תכל'ס מתי המשיח בא???

מאמרים המדברים אודות המשיח, סימנים על פי הרמב''ם וכו'...
מחוברת נפלאה שהוציא אותה הרב שלום דובער הלוי וולפא שליט''א.
החוברת נקראת בשם; ''קבלת פני משיח צדקנו''. לבאר שיטת הרמב''ם בפרק י''א מהלכות מלכים בענין ביאת המשיח והגאולה השלימה.
חוברת זו הוצאה בשנת תשנ''א. לפני 15 שנים. קשה להאמין שתוכלו למצוא חוברת זו. ומר''ן הרב עובדיה יוסף שליט''א נתן עליה הסכמה בכתב ידו.

והנה המאמר הראשון;
שאלה ראשונה
מהו סדר התגלות המשיח על פי שיטת הרמב''ם
כיצד יכירו בני ישראל את המשיח, האם הופעתו תהיה דוקא בגילוי שמיימי, או שיכול להיות שגם לעם ישראל יהיה חלק בהכרת המשיח בדרכה של תורה, ''שלא בשמים היא''.
תשובה
בסיפור יציאת מצרים על ידי ''הגואל הראשון'' משה רבינו מצינו, שעצם העובדה שה' שלח את משה, לא הספיקה בכדי לשכנע את בני ישראל שהגיעה עת גאולתם ושמשה הוא הגואל, והיה צריך את הסימן של ''פקד פקדתי'' שהיה ''מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים''. וגם בזה לא הסתפק משה ושאל את ה' ''והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי'' ולכן ניתנו לו המופתים של הנחש והצרעת והדם-''למען יאמינו כי נראה אליך ה' אלוקי אבותם''.
כן היה בגאולת מצרים, ויש לעיין איך יהיו הדברים בגאולה שלה אנו מצפים, כיצד יתגלה ה''גואל האחרון'' משיח צדקנו, ובאייזה אופן ידעו בני ישראל שהוא המשיח ושהגיע זמן הגאולה.
התשובה לשאלה זו כתובה באופן ברור ברמב''ם פרק יא' מהלכות מלכים הלכה ד'. הרמב''ם ז''ל טורח ליתן סימנים על יחוסו של המשיח, על מהותו ועל פעולותיו בכדי להודיע לעם כיצד יכירוהו, וכמו שכתב שם וז''ל ; ''ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ומקיים מצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת משיח. ואם עשה והצליח, ובנה בית מקדש במקומו וקיבץ נדחי עמו ישראל, הרי זה משיח בוודאי.
ומובן מזה, שהתגלות המשיח תהיה באופן שבתחילה יקבל העם את המשיח על פי הסימנים של ''בחזקת משיח'' שההלכה קובעת, וכך תהיה תחילת ההתגלות שלו, ואחר כך יגיעו השלבים הנפלאים הנצחונות שלו, ובנין בית המקדש וקיבוץ גלויות שיוכיחו שהוא ''משיח בודאי''.
והנה לקמן בחלק ב' נבאר מהו טעם שהמשיח יתגלה בדרך זו, וכן נבאר בע''ה בחלק ג' את הסימנים שנותן הרמב''ם. אבל זה ברור כבר עתה, שמוכח מדברי הרמב''ם שזוהי דרך התגלותו של המשיח, דלולא זאת לשם מה כתב את הסימנים, ולשם מה מבאר בכלל את המושג של ''בחזקת משיח'', והרי ''יד החזקה'' הוא ספר ''הלכות הלכות'' כמו שכתב הרמב''ם בהקדמתו. וברור שיש כאן הלכה למעשה, שעם ישראל יקבל את המשיח על פי הסימנים אלו.
כלומר, כשם שבגאולת מצרים היתה לעם ישראל ''מסורת'' איך להכיר את הגואל, וכמו שהבאנו לעיל מרש''י, וכן הוא במדרש הובא ברמב''ן שם ג' יח'; ''שמסורת גאולה היא בידם, שכל גואל שיבוא ויאמר להם פקידה כפולה הוא גואל של אמת''-כך הוא בגאולה העתידה שיש על פי הלכה ''מסורת גאולה'', שהמשיח יזוהה ע''י סימנים אלו שנותן הרמב''ם.
ומאחר שהרמב''ם הוא ספר ההלכה היחידי שפוסק הלכות בעניני משיח, ואין מי שחולק עליו בנוגע לסימנים אלו, הרי זה פסק דין החלטי וברור, שבשעה שיהיה יהודי המתאים לדברי הרמב''ם, יקבעו בזה הלכה; ''הרי זה בחזקת שהוא משיח''.

