| נשלח ב-20/4/2009 11:32 |
 |
| |
לזכור ולמחוק את זכר עמלק - השואה
יום אחד בשנה מוקדש לזכר השואה האיומה, בה ניספו למעלה מ-6 מיליון יהודים. מי שלא היה שם - לא יכול לדעת את
גודל הזוועה, הטירוף. המחשבה לא תופסת איך, איך אדם עם שכל בראשו יכול להתעלל ולרצוח יהודי רק בגלל שהוא
יהודי...
איך היהודים עברו את המסע הארוך הזה לתוך חשיכה ארוכה שלא נגמרת, וחלקם הצליחו לשרוד, להגיע לארץ ישראל
ולהמשיך לחיות עם זכרונות העבר הנורא, חלקם הגדול חזה ברצח בני משפחה אהובים, בכאב הנורא של אובדן, אובדן
חיים ואובדן צלם, איך ?
 הם שילמו את מחיר יהדותם, גובה הדם היה עמלק ימח שמו וזכרו.
האשכול הזה יעסוק בשואה האיומה. נביא לכאן כל מה שעוסק בשואה. חשוב גם להדגיש את הפגיעה ביהודים בגלל דתם
ואמונתם. למה זה קרה לנו ? האם התורה מזכירה את השואה באיזו דרך ? ומה אנחנו יכולים להפיק מהשואה האיומה
שעברה עלינו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:40 |
|
| |
גם אחרי שיהודים הצליחו לעבור את מאורעות השואה האיומה, ולהגיע לארץ ישראל, חלק גדול מהם נוכח לדעת שישראל, שקיבלה הון רב מגרמניה אותו היתה אמורה להעביר לניצולים - "התאייד" . המוסר האנושי שנרמס בידי עמלק, נרמס גם בידי שלטון יהודי שהקים מוסדות (יד ושם ועוד), הנציח ומנציח בימי זכרון - אבל היפנה עורף ליהודים אומללים שאיבדו את כל רכושם במדינות מוכות השואה כדי להגיע לארץ ישראל, וגילו שההסתאבות השלטונית בישראל מכה בהם גם כאן, הרבה מהם מתו חסרי כל, כשכספי רבים שהיו צריכים להגיע להם - נשארו בידי מוסדות המדינה ואישים שכנראה עשו בהם שימוש.
תוקן על ידי 3ברית ב- 20/04/2009 11:44:33
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:42 |
|
| |
הנכם מוזמנים לעיין בספר מן המצר להרב ווייסמאנדל זצ"ל, ועוד ספרים
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:48 |
|
| |
יש לך אולי קישור ? או ציטוטים מהספר ?, מאד אודה לך.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 15:27 |
|
| |
השואה נרמזה במגילת אסתר
חכמינו לימדונו שכל העריצים והרשעים המתעמרים ומשתלחים בנו אינם ב"מקרה" או על דעת עצמם , אלא שבט חובלים בידי הקדוש ברוך הוא [למרות זאת ניתנת לכל אחד מהם הבחירה בטוב או ברע והרעים באים על עונשם].
לאחר יציאת מצרים מתרחש סיבוב המלחמה הראשון בין עם ישראל לעם עמלק, המלחמה אינה "מקרה", אלא התרחשה ב"רפידים" לרמז שרפו ידיהם של ישראל מן התורה ולכן "שבט החובלים" היה עמלק.
מדוע בא העם העמלקי ממרחק רב כדי להלחם עם ישראל, הרי אין לו שום סיבה לא כלכלית ולא טריטוריאלית או כל עילה אחרת למלחמה ?
הביאור הוא שלאחר שכל העולם ראה את השגחת וידו החזקה של בורא העולם הקדוש ברוך הוא אשר הוציא את עם ישראל ממצרים בשרשרת של אותות ומופתים, מופיע עמלק ממרחק כדי לנפץ את האמונה ולהוכיח לכל העולם שהכל נוצר במקרה ואין שום השגחה ממרומים. לכן מצווה התורה "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך..." עמלק בא בגישה שהכל "מקרה". נקודה זו מסבירה מדוע שמו וכיסאו של בורא העולם אינם בהגדרת שלם עד להעלמו המוחלט של עמלק מן העולם, מכיוון ששלמות תיתכן רק בהכרה של כל אנשי העולם ש"אין מקריות" אלא הכל בהשגחת הבורא.
בסיבוב המלחמה הראשון ניצחו עם ישראל והרגו את גיבורי החייל העמלקים (כך היה ציווי ה')
בסיבוב המלחמה השני שנפתח ע"י עם ישראל בניצוחו של שאול המלך, נותר לפליטה רק המלך העמלקי אגג שממנו המשיכה שושלת עמלק.
בסיבוב המלחמה השלישי שהכריז המן בן המדתא האגגי, ניצחו העם היהודי בראשות מרדכי ואסתר.
כעת נתמקד בסיבוב המלחמה הרביעית:
הגמרא (מגילה ו:) מבארת את בקשתו של יעקב מבורא העולם "אל תתן ה' מאוויי רשע, זממו אל תפק". רבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע תאוות לבו. זממו אל תפק – זו גרממיה (הגאון מוילנא תקן את הגירסא "גרמניה") של אדום, שאלמלי הם יוצאים מחריבין כל העולם כולו.
הגמרא ממשיכה ומביאה סימנים כדי לזהות את גרמניה. שלוש מאות נסיכויות יש בגרמניה הנאבקות במאבקים פנימיים ביניהם, ואם הם יתאחדו יחדיו קיימת סכנה קיומית לעם ישראל והשתלטות על העולם.
