יכול להיות לבנ"א כל שפע, אבל אם הוא מרגיש לבד - הוא אבוד.
בדידות שהיא לא מתוך בחירה - יכולה להרוג.
אבל בדידות יוצרת את התחושה הכי חזקה של הקיום העצמי.
הבדידות יוצרת כאב שיוצר את השאלות ... והפילוסופיה באה ממקום של כאב.
נשלח ב-23/4/2009 22:44
יש בזה הרבה אמת. כבר כתבתי על זה ב"גב חזק או גמישות?" - השאלה היא האם עושים את השילוב בין הפילוסופיה- הפרטית לבין הרגש והמציאות-הכלליים יותר. בין האינטילגנציה השכלית והרגשית. אם כן, זו כבר לא סתם פילוסופיה, זו אמת. אצטט מה שכתבתי:
כח הגבורה - כח הנטילה - כח הפרטיות. - בד"כ מצטייר ככח רע שהאדם דואג לעצמו, מושך כל דבר אל עצמו וכו'...אך ודאי שכח הנטילה יכול לשמש גם לטוב - כאשר אדם בעל מעלה ישאף לתקן עצמו, בראותו את גדולת התורה, ובהרגישו את חסרונו הגדול בה. - ע"י כח הגבורה - האדם יתאמץ לתקן ולבנות את עצמו כמה שיותר ויידאג לעתיד עצמו.
כח החסד - כח הנתינה - כח הכלליות. - ההתחשבות בכלל, הדאגה לכלל ולא רק לעצמך. אדם שאוהב להתחבר לכולם, לזרום, לא תמיד לעמוד על עקרונות וכו'...
אמת = חסד + גבורה - אדם שמצד אחד יודע לעמוד על עקרונותיו, מצד שני מתפשר כשצריך.
הבעייתיות: ישנה בעיה בשני הצדדים, אדם שכל הזמן דואג רק לעצמו הוא בודאי רע. אדם שדואג רק לאחרים - לא באמת עוזר להם. אדם שכל חייו דאג לאחרים ולא פיתח את עצמו כלל, לא עושה איתם חסד אמיתי - שהרי לא בנה את אישיותו כמו שצריך וממילא אינו יודע באמת מה טוב לאחר!
א"כ - אדם צריך את הגבורה! אבל! הגבורה צריכה להיות לצורך החסד! אדם שמתפח את עצמו למען הכלל - זו הגבורה החיובית (גבורה דקדושה - מיתוק הדינים.). אדם שמפתח עצמו - בשביל עצמו - גבורה דטומאה. גם בצד החסד יש בעיה גדולה. יש אנשים שעושים טוב לאחר רק בשביל עצמם - כמו אהבת אישה על חיצוניותה - זה אדם שעושה חסד - בשביל עצמו - חסד דטומאה! ויש אדם שעושה באמת חסד בשביל השני! וזה חסד דקדושה.
הערה : אדם בשלב הראשון צריך להשתמש בכח הגבורה לצורך החסד ע"מ שידע באמת מה לתת, ובסופו של דבר צריך להתחיל לתת בסביבות גיל 20..."גיל 20 לרדוף".ע"כ.
אגב, יתכן וזו הייתה גם הבעיה אצל תלמידי ר' עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה כיוון שלימוד התורה אצלם היה מאד מעמיק, אך פרטי. ללא החיבור לתורת חסד הממתקת את הדינים.
נשלח ב-8/5/2009 13:13
סטיילניקית כתב:
בדידות יוצרת את התחושה הכי חזקה של הקיום העצמי.
.
משפט חזק ועמוק מאד!!
בעצם, ברירת המחדל שלנו היתה צריכה להיות יגון עצום, ארוך ותמידי. כל אחד שיחשוב אם עצמו על קיומו ועל נסתרות העתיד וכו' יבא לידי מרירות אבל מכיוון שאנחנו חיים בתוך חברה המסיטה את מחשבותינו ממחשבות יגון לשמחה, המחשבה שלנו תפוסה ואין פנאי להרהר בדברים יגוניים, אבל מי שהוא בודד לא עלינו, יש לו כל הזמן שבעולם ומתתעוררת אצלו התחושה החזקה של הקיום העצמי ועלול לשקוע במרירות אינסופית.
נשלח ב-13/5/2009 13:33
הגיוניי כתב:
סטיילניקית כתב:
בדידות יוצרת את התחושה הכי חזקה של הקיום העצמי.
משפט חזק ועמוק מאד!!
בעצם, ברירת המחדל שלנו היתה צריכה להיות יגון עצום, ארוך ותמידי. כל אחד שיחשוב אם עצמו על קיומו ועל נסתרות העתיד וכו' יבא לידי מרירות אבל מכיוון שאנחנו חיים בתוך חברה המסיטה את מחשבותינו ממחשבות יגון לשמחה, המחשבה שלנו תפוסה ואין פנאי להרהר בדברים יגוניים, אבל מי שהוא בודד לא עלינו, יש לו כל הזמן שבעולם ומתתעוררת אצלו התחושה החזקה של הקיום העצמי ועלול לשקוע במרירות אינסופית.
משפט חזק ועמוק מאד!! בעצם, ברירת המחדל שלנו היתה צריכה להיות יגון עצום, ארוך ותמידי. אבל מכיוון שאנחנו חיים בתוך חברה המסיטה את מחשבותינו ממחשבות יגון לשמחה, המחשבה שלנו תפוסה ואין פנאי להרהר בדברים יגוניים, אבל מי שהוא בודד לא עלינו, יש לו כל הזמן שבעולם ומתתעוררת אצלו ועלול לשקוע במרירות אינסופית.
