כותרת
פתיח
הרב משה תמרין, השליח במלחובקה, מספר את סיפורו האישי, השזור בסיפור התהוותה של קהילת ה'בעלי-תשובה' במוסקבה לפני חצי יובל שנים
ראיין: יעקב קפלן
+
מלחובקה. בשביל מיליוני אזרחים תושבי מוסקבה זהו שמו של פרבר קטנטן בקצה העיר, עם אוכלוסיה דלה של קצת יותר מ-20 אלף איש. לכל היותר, הם מכירים את המקום בשל היותו מקום נופש, "דאטשע" ברוסית. ואולם, בשביל אלפים מחסידי חב"ד בדורנו שהוריהם וסביהם יצאו מרוסיה לפני כמה עשרות שנים, זהו מושג חשוב. עיירה שקורותיהם של דייריה החסידיים לפני שישים-שבעים שנה שזורים בעבותות של ברזל בתולדותיה של חסידות חב"ד ברוסיה.
במלחובקה התפתחה לפני מלחמת העולם השנייה קהילה חב"דית די מבוססת, עם בית-כנסת, ישיבת 'תומכי תמימים' וחיים חסידיים תוססים. כאן, הרחק מעיניהם הבולשות של סוכני הקג"ב ששרצו במוסקבה הבירה, חיו ופעלו דמויות חסידיות כמו המשפיע הרה"ח ר' זלמן-משה היצחקי ע"ה וחתנו ר' אברהם מאיור ע"ה, המשפיע ר' שלמה-חיים קסלמן ע"ה, המשפיע ר' שמואל לויטין ע"ה, המשפיע ר' ניסן נמאנוב ע"ה, ועוד כמה מגדולי החסידים כמו ר' פיניע ראקשיקער ע"ה ור' שמואל-לייב פאריטשער ע"ה.
וכך תיאר הרה"ח ר' שלמה מטוסוב ע"ה, שהיה מתלמידי 'תומכי תמימים' במלחובקה החל מתרצ"ג, את האווירה החמימה ששררה שם: "במלחובקה היתה קהילה חסידית מסודרת לתפארת, וגם ישיבה מסודרת, לפי ערך. וכמובן, הכל במחתרת. לפי ערך אותו הזמן, היינו שמחים בחלקנו. המצב הרוחני היה באופן הכי טוב. שני משפיעים כמו ר' ניסן נמנוב ור' שלמה חיים קסלמן לימדו אותנו דא"ח, המשכי כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, בקביעות. והיו התוועדויות חסידיות בהשתתפות כל גדולי החסידים. מי יתננו כימי קדם..."
אין לנו עסק בנסתרות, אך מי יודע אם הצלחתה של הקהילה החב"דית ששגשגה במלחובקה אינה קשורה לעובדה שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שהה במקום זה שבועות אחדים. היה זה בשלהי קיץ תרפ"ז, לאחר שחזר מגלותו בקוסטרומה. הוא ידע שכל עוד הוא שוהה ברוסיה חייו הגשמיים נתונים בסכנה, משום שהשלטונות הקומוניסטים עוקבים אחרי כל צעדיו. לכן החליט לשהות במקום שקט כשהוא מורה למקורביו שאף אחד מהחסידים לא יבוא לבקרו, למעט אנשים בודדים ממש. זו גם הסיבה לכך שעד היום לא הצליחו לזהות את הכתובת שבה שהה הרבי הריי"צ במלחובקה.
# 'אתה הרי ליובאוויטשער...'
הרב נחום תמרין נולד לפני יותר מ-40 שנה במוסקבה למשפחה בעלת זיקה דתית עמוקה. אביו ר' קלמן-מיילך ז"ל היה בן למשפחה חסידית מהעיירה קלימוביטש. לא הרבה ידוע לנו על משפחת תמרין החסידית, לאחר עשרות שנות ניתוק מהשורשים בעקבות השתלטות הקומוניסטים על רוסיה, אך הרה"ח הישיש ר' יהודה חיטריק ז"ל העיד שמשפחת תמרין קשורה למשפחת תומרקין, שחותנו נמנה על צאצאיה. כמו כן, ידוע לנו שהרב יוסף תמרין מלנינגרד (סבו של הרה"ח ר' יצחק קוגן), שהיה בצעירותו מתלמידי ישיבת ראדין, התקשר אחרי המהפכה הקומוניסטית לרבי הריי"צ והיה לאחד מחסידיו המסורים. גם אביו של ר' קלמן-מיילך, שהיה בן-דודו של ר' יוסף זה, היה קשור לליובאוויטש.