באנציקלופדיה העברית בערך "גרמניה ההיסטורית" מוזכר שגרמניה המודרנית הורכבה משלוש מאות נסיכויות. ואכן גרמניה בראשות היטלר רצו והחלו בתכנית להשתלט על העולם ולהשמיד את כל העם היהודי.
אחד הגילויים המפתיעים לו זוכים אנו בדורנו הוא נושא ה"קודים וצפונות בתורה", בדילוגי אותיות שווים ובמקום מרוכז הקשור לנושא, מוצאים בעזרת המחשב גילויים בנושאים שונים, [הראשון בדורנו שגילה את הדבר היה הרב ויסמנדל זצ"ל אשר הבין בזמן השואה את המתחולל ובשעת הגירוש לקח עמו לרכבת המוות מסור שהוסתר בככר לחם, בדרך הוא ניסר את הסורג וקפץ החוצה, הרב ויסמנדל עשה מאמצים כבירים כדי לדווח ולזעזע את יהודי ומדינות העולם במטרה לעצור את השמדת העם היהודי].
כאשר קיבל המחשב הוראה לסרוק את כל ספר התורה ולסמן את המקום בו מוצפנת המילה "השואה", היא נמצאה בדיוק בפסוקים המתארים את הסתר הפנים של בורא העולם בעקבות הפרת הברית של עם ישראל, אותה פרשה שהגמרא לימדה ששם נרמזת ומסתתרת אסתר המלכה. מיד נשלחו מילים נוספות הקשורות אף הם ונמצאו בקרבת מקום "רצח עם" "גרמניה" "היטלר" "איכמן" "אושויץ" ועוד.
לאחר הריגת עשרת בני המן מבקשת אסתר מהמלך "אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום, ואת עשרת בני המן יתלו על העץ. ואכן במגילה יש עמוד שלם המוקדש לתליית עשרת בני המן "ואת פרשנתא ואת דלפון...
חכמינו מלמדים שמגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש ומכילה רובד פנימי נסתר, וכך למשל כל מקום שכתוב המלך ולא נאמר המלך אחשוורוש, הרמז למלך העולם הקדוש ברוך הוא.
אסתר מבקשת מבורא העולם גם "מחר" בעתיד ("כי ישאלך בנך מחר") לתלות את עשרת בני המן [על כל שם נכתב "ואת", מילה הבאה לרבות ולהוסיף עוד אחד].
"ויאמר המלך להעשות כן", ואכן לאחר כ-2300 שנה מתקיימים משפטי נירנברג לעשרים ושלושה פושעי מלחמה נאצית, מתוכם אחד עשר נידונו למוות שלמרבה הפלא לא מול כיתת יורים כיאה למשפט צבאי, ולא בכסא חשמלי כיאה לממשל אמריקאי, אלא בתלייה...
רגע, האם פספסנו משהו ? הרי אסתר ביקשה שייתלו עשרה. שעתיים לפני התלייה הצליח הפושע גרינג להתאבד בתאו וכך נותרו עשרת הצוררים שניתלו.
נתבונן במגילה בעמוד המתאר את שמות עשרת בני המן ונגלה שישנם שלושה אותיות הכתובות בגודל קטן (אות זעירא) כיון שכך מקובלנו מדור לדור. האותיות הם: ת' – פרשנדתא ש' – פרמשתא ז' – ויזתא. חיבור האותיות מביא אותנו לשנת תש"ז שבה ניתלו עשרת הרשעים בכ"א תשרי יום הושענא רבה [אשר בו נשלחים הגזרות שנכתבו בראש השנה ונחתמו ביום הכפורים, לביצוע].
המפליא הוא שיוליוס שטרייכר [עורכו של השבועון הגרמני "דר שטירמר" אשר הפיץ שנאה ועודד את העם הגרמני להשמיד את היהודים] אחד מעשרת הנידונים למוות, כשהחבל כרוך לצווארו זעק הייל היטלר, התבונן לעבר הקצינים של בנות הברית ולעבר שמונת העיתונאים שנבחרו לסקר את האירוע, וזעק "חג פורים 1946" רגע לאחר מכן נפער הפתח, החבל התהדק ו...
נסיים במזמורו של דוד המלך "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני", לא רק ה"משענת" אלא אפילו "שבט החובלים" ינחמוני ביודעי שהאוחז בשבט הוא אבא האוהב שבשמים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 22:29 |
|
| |
כך הועבר הרב לאו מבוכנוולד לארץ
במהלך מחקר בארכיון הג'וינט העולמי התגלו מסמכים המתעדים את המשימה להעברת מאות ילדים יתומים ששוחררו ממחנה הריכוז בוכנוולד לארץ ישראל. חשיפת המסמכים, שהגיעו לידי ynet, זימנה הפתעה מרגשת לאחד מאותם ילדים - הרב ישראל לאו
173 ילדים יתומים, במסע לארץ ישראל. כמעט בדרך מקרה נחשף לאחרונה תיעוד מרתק של העברת מאות ילדים יהודים שנמצאו במחנה הריכוז בוכנוולד, עם שחרורו על ידי כוחות הברית, אל צרפת ומשם לארץ ישראל. ברשימות שנמצאו בארכיון הג'וינט העולמי בניו יורק והגיעו לידי ynet מופיעים שמותיהם של רבים, בהם הרב ישראל לאו וזוכה פרס נובל לשלום אלי ויזל.
