|
|
| נשלח ב-21/4/2009 15:10 |
 |
| |
להעתיק תעשה פרינט סקרין למסך
מהיר חימה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 15:18 |
|
| |
לכל החכמים הגדולים והקטנים!
בשואה היתה גם היתה תעשייה מאורגנת ומתמשכת של זנות וניצול נערות יהודיות עבור החיילים הגרמניים ימ"ש.
סופר השואה יחיאל דינור בכינויו ק.צטניק ("סלמנדרה" "פיפל" "השעון" ועוד) כתב ספר בשם "בית הבובות" שם הוא כותב על התופעה (שבזמנו משך ביקורת על אופי הספר ובעיקר על התמונה שהופיעה על הכריכה שלו).
וכן, היו גם היו נשים ונערות קדושות שהעדיפו את מותן מלהמסר לקלון.
הסיפור עם צ"ג קדושות, גם אם לא היה כפי שנמסר, היה, ומחייב!
תוקן על ידי עולמי ב- 21/04/2009 15:37:00
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 15:36 |
|
| |
עולמי,
הסיפור של צ"ג בנות לא היה ולא נברא. חפש דברים אחרים שיחייבו אותך..
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 15:50 |
|
| |
עולמי, מחייב למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 15:51 |
|
| |
משה פראגר לא היה ממציא הסיפור, להיפך, בשיחה שהייתה לי עמו כשהמיתוס היה עוד ללא עוררין, הוא טען שמדובר במעשיה שאין לה ידים ורגלים, ושכל כולה מבוססת על מכתב שאיש לא יודע מי שלחו.
גם האנשים ששהו בקרקוב באותה תקופה לא זוכרים כל מאורע מעין זה, ולהזכירכם מדובר בתחלת הכיבוש הגרמני, כשהמתים עדיין הובאו לקבר ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 15:54 |
|
| |
דוד,
אני מצטט שוב את מה שכתבתי, "הסיפור עם צ"ג קדושות, גם אם לא היה כפי שנמסר, היה, ומחייב!".
הווי אומר: יכול להיות - כפי שפרסמת - שהסיפור כפי שפורסם לא היה ולא נברא. אבל, היו נערות יהודיות קדושות שביכרו את מותן על פני קלון. ואת זה פרסמו סופרים מוערכים ומהימנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 17:49 |
|
| |
| דוד10 כתב: |  | המרצה,
אם חוקרת השואה החרדית אסתר פרבשטיין שוללת את הסיפור, זה מספיק...
|
|
אתה מתכוון ברצינות או בצחוק?
הסיפור אכן לא נראה מציאותי אך עדיין לא נראה לי שהגב' אסתר פרבשטיין היא המוסמכת לקבוע..
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 18:19 |
|
| |
תהיה בטוח כי מי שהפכה עולם כדי להסביר את סיפור בעלזא, הייתה עושה זאת גם במקרה זה. והנה, לא רק שאינה עושה זאת, אלא בעצמה סבורה שאכן, הסיפור לא היה ולא נברא. ובצדק.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 18:34 |
|
| |
| עולמי כתב: | |
סופר השואה יחיאל דינור בכינויו ק.צטניק ("סלמנדרה" "פיפל" "השעון" ועוד) כתב ספר בשם "בית הבובות" שם הוא כותב על התופעה (שבזמנו משך ביקורת על אופי הספר ובעיקר על התמונה שהופיעה על הכריכה שלו).
|
|
לא קראתי את ק.צטניק, אבל בערך 'בלוק 24' בוויקיפדיה נאמר שהספר מתאר את הבלוק הזה, וכי המדובר היה בבית בושת של נשים לא-יהודיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 18:43 |
|
| |
אני באופן אישי אינני אחד שנוטה להאמין לכל סיפור.
לגבי מעשה זה, לא שוכנעתי מספיק, שאכן המעשה לא היה ולא נברא. ותסלחו לי על כך.
א. ראשית, לא קראתי עד כה ראיה הסותרת את הסיפור, אלא הטענה היא שהדבר לא היה מקובל מצד הנאצים, בצורה מאורגנת כל כך. אך זו כנראה הסיבה שעשו מזה "סיפור". אם היו אלו מעשים שבכל יום, כנראה שלא היו קוראים את הרחוב - "תשעים ושלש", אלא רחוב "קידוש השם", על שם כל המעשיות כולן.
ב. ברבירב כתב שהבנות שלמדו בבית יעקב נשלחו לבתיהן. כנראה שהוא לא עיין די במכתב, שבו נאמר כי היו אלו 93 נערות שכולן "מורות" בבית יעקב. אם כן טענתו אינה רלוונטית.
ג. טענו כי אנשים שהיו בקרקוב אינם זוכרים סיפור כזה. אינני חושב כי יש בכך ראיה מוחלטת, כאשר רציחות נעשו במספרים שלא ייאמנו.
