מה אתם אוהבים ב YBC שאין בפרחי מיאמי, ולהיפך?

ברוך מחיה הפורומים..
מישהו יקרא את מה שאני כותב??
אני אישית הרבה יותר אוהב ומתחבר לסגנון של ישיבה בויס. עם הערכה עצומה לירחמיאל 'והנערים אשר איתו', אבל אני הרבה יותר אוהב את המוסיקה והעיבודים של אלי.

לגבי הביקורות, יש כמה דברים שראוי לדעת:
ילדי ישיבה בויס לא צורחים. צריך לדעת שלכתחילה מנעדי הקולות שאלי וירחמיאל בוחרים למקהלותיהם, הנם שונים.
ירחמיאל, באלבומים רבים, משתמש בשני קולות יחסית בוגרים, ובד"כ הוא מעבד עיבוד קולי לשני קולות בלבד, ומדובר בקולות של נערים צעירים (שימו לב למודעות מבחני הקבלה באתר שלהם- בד"כ השורות פתוחות עבור גילאי 9-12 שנשארים לעתים עד גיל 14 זה הטווח בדרך כלל). יש לתת את הדעת על זה שבהופעות הוא מעבד תפקידים שונים גם לבוגרים מבוגרים וגם לנערים בוגרים יותר שהם בוגרי הרכבים מהשנים הלא כל-כך רחוקות. הקולות שירחמיאל מעבד הם מלכתחילה נמוכים יותר (למעט חריגים כמו מי ששר ב'מהרה' בדיסק 'יבא' "נגייינננתתתםםםםםם" בטון גבוה כזה, שמייק בראנט ז"ל היה מלווה מלמטה).

לעומתו, אלי גרסטנר, בונה את העיבוד הקולי שלו אחרת לגמרי. לא לא- הוא לא מלמד את תלמידיו לצרוח, הם שרים בדיוק כמו השכנים שלהם מפרחי מיאמי ומיונגרליך. אלא, שהסיבה שאתם שומעים הבדל היא העיבוד שאלי יוצר לנערים: אלי בונה עיבודים לקולות בטונים גבוהים. הוא בונה הרמוניות בטונים גבוהים, ולשם כך הוא מקבל למקהלתו גם ילדונים. כאשר הנערים הבוגרים שבמיאמי היו מקבלים תפקידים בולטים יותר, מקבלים אצל אלי תפקידי ליווי ורקע (ראו בעצמכם בקליפים שלהם! ילדי ז-ח עומדים מאחורה בליווי! אצל ירחמיאל הם יכולים להיות עדיין הקולות הבולטים!) אבל מכיוון שבד"כ לילדים צעירים אין מנעד רחב, הרי שלמצוא ילדים כאלו זה דבר לא קל. לכן סולנים כמו יעקב מרדכי הם כל-כך נדירים. אריה שמככב שם בערך מאז תשע"ז גם הוא היה כוכב לא קטן בצעירותו, אבל בגלל הקול המיוחד שלו, הוא נשאר כזה גם בשנים שאח"כ (הוא פותח את השיר 'ולשלום').
עוד נקודה שקשורה לעיבוד של אלי: כשאתם שומעים מרווח של קווינטה (מרחק של חמישה טונים- תלחצו בפסנתר על דו ועל סול- המרחק ביניהם הוא קווינטה) באקורד מינורי בקול זך וצלול של ילדי א-ג, הקווינטה יכולה לגרום לכם לחשוב שהם צורחים גם כי הקולות היפים האלו דקים מאוד, וגם כי האוברטונים של אקורד מינורי ושל קווינטה, יוצרים שבירה כלשהי ביניהם וזה בטעות נשמע צרחני/צרוד, אבל זה לגמרי לא.
הסבר מוחשי: אם יש לכם אקורדיון בבית, שימו לב שיש לו לחצן שבמצב אחד האקורדיון ינגן בו צליל בודד ורגיל, ובמצב שני ינגן בו צליל שנשמע 'צרוד' אבל הוא לא צרוד כלל, אלא רק מוסיף לכל צליל בס במרחק של קווינטה מלמטה.
ההוכחה שישיבה בויס לא צורחים היא ההופעות שלהם- אין סיכוי לשיר כ"כ הרבה זמן בצרחות. מי שדתי לאומי פה וזוכר מה זה מוצ"ש ארגון, יודע שזה נכון.


באופן די דומה אלי מעבד את הקולות של החבר'ה.
אני יותר אוהב את המוסיקה המדהימה של אלי, יש שם מקום נרחב הרבה יותר לכלי הנגינה, עיבודים מקסימים של המוסיקה עצמה, המוסיקה משמשת מנוף אדיר לרגש שהילדים מביעים בשירה הזכה, המדהימה והשמיימית שלהם. העיבודים של אלי כוללים יצירות מתח במוסיקה באופן שמשרת את השיר בצורה מושלמת. בגלל שאלי הוא המעבד והמלחין הוא יכול להגיע להפקות כאלו. ירחמיאל הוא כשרוני לא פחות, אבל ההתמחות שלו מתרכזת בלחן ועיבוד קולת הנערים. המעבדים המוסיקליים שלו הם חיצוניים למקהלה, ולכן מן הסתם נדרש לו תקציב אחר, ויש לתקציב את המגבלות שלו. המ גם שירחמיאל במשך שנים רבות עבד עם מעבדים מסוימים בעלי סגנונות מסוימים, שעיבדו גם את המוסיקה של הרב קרליבך זצ"ל, של פריד, של מרדכי בן דוד, מיכאל שטרייכר, דדי גראוכר ועוד. כך שייתכן שלחלקכם שרגילים לשמוע אותם ומאוד אוהבים את העיבודים שלהם, לא קל כל כך להתרגל לעיבודים החדשניים של אלי (גם הקודמים מעבדים מוסיקה מאוד אמריקאית).