במפגש מרגש שהתקיים אתמול (א') מסר מנכ"ל הג'וינט בישראל, ארנון מנטבר, ליושב ראש יד ושם, הרב לאו, אלבום ובו מסמכים ותמונות המתעדים את פעולות הג'וינט העולמי שנעשו מייד בתום המלחמה להבאתם כ-1,000 ילדים יהודים ששוחררו מבוכנוולד לישראל.
המסמכים השונים נמצאו במסגרת עבודת ארכיון שנעשתה במשרדי הארגון בניו יורק, לטובת כתיבת ביוגרפיה על אחד ממנהליו הבולטים של הג'וינט העולמי בתקופת מלחמת העולם השנייה, ג'ו שוורץ. המסמכים, מסבירים אנשי הארגון, מצביעים על מעורבותו הגדולה של הארגון בהעלאתם של יהודים לארץ ישראל לאחר המלחמה, בניגוד למה שנטען בחוגים שונים, כי הג'וינט היה ארגון לא ציוני.
המסמכים מתעדים את ביקורו של שוורץ במחנה בוכנוולד אחרי השחרור וכן את החלטתו להעביר מיידית את הילדים היהודים לארץ. יוזמתו של שוורץ היתה בניגוד לעמדתו של ארגון הפליטים של האו"ם, שסבר כי יש לטפל בילדים במקום, עד למציאת פתרון עבורם.
על פי הרישומים שהתגלו, מנכ"ל הג'וינט דאז שוורץ פעל ביתר שאת לממש את תוכניתו: הוא השיג את סכום הכסף הנדרש ממשרדי הארגון בניו יורק, הוציא אישור מארגון הפליטים ובמקביל השיג גם את אישור השלטונות צרפת להעברת הילדים לתחומה. מאות הילדים שנלקחו מבוכוונלד הועברו לבתי הילדים בפריז ובאקווי, בשיתוף פעולה עם ארגונים יהודיים נוספים, ומשם הם עלו לארץ באמצעות אניית המעפילים "מטרואה".
"שמי ושם אחי מופיעים ברשימות", סיפר ל-ynet הרב לאו. "אני מכיר היטב רבים מהאנשים שמופיעים ברשימות הללו וזה מאד מרגש".
לכתבה המלאה עם וידאו - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3703816,00.html
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 01:24 |
|
| |
3בריתשאלות רבות שאלת בראש האשכול לא על כולן ניתן לענות בצורה מיטבית שגם יסבר את האוזן אין ספק שרצח המוני יהודים רק בגלל דתם הינה הזוועה הגדולה ביותר שידע העם היהודי (על אף שהיו זוועות רבות במשך 2000 שנות גלותינו)
שאלת איך אדם עם שכל בראשו יכול להתעלל ולרצוח רק בגלל יהדותו אני מפנה אותך לסרט הנחשול (מבוסס על מקרה אמיתי בשנות ה60) ודאי שאין בכך להצדיק את מעשי הגרמנים, אך יש בזה כדי להבין במעט מה מנהיג מטורף מסוגל לעשות
שאלת איך חיים עם זה אחר כך יש כאלה שבאמת לא הצליחו והפכו למעין בני אדם שקופים ללא זהות או שחיו בהכחשה וכאילו מחקו פרק זה בחייהם אך אלה שכן צלחו עשו זאת ע"י מעשה די פשוט שנקרא "הפרד ומשול" הם "מיסגרו" את התקופה הזו, לא בהכחשה, אלא בתבנית כך שברבות הימים יכלו לחזור ולספר אותה (גם עם ההרגשים) אך בלי לחבר את זה להווה המתרקם
שאלת למה זה קרה לנו זו כמעט שאלת השאלות ואי אפשר ממש לתת תשובה על כך מעבר שזה היה רצון הבורא ואין לנו לדעת חשבונותיו מצד אחד אי אפשר לומר שמתו שם חוטאים שכביכול הגיע להם הרי נמחקו קהילות יהודיות, חסידויות שלימות שהיו יראי שמיים בכל רמ"ח ושס"ה מצד שני היו כאלה שניסו להתמזג עם המדינות בהן חיו והרי כתוב עם לבדד ישכון כלל: רצון הבורא הוא טוב ולהטיב, כך שלא ניתן במחשבה אנושית לעשות את החשבון הזה למה
שאלת אם התורה מזכירה את השואה כן, במספר מקומות אחת הביטויים הקשים ביותר בקללות בספר דברים ל"א הוא הסתר אסתיר פני ביום ההוא (במאמר מוסגר בשיטת דילוגי האותיות נמצא שם המילה "השואה" "ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו. ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלוהים אחרים") ההסתר הכפול זה מצב שכביכול אנו דוחים את התגלות השכינה בשתי ידיים וזה מביא אותנו שוב לשאלה הקודמת שלא ממש ניתן לענות עליה
שאלת מה ניתן להפיק מהשואה ניתן ללמוד שבכל דרך שנבחר בין אם זה הובלה הכצאן לטבח, בין אם זה מרד גטאות, או לחימה עם פרטיזנים מהיערות. ההצלחה או הכשלון הם לא ממש בידינו שלנו, אלא שיש מנהיג לעולם, ואם זה רצונו אי אפשר למנוע זאת. עם כל זה, אין זה מונע מאיתנו את ההשתדלות, לפעול כל אחד במדרגתו, כדי לחיות, אך בו בזמן גם להיות מוכן למסור את הנפש (עומד לנגד עיני אותה האמא שביקשה מהקצין הגרמני שרצה להורגה סכין על מנת למול את בנה בטרם ימות, בכדי שימות כיהודי)
