|
|
| נשלח ב-7/5/2009 01:12 |
 |
| |
אני מאמין שמיימוני רצה לרגש בסיפור קטן ואנושי.הוא הצליח.אני התרגשתי.
ואחרי זה נצטערתי מכך שמחווה אנושית פשוטה וטבעית אמורה להפתיע ולרגש.וגם על זה צריך לתת את הדעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 01:28 |
|
| |
הרבה מהומה על לא מאומה, בסך הכל סיפור קטן ונחמד.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 07:38 |
|
| |
[קעלעמר - 
וגם למואדיב (על שהארת את עיני לדברים שלא שמתי לבי אליהם).]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 10:22 |
|
| |
אחד הדברים שמגעילים בציבור הזה.
שופטים אנשים לפי הזרם, הלבוש, תנוחת הכיפה, "חזות של אברך חשוב" מול "שבאבניק"
וכך קובעים מהותם ובמיוחד אם אפשר להתנשא מעליהם, ואף במבט/תחושה או סיפור..מה טוב.
ושלא תשוו זאת לדרך בה שופטים מצב סוציואקונומי של אנשים, בחברה שאינה דתית.
שם לא מתיימרים לשפוט את אופיים וגדולתם ע"פ עלות הבגד והשתייכותו האנטרופולוגית.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 10:41 |
|
| |
| בת900 כתב: |  |
ושלא תשוו זאת לדרך בה שופטים מצב סוציואקונומי של אנשים, בחברה שאינה דתית.
שם לא מתיימרים לשפוט את אופיים וגדולתם ע"פ עלות הבגד והשתייכותו האנטרופולוגית. |
|
את טועה ובגדול.
כל תעשיית האופנה והיוקרה נועדו בעינייך למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 11:08 |
|
| |
לקעלמער
באשכול סמוך הביא ווטו את ההבדל בין כיסא לרהיט.
מהותו של כל כיסא היא רהיטיותו כלומר העובדה שהוא רהיט.
הרבה יותר קל לזהות כיסא מאשר לזהות את המהות שמאחוריו.אבל חשוב לזהות אותה כדי למצוא את הנקודה העיקרית.,.
מיימוני רצה לספר סיפור על הקשרים בין מוכר פלאפל לאביו.
אבל מהות הסיפור היא סיפורה העצוב של בני ברק.
תוקן על ידי צענערענע ב- 07/05/2009 11:38:08
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 11:35 |
|
| |
קעלמער
מכל אלו שהעירו על הסיפור, נראה לי שאתה ירדת במידה הרבה ביותר לסוף דעתי.
כלומר: לראות את הצד האנושי והיפה, ולתפוס אחר כך, פתאום, שמדוע זה מעורר התפעלות. הלא כך צריך להיות.
וכמובן, קל יותר להבין את הסיפור למי שמתגורר בבני ברק או שהוא חרדי ומכיר את העולם מבפנים.
מי שיקרא את הסיפור בעינים כאלו, לא יזדקק להוסיף ביקורת, מהסוג העדין, ההומוריסטי והמושחז לפעמים של מואדיב.
וכי יש כאן, לפחות, מי שאינו דואב את התופעה שמלאכה נתפסת, בעיני רבים, כחסרון בעולם "האברכים"? ויותר מכך, שזה המסר המונחל לילדים עד שהם גדלים על אמונה זו כתינוקות שנשבו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 12:07 |
|
| |
למיימוני:
תזכורת:
"וזה עיקר הסיפור. מה שהיה שם. האב שממשיך לבקר את בנו מוכר הפלאפל. ואוהב אותו. לעיני כל ישראל.
סוף. סוף טוב, הכל טוב, נכון?"
כך סיימת את סיפורך.
ממש אין לך מה להתנצל על כך שאתה יהודי בן תורה מבני ברק,ושאלה הן השקפותיך.
הרי ההשקפות האלה הן הן שמחזיקות את העיר על כל מוסדותיה התורניים.
אם יתחילו להעריך מוכר פלאפל בדיוק כמו שמעריכים בן תורה הרי מחר יהיו יותר עובדים מלומדים.
אבל לומר לקעלמער:
"מכל אלו שהעירו על הסיפור, נראה לי שאתה ירדת במידה הרבה ביותר לסוף דעתי."
זה כבר חוסר דיוק.
הרי כל מי שקורא את סיפורך מבין שהתובנה הזאת (שקעלמער כתב אותה לאחר תגובת מואדיב)לא היתה בסוף דעתך כשכתבת את הסיפור.
