|
|
| נשלח ב-6/5/2009 20:43 |
 |
| |
צ'וטנג,
עדותך אומרת שישנם כמה אנשים שהורידו את הכיפה למרות שהשתתפו בדיוני הפורום. פירוש הדבר שהפורום לא הספיק למנוע מהם את מגמתם וזה חבל. אך אם כוונתך שדברים שבפורום הם שגרמו לכך, אנא הצבע עליהם. הלא הפורום מלא בהצדקת החיים הדתיים למרות כל הרע שבחבילתם!
לגבי ההפך איני יודע מפורשות לגבי כיפה ומטפחת, אך זאת ידוע [לי ממעורבתי בהפנייתם] על כמה וכמה ובמשך כל שנות קיום הפורום עד לימים אלה, שניתקו קשר עם מוציאים לשאלה עקב ההיכרות עם הפורום. [מסתבר שבמסגרת הקשר היתה להם הורדת כיפה ומטפחת וכד'.] כן אני מכיר מי שלפני שהכיר את הפורום הפסיק להתפלל ועקב הפורום חזר להתפלל בכל יום כמה שעות בכוונה עצומה ובדמעות שליש ואף החל ללמוד קבלה בעיון [למרות ההאשמות הכבדות של כמותך שישנה כאן במה גדולה מדי למנגחי הקבלה].
כתבתי רק לשם איזון וכמאמר החכם מכ"א: "פן יצדק בעיניו". לעצם הדיון קיים אשכול על "חשיפת סודות התורה ברבים".
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 21:08 |
|
| |
ישרים דרכי הפארום, צדיקים וחסידים ילכו בם בדרך ישראל סבא ופורקים יכשלו בם.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 00:04 |
|
| |
הבטחתי ולכן מקיים לספר על הקהילה שאני מתעתד להקים: קהילה לעבודה רגשית
הקהילה נועדה לשתי מטרות בו זמנית. יהיה לה פן חברתי חזק – מפגש של אנשים עם שאיפות משותפות, ותמיכה הדדית בתהליך מורכב שאיננו מתוגמל חברתית. מצד שני יש לה מטרה מקצועית ברורה: לשתף ידע, תובנות, ניסיון, פרויקטים משותפים וכדו'.
הבמה הוירטואלית תהיה הכלי העיקרי לשיתוף ידע, ואמצעי מגבש לקהילה אנושית.
בבסיס הקמת הקהילה עומדות מספר הבנות ומספר אמונות.
מרכזיות הנושא.
למצבינו הרגשי השפעות דראסטיות על כל תחומי החיים.
בריאות גופנית. יש המעריכים ש 85% מהבעיות הגופניות, צומחות ממקור רגשי.
למבצינו הרגשי השפעות דראסטיות על כל תחומי החיים.
- בריאות גופנית. יש המעריכים ש 85% מהבעיות הגופניות צומחות ממקור רגשי, לא תמיד ממקור גלוי.
- חופש בחירה, קשת האפשרויות שעומדות בפנינו בכל רגע (מעט מוזר לכתוב את זה כסעיף אחד). מישהו מבקר אותי. מה טווח האפשרויות שלי להגיב? האם אני כפוי או כמעט כפוי לעבור למצב רגשי פגוע/תוקף, ולהתנהג בהתאם? אני רוצה לשנות משהו בקהילה שלי. האם עומדת לי האפשרות לעמוד על במה מרכזית ולדבר לקהל גדול? האם אני מרגיש לעיתים תכופות שאני חייב סיגריה, או חייב לאכול משהו מתוק?
- היכולת לתקשר קשר חי, כנה, ישיר, עם אנשים. קשר אוהב, קרוב, אינטימי במקרה של אנשים קרובים.
בהירות שכלית. האם יש אמונות שאני מחזיק בהם מכיוון שמשהו בי (שאיננו שכלי כלל) מונע ממני לחשוב אחרת? האם אני צלול כשאני חושב? האם אני עסוק לעתים קרובות ברציונליזציה, בטיעונים מפולפלים, של האמונות שלי וההתנהגות שלי, כשלמעשה המניעים שלי רגשיים?
- המניעים שלנו. מה דוחף אותנו לפעולה? למה יש לנו מוטיבציה ולמה אין.
- כל הנ"ל עוסק בתחום הפרט. אפשר לתאר גם השפעות דראסטיות בכל רמות החברה.
