אשכול בירורים כלליים ובקשות עזרה

אינטימיות - קדושת המיניות

(מובא מתוך הספר "הדרך לחיים של משמעות")

"כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה" (תהילים מ"ה, י"ד)

"אם אתה קרוב כאשר עליך להיות רחוק, תהיה רחוק כאשר עליך להיות קרוב" (הרבי)

בשיחה עם פסיכולוג דיבר הרבי על הצורך הדוחק לדעת את הקווים המנחים ואת גבולות האינטימיות. זה הכרחי, כך אמר, כדי לקיים ולשמור על נישואין בריאים, שהם הבסיס לחברה איתנה. ב-1975 יזם הרבי מסע לעידוד טהרת המשפחה, וקרא לסניפים העולמיים של נשות חב"ד להקים ועדות שיפרסמו מאמרים, יארגנו חוגי לימוד ויבקרו זוגות כדי לשוחח איתם בפרטיות על תקנות התורה הנוגעות לבניית נישואין איתנים ואינטימיות בריאה.

מיניות ואינטימיות מהן?

אנו חיים בתקופת משבר מבחינת האינטימיות. כל אחד נכסף לאינטימיות וכולם מחפשים אותה, אולם היא היתה לתחום של מאבק קשה ובלבול.

כוחות רבים פועלים כאן. אמות המידה של החברה בנושא המיניות והאינטימיות השתנו במידה רבה מאז מה שמכונה המהפכה המינית. החברה שלנו היום מופגזת במחשבות ובדימויים בנושא המין. גבולות המין היטשטשו.

ברור שזה הזמן המתאים לבחון מחדש את גישתנו אל האינטימיות והמיניות. מהי בדיוק המיניות ומהו הכוח המסתתר מאחורי ההילה המיסטית שלה? איזו משמעות עמוקה יש לה בחיינו? האם האינטימיות ומיניות חד הן? "המהפכה המינית" כביכול שיחררה את האנשים. האם אנחנו משוחררים, או שיותר מתמיד אנו עבדים לתשוקותינו, ומבולבלים יותר מתמיד בשל אמות המידה המשתנות? המיניות היא אנרגי'ה פנימית, אנרגי'ה אלוקית, מפגש של גוף ונפש שהאינטימיות האמיתית,הצניעות והתיחכום מזינים אותה. היא מסוכלת לפרוח באורח בריא רק בתוך המוסד הקדוש של הנישואין. המיניות עצמה יש לה גם גוף וגם נשמה. יש לה מימד פיסי ורוחני כאחד. גופה הוא האיחוד של גופם של שני אנשים, המלווה שהנאות הגופניות העמוקות ביותר. נשמתה היא האיחוד עם הקדושה, והיא מלווה בהנאה הרוחנית העמוקה ביותר.כאשר מסלקים את טבעה הרוחני של המיניות או מתעלמים ממנו, היא עלולה להפוך לדיבוק לא הגיוני אשר עלול לכלות את האדם.

המיניות היא אחד הכוחות החזקים ביתור של החיים. היא יכולה לרומם אותנו לגבהים עצומים של הקרבה עצמית ומחויבות והיא יכולה להוריד אותנו אל מעמקי האינטרס האישי והשחתת המידות. המיניות לעולם אינה נייטרלית.

האירוני'ה היא שההתרכזות במיניות הורסת אותה. מיניות בלי אינטימיות מאבדת את משמעותה האמיתית, את כבודה, ואת הדרה. זאת הנקודה שבה המיניות והאינטימיות נפרדות. האינטימיות אינה זהה למיניות. היא מצב מיוחד, שונה מכל דבר אחר בחיינו, ויש לגשת אלי'ה בעדינות וביראת כבוד. בתנ"ך, המיניות נקראת "ידע", משום שמדובר בידע אינטימי שאותו חולקים שני אנשים. כאשר המינית מאבדת את האינטימיות שלה ונחשבת לאחד מהצרכים הגופניים, היא הופכת לרדיפת תענוגות שפלה, למשהו שהוא רק מעט יותר מפעולה טכנית וביולוגית.

מאחר שבני האדם נוטים להגדיר דברים במונחים פיסיים ומשתמשים בכלים החושיים שלהם ולא בכלים הרוחניים, הם מתעלמים לעיתים קרובות מהמרכיב הרוחני של המיניות. האחיזה החזקה שיש לה באדם נעשית אחיזה גופנית בלבד, שכל אחד מבני הזוג מגדיר אותה בנפרד. אם נבין את נשמתה של המיניות, שהיא האינטימיות הבריאה, נוכל לגלות את שורשי כוחה ולהטה.