ד. שום חוקרת שואה, גם אם היא הוציאה כמה ספרי שואה לפרנסתה, איננה יכולה לקבוע כי הסיפור לא היה, ובוודאי שדעתה אינה חשובה יותר מאחרים שחקרו את השואה.
ה. מסתבר, שכאשר המכתב נשלח והגיע לתעודתו, מקבלו ידע והכיר את שם השולחת. אחרת הוא מיד היה נשלח לגניזה. אינני יודע אם אכן הרב לוין, לו נשלח המכתב, קיבל אותו, או מישהו אחר, אך זה עניין שיש לבדוק אותו.
מעניין שאף אחד, לא כאן ולא בכתבה, אינו מתייחס לשם השולחת, האם היתה אחת כזאת, והאם היא שהתה באותה עת בקרקוב. כמדומני שיש רישום של המורות בבית יעקב, ובוודאי של אחת שנשפגשה עם הרב לוין בכנסייה הגדולה. אז יש אחת כזו, או לא?
ו. יד ושם בוודאי שאינו מוסמך לקבוע אם המעשה היה, וברור שאם לא את השואה בעצמה, את השואה החרדית הוא בוודאי חפץ להכחיד מזכר הציבור.
ז. מעניין מדוע עד השנים האחרונות, לא נרשמה כל תכתובת, בעיתונים, ספרים, קבצים, חוברות, המכחישה את המעשה. האם רק אחר שני דורות, המשימה קלה יותר?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 19:39 |
|
| |
"דברי חכמים" תעיין בבקשה במכתבה של הגב' וייס הכותבת כי "העוזרת הזקנה של הסמינר סיפרה לה שלקחו את התלמידות עם המורות".
ובכן עובדה בדוקה וידועה היא, כי הסמינר בקרקוב לא נפתח כלל עם פרוץ מלחמה"ע שהחלה ב-1 לספטמבר, ולא התקיימו בו כל לימודים.
לפני שנים מספר הייתה בהמודיע כתבה שכותרתה הייתה "מי את גב' וייס", ובכן לא רק בקשר למעשה עצמו איש אינו יודע ולו גם שם אחד מכל הבנות הללו, אלא גם אותה גב' וייס חושפת המאורע - לא נודע זכרה ומי היא הייתה, והתלמידות ששרדו מהסמינר בקרקוב לא זוכרים תלמידה בשם זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 20:47 |
|
| |
| עולמי כתב: | | | היו נערות יהודיות קדושות שביכרו את מותן על פני קלון. ואת זה פרסמו סופרים מוערכים ומהימנים. |
|
אולי תפרט, לטובת כולנו, מי הם אותם סופרים מוערכים ומהימנים והיכן פרסמו מה שפרסמו?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 21:39 |
|
| |
ממ"נ.
אם חסידות גור דהיום ממשיכות את דרך סבותיהן, כי אז הן לא היו יכולות לדעת לשם מה הנאצים מעונינים בהן?
ואם הן לא ממשיכות, לשם מה הן צריכות את האגדה על מישהו שאין להן ענין בו?
משמע, הסיפור היה והגוריות לא יודעות מהחיים שלהן.
או אולי משע הסיפור לא היה אבל הגוריות לא יודעות מהחיים שלהן.
בכל מקרה, גן 93 בבני ברק אינו ראוי להיקרא גן, מפני שחוץ מתולעים בעצי האורן אין בו כלום
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 22:28 |
|
| |
רציתי לצטט מאן_דאמר מהאשכול הישן (משנת 2002 תודה לחסיד) וזה לשונו:
חברים,
אני מוכרח לציין שזהו אחד האשכול היותר מתורבתים שאני זוכר שהיו בפורום.
פעם שאשכול מתגלגל בצורה נחמדה ומרתקת לקריאה.
כל הכבוד.
המשיכו כך.
עד שהגיע המזרוחניק (או המתחזה למזרוחניק) מעלי ובהודעתו המרושעת החזיר אותנו אל סלע המציאות.
ובאותה הזדמנות אצטט הודעה של קהלת מהאשכול הישן:
כל הפלפולים ההלכתיים כאן טובים לזמן רגיל, ולא לעת צרה שכזו, אשר בה כל מעשה גבורה של שמירה על כבוד האדם, ובפרט מפני מעשי נבלה אלו, היא גבורה לא פחותה מאלו שזרקו רימון מול צריח חשוף של טנק.
המעשה אם היה או לא היה, והאפשרות להוכיחו היא בדיוק כמו האפשרות להוכיח את קיומם של מסעי הצלב וגזירות ת"ח ות"ט, כך שמי שיותר נח לו לחיות עם העובדה שמעשה זה לא היה ואף לא משל הוא, שיבושם לו.
דברים כדרבונות.
|
|
|
|
|