שאלה 2
האם בגילוי המשיח לא יהיה עליו להראות גם אותות ומופתים?
הרי אצל משה רבנו לא הספיקה ה"מסורת" והיה צורך כנ"ל גם באותות ומופתים. האם גם המשיח יהיה זקוק לגילויים על טבעיים?
תשובה:
מפורש ברמב"ם שם הלכה ג': "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח וכו', ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת."
ואף שהראב"ד שם הקשה ע"ז ממאחז"ל (סנהדרין צג' ב') דבן כוזיבא היה אומר אנא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין (הכוונה מריח ודן), וכיון שראו שאינו מורח ודאין קטלוהו, הרי כבר תרצו הכס"מ ושאר נו"כ הרמב"ם, שהרמב"ם פוסק כחז"ל באיכ"ר (ב,ב) ובירושלמי (תענית פ,ד ה"ה) שאומות העולם הרגוהו ולא חכמים, והרמב"ם לשיטתו כדעת שמואל שאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד (ברכות לד', ב') ועל פי זה אין נדרש ממשיח שיעשה אותות ומופתים ושיהיה מורח ודאין.
ולהעיר שגם לשיטת חז"ל בבבלי, יש לומר, שמאחר שבן כוזיבא אמר על עצמו "אנא מלכא משיחא", אולי משום כך רצו חכמים לבדקו אי מורח ודאין (כלומר מריח ודן), כי לדעת חז"ל שם, כאשר אומר על עצמו שהוא משיח הרי זה כבר כעין משיח ודאי, מה שאין כן לגבי מה שבני ישראל אומרים עליו שהוא "בחזקת משיח", הרי בזה גם לשיטת הבבלי אין צריך שיהיה מורח ודאין. ועל כל פנים זה ברור שהרמב"ם לא הזכיר כלל ענין זה וסבירא ליה כחז"ל בירושלמי ובמדרש שאין הכרח שמשיח יעשה אותות ומופתים

 שאלה שלוש:
מה יהיה מצבו של העולם בזמן התגלות המשיח?
כל דברי הנביאים ומדרשי חז"ל מלאים בתיאור מצבו הנפלא והפלאי של העולם שיתעלה בזמנו של המשיח למעלה מגדרי הטבע. האם אין זה דבר עיקרי במשיח ובתקופתו?
תשובה:
הרמב"ם קובע באופן ברור, שהתגלות המשיח אינה באופן של "חידוש דברים בעולם". וכדמוכח מהא שהמצוה היחידה שממנה יש ראיה מהתורה על ביאת המשיח היא מצות ערי מקלט, כמ"ש הרמב"ם שם בהלכה ב', ואם כן גם לאחר ביאת המשיח ולאחר שיורישו את ארץ קיני קניזי וקדמוני (ירושלמי קידושין פ"א ה"ח) עדיין יצטרכו תוספת של ערי מקלט להורג נפש בשגגה, כי לא יהיה בתקופה זו שינוי במנהגו של עולם.
וכמבואר גם שם בריש פרק יב' : "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג"
ועיין עוד שם בפרק יב' שהאריך הרמב"ם לבאר שכל העניינים שנתבארו בנביאים אודות שינוי טבע העולם, וכן המבואר במדרשים אודות מלחמת גוג ומגוג וביאת אליהו הנביא וכו', לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו, ואין הם עיקר בדת ואין לעסוק בהם.
וא"כ כשיבוא בע"ה מלך המשיח במהרה בימינו, לא יהיה צריך לחפש בו אותות ומופתים, וגם לא יבדקו אם יש כבר חידושים בעולם, או אם אדם זה מסוגל לפי ראות עינינו לחולל מהפכות על-טבעיות. כי אדרבא, גדולת המשיח בתחילת התגלותו היא בכך שהוא משתדל, כדוד אביו, וככל מלכי בית דוד הכשרים, להביא לשלימות התורה בעולם הזה הטבעי והמוגבל. ובכך בודקים אותו, דוקא עפ"י כללים הלכתיים, ולא מתוך התפעלות חיצונית של אותות ומופתים, שהרי המשיח יביא לשלמות התורה, והתורה לא בשמים היא.