אשה צעירה באה אל רב ואמרה שהיא מתקשה למצוא בן זוג מתאים. הציע לה הרבי שתתרכז בתקשורת המילולית בינה ובין החתנים האפשריים, כדי לראות אם הם מתאימים לה באמת. הרב גם הציע לה להימנע מאינטימיות כלשהי איתם.
"אבל בחברה של ימינו", ענתה האשה, "זה פשוט לא מציאותי".

נאנח הרב ואמר לה בשקט: "האינטימיות היא כמו אש. אם את חושבת שתכבי אותה בזה שתספקי אותה, תגלי מהר מאוד שבעצם את שופכת על האש דלק, לא מים. ואולם כאשר חוווים אינטימיות מתוך משמעת, בתוך מסגרת נישואין מקודשים, היא הופכת לאש אשר מחממת את שני האנשים ומאירה את ביתם ואת משפחתם.

מדוע המיניות כה חזקה?

כאשר ברא אלוקים את הגבר ואת האשה, הם היו אנוש אחד בצלם אלוקים. אחר כך הופרדו לשני חלקים נבדלים. "על כן יעזוב איש את אביו ואמו", כתוב בספר בראשית, "ודבק באשתו, והיו לבשר אחד".

הגבר והאשה מרגישים כל הזמן בצורך זה להתאחד. והמיניות היא האיחוד הזה. הגבר והאשה רוצים להגיע למצב של "והיו לבשר אחד", ובכך להתאחד עם ה', שבצלמו ובדמותו נבראו. אין פלא שהאינטימיות היא כוח רב עוצמה שכזה. זאת החווי'ה היחידה בחיי האדם שבה הוא נפגש פנים אל פנים עם אלוקים.

האינטימיות היא גם החווי'ה היחידה בחיים שמאפשרת לנו להיות דומים לאלוקים, משום שהיא מעניקה לבעל ולאשה את הכוח לברוא. שום דבר אחר שאנו עושים כבני אדם אינו כה דומה למעשה ה' כמו יצירת חיים חדשים, אשר בתורם יצרו חיים חדשים, וכן הלאה , וכן הלאה עד עולם. מהות כמו אלוקית היא המעניקה למיניות את ההילה המיסטית שלה- זוהי ההזדמנות היחידה שיש לאדם "לטעום" את אלוקים- לחשוב כמו שהוא חושב ולברוא כמו שהוא בורא.

בנוסף, האינטימיות היא חגיגה של פגיעות. היא נוגעת בנקודה הרכה ביותר בכל אדם, בחלק הפרטי והשברירי ביותר שבו. לכן עלינו לטפח סביבה בריאה לאינטימיות שלנו, סביבה שתאפשר לנו להינות מהפגיעות הזאת ולהתענג עלי'ה, בטוחים ומוגנים.

רובנו משתוקקים לאינטימיות אמיתית, אך פוחדים לחוות פגיעות אמיתית, לאבד שליטה. זה מקשה עלינו להתנסות באינטימיות אמיתית, משום שלהרגיש בנוח עם הפגיעות שלך- זאת היא האינטימיות האמיתית. אשליית האינטימיות- כאשר כל צד מקבל את מה שהוא צריך- רק גורמת לאנשים להרגיש טוב באותו רגע, אם בכלל. אם הם שומרים על שליטה בסוף, אם לא חשפו את הפגיעות הזאת, אזי ה"אינטימיות" שלהם אינה אלא עוד צורה של שליטה בזולת.

השאלה היא איך יכולים אנו להשתחרר באמת? אולי פשוט איננו מסוגלים לכך. בני האדם הם חלשים, כך אנו אומרים, ופשוט אינם מסוגלים לבטוח זה בזה. זה הי'ה יכול להיות נכון אילו היינו בעלי חיים אבל איננו בעלי חיים. אנחנו קדושים, בנשמותינו נמזגה רוח ה', אשר העניק לנו את היכולת לאהוב כמו שהוא אוהב. כאשר נלמד לראות זה בזה את החלק האלוקי, נוכל להתחיל לבטוח, לצאת מתוך העצמי החשדן והמסתגר שלנו, ולחוות אהבה אמיתית ואינטימיות. אנו יכולים אם כן, להשתחרר, לבחור להיות פגיעם, להיות אנחנו עצמנו בלי מגננות ובלי פחד מהתעללות.