וההוכחה היא סיום הסיפור שציטטתי.
וזה עיקר הסיפור. מה שהיה שם. : האב שממשיך לבקר את בנו מוכר הפלאפל. ואוהב אותו. לעיני כל ישראל."
אם היית מוסיף בסוף הסיפור את שורת המחץ האחרונה:
"והלוואי שמחזות מסוג זה לא יעוררו כלל את התפעלותי כי יהפכו לדבר שבשגרה"אמן.
אילו היית כותב שורה זו אכן הייתי מסכימה שזה היה סוף דעתך.
אילו היתה שורה זו היה לסיפור כוח.
וגם אם אתה מוסיף שורה זאת עכשו,לאחר הביקורת של מואדיב-גם זו לטובה.
_________________
תוקן על ידי צענערענע ב- 07/05/2009 12:12:18
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 12:46 |
|
| |
יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים ----- יפה סיפורו הפשוט של מימוני מתורות רבות
ברכות דף יז.
מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה: אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו, ושמא תאמר: אני מרבה והוא ממעיט - שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים
תרגום חופשי= מרגלית היתה בפיהם של חכמי יבנה ( לא ב"ב) אני משכים למלאכתי בלימוד התורה. וחברי משכים למלאכת מכירת הפאלפל ומלאכות מכובדות אחרות, ושנינו מקיימים את המצוות ומכונים לשמיים.
ברכות דף יז.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 12:49 |
|
| |
מרגלא = מורגל.
אם זכרוני אינו מטעני.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 13:11 |
|
| |
נפגע
אמירה כזו שרגילים ת"ח להגיד, הופך = למרגלית (הרי כתבתי תרגום חופשי)
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 13:41 |
|
| |
מיימוני,
את סיפורך קראו כמה עשרות אנשים, וכמעט לכל אחד הייתה ביקורת כזו או אחרת.
אינני יודע מדוע חשת צורך להתנצל ולהסביר את עצמך, כוונותיך, מניעיך והשקופתיך.
תמהני עליך, שאחרי שנים כה מרובות בפורום זה, טרם למדת שתגובה שתרגיע את האחד תרתיח את האחר, התנצלות שתמצא חן בעיני פלוני, תיראה כהמשכה של הפגיעה בעיני אלמונית. פרצופיהם של הכותבים כאן אינם שווים (כדמוכח בתמונות מאורי הפורום), ודעותיהם אף שונות עוד יותר.
כתבת סיפור. מטרתך הייתה מה שהייתה, אך הסיפור יעמוד בפני עצמו. איש איש ימצא בו הד וחיזוק למחשבותיו הקדומות. הנח לחברי הפורום למצוא את דעותיהם הקדומות משתקפות במראת סיפורך, ואל תנסה להתנצל, להסביר, לבאר ולפרש. זה לא ישנה מאומה, וזמנך היקר לא ישוב אליך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 13:57 |
|
| |
ירוחםשמ
"תרגום חפשי" פי' למשל ,לתרגם 'מרגלית' במקום ,אבן טובה'.
לתרגם 'מרגלית' במקום 'רגילות', זו פשוט טעות.
ומותר להודות בטעות, בפרט בפורום האמון על "יושר אינטלקטואלי".
אבל אני אוציא אותך מן הסבך.
כל מש"כ לעיל, הוא אכן הפירוש הפשוט והמקובל בגמ' , וכפי שמפרש רש"י שם "מרגלא בפומייה" הכוונה שהיה רגיל לומר כך בפיו.
אך בחי' הרמ"ה בסנהדרין , מפרש שהכוונה לשמועה חשובה, מלשון מרגלית.
וכמו שכתבת.
וברוך שכיונת לדעתו הגדולה.
תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 07/05/2009 14:06:51
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 14:19 |
|
| |
בר בי רב
תודה שהוצאת אותי מהסבך שלא היתי בא,.
מרגלא אפשר גם לקרא מרגלית,- נדמה לי שהתרגום הרגיל של מרגלא מארמית, בהחלט יכולה להיות מרגלית.
הדבר מקובל לשבש את המילים ולתת להן משמעות אחרת, אפילו כשזה רחוק יותר ממרגלית למרגלא, כגון- אל תקרי בנייך כי בונייך,
וכ בר בי רב אתה תדע להביא הרבה דוגמאות אחרות,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2009 14:21 |
|
| |
התרגום של מרגלית, הוא מרגניתא.
|
|
|
|
|