אתה בעצם אומר שהחברה גורמת לנו לטמון את הראש בחול, לא לראות את המציאות עגומה כפי שהיא.
אני חולקת.
המציאות איננה עגומה כלל,
ובן-אדם בודד שיש לו תחושה חזקה של קיום העצמי, אמור דווקא להיות מאושר מאוד...
בשביל זה צריך מבט אמיתי יותר מהאמיתי ההוא הדכאוני...
וצריך גם להשקיע ולתת לעצמך
כדי לאהוב את עצמך,
כדי להיות בודד ומאושר, בלי תחושות של רצון לברוח מהשהות האינטימית עם ה"אני" שלך....
נשלח ב-13/5/2009 20:19
אופק, אז איך תסבירי את המציאות שאנשים שחיים בבדידות מרגישים הרגשה עגומה ומעוררת רחמים שאין לתאר?
נשלח ב-13/5/2009 22:42
נאמר בגמרא או חברותא או מיתותא כי במקום מסוים כל אדם גם הכי עם עצמו צריך קרבה נפשית לאחר ברמתו
נשלח ב-14/5/2009 15:55
הגיוניי כתב:
אופק, אז איך תסבירי את המציאות שאנשים שחיים בבדידות מרגישים הרגשה עגומה ומעוררת רחמים שאין לתאר?
זה בגלל שהם לא מאוהבים בעצמם.
כמעט כל היצורים החיים בעולם הם ככה, בכלל לא מפליא.
נכון. בנ"א צריך חברים.
איזון.. כמו בכל דבר.
אבל לא צריך להיות עגומים ומעוררי רחמים מידי גם כשאתה לבד.
תוקן על ידי אופק20 ב- 14/05/2009 15:57:45
נשלח ב-14/5/2009 15:59
מאוהבות אישית נרקסיסטית היא מחלה טרגדית
זה צורך בסיססי לאדם חברה ובלשון הרמבם האדם הוא מדיני
וכמובן שאדם שלם לא חי עם שנאה עצמית אלא עם הערכה אליו ואישיותו
נשלח ב-14/5/2009 20:16
זלמון, האדם לא צריך להיות מזוכיסט וכמו שציינת בעצמך, אז מה כן צריך? שהאדם לא יאהב ולא ישנא את עצמו? אז מה כן? שיתעלם לגמרי מעצמו אולי?..
נשלח ב-14/5/2009 21:42
הפילוסופיה באה ממקום של כאב???
נשלח ב-14/5/2009 22:34
אתה ידידי יעקב יכול להגיד שיצירה זה ממקום של כאב פילוסופיה זה כמיהה וחשק להשיג האמיתות נא לא לבלבל ניואייג'ינג עם חשיבה
חזן גדול אני עונה בנשימה אחת שנרקסיזם הוא לא טוב אבל תחושה של שלמות נפשית ושלווה היא כורח המציאות ובידוע שכל נרקסיסט מחזיק בתוכו משהו פוחד ולא בשל
נשלח ב-17/5/2009 12:22
יושב בסתר "עליון"
נשלח ב-17/5/2009 13:04
לגבי הפילוסופיה באה ממקום של כאב??? זה לא דוקא כאב אלה כל דבר שגורם לך להתבונן מחוץ להרגלים שלך וזה גם היסוד לתפלתה של חנה "ויחשביה אלי לשיכורה"מכיון שיש עוד דבר שיכול להוציא את האדם מהרגליו (שזה היין {וזה גם מסביר את שתית היין בפורים})וזה תשובתה של חנה אישה קשת יום אנוכי שזה הדרך של הכאב שגורם לה להגיע לרמת תפילה שכזאת ממילא כל דבר שבשביל להגיע להבנה שבו צורך התבננות מחוץ להרגלים והנטיות הטבעיות שלנו כאב יוכל לעזור מש"כ יין לא יוכל לעזור מסיבה הפשוטה שיכולת החשיבה נפגמת
תוקן על ידי מק585 ב- 17/05/2009 13:06:41
תוקן על ידי מק585 ב- 17/05/2009 13:07:15
נשלח ב-21/5/2009 00:25
יעקב , לא הבנתי מה קשורה השאלה שלך לפה, אפשר הסבר?
בכל אופן לדעתי פילוסופיה היא עמקנות בכל דבר
ולפעמים הכאב הוא הגורם העיקרי לעורר אותה.כי כל עוד טוב לנו אנו לא שואלים שאלות,
זה כאילו מובן מאליו, אף אחד לא שואל למה טוב לי, השאלות מתחילות מתי שלא טוב לנו.
וכשמתחילים להתעמק זה לא נגמר...
נשלח ב-21/5/2009 18:12
ממק שוב טעית בתפילת חנה אומרת אישה קשת יום אנוכי ואשפוך..........
היא לא מגיעה ממקום של חקרנות או רציו אלא ממקום של כאב כנה ושל רגש
חשבה אלי לשכורה מחמת קדושת המקום לא אמור לאדם להפריע רגשות אישיים אלא רק הקדושה והיראה הגדולה שוב ממקום של רציו
נשלח ב-28/6/2009 21:40
הכונה כאן שכמו שכאב מוציא את האדם מהרגליו ויכול לגרום לו לתפלה אמתית וכנה באותה מידה היא יכולה לגרום לו להעמיק ולהתבונן יותר ולגבי המחשבה של אלי שחשב אותה לשכורה זה תמוה למה חשב אותה דוקא לשכורה אז אתה הסברת משהו אחד שלא מתרץ את השאלה ואני הסברתי משהו אחר(לא על פי דעתי)