כמו בכל העניינים האחרים, ניתנה לנו הבחירה. התשוקה הפיסית יכולה לבלבל ולהטעות אותנו כך שנחפש אותה רק כדי להשביע את הצרכים האנוכיים, שעלולים להפריד בין האיש לאשה. או שאנחנו יכולים לראות את המיניות והאינטימיות כפי שהן באמת- כוחות רבי משמעות- אמצעי להתחברות עם ה' באופן הקדוש והעז ביותר, שהוא בתורו מחבר את האיש והאשה ועושה אותם לאחד.

איך חווים אנו אינטימיות בריאה?

לאינטימיות בריאה דרושים שני מרכיבים: משמעת וטוהרה. עלינו להפעיל שליטה עצמית, ועלינו גם לראות את המיניות כקדושה. עלינו לגשת לקדושתה של המיניות בחרדת קודש, כאילו אנו נכנסים לקודש הקודשים, שבו כל פעולה נחשבת וכל טעות היא בלתי נסבלת. ההקדמה לכך היא הטבילה במקווה. עלינו לחוות את המיניות בסביבה מבוקרת עם גבולות הולמים- על פי דיני טהרת המשפחה- לא כדי להחניק את ביטויי האהבה, אלא כדי לתעל את האנרגיות הגופניות העצומות אל תוך תשוקה בריאה.

בחברה המודרנית לפעמים שותפים למיניות שני אנשים אשר כל אחד מהם מעוניין לספק רק אך צרכיו שלו.אבל המיניות צריכה להיות עלאית, ולא נהנתנית. עלי'ה לאפשר לך להכניס אדם אחר אל תוך נשמתך כדי שתוכלו לבנות ביחד משהו נפלא יותר. רק על-ידי שיתוף ה' במערכת היחסים יכולים הגבר והאשה לגבור על תשוקותיהם האישיות והנישואין הם המסגרת המושלמת היחידה שבה אפשר לעשות זאת. בכל המסגרות האחרות האינטימיות היא לא בריאה ומזיקה.

ועם זאת, לעתים קרובות כל-כך אנו קורבנות למיניותנו, בהרשותינו לצרכינו הלא-מרוסנים ולתשוקותינו לשלוט בהחלטותינו. כמה פעמים אנו משתמשים במיניותנו כדי להשכיח מעצמנו את הכאב הקיומי שלנו, טועים לחשוב שבאמצעות פתרון שטחי נוכל לפתור לפתור בעי'ה עמוקה?

המפתח לאינטימיות בריאה הוא הפסקת מעגל הקסמים של מיניות לא מרוסנת, משום שככל שמשביעים אותה היא נעשית רעבה יותר. המשמעת והתיחכום מכוונים את כל זה א'ל החווי'ה הבריאה המאפשרת צמיחה אישית.

הטיעון שצריך לחיות עם מישהו לפני שמחליטים להתחתן אתו אינו תקף. כאשר חווים מיניות באופן לא הולם, היא רק מחבלת ביכולת שלנו להגיע לאינטימיות אמיתית בזמן הנכון. אם אתה קרוב בזמן שאתה צריך להיות רחוק, תהי'ה רחוק כשתצטרך להיות קרוב. אבל כאשר חווים את האינטימיות כהלכה, בגבולות מתאימים ובקדושה, על-פי החוקים של טהרת המשפחה והטבילה במקוו'ה, מגיעים לקרבה שחודרת א'ל כל תחומי חיינו, מביאה קדושה ואחדות לכל מעשינו. האנטימיות היא חלק בלתי-נפרד מחיינו ואי-אפשר להכניס אותה למגירה נפרדת. היא חלק מבניית בית ומשפחה, והיא חלק מבניית חיים מלאים ושלמים.

אינטימיות בריאה גם צריכה להיות צנועה. על-פי הגדרתה, אינטימיות היא שקטה וחשאית. כאשר נוצרו אדם וחו'ה כתוב, "ויהיו שניהם ערומים ולא התבוששו". הם היו תמימים כילדים, וראו את המיניות כחלק מיצירתו של אלקים, שנועדה למלא תפקיד קדוש. אולם לאחר שחטאו ואכלו מעץ הדעת, איבדו את תמימותם: "ותפקחנה עיני שניהם ידעו כי ערומים הם". הם חוו בושה בריאה שנובעת מצניעות, וכיסו את עצמם.

היחידים בחברה בימינו שאינם מתביישים במיניותם הם הילדים, משום שהם נולדים עם תחושה טבעית לצניעות. את הצניעות הזאת צריכים ההורים והמחנכים לטפח ולפתח. הי'ה זה אידיאלי אילו היינו כולנו תמימים כמו הילדים. אז הייתה המיניות זורמת מתוך רוח בריאה ונשמה בריאה, והיינו לומדים על אינטימיות בריאה פשוט מתוך צפי'ה בהורינו ובהורי-הורינו הבריאים.