עם כל זאת ובאותו ענין יש לי הרבה טרוניה על ההנהגה היהודית בארץ בתקופת בשואה, שממש לא עשו את ההשתדלות מספיקה על מנת להציל יהודים מהשואה. ובכך אני מפנה לספרו של מ. וזלמן "אות קין" המספר על תקופה זו (כולל מסמכים וציטוטים) מהצד של מחדלי ההצלה שהיו דוקא מההנהגה שהיתה בארץ ישראל
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 12:06 |
|
| |
| אדמק כתב: |  | | 3ברית
שאלת איך חיים עם זה אחר כך
יש כאלה שבאמת לא הצליחו והפכו למעין בני אדם שקופים ללא זהות או שחיו בהכחשה וכאילו מחקו פרק זה בחייהם
אך אלה שכן צלחו עשו זאת ע"י מעשה די פשוט שנקרא "הפרד ומשול" הם "מיסגרו" את התקופה הזו, לא בהכחשה, אלא בתבנית כך שברבות הימים יכלו לחזור ולספר אותה (גם עם ההרגשים) אך בלי לחבר את זה להווה המתרקם
שאלת למה זה קרה לנו זו כמעט שאלת השאלות ואי אפשר ממש לתת תשובה על כך מעבר שזה היה רצון הבורא
ואין לנו לדעת חשבונותיו מצד אחד אי אפשר לומר שמתו שם חוטאים שכביכול הגיע להם הרי נמחקו קהילות יהודיות,
חסידויות שלימות שהיו יראי שמיים בכל רמ"ח ושס"ה מצד שני היו כאלה שניסו להתמזג עם המדינות בהן חיו
והרי כתוב עם לבדד ישכון כלל: רצון הבורא הוא טוב ולהטיב, כך שלא ניתן במחשבה אנושית לעשות את החשבון הזה למה
שאלת אם התורה מזכירה את השואה
כן, במספר מקומות אחת הביטויים הקשים ביותר בקללות בספר דברים ל"א הוא הסתר אסתיר פני ביום ההוא
(במאמר מוסגר בשיטת דילוגי האותיות נמצא שם המילה "השואה"
"ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו. ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלוהים אחרים")
ההסתר הכפול זה מצב שכביכול אנו דוחים את התגלות השכינה בשתי ידיים
וזה מביא אותנו שוב לשאלה הקודמת שלא ממש ניתן לענות עליה
עם כל זאת ובאותו ענין יש לי הרבה טרוניה על ההנהגה היהודית בארץ בתקופת בשואה, שממש לא עשו את ההשתדלות מספיקה על מנת להציל יהודים מהשואה. ובכך אני מפנה לספרו של מ. וזלמן "אות קין" המספר על תקופה זו (כולל מסמכים וציטוטים) מהצד של מחדלי ההצלה שהיו דוקא מההנהגה שהיתה בארץ ישראל
|
|
אדמק בוקר טוב (לא כל כך טוב...)
אין שאלה לגבי יד ההשגחה המובילה את העם היהודי אם לגלות קשה מנשוא ואם לגאולה, וכשרואים את התוצאה הסופית
בעליית המוני יהודים מארצות שונות לארץ המובטחת, זה רק צריך לחזק אם לא להביא לידע ברור שיד השם היתה בדבר
מתחילתו ועד המשכו ועד עולם. (במאמר מוסגר - ספרתי את דילוגי האותיות שהבאת והם משתנים מ-49 ל-51, אולי בגלל
שלא הבאת את הפסוק במקור, תבדוק בבקשה, אולי טעיתי בספירה).
אני זוכרת ממה שלמדתי, שיש עוד מקומות בתורה שבהם מוזכרים 'עץ' ו'אבן' משהו כזה, אבל אנחנו יודעים שחטאי העם
היהודי (לצד צדקתו הגדולה) ליוו אותו מאז צאתו במדבר, כמעט בכל החומרות (אם אנחנו עכשיו מדברים על 49 שערי
טומאה) - העם היהודי היה "שם", וכנראה היה משהו מיוחד, שאנחנו לא יודעים אותו, שעורר את חמתו של השם, אבל
מצד שני - הדברים היו ידועים מראש, שהם נכתבו בספר הספרים, לכן אני חושבת שזה אפילו היה הכרח שלא תהיה
התערבות מצד ההשגחה בחטאיהם של ישראל כדי שהם יעברו את התקופה האיומה הזאת לפני שתמומש ההבטחה
האלוקית להביא את העם לארצו - ישראל.
מצד אחר אני שואלת את עצמי - מה מידת הסבל שיהודי מסוגל לעבור, ורואים שאין גבול למידה הזאת, כששומעים על
מקרים פרטיים, שבני משפחה נקרעו אחד מהשני באכזריות שלא נמצאת אפילו אצל חיות, השכל לא תופס, איזו מידת
כאב איומה, לאן מידת סבלו של אדם יכולה להגיע, נורא,
ולכן אני עוברת להמשך שהגבת עליו , ישנם אנשים ש"מיסגרו את התקופה" וכו'. אדמק - לא. אין ולו יהודי אחד שעבר את
זה ו"מיסגר", אחרי שחיים את האימה והזוועות אי אפשר למסגר כלום, זה רעל שנכנס לכל חלל בנפש וחיים את זה עד
המוות, זה לא טראומה תקופתית קצרה, הם חיו את זה במהלך של שנים (אתה יודע שזה לא קרה בבת אחת, היו שלבים),
וכאן התחילה להיות הכחשה וכפירה בשם.
