ספר קול בריסק

אכן חוסר הביסוס שברבות מסברות הגר"ח מביך (כמבואר בהשגות חזו"א)

חוסר הביסוס שברבות מסברות החזו"א מביך (כמבואר בהשגות של כמה מחברים)

חוסר הביסוס שברבות מסברות הגר"מ פיינשטיין מביך (כמבואר בלהט החרב)

חוסר הביסוס שברבות מסברות הרבה גאונים מביך.

אך לפחות אמרו סברות וסברות גאוניות בניגוד.....

אתנחתא, אתה קשור איכשהו עם המענה על האגרות?

הביסוס שבספרי הצפע"נ לא מביך, כך גם ספרי דבליצקי והקה"י.

פטרוזא.

לא ציינת הספר שממנה נובע הקטע הנ"ל

פטרוזא:

על הקטע הזה שהבאת מספר אהלי שם יש סיפור שלם עם הגר"י קמינצקי שנדפס ב Making of a Godol.

ההמלצה שהמליצו על אחד מגאוני הדור נאמר על ידי הגר"ח על ר' איצל פונוביז'ר ואין אני רואה טעם להסתיר דבר זה. וכמו ששמעתי מר' אברהם גורביץ ראש ישיבת גייטסהעד כשמישהו הקשה לו על דברי ר' איצל, ואז אמר שהגר"ח אמר, יעדער זאך וואס איך זאג זאגט ער, אבער נישט יעדער זאך וואס ער זאגט, זאג איך. (כל דבר שאני אומר, הוא אומר, אבל לא כל דבר שהוא אומר, אני אומר.)

אין ספק שתורותיו של הגרי"ד מבוסטון הם התורות הכי מתוקות של דור זה. וכאשר אמרתי את זה לבריסקר אחד, אמר לי שאין פלא בדבר, כיון שכתבי הגר"ח נמצאים אצל הגרי"ד והוא אינו מפרסמם, אלא חוזר על דברי הגר"ח. ובשמעי דבר זה עמדתי משתומם, עד שדברתי עם בחור אחד מישיבה אוניברסיטי שאישר לי דבר זה.

ובאשר הקושיות על הגרי"ד גם על הגרי"ז ישנם קושיות. וידוע שר' נחום פרצוביץ התבטא בצורה חריפה ביותר על חידושי הגרי"ז למסכת ב"ק.

ובאשר לדעתך ולדעת רבים ושלימים שאתה מצטט מהם, הדברים היו מתקבלים יותר על הלב אם תביא סימוכין.

תוקן על ידי chouteng ב- 02/05/2009 21:39:33

שותא ושוטנג. הספר נקרא צדיק לברכה לרב"צ איזנשטאט נ"י תרע"ט. (כתבתי לעיל שזה נוסף על הקטע הידוע מאהלי שם)
שוטנג. ידועה תופעה הפוכה, תליית דברי הגרי"ד ע"ש הגר"ח (ע"י תלמידיו) והדברים עתיקים וכמדומה שכבר כתבו ע"ז פעם בהמעיין. ובזה יבואר שפע דברי הגר"ח הנובעים רק מן הצינור ההוא .

אתנחתא. לפי הלמדנות הצרופה שלך יש להוסיף על רשימתך את: הרמב"ם שהשיג עליו הראב"ד ועוד, הרשב"א המושג ע"י הרא"ה, הראב"ד ע"י הרז"ה, הרי"ף ע"י כל משיגיו, הרז"ה ע"י הרמב"ן ועוד.  אני רק מקוה שאתה לא מצרף אפר של איסורי הנאה לז"ב.

והנה דוגמא אופיינית (!) לדברי דלעיל, מספר 'נפש הרב' ירושלים תשנ"ד עמ' קל"ז-קל"ח.

סברא מבהילה מולידה דין כרסי, ולא נתקררה דעתו עד שקבע כי מסברא בדויה זו נולד מנהג ישראל. 

 


אגב, מן הסתם הוסיף הגאון הדרשן להביא ראיה שהפתיחה היא המחייב של הקריאה ממקרא מלא: ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם... וכפתחו עמדו כל העם. (ומכאן למדו משעה שנפתח וכו)'. ואשתמיטיה לכותב.

אולי במחוזות אתנחתא וכיו"ב שיעור כללי כזה מזכה את אומרו בתואר מורה מורנו, במקומות אחרים על דא מפקינן מבית המדרש. 
 

פרוט.
אגב אצבע דהגבהה, נזכרתי במה שהעירני חכ"א בחג הפסח כי לענין הטפת היין בשעת אמירת המכות בהגדה כתב המ"ב דיש לעשותו באצבע דווקא ודלא כנוהגים לעשותו בזרת דבמכות נאמר 'אצבע'.
 אך עדיין אותו חכם סבר באוזני כי מה שנהגו העולם להצביע על הספר בזרת דווקא הוא לכאו' שיבוש הנובע ממה שנשתבשו בו לענין המכות. דמהיכי תיתי למקרא הפסוק 'וזאת התורה' יצביעו בזרת דווקא.
ולדבריך כשיימצא שורש המנהג אולי יימצא שם גם באיזה אצבע יש להורות.

