יום העצמאות יום בעל סגולה מיוחדת.

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 806

פרשת תזריע מצורע ויום העצמאות, תשס"ט

הגר"א בחזון הגאולה

הרב שמואל יניב

גבעת שמואל

כדי להאיר את ראשית צמיחת גאולתנו הורידה השכינה נשמה פלאית לעולם שזכתה בלב העם לתואר הנאצל "גאון" – הגאון מווילנא (אליהו בן ש"ז קרמר, 1720�), שהיה גאון בכישרון ובמחקר בכל המדעים; גאון בתלמוד ובעולם ההלכה; גאון ברוח ובסוד וגאון היה בקדושה וחסידות. ומעל לכול – גאון ב"ציפייה לישועה" (שבת לא ע"א ורש"י שם) ובהנעת תהליך הגאולה בצד המעשי. הוא זירז את תלמידיו לקחת אחריות לשיבת ציון וגילה להם את סוד תהליכי הגאולה וגם את תאריכי הגאולה – " כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדנָי ה' דָּבָר כִּי אִם-גָּלָה סוֹדוֹ אֶל-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים " (עמ' ג:ז), כדי שיכירו שמאת ה' הייתה זאת, ויהיה לאות שנתחזק בדרך הגאולה למרות הקשיים העצומים שבדרך. וראוי להכיר שללא הגר"א היה בלתי אפשרי להעלות על הדעת באופן טבעי שתעלה יפה שיבת ציון השלישית, 1 שהרי היסוד הראשון לזכות בארץ ישראל הוא לקנותה בייסורים קשים, ורק תלמידי הגר"א מכוח רבם היו יכולים להרים את מסע הייסורים הנורא הזה, בייחוד בראשית דרכם - ב-30 השנים הראשונות - משנת תק"ע ועד ת"ר, שהיו שנות הייסורים.

      בדברים שלהלן המובאים לקראת יום העצמאות נבקש להתמקד בחזון הגר"א על תאריכי הגאולה ובניסיון להבין מעט את המהות המסתתרת מאחריו, שהרי אמרו חז"ל ש"היום גורם". למשל, ראש השנה נקבע ליום הדין מתוך הנחה שבו נברא האדם הראשון. וכך היה ראוי לבאר כיצד הדברים מתממשים בכל חגי ישראל. להלן נדגים זאת בתאריך של יום העצמאות, שכן " סימנא מילתא" (הוריות יב ע"א).

      מכמה מקורות שנכתבו הרבה לפני קום המדינה מגלים תלמידי הגר"א שקיבלו מרבם לעשות דווקא ביום 20 לעומר את המעשים החשובים שיהיו אבן פינה ליסוד הגאולה, שכן ביום זה אין הקליפה שולטת. 2 לכן החלו תלמידי הגר"א בהקמת "בית המדרש אליהו" על שם רבם, מעשה שהיה עבורם דבר גדול ביותר, ביום 20 לעומר בשנת תקע"ב. והרי יום 20 לעומר הוא ה' באייר – יום העצמאות. מפאת החשיבות העצומה של הדברים נביאם להלן מכמה מקורות כלשונם.

      בספר 'קול התור' המיוחס לתלמיד הגר"א ר' הלל משקלוב, שחנן את ירושלים כ-30 שנה, נאמר (פרק חמישי ע' 114):

וכאשר קבענו מושבנו בעיה"ק ירושלים ת"ו בשנת תקע"ב, ובאחד הימים באותה שנה שבו הניחו את היסוד להקמת "בית מדרש אליהו" על שם רבנו הגר"א, בגוונין אחד נהירין, כי באותה שעה נפתח החלון הראשון של מחיצת הברזל לחדור לזכות של ברית אבות (החיבור שהוא יסוד בתפארת דרך מלכות) שהיה נפסק מחורבן בית המקדש. ואותו היום היה יום עשרים לעומר שהוא יסוד בתפארת כידוע ליודעי ח"ן.

בספר "מדרש שלמה" (דרשה ט"ז ע' 53) מדברי ר' שלמה זלמן ריבלין כתוב:

ימי הספירה אפוא הם הימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זאת הם גם רגישים יותר להדבקות הקליפות, כי כלל ידוע הוא שכל המקודש ביותר הן במקום והן בזמן בכל נושאי הקדושה – עלול להיפגע יותר ע"י ה'סטרא אחרא' שיונקת את חיותה רק מהקדושה. וזהו הטעם שבימי הספירה צריכים להיזהר יותר ממגע עם חברותא רעה ומדברי סכנה, זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר, ויום הארבעים ושניים בעומר, כידוע ליודעי ח"ן (שני הימים האלה נתונים בשילובים של קו הרחמים – כ' בעומר דתפארת ויסוד, מ"ב בעומר דמלכות ויסוד, וראוי להרחיב גם על מ"ב בעומר - יום ירושלים, ועוד דברים מופלאים, אבל אכמ"ל).