שוחחתי עם בני משפחות, יהודים תמימים שנפגעו בשואה, שהיו יראי שמים, חלק מהם עלו לישראל והורידו את הכיפה
והפאות והרגו את האמונה הקיימת בהם, בני משפחותיהם ויהודים אחרים שואלים עד היום "איפה היה השם כשתינוקות
נשרפו?", ואי אפשר לענות להם. השאלות קיימות עד עכשיו בכל הפורומים הקיימים על ידי מי שנחשב אפיקורס וכופר,
אין להם הסבר אחר לכפירה - רק זה "איפה הוא היה"?
שהרי מי שהמיר את דתו בזמן השואה - לא חזר ליהדותו, הוא נשאר שם, ומי שלא המיר את דתו - נשאר יהודי בחיצוני,
וזה עבר הלאה לילדיו, וכך אנחנו רואים היום מדינה שהיהודים שבה קרועים ושסועים ואל תשכח שאנחנו לא רחוקים
כל כך (בשנים) מהשואה האיומה.
מה שרציתי להגיד הוא, שהאמונה שלך שרואים בה אהבת השם גדולה מאד, נמשכה למרות ועל אף, ולא יודעת מה החלק
של משפחתך בשואה, שכל המשפחות שלנו עברו את זה (מי בתוך הזוועות ומי מחוץ להן), יש גם שיהודים כפרו בעקבות
השואה אבל בניהם שלא חוו את החוויה כן חזרו בתשובה או המשיכו בדתיותם ביתר שאת.
לפני שאמשיך לגבי הסייפא של דבריך, אני רוצה לסכם את מה שכתבתי לעיל: אין אחד בעם היהודי, יהיה ירא שמיים ככל
שיהיה, שיכול לשפוט את הכופרים הגדולים ביותר שהיום אנחנו יודעים את הסיבה לכפירה וטרוניה כלפי השם, גם אלוקים
יודע מה מתחולל אצלהם בנשמה (ואני לא מתייחסת לערב רב שבכלל לא שייך ליהדות, או יהודים שלא היו שייכים 'לשם'
ודרך ההפקר נעימה להם - הם לא מעניינים אותי ולא קשורים למה שכתבתי).
ועכשיו לגבי הסייפא של תגובתך:
בתקופת השואה עד כמה שידוע לי לא היתה בארץ הנהגה, אלא קבוצות או ארגונים (דוגמת הג'וינט (?)) שהרי בישראל שלטו
האנגלים והתורכים ולא ברור לי איך היהודים שחיו בארץ יכלו לעזור לאחינו בשואה, לא קראתי את הספר ואשמח אם תביא
בקצרה את הדברים, הורי ניצלו בזכות פעילי הג'וינט שעשו עבודת קודש ממש עם כל יהודי ויהודי, הם התארגנו בכל דרך
להוציא אותם מארצות שנפגעו ולהעבירם או לישראל או לארצות שהיו מוכנות לקבל יהודים ולהגן עליהם, דוגמת מרוקו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 12:53 |
|
| |
אביא קטע מהספר שאומר הרבה"ב1937 מתכנסת ועידה ציונית בלונדון. נוכחים בה 480 צירים ציוניים, 1500 אורחים, 200 כתבי עיתונות ונציגים רשמיים של כעשר מדינות. וייצמן (חיים) נושא דברו: אמרתי לוועדה הממלכתית הבריטית כי תקוותם של ששת מיליוני יהודי אירופה היא הגירה. נשאלתי: התוכל להביא ששה מיליוני יהודית לארץ ישראל? עניתי: לא... הבאים בימים ילכו. הם ישאו את גורלם או לא ישאו. הינם אבק כלכלי ומוסרי בעולם אכזרי... רק ענף יינצל... עליהם לקבל זאת... אם ישאו ויסבלו, ימצאו את דרכם באחרית הימים... מתפלל אני כי נדע לשמור על אחדותינו הלאומית, כי היא כל אשר לנו" (מופיע בביטאון הרשמי NEW JUDEA של ההסתדרות הציונית באנגליה. אפריל 1937)
הינה עוד ציטוט שלו ארבע שנים לאחר עלית היטלר (בבחירות דמוקרטיות) לשלטון בגרמניה, הבהיר חיים ויצמן "הסביר" (NEW JUDEA, סתו 1937 ["בן המאה העשרים", בן הכט]): ".. ארץ ישראל אינה יכולה לפתור את בעיית יהודי אירופה – רוצים אנו, כי רק מיטב הנוער היהודי יבוא אלינו. רוצים אנו, כי רק יהודים בעלי השכלה יכנסו לארץ ישראל, כדי להגדיל את התרבות בה. שאר היהודים יצטרכו להישאר במקום מושבותיהם ולעמוד מול כל גורל שנגזר עליהם. מליוני יהודים אלה אבק-אדם הם על גלגלי ההסטוריה ואפשר שיצטרך להיזרות ברוח, אין אנו רוצים שינהרו לארץ ישראל, אין אנו רוצים שתל-אביב שלנו תיהפך לעוד גיטו בזוי" .
אלה דברים רשמיים שנאמרו על ידי נציגי העם היהודי וזה רק קצה הקרחון
לגבי דילוגי האותיות אכן מה שהבאתי זה לא ציטוט מדוייק מהתורה הבאתי את זה כמאמר מוסגר ולכן גם לא בדקתי את זה ביסודיות אך אם תקחי את המקור הדילוג הוא של 50 אותיות בדיוק
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 14:16 |
|
| |
חשבתי שיש גימטריה של 50, שזה גם המספר שמתייחס לאחרית הימים, ואולי השואה האיומה
כרוכה כחבילה אחת כדי שעם ישראל יזכה בגאולה הנכספת והתגלות השם בעולם כולו באמצעות
העם היהודי.
