הודעה של *אבי_קלמן*
בקשת עזרה - לא בשמים היאברשותי קונטרס (ממוחשב עדיין) של שיעורי אאמו"ר שליט"א בנושא הנ"ל. אבקש שכל מי שיכול לעבור על הקונטרס הנ"ל ולהעיר הערות - יפנה אלי (*-- e *[email protected]*-- e *).
אשמח לביקורת ממגוון של אנשים (אנשי הלכה/למדנות/מחשבה/תנ"ך, וכן הלאה).
(פורסם גם בhttp://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=6636)
<><><>
ליצור סקנות, משהו מהקונטרס (ההערות צדדיות):
בהקדמתו הארוכה והיסודית למשנה כותב הרמב"ם[1]: ובזה [- בהוראת שעה] בלבד נבדל הנביא משאר בני אדם בתורה, אבל בעיון ובדין ובחקירה בדיני התורה הרי הוא [- הנביא] כשאר החכמים הדומים לו שאינם נביאים, ואם יפרש איזה פירוש, ויפרש מי שאינו נביא פירוש אחר, ויאמר הנביא 'אמר לי ה' כי פירושִי הוא הנכון' - אין שומעים לו, אלא אפילו אלף נביאים שכולם כאליהו ואלישע פירשו איזה פירוש ואלף חכמים וחכם פירשו היפך אותו הפירוש - "אחרי רבים להטות", ועושים כדברי האלף חכמים וחכם, לא כדברי האלף נביאים המופלגים… שאין תוספת וגרעון בתורה מצד הנבואה בשום פנים. וכן אם אמר הנביא שה' אמר לו כי הפסק במצוה פלונית כך, ושדינו של פלוני הוא הנכון, הרי אותו הנביא נהרג, לפי שהוא נביא שקר, כמו שביארנו, לפי שאין תורה אחרי השליח הראשון ואין תוספת ואין גרעון, לא בשמים היא, ולא המחנו [- העמידנו[2]] ה' אל הנביאים אלא המחנו אל החכמים בעלי הדין, לא אמר ובאת אל הנביא, אלא אמר (דברים יז, ט): "ובאת אל הכֹהנים הלויים[3] ואל השופט". וכבר האריכו חכמים בעניין זה מאד מאד והוא הנכון.
[1] ובדומה לזה כתב ג"כ בי"ד החזקה (פ"ט מהל' יסודי התורה הל' א-ד). [2] כמדומה שמקור ביטוי זה במשנה (ב"מ פ"ט מי"ב, קיא.) לגבי הלנת שכר שכיר: "...המחהו אצל חנווני או אצל שולחני אינו עובר עליו..." שפירוש 'המחהו' הוא העמידו לפני חנווני או שולחני לגבות הימנו. [3] [הערת בְני אברהם נ"י: משמעות הפס' להבנת הרמב"ם היא שהכהנים הלויים הם שופטים עפ"י חוקי התורה כהבנת השכל האנושי (וכ"ה בדרשות הר"ן, הדרוש השביעי, ד"ה וזה העניין), ולפ"ז צ"ב מהו ייחודם של הכהנים הלויים? ויתכן לומר בפשטות ש"דיבר הכתוב בהווה", שהם אינם עוסקים בפרנסה ולכן יש להם זמן להגות בתורה (ועי' דרשות הר"ן, דרוש יא, ד"ה ונשלם בכאן; אברבנאל שם ד"ה וההודעה הז'; שו"ת חת"ס ח"א-או"ח סי' רח ד"ה נחזור לדברי מעלתו; תורה תמימה שם הערה מו; מלבי"ם שם פס' ח-ט, אות יט-כ; ועוד). לעומת זאת, הרב קוק זצ"ל (אגרות ראי"ה, סי' קג, ח"א עמ' קכד; וע"ע בהקדמת עין אי"ה עמ' טז) למד מכאן שיש שייכות לרוח הקודש – שניחן בה הכהן – להכרעת ההלכה ע"ש (וכ"מ קצת בכוזרי, מאמר ב סוף אות נח; ועי' אגרות הראי"ה ח"ב עמ' קא שדעת הכוזרי שהנבואה ורוה"ק מסייע להכרעת ההלכה). ולעצם פי' הפס', ר' רמב"ן במדבר לה, כט; מאור ושמש דברים יז, ט; ובכתבי ר' צדוק הכהן זצ"ל מלובלין במקומות רבים].
 |
|
|