בספר "מוסד היסוד" (מיוחס למשפ' רבלין, ירושלים תש"ס, ע' 184) נמצא שאבן הפינה לשכונה הראשונה שהוקמה בירושלים שמחוץ לחומות – שכונת נחלת שבעה, הונחה ביום 20 לעומר, בשנת ה'מלאכה תצלח' – תרכ"ט.

הרב שמואל ריבלין, נכדו של מחבר הספר "מדרש שלמה", ביאר בספר "אור שמואל" את מהות יום ה-20 לעומר על פי הנאמר בספר "קול התור", פרק ג'. שם מגלה הגאון את 156 מעלות הגאולה, ובמעלה י"ז נאמר: " וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה " (עוב' א:יח). כידוע שיעקב הצליח להתגבר על עשו ושרו רק כאשר יוסף היה עימו והגן על אמו. ומעמד יעקב הוא בספירת "התפארת" הכוללת את מידת החסד של אברהם ומידת הגבורה של יצחק, ומעמד יוסף הוא בספירת ה"יסוד" הכוללת את הנצח וההוד, וה'מלכות'. מעלתה שאין לה אורות משלה וכוחה ביניקה מכל השישה. נמצא שביום העשרים לעומר יש התכללות של כל הספירות יחד במעלה העליונה. וכתוב בספר "קול התור" בפרק החמישי שתמצית שורש התיקונים הם שבעה, והתיקון השלישי הוא התכללות, ומשמעותו היטהרות מנטיות אנוכיות והתחברות לכלל ישראל, ש"אין בפרט אלא מה שיש בכלל, וכל ישראל ערבים זה לזה בנשמה אחת".

      ואכן כך נהגו תלמידי הגר"א שבלב שמח עקרו את עצמם מהגלות ובזה ויתרו על מעמדם, פרנסתם, ביטחון קיומם ואפילו תורתם, שכן ריבוי הייסורים בארץ ישראל גרם להם ביטול תורה גדול. ולמרות הסכנות והצרות שהמיתו רבים מהם איש מ-511 הנפשות שעלו לארץ לא נטש את דרך הגאולה של רבם, שכן רבם לימדם שארץ ישראל נקנית בייסורים. לכן צלחה דרכם להביא עוד ועוד יהודים לארץ ישראל ולהקים יישובים ולעשות עוד מעשים טובים שאין המקום לפרטם. רק אחרי מלחמת העולם הראשונה נטשו בני בניהם של תלמידי הגר"א את דרך הקודש של רבנו – לתת הכול לכנסת ישראל בסוד ההתכללות, והחלו לדאוג לעצמם, ולכן נלקחה מהם הבכורה וניתנה למי שהפקיד והפקיר את עצמו עבור גאולת הארץ.

      עוד כלל לימד הגר"א שנמסר בספר "מעשה רוקח" (ע' קל"ח) לר' אלעזר רוקח (אב"ד אמסטרדם שנה-לא ידוע) שיש משמעות למספר בסדר הפסוקים בתורה. למשל, התיבה "שלום" נזכרת לראשונה בפסוק 376 מתחילת התורה: " וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם " (בר' טו:טו). ואכן ערך התיבה שלום = 376.

 ואשר לשיבת ציון השלישית – הפסוק ה-5,700 הוא " וַיִּחַר -אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת-כָּל-הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה " (דב' כט: כו). ואכן שנת ה'ת"ש היא שנת תחילת השואה – 1940. והגר"א ברוח קודשו אמר שלפני הגאולה יהיה חורבן נורא בגלות וציין את הפסוק "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ" ( עוב' א:יז) . פסוק זה צוטט ע"י הרב כהנמן, ראש ישיבת פוניבז', בשם ה"חפץ חיים" (שציטט את הגר"א), ועל הרקע שלו הוסבר נס הבלימה של רומל באל-עלמיין קודם הגיעו לארץ. פסוק זה נכתב גם על חזית הבניין של ישיבת פוניבז'.

      הירושלמי מלמד כי "אבותיכם אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלים שוב אינכם משתעבדים" (שביעית ו, א), ומביא ראיה מן הפסוק "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ‑לֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דב' ל:ה).

 פסוק זה הוא הפסוק ה-5,708 בתורה, והמספר הזה הוא שנת תש"ח, שבו זכינו בהקמת המדינה ויכולנו לחוקק את חוק שיבת ציון שעליו אמרו חז"ל: "גדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח, ע"א).

_________________

מודה ועוזב