אפשר הרבה יותר.
אני מאמין שרוב מוחלט של האנשים נמצא רחוק מאד מהפוטנציאל שלו, ומבריאות רגשית במובן המלא. מאידך, אני מאמין שהתנועה לעבר מצב הרבה יותר טוב אפשרית באופן מעשי. נדרשים כלים, ורצון חזק.
הכלים:
במהלך חמישים השנים האחרונות, האנושות חותרת באופן נמרץ יותר ויותר למציאת כלים לשינוי נפשי עמוק. השתכנעתי שבנקודת הזמן שבה אנחנו עומדים, כבר קיימים כמה כלים ברמת בשלות שמאפשרת עבודה והתקדמות ממשיים.
הכלים/שיטות/תאוריות שבאשראתם אני עובד:
- ארתור ג'אנוב והתרפיה הפרימאלית שלו
- "תרפיות אנרגיה" ובראשן EFT
- ריברסינג
- פטר לוין ושיטתו somatic experiencing
- תרפיות גוף, למשל שיטת בואן, וקרניוסקרל
- דיאנטיקה של רון האברד (ברבות השנים צמחה ממנה כת הסיינטולוגיה, אבל השיטה מענינת)
נונקומפורמיזם:
הכלים והגישות לעיל, נעשים אמנם נפוצות יותר ויותר, ועדיין רחוקות מאד מטווח המקובל, ומן הדוגמות האקדמיות בנושאים אלו. הבעיה העיקרית עם הפסיכולוגיה הממוסדת, שעל פי רוב היא לא נותנת תוצאות עמוקות מספיק.
תיחום:
אין מגבלה לרשימה של שיטות או כלים מסוימים, אבל יש כיוון. הקהילה תקבץ אנשים שעוסקים בתרפיות עומק, שמנסות לרדת לשורשרי המצב הנוכחי באיזשהו מישור. חשיבה חיובית, דיבורים על בעיותי, cbt, דמיון מודרך ודומיהם, הם כלם טובים ומועילים אך לא בהם אנחנו נעסוק.
לעבודה כזו אתגרים רבים ורציניים. יש צורך בחשיבה עצמאית מחוץ לכופסא, ומאידך בביקורת עצמית ובהערכה ריאליסטית של הכלים שאתם עובדים, תהליך ההתקדמות וכו'. השוק מלא בתרפיות שאינן אלא נסיונות בוסריים, ואף בכאלו שאין בהן דבר. יש צורך בהתמדה רבה, ביוזמה, במוכנות לעבר דרך מקומות חשוכים, כל אחד בנפשו שלו. המתאימים לעבודה כזו לא מאד רבים, ואני מקווה לקבץ רבים מהם לבמה אחת. מצאתי קוי דמיון בין הצרכים של הקהילה שבעיני רוחי, לבין מה שהכרתי מעצכ"ח, ואני שמח שבאתי ללמוד מהנסיון כאן. חכמתי במהלך קריאת האשכול הזה.
נ.ב.
אל תראו בנימה המסכמת של המשפט לעיל דווקא הזמנה לחתום את האשכול.
לבקשת הכותב
תוקן על ידי עצכח ב- 07/05/2009 0:49:31
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 00:05 |
|
| |
| chouteng כתב: |  | | אני לא מכיר מקרה אחד של אחד שהשתתף לאורך זמן, ופתאום התחיל לחבוש כיפה או מטפחת. תקן אותי אם אני טועה.
|
|
האם כוונתך לנשים שבטרם ראו את שערי הפורום כיסו ראשיהן עם פאה, ולמרות שהייתן בפורום לא גילחו שערותיהן ועטו מטפחת לקודקודיהן?
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 00:09 |
|
| |
הכרתי את הפורום כשהוא הוזכר בפורום "חדרי חרדים" בכינוי "הפורום שאסור להזכיר את שמו" סקרנותי משכה אותי לחפש מהו הפורום הזה וכך הגעתי אליו זה היה לפני כ6 שנים בערך,
גיליתי כאן המון ידע ופתיחות, ולמדתי כאן המון. דעותיי בנושאים מסוימים השתנו לחלוטין בעקבות הדיונים כאן, ואני יכול רק להודות לה' שהנחני בדרך אמת.