שמעתי את הטיעון הזה מאנשים לא פעם ולא פעמיים, אנשים טוענים שהם לא מוכנים עדיין מבחינה רוחנית לקבל את המשיח, ולכן יש להם פחד אם הוא יבוא עכשיו וזה מקשה עליהם לחכות לו בכל רגע ורגע.

לכן צריך לדעת שכל מי שרוצה להתחזק ומשתדל בכך, אפילו אם יש לו הרבה מאד נפילות, חלקו בביאת המשיח לא יגרע בגלל זה, כי הקב"ה רואה ללבב, וכשתבוא הגאולה השלמה הקב"ה ימלא לכל אחד את משאלות לבו לטובה, וכל מי שהיה לו רצון אמיתי לתקן את עצמו, הקב"ה ישלים לו חסרונו ויתן לו את השלמות לה הוא נכסף.

אדם צריך לעשות מאמצים לקיים כמו שצריך את המצוות כדי לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים, לחזק את עצמו באמונה חושית במציאות השם ובהשגחתו, לשאוף ולהשתדל לצאת מן החומריות ולהדבק ברוחניות ובאהבת השם, ולצפות לגאולה השלמה שתופיע בקרוב וכבוד השם שלצערנו נמצא היום בגלות, יתגלה ויראה לעיני כל חי.

מי שעושה כך, מובטח לו לזכות לאור גדול ועצום בבואה של הגאולה השלמה.

שנזכה בעז"ה לכך בקרוב ממש ברחמים מרובים!

