; לא זכה - יהיה לו ביאת המשיח כהיסח-הדעת דנשיכת עקרב, לרעה לו".
תמיד נופתע
בספרי מאורי החסידות ניתנו הסברים מעמיקים יותר למאמר זה, שהמשיח בא בהיסח-הדעת. אחד מהם - כאשר יהודי מתבונן סביבו ואין הוא רואה שום מקום שהגאולה תוכל לבוא במצב כזה ואף-על-פי-כן, הוא מניח את דעתו זו בצד (היסח-הדעת), ומאמין באמונה שלמה, אמונה שהיא למעלה מהדעת, שהמשיח יבוא היום ממש2.
בספר התניא3 מוסבר, שגילוי המשיח הוא דבר שלמעלה מהדעת. ביאת המשיח "היא גילוי בחינת נקודה פנימית הכללית", "למעלה מבחינת הדעת". זו מתנה מלמעלה, שהאדם עצמו אינו יכול להגיע אליה באמצעות דעתו ושכלו, אלא הקב"ה נותנה לנו באופן שלמעלה מהדעת.
כ"ק אדמו"ר זי"ע הסביר4, ש'היסח-הדעת', זהו סוג עליון של ציפייה למשיח. אנו נדרשים לצפות למשיח לא על בסיס הבנתנו האישית בטוב שיהיה לנו כשיבוא המשיח. עלינו להסיח את דעתנו מכל המחשבות על טוב גשמי או רוחני, והמחשבה צריכה להיות בדבר אחד בלבד - שתושלם הכוונה האלוקית בבריאת העולם, "להיות לו יתברך דירה בתחתונים".
חלילה אפוא להסיח דעת מהגאולה. אדרבה, זהו הביטוי האמיתי והשלם של האמונה בביאת המשיח, ועל המצפה לגאולה נאמר5: "אשרי כל חוכי לו". מי שבכל-זאת חושש שמא הציפייה לא תאפשר לו להיות ב'היסח-הדעת' לקראת ביאת המשיח - תנוח דעתו, שכן ככל שיצפה ויתכונן, עדיין יעמוד מופתע ומשתאה מול עוצמת ההתגלות האלוקית בביאת המשיח ובגאולה האמיתית והשלמה.
(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)
______________
1) סנהדרין צז,א.
2) ראה ליקוטי-שיחות כרך י, עמ' 172.
3) איגרת-הקודש פרק ד.
4) שיחת ש"פ עקב תשי"ג.
5) ישעיה ל,יח.
|