בין

אם מקור ההשראה למנהג הוא ממועל יד, אין לנו אפילו אצבע.

פטרוזא, הסברה אכן משונה למראה, אבל מניין הסקת שכל מה שבפיסקה האחרונה (למן "ונראה שכאן...") אף הוא מדברי הגרי"ד ולא תוספת של ר' הרשל שכטר עצמו?

נ.ב. הפסוק שהבאת נזכר בירושלמי על אתר והביאו הרא"ש ("הלכה כמי שהוא אומר פותח ורואה ומברך, ומה טעמא - 'וכפתחו עמדו כל העם', ומה כתיב בתריה - 'ויברך עזרא'").

תכלת תודה על המר"מ. 

הוספותיו של הרב שכטר על דברי רבו בספר, מובדלות בצורה ברורה כשנוסף להם הלשון 'דברי עצמי' (=ד"ע) וכיו"ב. ושאר הספר הוא מהגרי"ד. (מ"מ העברתי את השאלה לרב שכטר, מבטן מי יצאו פנינים אלו, ולכשישיב לי, אודיע).

ובכלל אפילו סמי מכאן ביאור מנהג הקריאה בשמח"ת, עדיין הדוגמא משקפת.
 
[ולמי שלא מבין: טעויות והעלמות יש לכל אחד, כאן מדובר על קו חשיבה מסוים,  שמי שלא אוחז בו לעולם לא יכשל בו]
 
אגב, הרגיל בכתבי הגרי"ד ימצא שהיה לו מגמה ליצוק תוכן למדני בכל מנהג וסמל, (וכמו שאמר על הגר"ח וכו') ואין דבר לדעתו שבלתי ניתן לפרשו בלמדנות, וגם מחמת זה ביאור המנהג דשמח"ת באופן הנ"ל,  אופייני לו מאד.

פטרוזא,

כל אדם יכול להביא דוגמאות סברות משונות ביותר באגרות משה וכן בחזון איש והדברים ידועים מאד. (וכבר איני מדבר על פוסקים אחרים לא מעולם הליטאי, כמו כמה דברים מדהימים אצל ר' שלמה קלוגר למשל. וכו')

קיצורו של דבר אצל כל גאון וגאון יש דברים שהם צע"ג)

(סבורני שאני אומר דבר פשוט ביותר)

שוב איני יודע על מחוזות ששם נותנים מורה מורינו, כמובן הרי"ד סולובייציק קיבל תואר מורה מורינו לא ממני ואיני זקוק להסכמתי (גם בני בריסק אינם חושבים שהוא עם הארץ), אם כי בוודאי אמר דברים לא מבוססים (וביחד עם זה הרי קשה לשפוט על משהו שאמר בעל פה וכתבו ולא דוקא שדייק בדבר. קשה לי להאמין שהוא כזה עם הארץ שאכן הבין בפשטות שפתיחת הספר היא היא החיוב לקריאה. והדבר פשוט אצלי שחסר הרבה מן מסירת הדברים)

(ברור שבספר אגרות הגריד ובספרו שחיבר יחד עם הגר"מ וגם בספר שיערים לזכר אבא מארי לא תמצא דברים מבהילים)

אגב בספר מפניני הרב עמ' קמג מבאר הסבר אחר.

לענ"ד גם ההלכיזציה של אבלות הספירה ושל שלושת השבועות בדברי הגרי"ד צ"ע.

ראשית. אודה לאלמוני שזיכה אותי [ורבים אחרים ככה"נ] במהדורה דיגטלית של חלקים נרחבים מהספר ובתוך רבים אהללנהו

הדיון וההשואה בין הענפים השונים בבית בריסק זכו לאשכול מיוחד. הסיפור המיוחס לרבי יעקב קמנצקי נידון גם כאן  וכאן [ושם הבאתי שמועה נוספת ממנו בענין זה (אלא שצריך לתקן שם סוף דברי וצ"ל "וזה האות על חריפותו היתירה של הגרי"ז").]

על השאלה הגורלית אודות הרעש שחולל הספר בישיבת בריסק [רא"י] ניתן אולי ללמוד מכך שבן דודי הלומד שם שמע על קיומו של הקונטרס ממני... [אם כי יש לסייג שמדובר בבחור שחזר בתחילת השבוע ממדינת הים ושמא לא התעדכן]

וידידי סיפר לי שנכח אצל ר' דוד ור' דוד שאל שראה ברחוב מודעות ומה זה הספר, ותלמידיו אמרו לו שיש שם דברים יפים. (והוסיפו ספק לעצמם ספק רוצים שישמע שנקרא על שם הרדיו...).