שאלה 4:
מתי יקוימו כל הנבואות הנפלאות בקשר למשיח ולתקופתו?
אמנם כבר ראינו ששיטת הרמב"ם היא שהתגלות המשיח אינה כרוכה בהכרח באותות ומופתים ועולם כמנהגו נוהג, אבל בכל זאת, איך יתיישבו הדברים ומאמרי חז"ל, שביאת המשיח היא עניין שמיימי עצום ונפלא העומד למעלה מגדרי הטבע.
תשובה:
באמת גם הרמב"ם עצמו כותב בהלכות תשובה (פ"ח ה"ז) שבימות המשיח יתקיימו כל הנבואות הנפלאות שנתנבאו הנביאים (ובזה מיושב מה שפסק בהלכות שבת (פי"ט ה"א) כחכמים במשנה שבת סג',א. (ועיין בנו"כ שם), ואם כן גם לדעת הרמב"ם כמובן שבתקופה מסוימת בימות המשיח יהיה שינוי במנהגו של עולם.
וגם לגבי המשיח הרי נאמר שיתנהג באופן שלמעלה מהטבע, וכמ"ש בישעיהו (יא' ,ד'): "והיכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע", ועד"ז בתהילים (עב,ט) :"לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו" (ועיין בזוהר וירא קז,ב). שמפרש פסוק זה על מלכא משיחא. ובמדרש תהילים וכן באבן עזרא רד"ק וספורנו מפרשים שכל הפרק קאי גם על משיח ולא רק על המלך שלמה. וכן יש עוד פסוקים המראים שהוא למעלה לגמרי מגדר אנושי של בשר ודם רגיל, והרמב"ם אינו יכול לחלוק על כל זה.
כמו"כ מביא הרמב"ם עצמו בסוף הלכות מלכים את נבואת ישעיהו (יא,ט): "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", שזהו כמובן שינוי מהותי ומהפכה קיצונית בבריאה כולה, אשר תבוא אז לידי תכליתה.
אומנם אף שגם לדעת הרמב"ם יעשה משיח בשלב מסוים אותות ומופתים, ובזמנו יהיה שינוי בטבע העולם, אבל כל זה אינו תנאי בהתגלות המשיח ובמילא אין זה הכרחי שכך יהיה בתקופה הראשונה להתגלותו.
אבל לאחר בניין בית המקדש וקיבוץ גלויות יתחילו אותם השלבים העל טבעיים של הגאולה, באופן שלא יוכלו כבר להתעלם מזה, כאשר גם המשיח עצמו יתעלה עוד יותר למעלה מעלה, עד שילמד תורה את העם כולו ואת כל צדיקי הדורות, ועד ש''יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם''
וכמו כן תבוא אחר כך גם התקופה של תחיית המתים שהיא מעיקרי האמונה ובודאי שיש בתקופה זו הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע לגמרי, אבל זהו כבר שלב נוסף בימות המשיח ולא בתחילת התגלותו. ולדעת הרמב''ם יהיה המשיח ''מורח ודאין'' (הכוונה שמריח ודן-הווה אומר שדן לפי הריח) בתקופת ''משיח ודאי''.
ובזה מובן גם לגבי מדריגתו של המשיח בעצמו, שאף שבודאי משיח הוא תכלית הבריאה, ונשמתו קדמה לכל ענייני העולם, וכמאמר חז''ל עה''פ ''ורוח אלוקים מרחפת על פני המים''-''זו רוחו של משיח'', אבל עם כל זאת, הרי אין זה הכרח שהדרגות העצומות שלו שלמעלה מגדרי העולם יהיו בגילוי כבר בתחילת ההתגלות שלו, וכנ''ל שלא בזה הוא נבחן.
ויש לומר שזוהי כוונת חז''ל במדרש תהילים (עה''פ שם ב,ז): ''אני היום ילדתיך'', שבעת הגאולה יהיה המשיח כאדם שנולד מחדש, כי ינתנו בו כוחות חדשים ויהיה כאדם אחר לגמרי, ''וכד תיתי שעתיה, אמר להם הקב''ה עלי לבראותו בריאה חדשה".
ובמדרש במדב''ר: (פי''א, ב) "ר' ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל ראשון כך גואל האחרון, הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם, אף גואל אחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם''. וביאר ה''שפת אמת'' בחידושיו לר''ה (יא,ב) שבזמן שהתחיל משה לעסוק בגאולת ישראל כששב למצרים, זהו בחינת ''נכסה'', כי עדיין לא הייתה הגאולה, ואדרבא, שבתחילת בואו של משה לפרעה נעשה השעבוד קשה יותר. וכשהוציא בפועל את ישראל ממצרים הוא ''נגלה''.
וכך הדבר גם במשיח, שבעת היותו ''בחזקת משיח'' הוא נכסה, כי עדיין לא הביא את הגאולה ולא ניכרים בו כ''כ הכוחות המשיחיים שלו, ואח''כ בעת הגאולה הוא נגלה, כי נברא כבריאה חדשה וניתנת בו נשמת משיח, ואז יגיעו גם הגילויים שלמעלה מהטבע וכנ''ל.