כשהיה קלמן-מיילך בן חמש, התייתם מאביו. דודו ר' בערל קוגן, שהיה אף הוא מגזע החסידים, שלח אותו ללמוד תורה במחתרת אצל החסיד ר' מענדל מאסקאליק, בנו של החסיד ר' יענקל זוראוויטשער הי"ד (ר' מענדל זה נהרג על-ידי הקומוניסטים בתשל"ה ונקבר בבית-העלמין היהודי במלחובקה, הי"ד).
בצעירותו למד קלמן-מיילך הנדסה באוניברסיטה. הוא אמנם ניסה לחזק את זיקתו הדתית ואפילו ללכת לבית-הכנסת הגדול ברחוב ארכיפובה, אך סוכני הקג"ב שביקרו שם בקביעות הזהירו אותו שאם ימשיך להופיע שם, יעשו לו בעיות. 'אתה בחור צעיר', אמרו לו, 'והמקום הזה שייך רק לזקנים'... הוא הבין היטב את המשמעות של איומיהם: סילוק מכותלי האוניברסיטה, וכתוצאה מכך איבוד הסיכוי למצוא מקום עבודה הולם. בשלב זה נכנע לאיומים ומאז התפלל לבדו בבית.
לאחר נישואיו עם בת-דודתו מרת גולדה, תבלח"ט, לבית תמרין, אף היא בת למשפחה בעלת שורשים חסידיים, נולדו להם שלושה בנים: בערל ז"ל, וייבדלו לחיים נחום ומשה. בשנת תשל"ו נפטר בנו בערל, ומאחר שהיה צריך לומר אחריו קדיש, החליט להסתכן וללכת מדי יום לבית-הכנסת. כאן, בבית-הכנסת הגדול בארכיפובה, פגש את שרידי זקני חסידי חב"ד במוסקבה, ובראשם הרה"ח ר' געטשע וילנסקי ע"ה, ומאז התחזק מאוד בשמירת מצוות ובהנהגות חסידיות. אם עד אז נערכו ההתוועדויות החסידיות במוסקבה רק בביתו של ר' געטשע, הרי שמעתה הפך בית משפחת תמרין לאופציה הקבועה השנייה. הוא גם עסק במלאכת הקודש של שיפוץ ואחזקת אוהלי הקודש של כ"ק רבותינו נשיאינו הקדושים במקומות השונים בברית-המועצות.
הקג"ב לא שתק, כמובן, לנוכח כל אלה. הם הציקו לו מאוד והטרידו אותו שוב ושוב בהזמנות לחקירות. יום אחד אזר אומץ ואמר להם בזעם רב: 'אינני מבין מה אתם רוצים ממני! הרי אתם בעצמכם מודים שהחוקה הרוסית מתירה לכל יהודי לשמור את מצוות הדת היהודית!'. החוקרים השיבו לו בחיוך שטני: 'נכון, אבל אתה הרי ליובאוויטשער...'
על מנת שייקל עליו להסתתר ממעקבי הקג"ב, עזב את מקצועו כמהנדס ועבר לעבוד כצלם. במקצוע עצמאי זה קיווה שיקל עליו לשמור שבת, ואיש לא יוכל לפטרו מהעבודה. בשנת תשמ"ו נפטר ר' קלמן-מיילך ז"ל, והותיר אחריו אלמנה חסידית ושני בנים חסידיים שהיו נחושים להמשיך בדרכו.
# במחיצתו של ר' געטשע
סיפור חייו של הגדול מביניהם, הרב משה, מגלם בקרבו את סיפור התהוותה של קהילת ה'בעלי-תשובה' הצעירים במוסקבה לפני חצי יובל שנים. "נולדתי במוסקבה, וגדלתי בבית שהיתה בו רוח חזקה של אידישקייט. בילדותי למדתי ב'שקאלע' [=בית-ספר קומוניסטי]. חבריי ידעו שאני יהודי, אך לא ידעו שאני שומר מצוות. מגיל בר-מצוה השתדלתי מאוד שלא ללכת ל'שקאלע' בשבתות, אבל לא גיליתי שזה קשור לשמירת שבת. כל פעם המצאתי תירוץ אחר: אני חולה, אני עייף, כואב לי הראש ואני צריך לנוח. רק לעיתים נדירות היו לי בעיות בגלל עניינים הקשורים לשמירת מצוות".
