תשובה שמצאתי בארגון הידברות שמדברת בדיוק על הנקודה שעליה דברת גלוי הנה בבקשה
אתה מנסה בכל הכוחות, לגרור אותנו שוב אל תוך הויכוח הנצחי בענינים אלו.
ובכן, תיאורו של הרצל וחזונו כמשיח בן יוסף, הוא תיאור הזוי ותלוש מן המציאות, ולא התכוון לכך הרב קוק מעולם. ענינו של משיח בן יוסף בספרות חז''ל וגדולי הדורות מבואר באופן אחר לחלוטין, וכפי שמסכם את הדברים מרן החתם סופר בחידושיו למסכת מגילה (דף ג עמוד א) וזה לשונו: ''ידוע ענין משיח בן יוסף, הוא בהיות לפנים בישראל נתחלקו לב' ממלכות, ומלכי ישראל שנקראו על שם יוסף הרשיעו מאוד, אין בהם עושה טוב גם אחד, על כן לעתיד לבוא יעמוד משיח אחד מבניהם צדיק ונשגב, והוא יהרג על קידוש שמו הגדול לכפר על אחיו, ומשם יקבל בן דוד המלכות הכללי על כל ישראל, ולא יחצו עוד לב' ממלכות''. ורבי יהונתן אייבשיץ מבאר בספרו כי ראשית השקיעה ותחילת הגלות היה בזה אשר נתפרדו מבית דוד עשרת השבטים, בראשות ירבעם בן נבט מבית יוסף, ואמרו מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל והיה דבר זה כי עדיין לא הגיע הקץ השלם בימי דוד ושלמה, מאחר ששלמה המלך ניסה לדחוק את הקץ בזה שרצה לתקן את כל המקומות הנמוכים, ולכן עשה כמה דברים שאין לנו השגה בהם, ועל כך אמר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ: ואכן כך נצטוה הנביא אחיה השילוני וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים: וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים: וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דֹוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים: ופירשו כל המפרשים שמיד בראשית נטילת המלכות מדוד על כל ישראל הותנה שלא כל הימים ימשך מצב זה, כי לימות המשיח יחזור דוד למלוך על ישראל בעת התיקון, ולכן לפני חזרת הדברים לתיקונם כפי שהיה יבוא משיח מבני אפרים לתקן את החטא של העגלים שהעמיד ירבעם, וחטא והחטיא את ישראל, ובכח מסירות הנפש של משיח בן יוסף יתקן את החטא מכל וכל, ובכך יפנה דרך למלך המשיח בן דוד שיחזור למלוך על כל ישראל, וזהו עיקר הנבואה של יחזקאל בפרק לז. כי מאחר שידוע שמלכות ישראל הנפרדת היתה סיבה לגלות ישראל מארצם מאחר ופרשו מעבודת ה' בבית מקדשו, והחלו לעבוד את העגלים, והיה בזה חזרה על החטאים הקדמונים, ונתקלקל התיקון, והוצרכו לגלות עד היום הזה לתקן לאט לאט.
ומשיתקבצו גליות ישראל למקומותיהם ונחלו את הר הקודש יבוא זמן שבו ישוב הכל להיות על תיקונו ודוד המלך ימלוך עלינו, ותחת אשר אמרנו מה לנו חלק בדוד נאמר ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם. וראה מה שפירש המלבי''ם ביחזקאל פרק לז וזה לשונו: ''מקבלת חז''ל שתחלה יעמוד משיח בן יוסף והוא מלך מעשרת השבטים והוא ילחם מלחמות ויתאספו כל ישראל תחת דגלו, עד שאח''כ יבא בן דוד והוא ימלוך עליהם, והי' המשל הראשון תחלה על התאחדות ישראל תחת דגל משיח בן יוסף, וצוה שיקח עץ אחד ויכתב ליהודה ולבני ישראל חבריו, כי תחלה התחברו יהודה ובנימין שגלו בבית ראשון והתקבצו תחת זרובבל בימי כורש ונעשו גוי אחד בימי בית שני, ואף אחר חורבן הבית שנתפזרו בכ''ז הם מאוחדים בכלל ומיחלים על הגאולה, ובאחרית הימים יתקבצו