הגישה של החרדיות הקלאסית שמקדשת את השקרים במקום להתמודד איתם היא בעייתית מאוד מכיון שהשקר אין לו רגליים, וכאן מצאתי מים קרים על נפש עייפה, אנשים ונשים שמוכנים לדון בצורה רצינית בשאלות החשובות ביותר.
זו ההצלחה של הפורום. (לצערי אני כבר לא כותב כאן בשנים האחרונות, אך בליבי שמורה הערכה אמיתית למקום הזה)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 00:58 |
|
| |
תזהר אשר,אתה עלול לקלקל לשוטנג את התאוריה שלו....
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 07:29 |
|
| |
[מזוהר,
אני דוקא חשבתי שהוא קובל על כך שנשים שהגיעו כיחידות, לא מצאו כאן זיווג...  ]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 10:03 |
|
| |
קלמר
אל דאגה, התיאוריות של צ'טונג כה חזקות ששום דבר לא מקלקל/מבלבל אותן!
תוקן על ידי בוגיעלון ב- 07/05/2009 10:01:00
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2009 09:57 |
|
| |
צ'אוטנג,
אולי לא תכפה על כולם את הציפיות שלך מהפורום?! חשבת לאנשים אחרים יש מטרות שונות משלך?! כבד את זה.
ספר לי איך אתה מדלג על הודעות לא ראויות? אולי ספקי אינטרנט רימון פספסו פטנט גאוני וזול הרבה יותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2009 11:24 |
|
| |
ההצלחה של הפורום, ולידיעתי הפורום הצליח בקרב רבים שחיפשו לבסס את הבנתם ביסודות הדת והמחשבה, ומאלו שאני מכיר, אצל רובם הגדול הדבר חיזק והגביר את רצינותם ולא ההיפך. מכל מקום איני יכול לטעון מה השפיע על רוב המשתתפים, כי איני מכיר אפילו את מחציתם, ובדרך כלל כל אדם מכיר את הקבוצה הדוברת יותר אל ליבו, ומכאן שגם אם יש ומכיר קבוצה שהושפעה או השתמשה לרעה בפתיחות שהפורום מציע, אין זה מדד אובייקטיבי, אלא סובייקטיבי ובהתאם לחברת המודד.
המדד האובייקטיבי, יהיה לקחת את הנושאים שהועלו, ולבחון אם הרוח העולה מהם היא "בוא נהרוס" או "בוא ונבין", עד היום זיהיתי כשלעצמי ברוב המוחלט של התכנים את המגמה של ההבנה.
מכאן גם לסוד ההצלחה. נראה שהכנות מחד והמאמץ הבלתי נלאה לבהירות מאידך, תוך ענווה ראויה, היא זו שהביאה להצלחת הפורום. הגרעין של הפורום הכיל מספיק טוהר כוונה ומחשבה, שאיפשר לרבים לראות את הפורום כמקום שפותח את הדיון ומוביל אותו בכנות למקומות שהוא נע אליהם מטבעו, ללא מגמות חוץ. וכל זה תוך דביקות בלתי נלאית במטרה בטהרתה.
בדרך כלל, כאשר יש ספר או פורום בעל יעד, הוא נתחם בסגנון מסוים, תוך הקדמת תדמית המגמה והכותב, על פני הקדמת התוכן והתכנים המציאותיים אותם הוא מייצג. אם לשאלת דני, אזי נדמה שכהתחלה חשוב 1. ענווה וכנות 2. מאמץ לראייה בהירה ללא יאוש (ותמיד לשמור על ה'בינתיים איני יודע').
הפקתי רבות מהפורום, וגם במה שאני עוסק מחוץ לפורום מלוות אותי תובנות יסוד מהפורום יחסית יותר מאשר ההימצאות בפורום עצמו.
יישר כח.
_________________
תוקן על ידי יהוסף ב- 08/05/2009 11:28:23
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2009 13:10 |
|
| |
בעקבות דבריהם של ווטו1, asher177 ויהוסף, אני רוצה לשאול האם בכל שנות קיום הפורום ישנו אותה מידת הצלחה. אולי בתקופה הראשונה כשרוב משתמשי הפורום הגיעו מאסכולה אחת, עם מטרות דומות, באמת הפורום הצליח לרומם את המשתתפים. אבל היום, יכול להיות, עקב ריבוי המשתתפים ורקעיהם השונים, שהשפעת הפורום היא שלילית ולא חיובית.