על הפחד מהקג"ב כבר סיפרנו. זו הסיבה לכך שרק לקראת הבר-מצוה שלו לקח אותו אביו לראשונה לבית-הכנסת בארכיפובה, שם עלה לתורה במעמד כל הזקנים שהתרגשו ונפעמו מהמראה שהיה חזון נדיר באותן שנים – נער יהודי בא להניח תפילין ולחגוג בר-מצוה, ממש כמו בשנים קדמוניות. בתקופה הקרובה פקד את בית-הכנסת רק בהזדמנויות רחוקות, חגים וכדומה, ורק כשהתבגר מעט החל להגיע בקביעות לתפילות בבית-הכנסת.
באותן שנים, במקביל ללימודיו בבית-הספר התיכון הקומוניסטי, החל להשתתף בשיעורי תורה מחתרתיים שהתקיימו בדירות פרטיות של יהודים שהחלו להתקרב ליהדות. בין המלמדים בשיעורים אלה הוא זוכר את הקשיש ר' בנימין קצנלסון מבוברויסק, שזכר את הרה"ק ר' שמריה-נח מנכדי אדמו"ר ה'צמח צדק', וכן את ר' אברהם מילער, שהיה מתלמידי ה'חפץ חיים'. כמו כן, למד אצל צעירים שהתקרבו לפניו ליהדות, כמו ר' זאב שאכנובסקי ור' אורי קמישוב שיחיו. אבל את עיקר החיזוק הרוחני קיבלו הוא וחבריו אצל החסיד ר' געטשע וילנסקי ע"ה. "הוא היה המשפיע שלנו. בשבתות התעוררנו משמיעת תפילותיו שנאמרו באריכות ובהשתפכות הנפש. הוא היה אומר מדי שבת את כל ספר התהילים לפני התפילה. היו הרבה יהודים שלא שמרו מצוות והגיעו אליו כדי לקבל עצה והדרכה רוחנית או חיזוק ותמיכה במצבים קשים. הפחד מהשלטונות היה עצום, ובכל זאת הלכו אליו. מיותר להדגיש שר' געטשע היה קשור אל הרבי בכל לב ונפש, הוא היה חסיד אמיתי. למרות שמעולם לא ראה את הרבי, היה מדבר תמיד על הרבי בהתלהבות עצומה".
אני מתעניין אצל הרב תמרין האם זכור לו שהקג"ב עקב אחריו, והוא משיב בשלילה. "רק פעם אחת נקראתי לחקירה, זה היה בתשרי תשמ"ג. בכלל, מדי שנה היו המוני יהודים מתאספים בליל שמחת-תורה ליד בית-הכנסת הגדול ברחוב ארכיפובה. הצעירים החב"דיים היו מעדיפים לחגוג בפורום מצומצם יותר בשמחת-תורה בבית-הכנסת במארינא-רושצ'א, שם היתה אפשרות להתוועד כראוי. בשנה זו, תשמ"ג, הגיעה לפני שמחת-תורה הוראה מהרבי (אני שמעתי עליה מר' אורי קמישוב) שהצעירים ילכו לשמוח בשמחת-תורה בבית-הכנסת הגדול. לאחר שהסתיימו ההקפות והמוני יהודים גדשו את הרחוב, חשבנו שכבר יצאנו ידי חובתנו והחלטנו ללכת להתוועד במארינא-רושצ'א.
רשמית, בית-הכנסת כבר היה אמור להיות סגור בשעה מאוחרת זו. כשהתקרבנו למקום ראינו שהמשטרה נמצאת ליד בית-הכנסת. אנשים לבושי בגדים אזרחיים עמדו ליד הכניסה ועצרו את אנ"ש ששהו במקום. מיד ניסינו לשנות את כיוון ההליכה שלנו, אבל שני אנשים לבושים אזרחית פסעו אחרינו, הציגו לפנינו תעודות של אנשי קג"ב והחזירו אותנו לבית-הכנסת. משם לקחו אותנו לתחנת המשטרה לצורך בירור הזהות שלנו, ואחר כך הרשו לנו ללכת לבתינו. כעבור ימים אחדים קיבל כל אחד מאיתנו זימון ל'ועדה לענייני דתות', שם שוחחו איתנו אנשי קג"ב על המקרה ההוא. בדיעבד חשבנו לעצמנו שזה נס שלא תפסו אותנו באמצע ההתוועדות של שמחת-תורה, וכך יכולנו להצטדק בטענה שעברנו ליד בית-הכנסת בשעה שרשמית הוא אמור להיות סגור. וזאת, בזכות ההוראה של הרבי שנלך להקפות בבית-הכנסת הגדול".
עם סיום הלימודים בבית-הספר התיכון, ידע החסיד הצעיר שמלכתחילה אין לו סיכוי להתקבל לאוניברסיטה ולכן החל לעבוד בעבודות מזדמנות כמו פיקוח על מערכות הסקה בבתים, ואפילו ניקוי רחובות, ובלבד שלא ייאלץ לחלל שבת.