יש עוד זווית ראיה דווקא אתה מבין אותה יותר - שבעצם, מותו של יהודי זה לא סוף דרכו, והרי
הנשמות אמורות לעשות את תיקונן כדי לזכות לאחרית הימים, ומה שאנחנו רואים בעיני בשר
ודם שלנו, ראייה מצומצמת, אין ספק שנקבל תשובה לכל התהליך שקרה לעם היהודי, שכלל
את השואה הנוראה.
ממה שהבאת עולים דברים קשים (דבריו של חיים ויצמן), ממש מזעזע. זה מחזק מה ששמעתי
רק לפני שבוע - שכאשר רצו להעלות את יהודי מרוקו לארץ ישראל, אמר ראש הממשלה דאז
בן גוריון ש"רק החזקים והבריאים יעלו - והעניים והחולים ישארו במרוקו".
מסתבר שיש המון מה ללמוד מהשואה האיומה, לא רק מה שהתרחש בפולין, גרמניה, איטליה
וכל הארצות שנפגעו - אלא מה אנחנו עשינו כדי להוסיף על כאבם של האחים שלנו.
נכנסתי אתמול לאתר 'יד ושם' מדור חינוך, היה שם סקר ובו שאלו "האם ישראל עושה מספיק
לזכר השואה" ? היו שלוש אפשרויות בחירה, התשובה המנצחת היתה "לא".
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 14:48 |
|
| |
ראיתי באחד הבלוגים של Nana
סיפור מהשואה
יום השואה.
לפני 60...
כבשו הנאצים חלקים נרחבים בגרמניה. יותר מ- 6.000.000 יהודים נרצחו, 6.000.000 !!! מליונים של סיפורים אמיתיים על השואה. היום תקראו, פה! את אחד מהם...
זהו בעצם סיפורו של סבא שלי...סבא שבחיים לא הכרתי..וחוץ מתמונה קטנה, אין לי ממנו כלום.
השנה הייתה 1933, בעיר "ויניצר" בעת עליית אדלוף היטלר לשלטון גרמניה. האנטישמיות ברחובות הייתה בשיאה, וכבר לפני כן התחילו הפרעות נגד היהודים.
ערב אחד, נכנסו חיילי ה- SS לעיר, עברו בית בית, וכל יהודי רצחו, למה? רק בגלל שהוא היה יהודי, בלי סיבה.. אחד הבתים היו של סבי ז"ל...
לסבי היה משפחה גדולה ועשירה מאוד... הוא היה עוסק ביהלומיים....
הם נכנסו לבית, אספו את כל כולם, הדודים, ההורים, הילדים - היו יותר מ- 8 ילדיים!!, והאישה. העמידו את כולם מול הקיר. את סבי העימדו בקיר ממול..מול כולם... ואחד אחד...אחד אחרי השני, ירו בכולם...מול עיינו של סבי..הוא ראה הכל, הכל! שני אנשים שלפני שניה! היו חיים שמאז שנולד היה רגיל לקראו להם "אבא"..."אמא"!!!
או את הדודים..שכל כך אהב...
הילדים...כבר על זה אין מה להגיד...לראות ת'ילדים בעניים שלך נופלים ומדממים אחד אחרי השני...זה המחזה הכי נורא שבנ'דם יכול לראות.
אחרי שכולם נפלו, מתו, נרצחו! עברו אל סבא שלי...חייל ה- SS כיוון את הרובה שלו לכיוון סבא, ופלט כמה כדורים ספוריים.. הכדורים שחדרו, חדרו לבטן.
אבל, קרה נס! הקור הספיק כבר להקפיא את הפתח של הפצע..הקור שהיה מתחת ל- 30- עד 40- מעלות.
קצין ה-SS נדהם לענייו...הוא לקח את הרובה מאחד החיילים, ודקר עם הלהב של הסכין שהיה מחובר לרובה... כאן כבר התחילו לעבור לקצין מחשבות בראש...גם זה לא עזר...סבא עדיין עמד, בשקט...ובכאב רב!
הקצין חשב כבר שסבא הוא מלאך...למרות כל הכדורים שירו בו, הוא לא מת...למרות הסכין שהוחדרה לבטנו, הוא עדיין עומד...
הקצין החליט לשחרר אותו... סבא התחיל לברוח....ככול יכולתו....פצוע...בקור...ובשלג... הקצין נתן פקודה נוספת...לירות ועברו..הכדורים עברו לידו...הוא שמע אותם עוברים ליד האוזן...
הוא חפר לו הרחק משם מנהרה בשלג.... במשך יום הוא ישב שם, בשקט..
אחרי יום, שהוא נזון רק משלג, ישיבה מרובה, עם כל הכאב..וברקע קולות הנאצים עם הכלבים שמחפשים אותו... הוא החליט לצאת...לצאת מהמחבוא..הוא רצה לראות עם יש סיכוי קטן שאחד מבני המשפחה נשארו חיים...למרות שהסיכוי הוא מאוד קלוש הוא הלך... הגיע לבית, הזכרונות מאתמול המשיכו לרוץ בראשו...נכנס לחדר המחריד..בדק גופה גופה...הגיע לגופה של אישתו, היא כבר הייתה מתה...כמו כולם....אבל משהו היה מתחתה...הוא הזיז אותה...ושם הוא מצא את ביתו בת השנה..חייה! הוא הרים אותה...היא הייתה בשקט...בזמן שחיילי ה-SS ירו באישתו שהילדה הייתה בידיים שלה, היא נפלה עליה..ככל הנראה התינוקת קיבלה מכה קלה בראש והתעלפה....