אבל בתקופתנו הסוערת לא קל ללמוד את הלקחים האלה ולכן עלינו להבהיר במפורש את מושג הצניעות. האנשים הצעירים בימינו רוצים מאוד להכיר חלופה לאמות-המידה של ימינו, אבל הם לכודים במערבולת של לחץ חברתי. על המורים, על ההורים, ועל כל המנהיגים מוטלת האחריות ללמד אותם את קדושתה של מיניות.

עלינו להשתדל להבין שאינטימיות אמיתית, הכבוד האמיתי של בני-אנוש, מאירה בתוכנו. איזה מין מסר שולח מי שלבוש בלבוש מתגרה או מדבר על מיניות בלי הכבוד הראוי? מיניות גלוי'ה שכזאת רק מעודדת גישות סקסיסטיות אשר מעוותות עוד יותר את האופן שבו אנו מסתכלים על בני-אדם עמיתנו.יופי אמיתי, יופי שמעורר אהבה וכבוד, הוא היופי הפנימי.

נכון הוא, בייחוד בחברה בת-זמננו, שאנשים רוצים שאיש לא יכפה הגבלות על מיניותם. אבל אי-אפשר לקבל כל צורה של התנהגות מינית. שקדושת המיניות מחייבת בלי ספק התנהגות המצייתת לחוקיו הקדושים של בוראנו, חוקים שאינם דורשים מאתנו להתנזר ממיניות אלא לחוות אותה בצורות בריאות ואינטימיות אשר יגבירו את תהליך הצמיחה והגדילה האנושית, וישחררו אותנו מכבלי ההשתעבדות לתשוקות אשר מובילות בסופו של דבר להתנוונות החברה.

העובדה שאנו חיים בחברה אשר ברובה אינה מכירה את המיניות הבריאה אינה משנה את האמת הזאת. גם אם תשוקה מינית סוטה נחשבת לגנטית, למשל, בכל זאת אסור להתייחס אלי'ה בסלחנות, משום שחלק גדול של קיומנו עוסק בתיעול הולם של תשוקותינו הטבעיות.

עם זאת, עלינו להבחין בין האדם ובין התנהגותו. א'ל לנו להשתמש באמת-המידה ההתנהגותית שקבענו כדי לפסול אדם שאינו חי על-פי אמת מידה זו. אמות המידה הללה – שאין להתפשר עליהן – כוונתן להעניק לנו בהירות ויכולת לשפר את התנהגותנו. אמת-המידה של ה' לגבי המיניות האנושית הוא מה שטוב לכל אחד מאיתנו, וא'ל לנו לחשוש ללמד את האידיאלים הללו. כמו בעברת כל הנושאים הנוגעים לאמת, עלינו לעשות זאת ברגישות, לדבר מתוך אהבה אמיתית ודאגה, ואולם גם מתוך משמעת, בשפה ובאופן שמדגישים את הדברים החיוביים ומניעים אותנו לצמיחה אישית.

במשבר הנוכחי בנושא המיניות בחברה שלנו יש לראות הזדמנות לחקור את חשיבותה של המיניות. בשנים האחרונות ראינו בבירור שהתנהגות מינית לא צנועה אינה מטפחת אינטימיות אמיתית. היא רק הורסת את הכבוד ליחיד, לבית ולמשפחה. אבל גם התחלנו לראות מודעות הולכת וגוברת שמדגישה את התקשורת השכלית והרגשית, יותר מאשר את ההתנהגות המינית המופקרת ואין ספק שזהו צעד בכיוון הנכון.

הגיע זמן שנגאל את מיניותנו ואת האינטימיות שלנו, ונחזיר אותן להקשר של הנישואין, של הבית ושל המשפחה. הגיע זמן להביא שוב את אלקים לתוך חיינו האינטימיים, לאכלס את העולם ולתרבת אותו, להיות ל"בשר אחד" ולשוב א'ל האינטימיות המקורית שלנו עם בוראינו. זאת תהי'ה המהפכה המינית האמיתית. קחו את האחריות הזאת ברצינות.

עולם שלם – שתחילתו בעולם הקטן שלנו – מוטל על כף-המאזניים.

פעם נשאל הרבי מה דעתו על חינוך מיני בבית-הספר - "דיון בנושא זה עוזר לפתור בעיות," ענה הרבי. "ואולם כפי שאומרים חכמינו ככל שמרבים לדון במיניות כך מעודדים אותה. משום כך יש להיזהר מאוד בתחום הזה. אנשי מקצוע רגישים צריכים לעסוק בכך, כאלה שיימנעו מהתבטאויות או מאסוציאציות פרובוקטיביות. יש לדון בזה בפרטיות עם התלמיד או לכל היותר עם שניים או שלושה תלמידים ויש לדון בכך עם בנים ועם בנות בנפרד, כדי שהגבולות י'היו ברורים."