עשרת השבטים האובדים והנדחים, תחת דגל יוסף שהוא משיח בן יוסף אשר יאסוף הנדחים, שזה היה משל העץ השני ליוסף עץ אפרים ולכל בית ישראל שיתחברו עליו בעת קץ, ואח''כ יתאחדו גם בני יהודה הנקבצים כבר, להיות תחת שבטו וממשלתו, ויתהוו לגוי אחד ע''פ נסי ה' ונפלאותיו. ולפי זה מובן גם סדר הפרשה שסידר יחזקאל את הנבואה על גוג ומגוג אחרי הנבואה על משיח בן יוסף, שהרי משיח בן אפרים הוא יהיה היוצא בראש מלחמה זו ויהרג במלחמת הקודש וביום השבת תגדל הצרה עד מאוד עד שיגלה הקב''ה על הר הזיתים לנקום נקמת דמו השפוך ואז יהיה הגאולה שלימה ביום השבת לעת ערב ויתגלה משיח בן דוד ויחיה את ההרוג משיח בן אפרים. וכל הפרשיות ביחזקאל מפרק לו והלאה, מסודרים בסדר הגאולה, דהיינו שקודם יהיה מה שמבואר בפרק לו שתתיישב ארץ ישראל, והרי ישראל פריים יתנו, אח''כ יהיה מש''כ סוף פרק לו שיחזרו בתשובה והארץ תהיה כגן עדן ויפרו וירבו מאוד, אח''כ פרק לז תחיינה העצמות היבשות וי''א שבגמר תקופה זו יחיו המתים, ואח''כ לפני מלחמת גוג ומגוג המבואר בפרק לח יקום משיח בן יוסף שהוא יהיה משיח מלחמה, ובעיצומו בגמר המלחמה יתגלה בן דוד וכו', ולכן הקדים פרק לז משום הנבואר על משיח בן יוסף הקודם לגוג ומגוג. אח''כ פרק לח - לט גוג ומגוג ומלחמת הי''ת בו, וכיון שנגלה בן דוד יהיה אח''כ בנין המקדש המבואר בפרק מ מז - אח''כ יתיישבו ישראל לשבטיהם בנחלותיהם. אח''כ תתרחב הארץ מאוד מאוד כמבואר בסוף הספר. וכשתלמד כראוי את פרק לז ביחזקאל, שהוא הפטרת פרשת ויגש תעמוד על עניינו של המשיח הזה, ויש עוד הרבה בעניין זה בספרי הקבלה, אולם אין כאן יותר מקום להאריך בסוגיא המופלאה הזאת.
ובאמת ישנם ב' חטאים כלליים שפקודתם שמורה, ועם ישראל משלם את מחירם מדור לדור, הלא הנה חטא מכירת יוסף, וחטא העגל, מכירת יוסף מצד יהודה ואחיו, וחטא העגל, נסבב על ידי 'עלה שור' שהיה בידי מיכה משבט אפרים, ומזה היה שורש לעגלים שהניח ירבעם בן אפרים בהמשך, [ולדברי המדרשים היה ירבעם בן נבט בנו של מיכה, והדבר נאמן ע''פ סוד הגלגול כידוע], הרי שממלכת יוסף נתפשטה ע''ז בחלק עשרת השבטים שתחת יוסף, ולעומת זאת הם היו שלמים באהבת רעים, וכמו שאמרו חז''ל שלא היו בהם דלטורין ולפיכך יצאו בימי אחאב למלחמה ונוצחים. אבל אצל שבט יהודה, אף שלא היה אצלו עבודה זרה שכך למוד אותו השבט לשרוף ולבטל ע''ז כמו שכתוב במדרש כששרף העגלות אשר שלח פרעה ממצרים, וכל הכופר בע''ז נקרא יהודי על שם יהודה, מ''מ היה אצלם פגם שנאת חינם שהיו דלטורים ביניהם, ובית שני חרב משום כך. וביאור בספרים הקדושים שלעתיד לבוא יטהרו בני ישראל על ידי שני המשיחים משיח בן יוסף יטהר את ישראל מחטא ע''ז שבא על ידו, ומשיח בן דוד יטהר העולם מחטא מכירת יוסף ושנאת חינם, ואז יהיו עץ יוסף ועץ יהודה לעץ אחד, ועלו מושיעים בהר ציון תרין מושיעין.
ועתה לגבי הרב קוק זצ''ל, ההשוואה היחידה שנמצאה בכתביו לגבי קשר בין ענינו של משיח בן יוסף למפעל הציוני נמצא ב'הספד' הידוע שנשא הרב קוק לפני 89 שנים, כשבכ' תמוז תרס''ד מת הרצל [עשרים שנה לאחר מכן, כ' תמוז תרפ''ד, המיר הנס, בנו של הרצל את דתו והוטבל לנצרות], והציבור הציוני ברחבי העולם התארגן לעצרות אזכרה והספדים המוניים.