שאלה 5
אנו מבקשים בברכת המזון:"הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות". וא"כ איך קובע הרמב"ם סימנים על "בחזקת משיח", למה שלא נחכה לביאת אליהו, והוא יודיענו מיהו המשיח ומתי יבוא?
תשובה:
גם על פי דברי הגמרא (עירובין מג,ב) שמשם המקור על ענין של בשורת אליהו על ביאת בן דוד, הרי הבשורה היא לא על הקביעה מיהו "בחזקת משיח" אלא על: "יום שבן דוד בא", היינו ביאתו של משיח בפועל לירושלים, (או לבי"ד הגדול שהם ה"באי כח" של כלל ישראל, ומקום מושבם בתקופה זו יהיה בטבריה-רמב"ם הלכות' סנהדרין פי"ד הי"ב, וראה פיה"מ סנהדרין פ"א מ"ג). ועיין שם שלכן תולה זאת הגמרא בדין איסור תחומין בשבת, שאם "יש תחומין למעלה מעשרה" לא יוכלו המשיח ואליהו לבוא בשבת.
ועוד שהרי מוכח שם בגמרא, שביאת משיח שעליה מבשר אליהו היא על שלב כזה שלאחר נצחונו של המשיח במלחמותיו, שאז כדברי הגמרא שם: "הכל עבדים הן לישראל", שזהו כבר תחילת התקופה של משיח ודאי.
ובאמת גם בנוגע לתקופה זו של ביאת בן דוד ממש סובר הרמב"ם שאין ביאת אליהו מוכרחת, וכמ"ש בפי"ב לגבי מלחמת גוג ומגוג וביאת אליהו, שלא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו. (ועל פי זה מתורצות קושיות נו"כ בפ"ד מהלכות נזירות הי"א שלא הזכיר שם את דברי הגמרא שהטעם שבן דוד לא יכול לבוא בשבת הוא משום שאליהו אינו בא בערב שבת).
מה שאין כן בנוגע ל"בחזקת משיח" הרי על זה לא שייך כלל בשורת אליהו (כי אם אליהו הנביא יבשר, איך יהיה זה רק "בחזקת משיח"), ולכן לא הזכיר הרמב"ם כלל ביאת אליהו בהלכות מלכים שם ה"ד. וכשם שר"ע אמר על בן כוזיבא שהוא מלך המשיח ולא היה נביא לבשר על זה.
ולהעיר מסנהדרין (צח,א) ששאל רבי יהושע בן לוי את המשיח:"אימתי קאתי מר" וענה לו: "היום...אם בקולו תשמעו", ואף על פי שלא בא אליהו מאתמול. ובנוסח הזמירות במוצאי שבת: "במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד", היינו שיבוא עם משיח יחד ולא לפניו. ובנוסח ה"רחמן" בברית מילה אומרים קודם "הוא ישלח לנו משיחו" ואחר כך "הוא ישלח לנו כהן צדק (פנחס זה אליהו)".
שמכל זה מוכח שלהלכה אין הכרח שיבוא אליהו לפני ביאת משיח, וכל שכן שלא לפני התקופה של "בחזקת משיח". ועל פי זה, מה שאומרים בברכת המזון שאליהו יבשר בשורות טובות, הכוונה גם לבשורות טובות באמצע תהליך הגאולה, היינו על נצחונותיו וכו', ולאו דווקא על עצם ביאת המשיח וזהותו.
ומה שכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות מלכים ה"ג: "אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של ע"א ועל פי נביא", וא"כ איך יתכן שיועמד המשיח למלך בלי אליהו הנביא, הרי כבר ביארו האחרונים את הדיוק בזה שזהו רק להעמדת מלך בתחילה, כגון שאול ודוד. והטעם בזה הוא משום שהלימוד שצריך נביא בהעמדת המלך הוא ממחז"ל בספרי: " אשר יבחר ה' אלוקיך בו-על פי נביא", וא"כ זהו רק כשצריך בחירה, משא"כ לאחר שנבחר דוד אין צריך נביא בהעמדת מלך הבא מזרעו.
(ואציין בזה דבר פלא שמשמע בספר "מאור עיניים" בפרשת פנחס, שהמשיח עצמו קודם התגלותו כמשיח, יהיה "בבחינת אליהו המעורר התשוקה מקודם, ואחר כך הוא בחינת משיח". ועי"ש שמשיח הוא גם מלשון "משיח" בשין שמאלית, (כמו "משיח אילמים"). שזהו על שם הנבואה של בשורת הגאולה שאומר הוא בעצמו בתור נביא. ולהעיר שאיך שמשיח הוא "מלך" ולא נביא, הרי באמת גם דוד המלך היה נביא, ועיין במשנה סוטה (מח, א): " משמתו נביאים ראשונים וכו'", ובגמרא שם:" מאן אינון נביאים ראשונים מר רב הונא דוד ושמואל". ובסדר עולם (פרק כ-כא) מנו את דוד בין מ"ח הנביאים שנתנבאו לישראל. ובסוכה (נב,א): " כבר התנבא עליך דוד אביך". (אבל עיין בזוהר תרומ קנד,א. ובנצוצי זוהר שם אות ד). ועפי"ז יש לומר שכשם שדוד המלך היה נביא, כן הוא גם במשיח, שהוא עצמו יכול להיות המבשר, וכדברי המאור עיניים. ולהעיר מחילוקי הלשונות ברמב"ם פי"ב מהלכות מלכים: "יעמוד נביא...להכין ליבם...יבוא אליהו", ואכ"מ)

