כידוע לכל סיפור 2 צדדים.. [בפסקה האחרונה יש מסר שיכול לתרום לכל הדיון שהיה בנושא]
סערה בציבור הדתי בעקבות פסק הדין הקשה כנגד הרב שלמה אבינר, מחשובי המנהיגים של הציבור הדתי-לאומי. כעת מתברר כי הדיין אברהם שיינפלד, אשר כתב את דעת המיעוט בפסק הדין, משוכנע כי מדובר בלא פחות מ"עלילה שפלה שרקמו כמה אנשים, בעידודם של גורמים קיצוניים בציבור הדתי לאומי, לצמצם את השפעתו של הרב אבינר בקרב הציבור הזה, ולהעבירו מכהונתו כרב ומורה הוראה".
הרב שלמה אבינר
בחוות דעתו של הרב שיינפלד הוא מאשר את טענת תומכי הרב אבינר ולפיה הוועדה נוהלה "כ'בית דין שדה' פרטי... ללא שקיפות וללא שום פיקוח. גם המטרה היתה מסומנת מראש, ולא לחינם הוכנס אל הועדה הרב יוסף, שאינו מאוהביו של הרב אבינר. צדק הרב אבינר שסירב לשתף פעולה עם ועדה זו".
הרב שיינפלד הוסיף וכתב: "לעומת התנהלותם המכוערת של התובע ושותפיו בכל הפרשה כולה, הרי שהעדים שהביא הרב אבינר לפנינו, הבהירו בצורה משכנעת ביותר את תומתו וצדקתו של הרב. העדים הללו שהם עצמם בעלי מעמד וידע הלכתי העידו ללא מורא וללא משוא פנים את האמת על פעילותו הברוכה של הרב אבינר ודרכו ההלכתית, למרות ההטרדות והחקירות הטלפוניות שערכו להם התובע ושלוחיו, ובודאי שמשקלם רב ומכריע כנגד עדי התובע.
"שמענו מהתובע ומהעדים, שהרב אבינר ידוע בציבור הדתי לאומי וגם בין רבני מכון פוע''ה כמקל בפסיקותיו, והם עצמם היו שולחים אליו שאלות קשות במגמה שיתיר במקום שהם עצמם חששו לעשות זאת. נוח מאוד להיות מיראי הוראה, בשעה שיש אחר שעושה את המלאכה. אין ספק כי אילו היינו מבקשים מהרב אבינר שלא להורות בעיני טהרה, היה הדבר מקל עליי מאוד מכל הבחינות. אולם בכך היינו פוגעים בציבור גדול אשר נזקק לשאלת חכם רק בגלל שהרב אבינר זמין בכל שעות היממה, בכתב ובטלפון, ומשיב לשאלות אנונימיות. ציבור זה לא יפנה שאלותיו לרבנים 'מחמירים'. (כמו שהתבטאו עדי התובע עצמו). והתוצאה תהיה הכשלתם בעתיד בהעדר מורה הוראה זמין להם".
בסיכום פסק דינו קובע הרב שיינפלד בצורה נחרצת: "אין שום חשש להכשלת הרבים בהמשך הוראותיו של הרב אבינר, משום שבני התורה והאברכים בציבור הדתי לאומי, יודעים היטב שהוא נוקט כשיטות הפוסקים המקילות בהרבה דברים, והם אינם פונים אליו, בלאו הכי, לפי הנחיות רבניהם. תבוא ברכה על כל מי שמחמיר על עצמו במיוחד בעניני טהרה, וקדוש יאמר לו. אך אסור להחמיר על הציבור כולו, וליטול ממנו את מורה ההוראה המובהק, שרבים השיב מעוון, ופתח בפניהם את הצוהר לתורה ולמצוותיה. לכן יש לדעתי לדחות את התביעה מכל וכל".
זוהי הגישה הנכונה והאמיתית ביותר לדעתי, מי שיכול להחמיר חזק וברוך, אך זה לא אומר שצריך 'לנעול את הדלת' בפני כאלה שעדיין לא במדריגה הרוחנית הזו (כמובן בגבול הפסיקה המקובלת.)
 |
|
|