סבא לקח אותה..הביא אותה למחבוא...היה שם כמה שעות..ויצא לעיר שוב...הוא הלך לכנסיה שם...נתן אותה לכומר שילם לו סכום גדול של כסף אמר לו שהוא יבוא לקחת אותה אחרי המלחמה, נתן נשיקה אחרונה לביתו ואמר לה "אני יבוא לקח אותך..אל תדאגי.." והלך.
משם, הוא חזר לביתו..ללקח את כל התמונות, הכסף, היהלומים, הזהב, ארז הכל, את התמונות והכסף הוא שרף..ואת השאר זרק...
הוא אמר בראשו, "לפחות הגרמנים לא יהנו מזה!" משם הוא נדד מהעיר...הוא ידע ששם הוא לא ישרוד, שם יגלו אותו.
אחרי יומיים בערך, היה לילה..חושך..ביער..שקטט..הוא כבר לא היה יכול עוד ללכת..רגליו כבר התחילו להגרר..הוא עוד שניה נופל..הוא כבר לא ישן ואכל כמה ימיים....רק שתה קצת מיי שלג...
אבל, אחרי כמה דקות, הוא רואה משהו! זה היה בית...שאור יוצא מחלונותיו..הוא הלך לשם..בכוחותיו האחרונים! גרר רגל אחרי רגל..כשהשלג מחסה אחרי העקבות..מגיע לדלת, מצליח דפוק כמה פעמיים...וקורס...הוא נפל על הריצפה..הוא התעלף...
אנשי הבית היו המומים לנגד עיינהם, בנ'דם על הרצפה מעולף, פצוע....הם לקחו אותו...הכניסו אותו לבית, הניחו אותו על המיטה שהייתה ליד האיח...הם טיפלו בו..ובפצעים שהיו לו...
אחרי כמה ימיים בני הביית שומעים אותו....הוא דיבר! מתוך שינה...זה היה בעברית...מה שהוא אמר היה "שמע ישראל!! אדוני אלוהנו אדוני אחד" מכאן כבר בעל הבית התחיל לפחד...הוא ידע, שאם מישהו יחביא בביתו יהודי...סופו יהיה מוות, לו וכל המשפחה שלו.....אחרי כמה שעות הוא התעורר...הם הגישו לו מרק, כדי להתחזק..אחרי כן, בעל הבית בא אליו...
הם דיברו בגרמנית..הוא שאל אותו "אתה יהודי?" סבי ענה לא "כן.." הגרמני אמר לו שהוא אינו יכול לשהות עוד בבית..כי אם הנאצים ישמעו על כך, הוא וכל משפחתו ימותו....
הם נתנו לו כסף, בגדים חמים, אוכל, ומים...הוא אמר "תודה" והלך...
בזמנו ליהודים היה בגדים שונים משל הגרמנים...אז ככה הם לא ידעו שהוא הינו יהודי.. הוא המשיך לנדוד...מעיר לעיר...מכפר לכפר... הוא עבר ליד שוק אחד..היה שם משהו שהכיר אותו.....בנ'דם גרמני..
הגרמני הזה, שעבד איתו לפני כן, התחיל לרדוף אחרי סבא, תוך כדי שהוא מצביע עליו וצועק "הוא יהודי! הוא יהודי!!"
סבא הסתובב לאחור, הוציא את הסכין שהיה לו בכיס...ודקר את הגרמני, ומשם......ברח.
הוא נכנס ליער. ושם הוא מצא את "הפרטיזנים" אצלם, לא היו מקבלים כל אחד...מחשש שיבוא גרמני והתחזה ליהודי, כדי לרגל לטובת הנאצים. אז הם נתנו לו משימה, לקחת מטען חבלה, ולהניח אותה על פסי הרכבת בזמן שהרכבת עם הנצים מגיעה..
וכך הוא עשה...בזמן שהפרטיזנים מסתכלים מרחוק.....
הרכבת באה....והמטען מתפוצץ...בתוך שניות הפרטיזנים מזנקים על הנאצים שהיו ברכבת, והורגים אותם.. זאת הייתה רכבת מסע..היה שם מאות של נשקים מזון ובגדים...הם לקחו הכל.....
וכך, הוא היה לוחם עם הפרטיזנים, לפעמיים הם היו בקרבות שאחוז הניצחון שלהם היה אפסי...
רבים היו נהרגים בקרבות, כדי לצאת מהם הוא היה צריך אפילו לקחת את אחד הגופות שהיו לידו.. ובכדי לצאת מהקרב כדי לשגת, הוא זחל כשהגופה מונחת עליו, והכדורים שעפו לעברו נספגו בגופה...
לפעמיים הוא היה צריך להתחזות לסוחר סיגריות ליד גטאות... כדי להשיג מידע.....הוא היה עובר מקבוצה לקבוצה...(של פרטיזנים)
וכך חיי עד לסיום המלחמה.....
ובסיומה, אספו את רוב היהודים שניצלו למקום כדי שירפאו מפצעם... לדברו המקום היה נראה כמו "ארמון" היה שם אשה, שהייתה עוזרת לכולם.. והיא נראתה לו בדיוק כמו אישתו הראשונה...הוא התחיל לקרוא לה "רחל!" "רחל!!!" (השם לא אמיתי..כי לא ידוע את שמה של אישתו הראשונה..)
היא חשבה שהוא משוגע מהמלחמה, היא לא התיחסה אליו.....אבל אחרי כמה ימיים של חיזורים היא התחילה לדבר איתו...