שאלה 6.
"משיח הוא בשר ודם דוקא או שהקב"ה יכול להיות הגואל?
בילקוט שמעוני (רמז תקע"ז): " אמר הקב"ה, בעולם הזה הייתם נושעים ע"י בני אדם...אבל לעתיד לבוא אני בעצמי גואל אתכם...שנאמר ישראל נושע בה' אלא על ידי הקב"ה. מהו הביאור בילקוט?
תשובה:
ראשית יש לדעת, שבשעה שיש לפנינו מדרשים, וממולם פסק הלכה ברור, אין שום

אפשרות לצטט את דברי חז"ל במדרש ולדחות עי"ז פסקי הלכה, ומי שעושה כן ח"ו, יבוא אח"כ לטעון שמותר לאכול בשר עוף בחלב כי כן ראה בגמרא בשם רבי יוסי הגלילי וכך ר"ל נעשה הרס בכל התורה וההלכה. ולכן יש לדחות ולהוקיע נסיונות אלו שנעשו לאחרונה בכמה נושאים להביא ראיות מדברי חז"ל בש"ס ובמדרשים נגד הלכות פסוקות שאין אף פוסק החולק עליהם.
והרי בענין זה של ביאת המשיח קובע הרמב"ם בפרק י"א דברים ברורים על "שני המשיחים": דוד, ומשיח הבא מזרעו, ונותן סימנים על המשיח, ומוסיף ש"כל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו" הרי הוא כופר בתורה ובמשה רבנו. ואיך אפשר להתכחש להלכה ברורה.
והנה גם בגמרא (סנהדרין צט,א) יש דיעה שאין משיח בשר ודם: "ר' הילל אומר אין להם משיח לישראל (אלא הקב"ה ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו-רש"י), אבל הגמרא דוחה דעה זו ופוסקת: "א"ר יוסף שרא ליה מריה לרב הילל (ימחול לו הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן רש"י), דהא זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר (שם ט,ט)...הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע..." ובעמוד ב' שם: "לאפוקי מדר' הילל".
והחתם סופר (בשו"ת יו"ד סימן שנ"ו) כתב : "והאומר אין משיח כר' הילל, הרי הוא כופר בכלל התורה, דקי"ל אחרי רבים להטות...אין אדם רשאי להמשך אחריו".
ולגופו של עניין לגבי דברי הילקוט, הרי כבר כתב המהר"ל מפראג ב"נצח ישראל" פרק ס"ב וז"ל: "ואף כי גאולה האחרונה ג"כ יהיה ע"י המשיח...אבל גאולה האחרונה תהיה ע"י השם יתברך שהוא מעמיד המשיח, ודבר זה נקרא כי השם יתברך הוא הגואל". הרי שגם לדעת הילקוט תהיה הגאולה ע"י משיח בשר ודם.
וראה מש"כ האריז"ל (בספר ד' מאות שקל כסף דף ע"ח): "המלך המשיח יהיה ודאי אדם צדיק נולד מאיש ומאשה, אלא שביום ההוא תגדל צדקתו...ואז ביום ההוא בזמן הקץ תהא נשמה של נשמה שלו (היינו בחינת "יחידה" שבנשמה) הנתונה בגן עדן ותינתן לאיש הצדיק ההוא ואז זכה להיות גואל, והוא ע"ד משה רבינו ע"ה כי היה ילוד אשה ונתגדל מעט מעט עד שהשלים חלק נשמתו..." עכ"ל האריז"ל.
וכן הוא בנוסח "אני מאמין", שמאמינים בביאת משיח (כפשוטו), וכנוסח התפילה ג' פעמים ביום "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", שבודאי כוונת התפילה לביאת המשיח כפשוטו בשר ודם. וא"כ כשבא אדם לומר שאין משיח לישראל אלא הקב"ה בעצמו יגאלם הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה והוא כופר בתורה ובעיקרי האמונה