אני יודע שאני מדבר לא רק בשם עצמי אלא בשם כמה אנשים מוכשרים, שבעבר השתתפו בפורום, ולבסוף עזבו בגלל הדיבורים השליליים הנמצאים כאן. אני הצטרפתי עם תקוות גדולות. אני מאמין שאין דבר חשוב יותר מאשר לחיות בצורה עמוקה ואמיתית. השתתפותי בפורום היתה על סמך ההבנה שכאן נמצאים אנשים שמקדישים את חייהם למען דבר מהותי וערכי. וכאן הבן שואל, איזה רושם יקבל קורא תמים בקריאה בפורום? האם הפורום אכן משמש לחיפוש הנ"ל, או שהוא משמש במה לאנשים שחייהם האישיים הם הפך הערכי, ושמתייחסים לדברים המקודשים ביותר בזלזול ובביטול? לי ברור שכיום משמשים בפורום אור וחושך בערבוביא. מה הן תוצאות ערבוביא זו, חיוביות או שליליות?
גוונא:
אם אני נכנס לאשכול ואני לא אוהב מה שאני קורא, אני מפסיק ולא נכנס אליו שוב. לפעמים לפי הכותרת והכותב כבר אפשר לנחש מה יהיה התוכן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2009 14:00 |
|
| |
צ'טונג
אני חב לך תודה על שני דברים.
1. למעלה כתבתי על התיאוריות שלך והיתה לי נקיפת מצפון קטנה, שמא אני לא מדייק. כעת עם התיאוריה החדשה: 'משמש במה לאנשים שחייהם האישיים הם הפך הערכי, ושמתייחסים לדברים המקודשים ביותר בזלזול ובביטול', הרגעת אותי. איפה אתה חי? באיזו מעלית שמזיזה את הראש מהמקום? ב'מת, מי כאן: 'הפך הערכי המזלזל בדברים המקודשים'? סך הכל מתוכחים כאן על מה מקודש בצורה חיובית ומה מקודש בתור עבודה זרה! לא כמוך שכשאתה לא אוהב את מה שאתה קורא הנך מפסיק לקרוא, כאן (ישנם עדיין כאלה ש)מנסים להתחקות על הסיבה שלא אוהבים את מה שהם קוראים, אם זה מתוך בסיס מוצדק או מתוך הרגל מוטעה.
2. לא מזמן פתחת אשכול: 'מכתב ליוצא בשאלה' ולא הבינו המגיבים מה מקומו של האשכול כאן. כעת מתברר שאתה חושב שהנמען של מכתבך מקומו כאן.
זיי גיזונט!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2009 15:49 |
|
| |
| בוגיעלון כתב: | | צ'טונג
לא מזמן פתחת אשכול: 'מכתב ליוצא בשאלה' ולא הבינו המגיבים מה מקומו של האשכול כאן. כעת מתברר שאתה חושב שהנמען של מכתבך מקומו כאן.
|
|
בוגי,
אני מודה שהתחבטתי בקושיה הזו, ונדמה לי שההסבר שלך מתיישב היטב. תודה!
[דני,
אין לי מושג איך בונים דבר כזה, אבל הנה לך דוגמא לחלק הכרחי ב"קהילה" (וירטואלית ומציאותית כאחת) - בעלי תפקידים.
תפקידו של הניק צ'אוטנג בפורום הוא לעצבן, להצחיק (כמה מאושיות ההומור של הפורום נוצרו על ידו), ללגלג על שאר הכותבים ולזרוק בהם מרה על שאינם ראויים לנוכחותו. מי אינו מבין ב"קהילות" עלול לחשוד שיש כאן פרדוקס, שהרי מי שחש כך כלפי אחרים מדוע יבקש את קרבתם שוב ושוב, וממי שחושב שהפורום אינו ראוי לנוכחותו מדוע יחזור לכתוב בו? מי שקצת מכיר "קהילות" ידע מיד כי ניק זה נמצא ב"תפקיד", וכפי שאין להתנגד למעצר שוטר, כך אסור להפריע לו במילוי תפקידו, ולכן יש להתעצבן כשהוא מעצבן, להתמרד כשהוא מזלזל ולרדת עליו כשהוא יורד עליך (ומתוך כך, לפעמים, מתרווחת השמועה. ולפעמים לא).]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2010 19:59 |
|
| |
ועתה רבותי, לשאלה האקטולית:
מדוע הפורום שבק חיים?
|
|
|
|
|