# בקשה מהרבי דרך המסרטה
הסבת המקצוע שלו לעבר מלאכת השחיטה והמילה אירעה רק בשנת תשמ"ז, בזכותו של חסיד חב"ד זקן בשם ר' מוטל ליפשיץ. ר' מוטל זה כיהן שנים רבות כשו"ב ומוהל במוסקבה. במשך השנים כתב לרבי מספר פעמים שהוא מבקש לצאת מרוסיה, אך הרבי הורה לו להישאר שם כדי שבמוסקבה תישאר מערכת שחיטה ואפשרות של מילה. אפילו כשרצה לנסוע לביקור קצר בארה"ב אצל בתו וחתנו ר' בערל חזקלביץ, לאחר שלא נכח בחתונתם וחלפו מאז מספר שנים – אסר עליו הרבי לצאת מרוסיה, בנימוק שהקהילה זקוקה שם לשוחט ומוהל ואינה יכולה להסתדר בלעדיו אפילו למשך כמה ימים. לאחרונה נדפסו זכרונותיו של ר' מוטל (באידיש), ושם מופיעה תשובת הרבי אליו בעניין זה: "בכל העיר וסביבותיה נשארו רק מתי מספר ביותר כשוחט וכיו"ב – ואיך זה יעזבם אפילו לזמן קצר ביותר? ואיך זה ידלג – אפילו לזמן קצר ביותר – לא להביא בפועל הזכות הכי גדול שיש לו להיות שם שוחט וכו'?".
כאמור, המפנה אירע בשנת תשמ"ז, אז ביקר במוסקבה הרה"ח ר' משה קליין מקראון-הייטס ועורר מחדש אצל ר' מוטל את החשק לנסוע לרבי. מאחר שידע מה יענה לו הרבי בקשר לזה, החליט לחפש צעיר שיהיה מוכן ללמוד אצלו שחיטה ומילה ומצא את משה תמרין. "האמת היא שר' מוטל לימד שחיטה בארכיפובה לקבוצת צעירים מבוכרה, גרוזיה וקווקז שבאו במיוחד למוסקבה כדי ללמוד אצלו, אבל הבעיה היתה שהם נדרשו לשמש כשוחטים בקהילות שלהם. ואילו צעירים תושבי מוסקבה לא יכלו לכהן כשוחטים רשמיים במקום מכיוון שכולם הגישו בקשה לנסוע לארץ-ישראל ולכן השלטונות אסרו עליהם לעבוד רשמית כשוחטים. אני הייתי אז במוסקבה הצעיר היחיד שומר-המצוות שלא הגיש בקשה לעלות לארץ, ושהיה מוכן ללמוד שחיטה. ואכן, לאחר שלמדתי את מלאכת השחיטה אצל ר' מוטל, קיבלה אותי הקהילה היהודית במוסקבה באופן רשמי בתור השוחט של הקהילה. באותה תקופה גם התלוויתי אל ר' מוטל גם לבריתות-מילה שערך במוסקבה, ולמדתי אצלו גם את מקצוע המילה. הייתי אז בן 22 בלבד".
מדוע באמת לא הגשת בקשת הגירה מרוסיה?
(מתפלא) חסידים לא היו עושים ברוסיה שום צעד חשוב מבלי לקבל אישור מהרבי. היינו מתקשרים ללשכת 'עזרת אחים' בניו-יורק ומבקשים שיכתבו בשמנו את השאלות לרבי. בהתחלה אבא ז"ל שאל את הרבי בנוגע אליו עצמו, האם כדאי שיבקש לנסוע לארץ-ישראל או לארה"ב, או שיישאר ברוסיה. הרבי ענה לו שיישאר. אחר כך אבא שאל את הרבי האם לשלוח אותי לבדי מרוסיה, ושוב התקבלה התשובה שעלי להישאר. אז נשארתי. זה היה בערך בתשמ"א.
זכורות לך עוד תשובות שקיבלת מהרבי?
אחרי הבר-מצוה אירע פעם שהיו אמורים להתקיים ב'שקאלע' שני מבחני גמר חשובים מאוד, האחד נקבע לשבת והשני נקבע לחג-השבועות. ידעתי שהפעם לא אצליח בדרך הטבע להתחמק, ולכן ביקשתי על כך ברכה מיוחדת מהרבי. הרבי נתן את ברכתו, וממש בדרך נס הושג עבורי רישיון שלא אצטרך לגשת לשתי הבחינות הללו בזמנן. כשהגעתי לגיל גיוס, ביקשתי ברכה מהרבי שלא איאלץ לשרת בצבא הרוסי. גם הפעם הרבי נתן לי ברכה, וב"ה קיבלתי פטור מהצבא.
הקשר של הצעירים ברוסיה עם הרבי באותן שנים התנהל לא רק באמצעות טלפונים דרך גורם שלישי, הרב תמרין עודנו זוכר את המעמד המרגש שבו הגיע הרה"ח ר' בערל ליוי ע"ה לרוסיה בשנת תשמ"א או תשמ"ב והסריט במיוחד כמה מהחסידים המקומיים, על מנת להראות זאת אחר כך לרבי. כשאני מבקש ממנו לספר מה הוא אמר לרבי דרך המסרטה, הוא משתתק לפתע. קשה לי לנחש אם זה מחמת התרגשות יתירה, או שמדובר בנושא אישי מדי. הוא מוכן לומר לי רק זאת. "כל אחד מאיתנו ניצל את ההזדמנות הנדירה כדי לבקש מהרבי ברכות בשביל מה שהוא צריך, והמיוחד באותה הזדמנות היה בכך שכל אחד מאיתנו קיבל את התשובה מהרבי על-ידי שבקשותיו התממשו בפועל ממש. לדוגמה: ר' זאב שכנובסקי לא זכה עדיין להיפקד בילדים, 11 שנה לאחר חתונתו. הוא מסר את הבקשה דרך המסרטה, ולאחר שהרב ליוי הגיע לארה"ב ומסר את הסרט לרבי, הגיעה התשובה מהרב ליוי למוסקבה. דומני שהרב ליוי דיבר אז בטלפון עם ר' גרישה רוזנשטיין ע"ה. לר' זאב נתן הרבי ברכה שבשנה הבאה אשתו תלד בן. וכך היה. כל הקהילה היהודית במוסקבה ידעה על כך, וזה גרם לקידוש-השם עצום".
ובחזרה לעבודתו כשוחט רשמי במוסקבה. אני מרשה לעצמי להניח שהעובדה שהעיסוק בזה היה רשמי גרמה לו שלא יהיה במעקב מתמיד מצב קשה. הרב תמרין מאשר, אך מוסיף: "היו בכל זאת כמה פעמים שאנשי הקג"ב עקבו אחר מעשיי, בייחוד בקשר לעיסוקי כמוהל שהיה 'חצי רשמי'. וזאת, משום שהיתה הוראה מהממשלה שחייבים לרשום כל תינוק שעורכים לו ברית-מילה, ורוב האנשים פחדו לאשר זאת בפני השלטונות מחשש שמא יעשו להם בגלל זה בעיות במקום העבודה. לכן, ברוב המקרים אנשים פנו אלי בחשאי, וביקשו שאגיע לערוך את הברית בביתם מבלי שאף אחד ידע על כך. בסך הכל, בין השנים תשמ"ז-תשמ"ט ערכתי בצורה זו הרבה עשרות של בריתות. בכולם היתה ההתרגשות גדולה. לא פעם ראיתי שלאם הצעירה אין שום מושג על אידישקייט, ובכל זאת היא מתעקשת לעשות ברית לתינוק הרך. נתקלתי גם במקרים שהאם הזמינה אותי לשעה שהאב לא היה בבית, וכשהאב הגיע ושמע על הברית שנערכה לבנו, כעס מאוד. וכמובן, השיטה הכי נפוצה באותם ימים היתה להשאיר את התינוק לבדו בבית, עם הסבא או הסבתא, ולבקש שאגיע כששני ההורים אינם. כך יוכלו לטעון, אם יתגלה שערכו לבנם ברית מילה, שהדבר נעשה שלא בידיעתם, למרות שבזמני לא כל-כך שמעתי על אנשים שעשו להם בגלל זה בעיות במקום העבודה".
# הרבי לא שמע...
עוד בשנות הקומוניזם שלח הרבי שלוחים, בתור תיירים, שילמדו ויתוועדו עם יהודי רוסיה בכלל, ועם צעירי אנ"ש בפרט, ויחזקו את רוחם. אגב, חלק גדול מהשיעורים התקיים בבית-הכנסת הישן במלחובקה. בתקופה האחרונה היו מגיעים מדי שבועיים צמד בחורים מ-770 ולמדו עם קבוצות של צעירי אנ"ש, באופן שהמשיכו ללמדם בגמרא ובחסידות את המשך הסוגיה שלימדו הבחורים שהיו לפניהם. בלט ביניהם הרב בערל לאזאר שביקר כמה וכמה פעמים ברוסיה, והתוועד הרבה פעמים בבית-הכנסת הישן במלחובקה כאשר הנושא המרכזי בהתוועדויותיו היה התקשרות לרבי.
בשנת תשמ"ח החלו להיווצר סדקים ראשונים בחומת הקומוניזם, ואז התאפשר לצעירים במוסקבה לעבור מלימוד תורה מחתרתי בבתים פרטיים ללימוד רשמי בישיבה שנפתחה בתוככי מוסקבה, בבית-הכנסת במארינא-רושצ'א. הרב משה תמרין, ואחיו ר' נחום, היו מהראשונים שהתקבלו לישיבה, מיד לאחר שהתקבלה ברכה מהרבי לפתיחת הישיבה. "יחד איתנו למדו אז בישיבה יורה בלאשוב, אלכסנדר מילשטיין, ברוך קליינברג ואחרים. ראש הישיבה היה בהתחלה הרב אורי קמישוב, ואחר כך התחילו להגיע בחורי ישיבה מ-770 בתור שלוחים לישיבה במוסקבה. הם למדו איתנו נגלה וחסידות והתוועדו איתנו, זה היה משהו מיוחד. אחר כך הגיע הרב בערל לאזאר והשתלב גם הוא בעבודה עם הבחורים בישיבה".
מקום מיוחד של חיבה והערצה שמור בלבו של הרב תמרין לדמותו של הרה"ח הרב משה סלונים ע"ה. "הכרתי אותו עוד ברוסיה, ואחר כך כשנסעתי ל-770. שהיתי במחיצתו הרבה זמן, במיוחד בשבתות, והדבר המיוחד אצלו היה שבכל פעם הייתי יוצא ממנו עם איזה תוכן של רעיון חדש. הוא היה יהודי חסידי מאוד וכל סעודת שבת היה אצלו התוועדות אמיתית. בעיקר התוועד על הרבי ועל ההתקשרות לרבי".
אל הרבי הגיע הרב תמרין לקראת יו"ד שבט תש"נ. מלכתחילה תיכנן לשהות ב-770 חודש ימים בלבד, אך באותו זמן התקשרו ממוסקבה ללשכת 'עזרת אחים' בניו-יורק וביקשו שיסדרו עבורו לימוד שחיטת בהמות גסות ("עד אז שחטתי רק עופות"). ההתמחות בהעמדת 'חלף' לשחיטת גסות נמשכה זמן רב יותר, ובינתיים עבר הרב תמרין ללמוד בישיבת תות"ל המרכזית ב-770, שם למד עד קיץ תשנ"ב. בשנים אלה הכיר ב-770 כמה מזקני החסידים שהתגוררו בצעירותם במלחובקה וסיפרו לו מזכרונותיהם: "ר' מאיר אבצן ז"ל תיאר לי כיצד הסתתר מהשלטונות והתחבא בביתו של ר' אברהם מאיור במלחובקה, ור' אברהם מאיור ז"ל סיפר לי על ההתוועדויות החסידיות שהתקיימו שם. ר' מאיר איטקין סיפר לי על חתנו של הרבי מהר"ש שהתגורר במלחובקה, ור' מענדל מרוזוב שי' תיאר לי את חיי הישיבה במלחובקה".
סיפור של 'מופת' מיוחד מהרבי שמור עמו מתקופת חג הפסח תש"נ. "למדתי אז מילת מבוגרים אצל המוהל ר' אליהו שיין שי', וכך הכרתי את בנו מרדכי שהיה אז מהתלמידים השלוחים בישיבה בניו-הייבן. לפני פסח הוא ביקש ממני שאבוא לסייע להם בעריכת 'סדר' ליהודים יוצאי רוסיה המתגוררים בניו-הייבן. הסכמתי. הסדר היה שהנוסעים לערוך 'סדרים ציבוריים' במקומות שונים בניו-יורק וסביבותיה היו עוברים לפני הרבי בערב פסח ומקבלים ממנו מצות עבור הסדרים. לגביי, התוכנית היתה שלאחר שאקבל מהרבי את המצות, אסע לניו-הייבן עם השליח הרב משה העכט (ע"ה) שהיה אמור להגיע ל-770 כדי לקבל מצות מהרבי עבור הסדר הציבורי שהוא עורך. למעשה, אירעה תקלה והרב העכט לא הגיע ל-770. ביררתי מי נוסע למקום קרוב לניו-הייבן, ואמרו לי שר' יוסף סטאק מברידג'פורט נמצא כאן. סיכמתי אותו שיביא אותי עד ברידג'פורט, ומשם יבוא מישהו מניו-הייבן ויסיע אותי לניו-הייבן. הודעתי על כך למוטל שיין, והוא אמר לי שאבקש מהרבי מצות גם בשביל ה'סדר' של הרב משה העכט שנבצר ממנו להגיע.
