והיתד ברקתו

נאך, כל הדיון הוא סוג של קינוח מעין זה שהזכרת. הקינוח נעשה בדפי העיתון הנז'.

_________________

צ'וטנג בעל ושלויימלע

תמהני שבחרתם להתעלם מהאפשרות הנכונה, והיא שידיעות אחרונות אכן מלמד יותר ממשהו על החברה החילונית.

לא ניתן לראות בו מראה מושלמת שלה, אבל יותר מתכונה אחת של ציבור זה נרמזת מתוכו.

והה"ד ליתד.

חכמינו הקדושים דייקו בלשונם-שהרי הפרה מקנחת בלשונה......

השאלה האמיתית היא, האם רוב הקוראים חשים כמו כותב ההודעה, או שזה מה שהם מצפים מהעיתון שלהם, שיגיד להם במה צריך להתחזק, איך להתנהג ומה לחשוב.

אם תנסה לחזור מה עלה במוחם של הממתינים, אז, לצאת העיתון הראשון. לזה הם ציפו... למשהו שיגיד להם איך לחשוב, מי גדול הדור, ומה צריך לעשות כל יום. לדעת איזה מהלך פוליטי הוא הנכון ומי נהג כשורה ומי לא. הם לא באמת המתינו לעיתון אובייקטיבי שידווח מה קורה.

בניהו,

נגעת בנקודה חשובה.
מהיכרות עם רבים וטובים מנויי יתד, קטנם עבה ממותנינו לענין הביקורת, הלעג והקלס וקיתונות הרותחין שהם שופכים על העיתון 'שלהם'. אלא שכאן לפנינו תופעה סוציולוגית חרדית אחרת, והיא: השניות, או אם תרצו, הריבוד.
 קוראים - ובוכים, מקטרים - וממשיכים, מתקוממים בתוכם אך מפטירין כדאתמול. למה? כי ככה זה. פרנסה, מעמד ושידוכים, חשובים יותר מהדעות שלי.
שים לב מה קורה בכל שטח החומרות והמהדרין למיניהם, הרוב הדומם נגרר -מבחירה - אחרי קומץ הסוטים הקיצוניים המובילים. 

אכן ישנם רבים שאינם חשים שיתד מייצג את הרובדים הפנימיים שלהם. אבל מה אלה לעומת הרובד החיצוני, שהוא החשוב באמת. אם שמת לב התמקדתי בדבריי בשינוי שחל ב'חלון הראווה' של הליטאיות, שהוא מעצב מציאות ללא ספק, אך לא במתחולל בתוככי נפש ליטאי הומיה. 

לאחר צאת השבת

צ'אוט

<"ממתי שופטים את החברה החילונית לפי מה שכתוב בידיעות אחרונות? וממתי שופטים את החברה החרדית לפי מה שכתוב ביתד נאמן?">

ההבדל הוא פשוט:

העתון "ידיעות אחרונו" משקף את המציאות כפי שהיא, ואילו העתונות החרדית משקפת את המציאות שהם רוצים שתהיה

השאלה היא מי הם "הם"?

שלויימע,
אם בר הזכרת את השניות, זה קיים גם בצבור החילוני ביחס לתקשורת. הדבר נובע מיצר התקשורת שנמצא באדם, וכמה שהיה ירגיזו אותו הוא לא יפסיק לצרוך אותם.
ועוד שניות שתמיד הפליאה אותי היא היחס ל'גדולים'. כולם יודעים מה מתרחש בחצרותיהם, ואיך כל מיני יועצים ועסקנים מטים אותם כרצונם, וכיצד מתקבלות או לא מתקבלות החלטות, והדברים נעשו למשל ושנינה (ראה הלצות "הגרי"ש אפרתי" ודומותיהן).  ובכל זאת בו בזמן ממשיכים להתייחס לחצרות אלו כ'קודש פנימה'. זה תמיד הפליא אותי, ואכתי מתפלא אנוכי.

מיכי,

מקרא מלא הוא: "קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו".