(זמן רב שלא יצא לי לכתוב ולעקוב מעל מיני סיבות (חלקן חשובות, חלקן פחות חשובות וחלקן ממש לא :)
בכל מקרה,
במירוץ החיים השגרתיים, עבודה, שידוכים שידוכים, פגישות פגישות ושוב פגישות.....
מתפללים... משתדלים.... ואין .
מה עושים כדי לא ליפול לייאוש ???
נשלח ב-3/5/2009 17:41
עובדים על מידת הביטחון.
נשלח ב-3/5/2009 17:56
בדיוק עכשיו עמדתי לפתוח אשכול
"מיואשת" אבל פחדתי שיכעסו עלי...
אוף אני מיואשת.... אני מיואשת לא רק מהשידוכים שאין לי והפסקתי להתאמץ ..
אני מיואשת ממה שנהיה ממני... פעם היתי בקשר טוב עם הריבונו של עולם... והיום?
הלוואי והייתי יכולה להחזיק סידור ולבכות לו.. ולהתפלל אליו...
מה עושים?
מה עושים שמנסים ללא הרף לחזור למה שהייתי אבל נופלים... ונופלים...
_________________
"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"
תן בנ"א הכל לטובה!
_______________________________________________
אחת שמשוגעת על ורוד......
נשלח ב-3/5/2009 18:00
מיידלע19 כתב:
אוף אני מיואשת.... אני מיואשת לא רק מהשידוכים שאין לי והפסקתי להתאמץ ..
אני מיואשת ממה שנהיה ממני... פעם היתי בקשר טוב עם הריבונו של עולם... והיום?
הלוואי והייתי יכולה להחזיק סידור ולבכות לו.. ולהתפלל אליו...
מה עושים?
מה עושים שמנסים ללא הרף לחזור למה שהייתי אבל נופלים... ונופלים...
_________________
"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"
תן בנ"א הכל לטובה!
שמת לב מה הולך אצלך בשני חלקי המתרס?
השחור והורוד...
מה באמת עושים?
לא דואגים ומתחזקים לאט לאט לאט. אנחנו צריכים לפתוח רק פתח כחודו של מחט, ה' יעזור לך הלאה, תראי!
ויש איתך רבים בסירה הזו........
נשלח ב-3/5/2009 18:03
קחי לך ללמוד איזה תחום התמחות ותשכחי משידוכים (כן אני יודע שזה יגיע בלילה, בשבתות וחגים אבל לפחות ביום תשכחי).
תואר שני או משהו כזה, גם יועיל לעתיד וגם יעשה אותך יותר קולית ופחות לחוצה.
נ.ב. זה מנסיון שלי.
נשלח ב-3/5/2009 18:04
כן שמתי לב לזה וזה העלה לי חיוך על הפנים...
אבל... הרבה זמן לא הייתה לי הרגשה כזו....
:-( זה עצוב....
_________________
"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"
תן בנ"א הכל לטובה!
_______________________________________________
יהיה טוב.... =/
נשלח ב-3/5/2009 18:07
כל עוד את יכולה להתקדם וללמוד, נצלי את הזמן...
תוקן על ידי אופק20 ב- 03/05/2009 18:13:24
נשלח ב-3/5/2009 18:15
עובדים על מידת הבטחון.... כמה נכון ככה קשה ליישום ....
מיידלעע.. אני כל כך מבינה :) אינל מושג עד כמה
שרפ, זה בתכנון (זמן רב האמת) אני לא בטוחה לגבי זה.. כמה זה יכול למלא את החלל...
נשלח ב-3/5/2009 18:19
אופק, לא מסכים איתך!!
אין הרבה מה לטפל בבעיית השידוכים חוץ מלהאמין... הרי מדובר בתקופת המתנה למציאת בן הזוג, כך שאת תקופת ההמתנה כדאי למלאת בתעסוקה. אין עניין לבכות כל היום ולהכנס לייאוש. להיפך, כאשר יש תעסוקה, אז כשזה מגיע זה מגיע בהפתעה ובמהירות, כי הזמן עובר מהר יותר.
ו.. נקודה, תמשיכי להיות חזקה! כולנו נעבור את זה מתישהו, זה בטוח.
נשלח ב-3/5/2009 18:19
התבלבלתי..
חשבתי הוא כתב למיידלע.
סורי.
נשלח ב-3/5/2009 20:12
בסך הכללי אני יכולה לומר שאני מבנה אותך נקודה.. מודה לךעל ההשתתפות ב"יאושי" ומשתתפת גם אני.....
אני באמת מאחלת לנו ש... נצא מזה ומהר!!!!
האמת שאור לגויים אמר לללמוד... ולהיות עסוקים....
אז אני די עסוקה...
אני מורה בתיכון...
אני לומדת במשך השבוע...