"בערב החג עברתי לפני הרבי יחד עם הרב סטאק ואמרתי לרבי ברוסית שאני מבקש מצות בשביל ה'סדר' שייערך ליוצאי רוסיה בניו-הייבן. הרבי נתן לי את המצות ואמר: 'פאר די רוסישע אידן אין ברידג'פורט' [=עבור יהודי רוסיה בברידג'פורט], ושאל את הרב סטאק: 'ער פארט מיט דיר?' [=הוא נוסע איתך?]. אמרתי לרבי שאינני נוסע לברידג'פורט אלא לניו-הייבן, וגם אמרתי שהרב משה העכט לא הצליח להגיע וביקשו שהרבי ישלח באמצעותי גם את המצות עבורו. הרבי משך בכתפיו ואמר לרב סטאק: 'איני מבין מה הוא סח, האם אתה מבין מה הוא סח?...' הרב סטאק השיב בשלילה והרבי שאל אותו שוב: 'ער פארט מיט דיר?'. הרב סטאק השיב בחיוב, והרבי חזר על דבריו, שהמצות מיועדות עבור יהודי רוסיה בברידג'פורט. הרב גרונר הסביר לרבי שבאתי לקבל מצות עבור יהודי רוסיה בניו-הייבן, וכן שהרב משה העכט לא יכול לבוא ואני מבקש לקחת גם עבורו. הרבי משך שוב בכתפיו, ולבסוף נתן לי חבילה שנייה של מצות. בסופו-של-דבר האיש שהיה אמור לקחת אותי לניו-הייבן לא הספיק להגיע, כך שנשארתי לליל הסדר בברידג'פורט, ואת המצות שמסר לי הרבי חילקתי ליוצאי רוסיה בברידג'פורט, בדיוק כפי שהרבי אמר..."
# פתאום הגיע תורם...
לאחר תקופה קצרה שבה עבד הרב תמרין כשוחט במדינת אייווה שבארה"ב, במפעל של משפחת רובשקין, חזר לרוסיה ועבד במערכת השחיטה של הרב יצחק קוגן. בד בבד החל לנסוע מדי פעם לפעילות בעיר קוסטרומה, אליה הוגלה הרבי הריי"צ בתרפ"ז. הקהילה קיבלה אז את בניין בית-הכנסת (שהרבי הריי"צ התפלל בו), והתחילו לקיים שם מניינים בשבתות. הרב תמרין שימש אצלם כבעל תפילה וקורא בתורה, וכן מסר שם שיעורי תורה. בקוסטרומה פעל הרב תמרין חמש שנים (תשנ"ז-תשס"ב), במהלכן פתח בית-ספר של יום ראשון ושיעורים בבית-כנסת. "באותה תקופה היו כמה צעירים שהתעניינו ביהדות והתקרבו על ידי ב"ה, וכיום גרים בארץ ומנהלים אורח-חיים חסידי, כמו ר' שמעון סקאז'ינסקי. היו עוד כמה שהתחילו ללמוד יהדות אצלי ואחר כך המשיכו להתקרב על-ידי השליח שהחליף אותי בקוסטרומה, ר' ניסן רופו".
לאחר שהרב רופו הגיע לפעול כשליח קבוע בקוסטרומה, עבר הרב תמרין בתשס"ג לפעול במלחובקה. כמו שאמרנו, מלחובקה היא עיירת נופש עתיקה וקטנה, שחלק מבתיה הם בני מאה שנה. בכל הכפר יש כמה מאות משפחות יהודיות, והרב תמרין שומר על קשר עם כ-300 מהן. "כל הזמן אני מגלה כאן עוד ועוד יהודים".
