אז כך מרגיש חילוני שמחלל שבת?

קראתי מתוך אתר ישיחנה www.c-s.co.il של הכותב יוסי רבין והעתקתי לכם.

ערב עצמאות, השעה 7 בערב, שעת הפקקים הגדולים. יצאתי מביתי ורעד קל חלף בליבי. האם אני בודד בעולם? האם כולם נטשו עד מקסיקו ואני נותרתי כאן בדד עם השפעת? הרחובות ריקים מאדם והכבישים יתומים.

התקשרתי לחבר לבדוק שהיום הוא באמת שלישי ולא שישי, זכרונו אינו מטעה אותי, אין נפש חיה. אני החילוני האחרון. בעצם אולי הדתי האחרון.

החנויות סגורות ומוגפות, הנה פיצוציה פתוחה, רגע אז אם אקנה דווקא אצלה, האם אהיה כאותו חילוני הדואג לפטם מתוך עיקרון דווקא את הליברל הפותח בשבת או שאהיה כדתי המסייע ביד מבזי החג?

התאספנו חברים ובני משפחה, שוחחנו על דא והא, סתם חופש בלתי מוסבר באוויר. השולחן היה ערוך ומישהו צעק "מוקצה" לנער שהחזיק נגן. צחקנו. אכלנו סעודה משותפת והנה מחשב נייד הגיע לשולחן, כולם נגשו לבדוק מי נגד מה ומה קרה לנגיף. הסעודה התפרקה.

סיימנו לאכול ואיש איש התפזר לביתו, זה היה מוזר, איפה דיבוק החברים להרגיש משפחה שאינה יכולה לצאת עד שר"ת מרשה? אופס, כל אחד יכול להתנתק מתי שבא לו?

אף אחד לא מספר משהו שירתק את כולם? בעצם כולם מנתחים אירועים, פוליטיקה, זה יותר דיון מאשר ראש המשפחה שמרתק את כולם בפרשת שבוע, ילדים שמקבלים את תשומת הלב האמיתית, בעצם איפה הם? אה, בחדר עם המחשב..

אחיינתי הקטנה ביקשה את מכשיר הפלאפון שלי לשחק קצת, אמרתי לה רגע, אני צריך לקבל שיחה חשובה מתוקה, גם אני צריך לצאת..

יצאתי לכבישים שהיו מלאים יותר, פיצוצים מכל עבר והרהרתי, אם לא היתה שבת, הייתי מייצר אותה לעצמי.

מה? אנשים באמת כאלה מסכנים? אין להם אחדות משפחתית? מה, לעולם? אין יום שזה רק אתה, המשפחה, החברים, בלי אני צריך לנסוע, ללכת, לדבר, לקבל שיחה, מה היה בפוליטיקה? לנהל שיחת איכות על פרשת השבוע ולא על כותרות העיתונים?

מה, אנשים, באמת אין להם את זה?

פלא שאנשים מנותקים וזקוקים לפסיכולוגים רגשיים?

כואב לי הלב עליהם. יותר ממה שישראל עושים למען השבת, השבת עושה למענם!