סתם בתור אתגר מעניין, עלה לי רעיון להציע לירחמיאל ולאלי לעשות פרויקט שבו הם לוקחים שירים אחד של השני ומעבדים את הקולות לפי השיטה שלהם. אני מדמיין את 'אשמח בה'' של מיאמי בעיבוד של אלי גרסטנר... יכול להיות מגניב.

אני אוד אוהב שפרחי מיאמי ממשיכים להיות פעילים ולהוציא מוסיקה משובחת, ומאוד מתבאס שישיבה בויס והחבר'ה כבר פעילים כיום הרבה הרבה פחות, ומקוה שהם יחזרו בקרוב מתוך נסיבות טובות, לפעילות מלאה ושאלי ימשיך ליצור יחד איתם מוסיקה נפלאה שראויה לקדמת במת היצירה היהודית.
מחכה לך אלי!! בהצלחה רבה.

לכל המתעניינים, עוד בעניין בקצרה:
באלבום 'יבא' של פרחי מיאמי, יש כמה שירים שבחלקם ירחמיאל עיבד שלושה קולות לנערים: 'איום ונורא' (מתישהו אחרי תחילת דקה 2:00), 'מעם ה'' ועוד. חלק מהאפקט מתקבל בעיקר בגלל כמה נערים, כשהקול הבולט בהם הוא של דוד קרנזר, שיש להם מנעד גבוה וירחמיאל בנה להם עיבוד לקול שלישי. בקטעים האלו- הם מזכירים מעט את ה'צרחנות' של ישיבה בויס. האזינו לאלבום ושימו לב. עכשיו תבינו שכשם שמיאמי לא צורחים פה, כך גם ישיבה בויס לא צורחים. זו המיוחדות של העיבוד הקולי. יש פה שני מוסיקאים מחוננים.
האזנה נעימה!

תוקן על ידי קודי ב- 13/11/2022 13:23:29

חוזר להשוואה שכותרת (אגב, הרבה צפו בשרשור הזה מאז, אז יאללה תגיבו...מעניין לקרוא את דעתכם):
יש משהו מאו דמיוחד במוסיקה של אלי גרסטנר, שהוא מאוד יודע לרגש. העובדה שכלי הנגינה מקבלים במה נכבדת אצלו, מלבד הילדים, נותנת נופך נוסף וגדול מאוד למוסיקה שלו. הוא משתמש המון בכלים ובעיבודים כדי לרגש. דוגמאות טובות לכך הן ברגעי השבירה ו/או העליה בשירים כמו שבחי, על הכל, ואהבת, מי אדיר, ועוד רבים. הדבר

הזה מאוד אמוד חסר לי אצל פרחי מיאמי. המעבדים שלהם מוכשרים, המוסיקה מדהימה, אבל זה פשוט עולם אחר. השיר של מאימי ששמעתי והיה הכי מרגש בלחן והעיבוד שלו היה 'מהרה' הישן מהאלבום 'כלל ישראל', אבל העיבוד שלו הוא כמעט מינימליסטי, כך שלא נוצרות בו נקודות רגש עוצמתיות.
זה יפה מאוד. זה לא חיסרון. זה באמת שיר מדהים. אבל טכנית- אני חושב שיש לשיר הזה פוטנציאל להפוך למסחטת דמעות מוסיקלית. אשמח לדעת אם מישהו יכול להפנות אותי ללחן/עיבוד שקיים אצל מיאמי ומסוגל לגרום סערה רגשית כמו ההתפרצויות המוסיקליות והווקאליות של ישיבה בויס. אני עדיין לא מכיר כזה (ואני לא מכיר רוב מוחלט של השירים שלהם). יש להם שירים מתפרצים בשמחה עם המון אש, אבל אישית- עוד לא מצאתי אצלם התרגשות מסוג אחר.

האם אני אמצא? עכשיו כשאני חושב על זה, יש שוני מהותי בין העיבודים- לאלי יש הרבה עיבודים שפוטנציאלית- הם מגיעים לנקודות רגש כאלו, שאפשר לבכות איתם. אבל רוב השירים השמחים של אלי גרסטנר הם עדיין לא כמו 'שירה', או 'רוח', של פרחי מיאמי.. (כתבתי בהתחלה גם את 'אשמח' אבל מחקתי כי לישיבה בויס דווקא יש כמוהו- את טוב, ואת  MI X 6 ועוד)

אז אולי זה פשוט האופי השונה של המעבדים של ירחמיאל מול אלי גרסטנר?
מה אתם אומרים?