במשך שלוש שנים התקיים מניין לתפילות בבית-כנסת העתיק של מלחובקה, שם התפללו חסידי חב"ד לפני שבעים שנה. מדובר במבנה לא גדול, שכולו בגודל של חדר אחד גדול. בעיני הרב תמרין, הפעילות בבית-הכנסת הזה היוותה סגירת מעגל. "בשנות השמונים, כשהתחלתי ללכת לבית-הכנסת במוסקבה בשבתות, היתה לי בעיה קשה: המרחק מביתי לבית-הכנסת היה גדול מאוד, והשלטונות אסרו לישון בשטח בית-הכנסת. לכן, אני ועוד הרבה צעירים שהתקרבו אז ליהדות כמו ר' משה גויכברג ור' יצחק רויטמן, היינו נוסעים לפני שבת למלחובקה ומתפללים בבית-הכנסת הזה וגם ישנים בשטחו. זה היה בית-הכנסת היחיד שהיה אפשר לישון בשטחו בכל אזור מוסקבה. מלחובקה היתה מאז ומתמיד כפר קטן, שעיניהם הבולשות של סוכני הקג"ב לא הגיעו אליו. באותן שנים היה כאן חב"דניק זקן בשם ר' שאול באס, שעוד זכר חסידים שחיו במלחובקה בעבר. לדבריו, אחד האחרונים מביניהם היה הרה"ח ר' יודל קולאשער, שחי כאן עד שנת תש"ל בערך וכיהן כרב ושוחט. גם חתנו הרה"ח ר' מרדכי קנלסקי היה גר פה. ואז, בשנות השמונים, החיינו מחדש את המקום. למדנו כאן ביחד, התוועדנו ביחד והתפללנו ביחד. היתה כאן אווירה מאוד טובה, הגיעו הרבה צעירים נלהבים והקג"ב לא שמע על כך. וגם אם שמע, כנראה זה לא הפריע לו כי היינו במקום שקט ונידח".
לפני שלוש שנים הוצת בית-הכנסת על-ידי גוי אנטישמי (הגוי נתפס והושם בכלא), ולפי שעה מתקיימות התפילות במשרד ששכר הרב תמרין עבור בית-חב"ד במלחובקה. לדברי הרב תמרין, מסתבר שמעז יצא מתוק ובקרוב יעמוד כאן על תילו מבנה חדש של בית-כנסת גדול ויפה יותר. "המבנה שנשרף היה עשוי עץ והבניין החדש עשוי מאבן. הקמתו היתה מלווה בניסים גדולים, שבולטים עוד יותר על רקע המצב הכלכלי הקשה שנוצר ברוסיה לאחרונה. מלכתחילה, לאחר השריפה היו קשיים גדולים בניסיוננו להשיג שטח חדש במקום מתאים. רק בזכות מאמציו של הרב הראשי הרב לאזאר שנפגש עם ראש העיר, זכינו לקבל מהשלטונות בחינם שטח גדול במקום מצויין, קרוב למרכז מלחובקה, להקמת בית-כנסת חדש במקום זה שהוצת. ועדיין היה דרוש לנו כסף להקמת המבנה. פתאום הגיע אלינו, בזכות השתדלותו של הרב בערל לאזאר יהודי בשם אלכסנדר קפלן והודיע לי שהוא תורם את כל עלות המבנה החדש שיהיה בן שתי קומות, עם עזרת נשים גדולה. מר קפלן הוא יהודי מסורתי שנולד וגדל במלחובקה ומתגורר כיום במוסקבה, שנתקרב מאוד ע"י הרב לאזאר ויש לו עניין אישי בחיזוק היהדות במקום הולדתו. הייתי מאחל לכל שליח, שהתורם למבנה יבוא אליו ויבקש לזכות בתרומת כל המבנה... ולא זו בלבד אלא שהוא מטפל בעצמו גם בקידום תהליך הבנייה. הבנייה החלה לפני כשנה, לאחר שהושגו כל הרישיונות הדרושים, ואנו מקווים שבעזרת ה' תסתיים בקיץ הקרוב, הרבה גם בזכות השתדלותו של השליח הרב אלכסנדר בארדה".
הפעילות שלו כוללת גם בית-ספר של יום ראשון, שבין פירותיה יש לציין נערים יהודים שהתחילו להניח תפילין וקבעו מזוזות בבתיהם. יחד עם זאת, ממשיך הרב תמרין לעבוד בשחיטה, בעיקר במקומות רחוקים שיש בהם שלוחים. "הייתי בערים אירקוצק, קאזאן, חרקוב, אומסק, ליטא, וולווגרד, אופה וארמניה, ובעוד מקומות רחוקים שביקשו ממני לבוא אליהם".
ויש גם פעילות עונתית. "בחנוכה אנו עושים בתיאטרון מקומי קונצרט עם הדלקת חנוכייה ותזמורת. מגיעים בממוצע כ-200 יהודים. אשתי הרבנית מנהלת גן ילדים, וכן מקיימת פעילות של 'צבאות השם' לילדים. מלחובקה היא עיירת-נופש, ובקיץ מגיעים לכאן הרבה נופשים, בהם משפחות יהודיות עם ילדים. בעונה זו אנו אוספים את הילדים ומקיימים איתם פעילות בשטח. זה החלק שלנו בהכנת העולם לביאת הגאולה".