לבסוף הם החליטו להתחתן..נולדו להם שני ילדים שם, ואז הם עברו לארץ..וכאן נולדו להם עוד 6 ילדים... זאת סבתא שלי..
על סיפורה אף אחד אינו יודע....היא אף פעם לא יכלה לדבר על זה...
אבל היה אפשר לראות את זה ששניהם היו ישנים.......ככה...מתוך שינה הם היו נופלים מהמיטה, לפעמיים היה אפשר לשמוע אותם צועקים שמות...מי יודע של מי היה השמות...אלי של אמא, או אבא, אולי של דוד, או דודה...או אוליי...של אחד מהילדים...
סבי ז"ל נפטר כשאבא שלי היה בן 15.....אני לא ממש זוכר תאריכים....
סבתא שלי נפטרה בחופש הגדול האחרון...לפני כמה חודשים החלטתי לפתוח אתר לזכרה... < לאתר
אה..! ואתם בטח שואלים מה עם הילדה שלו..?
אז אני לא זוכר מתי זה היה....אבל הוא חזר... אל העיירה שבה היה את המנזר....אבל.....אף אחד לא היה שם...ריק...וגם הבת שלו איננה...
כבר עד היום אף אחד אינו יודע מה עלה בגורלה של ביתו בת השנה...אולי היא נרצחה? אולי לא..
תוקן על ידי sarah ב- 21/04/2009 14:49:17
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 15:21 |
|
| |
עמידת דום בעת הצפירה
בשנים האחרונות הצטרפו חוגים דתיים לנוהג הנוהל בישראל 'עמידת דום בעת הצפירה', לצד אלה שמתעלמים בנימוקים
הלכתיים שהדעת לא סובלת, יותר מזה - מלבה את השנאה בין הדתיים לחילוניים.
אני מקווה שה'הפרדה' הזאת בין הנוהג החילוני למול הנוהג הדתי - ייפסק. אנחנו עם אחד ויום הזכרון משותף לכולנו.
אלוקים רוצה מאיתנו אחדות ואהבה - וכך צריך. אני מתביישת ביהודים שמתעלמים מהיום הקשה הזה, ובשרירות לב
ממשיכים בהליכה כשרוב העם היהודי עומד דום.
תוקן על ידי 3ברית ב- 21/04/2009 16:25:37
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 15:23 |
|
| |
השדולה "לעולם לא עוד" התכנסה בכנסת
השדולה החדשה בשם "לעולם לא עוד" התכנסה הבוקר (ג) לראשונה בכנסת. "יש לחשוב איך מגדילים את העם היהודי ומעצימים אותו".
דברי השדולה מתייחסים לשואה ולמצבנו מול האיסלאם והעולם - ממליצה בחום להקשיב לדבריהם. הנה רק חלק
מהדברים "על קצה המזלג":
המזרחן ד"ר מרדכי קידר הסביר בכנס את הדה-לגיטימציה של הקמת מדינת ישראל על פי נקודת המבט הערבית ואמר, "היהודים שחיו בתימן, עירק וארצות נוספות פתאום החליטו שהם עם והלכו להקים מדינה בתוך 'ארץ איסלאמית' – פלסטין. אותם קהילות יהודיות שלכאורה הדת שלהם לא קיימת כבר באו לישראל, סילקו מכאן מוסלמים ואמרו שזה שלהם. ישראל הוכרזה על ידי המוסלמים כארץ וואקף איסלאמית מקודשת לאסלאם וכך היא שייכת לכל המוסלמים בעולם. לכן, איך יש רשות לעם לבוא ולקחת ארץ שהיא אסלאמית? על פי הערבים המעשה הזה מנוגד לכל היגיון – גם הגיון דתי כי היהדות היא לא דת גם היגיון לאומי כי היהודים הם לא עם וגם היגיון חוקי כי המוסלמים שלטו פה".
הכתובת לוידאו:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/188195
תוקן על ידי 3ברית ב- 21/04/2009 15:22:52
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 18:22 |
|
| |
אני מציע לצפות בסרטון הבאזה פחות או יותר מביע את מחשבותי על נושא העמידה בצפירה
(כתבתי כמה פסקאות אך משום מה הם נעלמו לי מבלי שוב ואין לי כח לכתוב הכל שוב הסרטון מצליח לתת בתמונת בערך את מה שכתבתי)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 18:42 |
|
| |
תודה על הסרטון, ההתחלה והסוף מעודדים, בישוב שלנו כפי שכתבתי, שהוא ישוב דתי ברובו, יש
טקסי זכרון, הם נערכים כפי שנערכים ברחבי הארץ, בצפירה בבוקר עומדים, וכפי שאמר היהודי
בסרט - בבית הוא עושה דברים אחרים, אצלנו קוראים תהילים או לומדים שיעור לזכר היהודים
שנספו בשואה, אבל בחוץ עומדים עם כולם גם משום שאנחנו לא רוצים שהחילונים פה ירגישו
שאנחנו מתנהגים אחרת והם בוודאי חלק מאיתנו וביום הזה מכבדים את המנהגים שהושרשו
כאן, וגם הם גומלים לעצמם ולנו בימים אחרים (קריאת המגילה נעשית במשותף באחד האולמות
כדי שיזכו במצווה, ואז זה נעשה בצורה שתנעם להם ולילדים, וכך גם שמחת תורה - מוסיקה
שיאהבו וישמחו יחד איתנו וכך הם מוסיפים לעצמם מצווה בכייף).
אדמק, אני מאד שמחה שהבאת את הסרטון. !!! ישר כח גדול.
|
|
|
|
|
