ספר קול בריסק

טענתו של בעל קול בריסק', שאין שום מעלה באדם מוכשר יותר מחבירו, כבר קדמו קרח, באמרו 'כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה''...

אווילות לחשוב כך. החכמה היא מעלה בנפש, וככל שהאדם יותר מוכשר, כך סיכוייו לגדול בחכמה גדולים יותר, ודרגתו גבוהה יותר.
שם ת"ח, המחייב לנהוג בו בכבוד, ומזכהו בזכויות רבות, נקבע אם 'יודע לישא וליתן בתורה, ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופירושיו, ופסקי הגאונים' (רמ"א יו"ד סימן רמ"ג סעיף ב'), ואף אם זה שזכה לדרגה זו, זכה לה עקב כשרונותיו ויכולותיו, כבטבע העולם.
הרמב"ם כתב בפ"ט מהל' תשובה  'הקב"ה נתן לנו תורה זו עץ חיים היא וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה'. וזאת אף אם חכמתו ניתנה לו במתנה משמים.

זאת ועוד, ככל שהאדם גדול בחכמה, כך כליו ליראת שמים ולקיום המצוות גדולים יותר. כך כתב הרמב"ן באגרתו 'ואם רש הוא, ואתה עשיר או חכם ממנו, חשוב בלבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך, שאם הוא חוטא, הוא שוגג ואתה מזיד'.

ישר דרך

נראה שאתה מחפש להתקיפו, כמו אותו אחד שיורה את החץ ואח"כ מצייר את המטרה.

תקרא את מה שהוא כתב, והוא כתב את זה בשם מישהו וגם הסביר את הדברים היטב, אתה יכול לחלוק עליו, אבל ההשוואה לקורח מוכיחה שאתה לא מונע מטיעונים ענייניים.

כנ"ל לעזריאל ו oldbrisker קפצתם להטיח בו עלבונות בלי לנסות לחשוב על מה שהוא אמר ועל זה שזו גמרא מפורשת

השיטה הזאת של כל מיני אנשים לפסול את מי שחושב אחרת מכם בלי לנסות להבין את דבריהם, היא בעוכריכם, והיא זאת שגורמת לציבור למאוס בדרכיכם.

למה בכל דיון חייבים להקצין? למה כאשר אתה מוצא שאינך מסכים לדבריו אתה חייב לכנותו קורח, (או אחרים בדיונם חייבים לערבב  מבקר מקרא או כפירה (בוודאי יראה פטרוזא שיש לי כאן איזה אג'נדה נסתרת... חולה נפשות קשה לרפאותם). אתה זכאי לדון בדבריו ולהפריכו בהגיון וסברא ומקורות.

ומה שייך לקורח שעיקרו היה סיפור מיוחד על פי נבואה, והרי בניגוד לכתר כהונה וכתר מלכות שיש שם בחירה על נבואה ונגד זה התנגד קורח, הרי כתר תורה מונח לכל ואין שם שום דירוגים כלל ואין שם התנשאות כלל (ולו הייתי נוקט לשון חריפה הייתי אומר שאתה "כופר" במשנה מפורשת....)

זה דיון עתיק אם יש לבכר תלמידים מסויימים או לא, לי נראה שזו המחלוקת העתיקה מימי ר' גמליאל עד שפתחו שערי בית מדרש לכל מי שתוכו כברו (עכ"פ לא זכור לי לפי מיוט ידיעתי שבתלמוד העדיפו תלמידים על פי כשרונות, תלמוד הגון או שאינו הגון קבעו רק על פי יר"ש ותלמידים שתוכם כברם נקבעו על יר"ש) 

אתנחתא,
מקבל. (כבר הסברתי שכבר חרה לי על זאת משכבר הימים, ועתה זה יצא...)  
השוותי לקורח דרך הלצה בעלמא, ומ"מ בעיקרו של דבר היא ודאי דומה, כי מעלת משה הייתה גם בחכמה, שהוא מוסר התורה שבעל פה וממנו הכל (והוא היה אב בחכמה- מגילה יג. ועיין במורה הנבוכים ח"ג פרק נ"ד), וקרח סבר שאין חילוקי מעמדות כלל ביהדות (דומני שכך  ביאר הגרי"ד סולובייצ'יק בחמש דרשות) .

<למה אתה מקצין את פטרוזא?>

בגמ' בכתובות דף נ. 'כל המכניס את בנו פחות משש רץ אחריו ואינו מגיעו, איכא דאמרי חבריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו, ותרוויהו איתנהי, דחליש וגמיר', דהיינו שהמוכשר יותר נכנס כבן חמש ללימודיו, אף שאמר לו רב לרב שמואל בר שילת 'בציר מבר שית לא תקבל'. ועיין בתוס' ב"ב דף כא.

מצאנו עוד בקידושין כט: 'הוא ללמוד ובנו ללמוד, הוא קודם לבנו, ר' יהודה אומר אם בנו זריז וממולח בנו קודמו', וכך נפסק להלכה. רואים שיש עדיפות הלכתית ללמד אדם יותר מוכשר.
וזכורני שראיתי על זה תשובה מהרוגוטשובר, בשו"ת שלו, ששאלו אותו אם יש עדיפות לקבל תלמידים כשרוניים יותר, והסיק מהגמ' הזו שיש להם עדיפות.

