גילוי מטפיזי-חסידי בתור לפלאפל (סיפור אמיתי)

הוי פלאפל פלאפל כמה טובה אתה מרעיף עלינו, מי עוד זוכר את פסילתו של אחד מהרמ"ים הגדולים, שנפסל לכהונה בכירה בישיבה, כי ראו אותו אוכל פלאפל. ר.ל.

_________________

מודה ועוזב

הממממ...

ממה נרעש מימוני?

כבר היה לעולמים -

כך כתב הראי"ה קוק לרב הנכבד דובער מילשטיין, בענין התנהגות עם בניו שפרשו

"על דבר בניו, דעתי כמאז לאחוז בדרך הניחותא וההתקרבות היותר חביבה כי רק בחבלי אהבה ועשות חסד אנו יכולים להמשיך לב צעירנו, רק בנחת ושלום. ואין ספק בדבר שאפילו אם הפעולה קטנה עדיין כעת ברבות הימים תמצא בעזרת ה' יתברך להצמיח פרי תהילה לקדושה ולאמונה ולכל ולכל ארחות צדק". (ראי"ה קוק, ח"א אגרת שלב)

ושם:

"הנני על משמרתי אעמודה לקרב ולא לרחק ולקרב..וזו היא עיקר התורה שנאמרת בהיכל משיח".

כפי הנראה אט אט מחלחלת השקפה זו מלמטה גם לחברה החרדית בין אם מאמצים אותה מדעת בין שלא מדעת, בין באונס בין ברצון, בין מאידאולוגיה ואידיאות בין אם מהכרה במציאות ורגישות אנושית ומשפחתית.

(באיגרת הנ"ל הראי"ה מציג גם את היסוד האידאי של תפיסתו זו, ואכמ"ל.)

אגב: 
לאחרונה יש פרסומת של חברת סלקום המציגה בת פנקיסטית השבה ללא השתנות לבית הוריה הסרוגים ומתקבלת בזרועות פתוחות, כשברע מתנגן השיר 'שובי אל ביתי'.

יש כאן עוד גילוי באותה הרוח. ת"ח בני ברקי כמו הרב המיימוני שליט"א לא חס על כבודו [ולא חושש לפסילה שהביא ירוחםשמ] ועומד בתור עם הילדים בחנות פלאפל!

ושלא יהיה דבר זה קל בעייניך- ודוק- הרב מימוני קנה פלאפל לילדיו. הוא בעצמו הרי לא נכשל ח"ו באכילת פלאפל ברשות הרבים.

כי הרי כפי שהגמרא אומרת -האוכל בשוק דומה לכלב- וכפי שרבותי לימדוני בשפת אימי- אויכל בשוק- דוימה לבוק!

ולכן תמה אני על אותו צורבא דרבנן- אביהם האברך של הנערים - שלא מונע מ ילדיו להכשיל את הרבים, באכילה בשוק?

ודי ביזיון וקצף

_________________

מודה ועוזב

מואדיב,
ה"נבלה בשוק" קשורה לשווארמה, לא לפלאפל...

_________________

למה אני חושב שיש כאן כמה שהיו רוצים לנעוץ את שיניהם במיימוני ולקורעו כדג, הרבה זמן כבר לא ביקרתי כאן, ואני רואה שפנים חדשות באו לכאן בנוסף על הותיקים האהובים.

נראה לי שעושים כאן עוול למיימוני, שבס"ה התמקד בנקודה מסוימת והיא שיחס בין הורה לבן שנטש את דרכו. חבל שהאשכול מתפזר לכיוונים שאין להם קשר לעניין.

דרך התפוחים שנופלים מן האשכולות של העץ, כמה שהעץ גבוה יותר, התפוחים נופלים רחוק יותר. ומתפזרים.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם

מיימוני,

קראתי את הסיפור ואני חושב שאתה מפרש את הסיטואציה בצורה חיובית מידי, מה שכלל לא מחוייב מהנתונים היבשים. רבים טענו כאן שאין כל סיבה להעריך אדם ששומר על קשר עם בנו למרות שהוא אינו בדרכו, להיפך, זהו חיוב אלמנטרי של הורה כלפי ילדיו - ההורות אינה מסתיימת כאשר הילד לא עושה את רצון האב ופונה לדרך אחרת והצדק כמובן עימם. אך יש להוסיף מעט ע"כ.

אני מנסה לחשוב מה היה לנו בסיפור (מעבר לתיאור על ילדיך שזכו לטוגנים בפיתה, סמיילי)? היה בחור צעיר עם כיפה קטנה (מסורתי מבית חרדי נניח?) שעמל לפרנסתו בעבודה שאולי נכנה אותה 'זמנית' מכיוון - כפי שכתבת - אין עתיד בעבודה הזאת. יש לנו הורה שנראה כרב חשוב וחזותו אומרת כבוד שלא חס על כבודו ובא לבקר את בנו שעוסק בעבודה שלא נמצא בה אדם עם זקן ארוך.

הבה נחשוב מה הן האופציות העומדות לרשות אותו אב. בנו חצה קווים מסויימים ואינו הולך בתלם ניסה להוריש לו. מצד אחד הוא יכול לנתק מגע ולטמון ראשו בחול. במצב שכזה אף אחד לא יעריך אותו מקסימום ירחמו עליו ועל משפחתו, יתכן אף שיאמרו שהפקיר את בנו. מאידך הוא יכול לשמור על קשר עם בנו - כפי שתיארת בדבריך - ובכך השכנים יאמרו תראו איזה בן יש לו. ואז? חלק ירחמו עליו, א"כ לא גרע מאותם רחמנים גם אם ינתק את הקשר. חלק יעריכו אותו ע"כ שלמרות שבנו הוא מבחינות רבות אנטי-תיזה שלו הוא שומר עימו על קשר. אני לא רואה אפילו בציבור החרדי האדוק מי שיגיב בצורה שלילית על שמירת קשר עימו (ובפרט מחוץ לבית שהנ"ל לא פוגם בחינוך הילדים האחרים), להיפך התגובות תהיינה - מסתבר - חיוביות הרבה יותר דווקא עם שמירת הקשר (ואולי סיפורך דלעיל היא ההוכחה המוחצת לכך).

האם לא יתכן שמדובר באדם שמנצל את מצבו העלוב של בנו לצורך קבלת כבוד?!

לא שאני סבור שהקשר עם בנו זו קונספירציה להשגת כבוד, אך ההערכה שהבעת בסיפורך יכולה להיות באותה מידה אי הערכה על שמירת אותו הקשר. כלומר, הנקודה היא בירור המניע ולא המעשה היבש.

לדעתי הסיבה שיש הורים שמנתקים קשר עם ילד שחצה את הקווים (בין משפחה חילונית שבנם חזר בתשובה ובין חרדים שבנים הוריד את הכיפה) היא פסיכולוגית נטו ולא קשורה לסביבה החברתית החרדית. לדוגמא: ישנם טיפוסים שרואים זאת כפגיעה ומנתקים את הקשר - סוג של מריבה וכעס, ישנם שחושבים שיעזרו לבנם לשוב לחיק המשפחה אם יקרבו ויחבקו אותו למרות שאינו הולך בתלם של המשפחה ועוד כהנה וכהנה סיבות.

לכן, מן הראוי לבחון מה עובר לאותו אדם עטור זקן בראש ואז להחליט אם להעריכו אם לאו. מכיוון שלא עשית זאת ואני בוודאי לא יודע במי מדובר, אין לי אלא לא להעריך ולא לא להעריך, אלא עובדה יבשה על אב שבא לבקר את בנו בחנות פלאפל.

_________________

מ. זוהר