שאלה 7.
מהו ההבדל בין "ראוי להיות משיח" לבין "בחזקת משיח" ?
ידוע בספרים הקדושים, שבכל הדורות היו צדיקים שאמרו עליהם, שאם הדור יהיה ראוי הם יתגלו כמשיח. האם זהו ענין "בחזקת משיח" שכותב הרמב"ם ?
תשובה:
אמנם, גם לולא דין זה של "בחזקת משיח", כבר מבואר בדוכתי טובא שבכל דור ודור יש מי "שראוי להיות משיח". וכמו שכתב בפירוש הברטנורא למגילת רות:
"בכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל". ובשו"ת חתם סופר ח"ו סימן צ"ח: "ומיום שחרב בית המקדש מיד נולד אחד הראוי מצדקתו להיות גואל ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו, ואז יערה עליו רוחו של משיח הטמון וגנוז למעלה". וכ"כ החתם סופר בחידושיו לפסחים: "מהרמב"ם סוף הלכות מלכים משמע שמשיח הוא אחד מצדיקי הדור..אפשר הוא עמנו פה בעירנו", ועיין גם  

בפירושו לתורה פרשת שמות.
ובאמת מבואר בגמרא שלא רק שיש מי שראוי להיות משיח בכל דור, אלא שגם שיערו וידעו מיהו, דבסנהדרין (צח,ב): "אמר רב, אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש" ופירש רש"י: "אם משיח הוא מאותם שחיים עכשיו ודאי היינו רבינו קדוש", וביאר בזה בשדי חמד מערכת האל"ף כלל ע': "בדרך הזה היה משוער אצלם בכל דור ודור צ"ל אחד מוכשר שמא יזכו, ועפי"ז כתבו ג"כ תלמידי האריז"ל שבימיו היה האר"י ז"ל (ראוי להיות המשיח) וכל זה הוא פשוט", עכ"ל. (ומש"כ בגמרא שם "אי מן חייא...אי מן מתייא וכו' עיין ב"יפה ענף" לאיכ"ר פ"א,נא. דיש דעה שמשיח בא אחרי תחית המתים, משא"כ אליבא דהרמב"ם ודאי הוא מן חייא, ועיין גם ברש"י ומהרש"א שם, ואכ"מ)
ועיין גם בספר "פרי צדיק" לרבי צדוק הכהן מלובלין (פרשת דברים אות י"ג) שכתב: "שבכל דור יש נפש אחד שראוי להיות משיח אם יהיה הדור זכאי, וכמו שמצינו שנחלקו בגמרא (סנהדרין צח,ב): דבי רב שילא אמרו שילה שמו דבי רב ינאי אמרו ינון שמו וכו', והיינו כל אחד מהם אמרו על רבם שהוא הנפש שראוי להיות משיח". ועי"ש בגמרא שרב נחמן אמר על עצמו: "כגון אנא". וכן מצינו מאוחרים יותר שצדיקים רמזו על עצמם שהם המשיח כגון האור החיים הקדוש ועוד.
אבל במה שפוסק הרמב"ם שמי שיש לו סימנים הנ"ל-"בחזקת שהוא משיח", הנה בזה אין הכוונה רק שהוא ראוי להיות משיח אם יזכו הדור, אלא שהוא כבר משיח בפועל ממש, בתהליך של החזרת מלכות דוד ליושנה, באמצע כפיית כל ישראל לתורה, ובאמצע מלחמות השם, שעבודות אלו נעשות בדור של הגאולה, וכהקדמה לבנין בית המקדש.
וכפי שסיים הרמב"ם שם: "אם עשה והצליח (בכפית ישראל ובמלחמות ה') ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בוודאי", כלומר שה"בחזקת משיח" הוא חלק מתהליך ההתגלות שלו כ"משיח ודאי", ואם כן כשיהיו למשיח סימנים אלו, אין זה רק ש"ראוי" להיות משיח, אלא שהתחילה תקופת התגלותו כמשיח בפועל ממש

_________________

"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."