(מתוך הספר "הדרך לחיים של משמעות")

המקור
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בספרו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל – "חכמת הרבי – הדרך לחיים של משמעות", ישנו פרק הנקרא "בדרך ליום של משמעות". בפרק זה מרחיב הרבי את דבריו כיצד עלינו להתייחס לזמן וכיצד לחיות כל רגע מרגעי החיים.

לפני שאנו עולים על משכבנו בלילה, אנו אמורים לעשות חשבון נפש: מה הספקנו היום? מה התוכניות למחר? מאחר וכולנו רוצים לחיות חיים מלאים, וכולנו חושבים שחיינו יקרים – האם אנו משקיעים מספיק משאבים כדי שרגעים יקרים לא "יתבזבזו"? הרבי מדבר על כך בהרחבה ונותן כמה עצות מעשיות.

אין ספק שהעולם החומרי והצרכים היומיומיים מסיחים את הדעת מן החיים המשמעותיים. ובכלל – איך אפשר להתמקד בפיסות זמן קטנות בתוך כל ההפרעות, הבעיות והרגשות הפוקדים אותנו והסובבים אותנו? לכן חשוב - ליצור קשר עם הנשמה בבוקר. לפני תחילתו של היום, לפני אילוצי החומריות, בדקות הראשונות שהן רק שלנו ושבהן אפשר לעקוף את הגבולות ולהתרכז בנושאים רוחניים – כך יש הזדמנות לתכנן את "ניהול הזמן" של היום כולו. הורגלנו למחשבה (או לתחושה) כי הזמן העובר הוא "אויב", הוא תמיד נגדנו! אנו מנסים, בכל הכוח, לעמוד בלוח הזמנים אולם לא מצליחים. "הוא" פשוט נגדנו.

אבל, אומר הרבי, הזמן הוא עוד אחת מיצירותיו של אלוקים! ובתור יצירה, יש לו חיים משלו! אם אתם "מבזבזים רגע" אתם הורגים אותו במובן מסוים. משליכים מעל פניכם הזדמנות שלא תחזור. אבל כאשר משתמשים באופן מועיל ותכליתי הוא חי לנצח!

אולם למעשה – כיצד לעשות אחרת? "אינכם יכולים להוסיף ליום דקות, אולם אתם יכולים לנצלם במלואם על ידי שתשקיעו את עצמכם בפעולות שאתם עסוקים בהן, ותתעלמו לחלוטין מכל דבר אחר שהיה קודם או שיהיה אחר כך. הם אינם קיימים!"

וכיצד מגיעים לריכוז כזה, שהרבי קורא לו "הצלחה עם הזמן"?

על ידי ההכרה שמה שאתם עושים עכשיו חשוב לאבינו שבשמים ולכן תשקיעו בעכשיו את כל כולכם! כאשר אתם מקשיבים – להקשיב, כאשר אתם ישנים – לישון, כאשר אתם מתפללים – להתפלל, ללא הסחת דעת. כאשר לומדים אז מתכוננים לאיזו מצוה או לאירוע חשוב – להיות כל כולנו באותו עניין, להשקיע את כל ישותנו, לא לרצות להיות "אחרי", אלא להיות "בו", למצות את הרגע בכל החושים, המחשבה והרגשות. שכן, הדקה היא המיקרוקוסמוס של יום שלם! כפי שיום אחד, הוא מיקרוקוסמוס של החיים כולם!

אולם כיצד מגיעים להשגה זו, שנראית כאילו היא לא אפשרית? על כך עונה הרבי: זכרו שבמסע החיים גופכם הוא כלי הרכב, אולם נפשכם היא המצפן. אם תלכו בעקבות קול הנשמה – תישארו ממוקדים ביעד וכל צעד – כל יום, יקדם אתכם אליו. האופן שבו אתם חיים את היום, הרגע, הדקה, יקבע כיצד יראה המחר. הצעד הבא שתעשו, ויהיה הפעוט ביותר, יקבע את המשך היום! ובסופו של חשבון את המשך החיים! לעולם לא מאוחר להתחיל לחיות באופן משמעותי – כלומר, לחוש בכל רגע מרגעי ההווה את ממשות ההוויה ואת דופק החיים. ומסיים הרבי: העולם אומר – זמן הוא כסף! ואני אומר: זמן – הוא החיים!

המקור

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------