ואני בערבים כל ערב כמעט בשיעורי ספורט... אז.... אולי הזמן הפנוי שי זה שעות הצהריים המוקדמות שאני חוזרת מהעבודה... אבל שוב... זה תמיד נמצא...
ה' יעזור!!
אני מאמינה
נשלח ב-3/5/2009 21:25
היאוש...
מה לא עושים כדי לברוח ממנו, להתחמק, לשמור מרחק,
אבל איכשהו ברגעים של היסח הדעת, כשהיום מעריב והשמש שוקעת הוא מתגנב לו בלאט, מאיים לקנות שביתה בחדרי ליבנו...
זה קורה לכולנו. ולא צריך להיבהל ולהזדעזע מקטנות האמונה. זה הגיוני, טבעי ונורמלי כל עוד אנו שולטים בכך ויודעים לנתב את חששות הבלתי ידוע אל תפילה וזעקה מעומק הלב.
לי אישית לא קל תמיד להתחיל בתפילה בזמנים שכאלו. אז בשעות של אי שקט לפעמים רק מאמצת ספר תהילים קטן חזק אל ליבי, או סתם מרימה עיניים לשמיים וחושבת על השכינה ששורה בהם. זה עוזר לי, מרגיע אותי, שוטף אותי בגלים של נחמה ותקוה. ומתוך תחושות אלו עולה לה התפילה...
אל יאוש, חברים!
נשלח ב-3/5/2009 22:47
נקודה, איך ידעת לפתוח את האשכול ביום שאני הכי מיואשת??
או שכל יום אני מיואשת..?!
ואיך באמת חוזרים לקשר הזה עם הריבונו של עולם?
חשבתי שצרות מחזקות את הקשר והתפילות.
אבל אני משום מה מרגישה רחוקה רחוקה.... וזה חסר כל כך!!
מה עושים?
נמאס לי שכולם אומרים 'אל יאוש יהיה בסדר...'
ברור שיהיה בסדר!
השאלה היא מתי ומה יהיה בדרך לשם.....
נשלח ב-3/5/2009 23:00
נועה_האחת
חיזקת אותי..... תודה לך....
נשלח ב-4/5/2009 14:00
אני תמיד אומר שכל ירידה זה כיוון לעליה חדשה.
לכל אחד ואחת יש נפילה יש לפעמים הרגשה שכל החברים שלי קימבנו משהו למעלה והם כבר מסודרים ואילו אני המוכשר הנחמד וכ'ו נשארתי תקוע כמו פראש למטה. אז דעו לכם שאף אחד לא שכח אותכם ואולי לפעמים אנחנו שכחנו אותו אבל בסוף כולם מגיעים לאותו סוף מסלול.
הנה שכנה שלי התארסה ב"ה בגיל 34 אחרי שכבר קיללה את כל העולם והבטיחה לכולם שאותה מחקו ברשימה בשמים והנה בסוף היא התארסה והיא כ"כ מאושרת עד שא"א להאמין שזה אותו בחורה ודרך אגב היא לא התפשרה על כלום.
אבל אנחנו צריכים לדעת ולהבין דבר אחד הקב"ה יושב למעלה ודואג מידי יום ביומו למליארדי אנשים הסיכוי שבדיוק אנחנו ניפול בין הכיסאות הוא אחד למליארד.
אלא מה? אנחנו לא מסינים מהמקום שבו אנחנו נמצאים את המהלכים שלו. ולכן יש לנו שאלות ואין לנו תשובות אבל כשמגיעים לסוף ואנחנו רואים את המהלך אנחנו מחייכים.
לכן במקום להגיע לסוף המסלול כמו סמרטוטים עייפים כועסים ומקללים וסחוטים רק מלהתעצבן עדיף שכבר עכשיו אנחנו נחייך ונחיה באושר עם עצמינו שזה הכי חשוב ורק נדע שלא אנחנו מנהלים את העולם אלא יש אחד יחיד ומיוחד שמה שהוא עושה הוא עושה רק מתוך טוב רק הבעיה שאנחנו היום לא רואים את המהלך.
מה לעשות שאפילו בטכנולגיות של היום עדיין לא המציאו GPS של מהלך החיים.
אני כותב את זה לאחר שכבר הייתי בכל המצבים שב"א נורמלי ושפוי יכול להיות עד שהגעתי להחלטה הזאת ומאז אני יכול להגיד שהרבה יותר קל לי בחיים.
נשלח ב-4/5/2009 15:14
ראשית, תודה תודה לכל המעודדים והמתעודדים...(צרת רבים -אמנם נחמת שוטים.. אך גם חצי נחמה...)
האמת שמצב רוחי השתפר פלאים.... והוא בדרך למצב האידיאלי.... העלתם לי מספר נקודות למחשבה שבעקבותיהם לקחתי כמה החלטות
אמנם תמיד יש ויהיו מורדות ועליות.... מקווה שזאת אכן ירידה לצורך עליה...
בנ"א הכל לטובה!
בנ"א הכל לטובה!