הרב קוק, שעלה כחודשיים קודם לכן ארצה, נעתר לבקשת ראשי הציונות ונשא הספד ללא הזכרת שמו של הרצל, ונאמרו בו רמזים על קשר בין דמותו של הרצל לדמותו [להבדיל אלף אלפי הבדלות] של ''משיח בן יוסף''. הרצל, כידוע, התרחק לחלוטין מן הדת, אף מן המעט שחילוניים מן השורה אוחזים בו, הרצל היה האיש שהגה רעיון המרת-דת המונית לעם ישראל, שסרב לערוך ברית מילה לבנו, שחגג את החגאות הנוצריות ושלימד את ילדיו את תפילות הכנסיה כידוע ומפורסם. והוא מהוה את ההיפך הגמור מדמותו של משיח בן יוסף השב בתשובה על חטאי מלכי ישראל, ומתקן את הדברים בשלימות, ולא זה שממשיך לדשדש בחטאי התבוללות וביטול כל המצוות העיקריות. שנים רבות נותר הדבר בגדר תעלומה, למה הספיד הרב קוק את הרצל, עד שלפני כשש שנים פירסם החוקר יוסי אבנרי, מאוניברסיטת בר אילן, בגליון ''קתדרא'' (37) מחקר שלם בנושא, ושם גילה כי בידיו איגרת בלתי-ידועה שכתב הרב קוק ושלא פורסמה בספרי איגרותיו ובה מסביר את המניעים שהביאוהו לשאת את ההספד. המכתב לדברי החוקר, הינו ''בעל נימה אפולוגטית'' (התנצלותית).
מר אבנרי לא פירסם את האיגרת כלשונה; זאת משוס שהיא נמסרה לו ע''י הרב צבי יהודה קוק, שהבהיר לו באופן חד-משמעי כי הוא אוסר לפרסמה ולהביא את תוכנה המלא לידיעת הציבור ומסיבות מובנות..., אך משום מה, פורסמה האיגרת לפני מספר חודשים בקובץ ''גנזי ראי''ה - שיוצא לאור ע''י תלמידים בישיבת ''מרכז הרב. באיגרת זו, שנכתבה מספר ימים לאחר האירוע (בתאריך כ''ט תמוז תרס''ד) פונה הרב קוק לחמיו, האדר''ת זצ''ל, במכתב ארוך בו מתמרמר הוא ''שאחרים גילו פנים בדברי שלא ככוונתי ושיערו שמשמעות דבריו היא סנגוריה חלילה לדברי רשעים'', הרב קוק מנמק כי המניע העיקרי שהדריך אותו היה ''למען השלום'', מחשש שסירובו להשתתף בהספד יגרום ''מחלוקת'', וכך כותב: ''אנוכי לא הייתי רשאי בשום אופן להתנהג באופן אחר, וחייביס כל יראי ה' באמת לדון אותי לכף-זכות וממילא לא יכולתי כלל לעכב מלהספיד, כי בזה היה ג''כ מחלוקת גדול ושנאה ניצחת'', כדי להוכיח זאת מדגיש הרב קוק, כי ''בדברי לא סיפרתי כלל בשבחו של ד''ר הרצל מצד עצמו'', מכתב זה מקטין מאוד את משמעות ההספד על הרצל. עדות נוספת בלתי-ידועה על התלבטותו של הרב קוק בנושא עריכת אזכרה למנהיג הציוני, תיאודור הרצל, מצויה בספר זכרון שיצא לזכרו של אשר ארליך, אחר מבני העליה השניה ''אשר היה'', (ת''א תשי''ט, עמ' 83), מספר אחד מידידיו של אשר ארליך, כמשיח לפי תומו, על מאורע שאירע ברחובות בשבת שלפני כ' תמוז במלאת שנה למותו של תיאודור הרצל. (הרב קוק נהג להתארח ברחובות לעיתים קרובות). באותה עדות מסופר, כי כשנתבקש החזן לקרוא ''יזכור'' על המנהיג הציוני קם ממקומו הרב קוק ואסר את הדבר משם שהמנהיג הציוני ''לא הקפיד ביותר על מנהגי ישראל'', כלשון המספר. בנוסף לכך, הרב הראשי הרב אברהם שפירא זצ''ל ראש ישיבת ''מרכז הרב'', צוטט כמי שאמר: ''הרב קוק היה אדם גדול, אךאי-אפשר להסיק דרך אבסולוטית מדבריו. הוא היה דרשן, וכמנהג דרשנים בישראל אמר פעם כך, פעם כך...''.
 |
|
|