המחלוקת שהייתה בימי רבן גמליאל ורבי יהושע היא דימוי יפה מאד, אבל זה כמובן זה חלוק, כי בזמנם היתה רק ישיבה אחת (כמדומני), והיה מקום בישיבה לכולם, מה שאין כן בזמננו שהנדון הוא רק את מי להעדיף בקבלה, וגם אלו שפחות מוכשרים ימצאו להם ישיבות כדרגתם.

תוקן על ידי ישר_דרך ב- 29/04/2009 15:25:19

בבלי קידושין כט, ב:
ת"ר הוא ללמוד ובנו ללמוד, הוא קודם לבנו. ר' יהודה אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו, בנו קודמו.
כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב, שדריה אבוה לקמיה דאביי. כי אתא, חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה. אמר ליה אנא עדיפא מינך, תוב את דאיזיל אנא.

תודה על המקורות.

ייש"כ לאתנחתא על דבריו.

ואכן הדבר שהכי חרה לי זה ההשוואה לקורח, אתה יכול לחלוק עליו ולחלשוב אחרת ממנו, אבל ההשוואה לדמות שלילית מוכיחה את השנאה. כנ"ל באלו שעקו על מה שכתב על יעקב אבינו.

תוך כדי שאני מרפרף בספר ראיתי לראשונה את מכתבו הנורא של ר' משה סולוביציק אל ר' צבי הירש לוינסון [חתנו של החפץ חיים] כשהוא מבכה מרה את פטירתו של אביו ר' חיים מבריסק. עמ' רל - רלא. מדהים לראות את עוצמת הכאב הצער והיגון על הלקח מאיתו אביו, מורו ורבו.
אצרף ציטוט מסוף המכתב: "על שאלת כ"ג לא אדע מה להגיד לו כי שבור הנני לרסיסים ולא אוכל לפתוח פי וגם דבר מאומה - ונהרות של דמעות סובבים אותי ומכאובי עוד יותר גדול שלא זכיתי להיות במקום המעשה ולבקר אותו ברגעים האחרונים ולראות את מראהו ותואר פניו אחר מיתתו..... ע"כ.
מדהים שר' משה ביכה ע"כ שלא זכה לראות זיו פניו של אביו 'אחר מיתתו', כלום מקובל הדבר. ועוד שבהוריות שנינו שהוא אחד מן הדברים המשכחים את הלימוד.
נוסף ע"כ, ליבי אומר לי שאותם נקודות בסוף הקטע מציינות על השמטה בה מבכה ר' משה מרה את הלקח ממנו זכות עטרת הרבנות בעיר בריסק והעברתה לאחיו הקטן ממנו ר' יצחק זאב.

אילפא, אף אם אתה מסוגל להלך מחשבה ציני שכזה, מן הראוי שתביא, בכל זאת, איזה ראיה כדי לייחסו לגר"מ בהגר"ח...

זה לא עניין של ציניות. אני שמעתי כ"פ ממשפחת הגרי"ד בר"מ ע"כ. ר' משה אחז עד סוף ימיו שהרבנות נלקחה מעימו שלא כדין, תאר לעצמך שבזמן פטירת הגר"ח הבן הצעיר - הגרי"ז - כלל לא נשא משרה תורנית בעוד שר' משה שימש כבר אב"ד ראסיין. ר' משה נהג להוסיף כי אילו היה נוכח בזמן פטירת אביו הגר"ח, הדבר לא היה קורה.

אילפא,

ואכן כאן המקום לדון בסוגיא זו. האם לדעתך אם ר' משה היה אב"ד בריסק היה הופך לסמכות שאחיו היתה? כלום אבד בריסק עשה את זה כמו אדמורות בעלזא למשל? מדוע ר"מ, שלדעתי העניה מלימוד דבריו בהשוואת דברי אחיו, (אם כי בוודאי שבבריסק הרשמית לא סבורים כך), היה גאון כאחיו ואף יותר מכך, לא הצליח להיות הממשיך ואילו אחיו היתה לו מין הילה וכריזמה רחונית? האם פשוט המשרה עשתה את זה?

דבר זה קשה לי להבין? ואכן יש צדק לכאורה בראי' מ'אהלי שם' (שקמנצקי העלה באזני גרליץ) שנראה שם הערצה לבן הצעיר על פני אחיו הגדול בחיי האב. אך מה היתה בעייתו של ר' משה?

תוקן על ידי אתנחתא ב- 01/05/2009 0:19:01

אתנחתא, רבים וטובים סבורים אף הם שר' משה עלה על אחיו בגאונות ובישרות עם כל זאת לגרי"ז היה מאפיין שונה ונדיר. ניתן לראות זאת בקלות בסגנון חידושיו בספרו עהר"מ. קשה לדעת כיצד הדברים היו מתפתחים אילו ר' משה היה מתמנה לאב"ד בריסק. דבר אחד אני יכול לומר לך בוודאות [ויסלחו לי ידידי מבית בריסק - ירושלים] שמשפחתו של ר' משה עולה עשרות מונים על משפחתו של רי"ז, הגרי"ד מירושלים ושאר אחיו הרבנים לא הגיעו לאפס קצהו של הגרי"ד ואחיו הגר"א בר"מ בשום תחום שהוא. כמו גם בניהם אחריהם וכו'.