בס"ד
לידידת הברית הי"ו
ברשותך , הבאתי את המאמר הבא לאשכול זה כי לא מצאתי אשכול מתאים אחר
לדברי התחזקות באנומת ה' יתברך - לזיכויי הרבים
מתוך: תורת אמת -
בים דרך - פרשת "אמור" ב' - מאמר ס"ב - זיכויי הרבים
יד. ביאור מחלוקת חכמים ורשב''י בכרם שביבנה
ואם הדברים אמורים מאז אברהם אבינו ע''ה, על אחת כמה וכמה לימינו, זמן של הבטחת התורה שיעשו ישראל תשובה, וכמו שכתב הרמב''ם בהלכות תשובה (פ''ז ה''ה):
''וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן''.
וזמננו זהו זמן נבואות הנביא עמוס (ח, יא):
''והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'''.
ובענין זה, המעיין במסכת שבת (דף קלח) ימצא שם מחלוקת שלכאורה מדאיגה מאד את עתידו של עם ישראל, וכך נאמר שם:
כשנכנסו רבותינו לכרם שביבנה, אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר: ''והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה''' (עמוס ח, יא).
רשב''י נחלק עליהם ואמר: חס וחלילה שתשתכח תורה מישראל, שנאמר: ''כי לא תשכח מפי זרעו'' (דברים לא, כא), ועוד ראה שם.
ולכאורה הרי יש פסוק ''והשלחתי רעב בארץ'' המצדיק דברי חכמים, אלא - הרעב, פעמים שהוא חיובי ופעמים שהוא שלילי. כשאין מה לאכול - המושג רעב הוא שלילי. מחוסר אוכל מתמקמק אדם ברעב ומת ביסורים נוראים. וכשיש מה לאכול - הרי שהמושג רעב הוא חיובי. הרעב מאותת לאדם כי הגיע הזמן לאכול ולשתות, וכן הרגשת הרעב מעוררת תאבון האכילה, ובכך תפקוד האדם על נכון.
בפסוק נאמר: ''והשלחתי רעב בארץ''. חכמים הבינו פרושו על צד השלילה - רעב, ושלא יהיה מה לאכול. יהא רעב לשמוע דבר ה', ולא יהיה מי שיספק אותו, ולכן קבעו: עתידה תורה שתשתכח מישראל.
רשב''י הבין את הפסוק ''והשלחתי רעב בארץ'' - רעב חיובי, צמאון ורעב לדבר ה', ויהא מי שיספקנו. וכשיש מה לאכול, הרעב הוא חיובי.
טו. הקב''ה משליח רעב וצמאון לשמוע דברו אצל הזכאים לכך, ותפקידנו לספק להם את דבר ה'
אם בדורות קודמים היה מדאיג מאד לקרוא מחלוקת זו, מה יהא על גורלם של עם ישראל שמא הלכה תיקבע בשמים לגמרי כחכמים? אולם בדורנו זכינו לראות שהלכה - לפחות בחלקה - נקבעה כרשב''י - רעב חיובי! יש רעב וצמאון לדבר ה', ויש מי שיספק אותו לרעבים ולצמאים, ומאות אלפי בעלי התשובה יוכיחו. הקב''ה עושה את שלו - והשלחתי רעב. הוא הממציא את התאבון והצמאון לתועים ולמרוחקים, ואנו צריכים להשלים את הפעולה ולספק לתועים את רעבונם.
הדבר מחייב את הרחוק ואת הקרוב, הרחוק, כשמרגיש רעב וצמאון לדבר ה', צריך לדעת שקיבל את המתנה הגדולה ביותר שיכולה להיות ישירות מהשם יתברך, ועליו לנצלה ולא לדחותה ממנו, אלא צריך לרוץ, ללא התמהמהות, לספקים המספיקים את הלחם והמים לצמאים ולרעבים, והם התלמידי חכמים.
והדבר מחייב את הקרוב לעשות ככל האפשר, לספק לרעבים ולצמאים את דבר ה', כי אם הקב''ה עושה את שלו, כל שכן שאנו נעשה את המוטל עלינו.
ולא רק לספק לרחוק את דבר ה', אלא כל אחד בסביבתו ובקרובים אליו, יטיף דבר ה' לחזק ולהוכיח ולעודד, כי הזמן גרמא להיות עתה זמן מוכשר לתשובה, וכמבואר ברמב''ם (הלכות תשובה פ''ז ה''ה): ''וכבר הבטיחה תורה שיעשו ישראל תשובה בסוף גלותן''.
יט. זהירות וסכנה המצויה במצות זיכוי הרבים
חשוב להזהיר ולהזהר בסכנה הגדולה שתיתכן אצל החפץ לזכות את הרבים, והוא בהכניס עצמו לויכוח בענייני אמונה עם כופרים ואפיקורסים, שבכך יוכל להינזק בעצמו וליפול באמונתו ללא תקומה, ולא מצד שיש איזשהו צדק בדבריהם ח''ו, אלא מפני שישנם עניינים רבים בגדר ''עומק המושג וקוצר המשיג'', וגם כאשר ישנה תשובה עצם הדיון במינות מצנן מאד את האמונה, כידוע, וסכנה עצומה היא לנושא ונותן עמהם, ואף שברצונם של אלו לקבל ולשוב, וחפצים המה בתשובות לספיקותיהם על מנת ליישר דרכם, ואין בכוונתם לקנטר, מכל מקום אין עבודה זו מתאימה לכל אחד, ואל יחשוב אדם עצמו לגבור במלחמה זו משום ד''מינות משכא'', וכבר היה מעולם לא מעטים שנפלו מאמונתם מויכוחים עם כאלה.
וכמו כן זהירות גדולה צריכה מלדבר עם בעלי תאוות חייבי כריתות ומיתות בית-דין, שיכולים לבלבל הרבה את מחשבות העוסק עמהם בהרהורים רעים, ולכן במצוה יקרה זו יש לשקול הרבה ולהתייעץ עם רבו קודם שיעשה צעדים מסוכנים, כי לא לכל אחד מתאים להתעסק עם רחוקים, יש כאלה שנשלחים מן השמים לכך ויש להם סייעתא דשמיא מיוחדת על כך, כדוגמת מעשה אברהם אבינו שלחם בעבודה זרה שבדורו, או הרמב''ם שעסק בספרו ''המורה'' עם הנבוכים והמסובכים באמונתם בעינינים דקים וסבוכים. וכבר הזהירו הרבה בספרים שיש ליזהר מלהתעסק בעניינים אלו, ואפילו מלקרוא בספרי רבותינו כספר ''מורה נבוכים'', שער היחוד שב''חובות הלבבות'' וכיוצא בזה, וכבר פירטנו דוגמאות של זיכוי הרבים שיתכנו גם בחיזוק שמחזק איש לרעהו בעבודת ה' ומזרזו במצוות, מפרישו מאיסורים וכיוצא, בדברים דליכא סכנה.
והמשכילים יזהירו ...
כן יהי רצון ...
חזק חזק וניתחזק ...
