החסידות והפאות

יישר כחם של הכותבים דלעיל שהחזיקו בדבריי. אכן כמה וכמה אחרונים כתבו שהיום בזמננו שכל הנשים הולכות פרועות ראש, אין שום טעם הגיוני לכסות את הראש, ופשיטא שאין בזה פריצות, ואין זה מעורר הרהור, אלא כיון שזה דאורייתא, חייבת האשה לכסות את ראשה, ואין נפק"מ במה מכסה את ראשה.

והנה לקט קצר:

"ומהאחרונים שדנו שגילוי שערות מביא לידי הרהור וכבגדי צבעונין שלה, וזהו שורש חיוב כיסוי הראש באשה, וא"כ אפי' יש עלה פאה נכרית כיון שאינו מכיר מיד שזוהי פאה הלוא בא לידי הרהור, ומהאי טעמא גופא פירשו דלא מהני פאה נכרית, שמחויבת לכסות אפי' הפאה נכרית שלה, מטעם זה אין לאסור בזמנינו כלל. שאם שורש איסור גילוי שערות מפני שמהרהר בה, בזמנינו שכל הנשים פרועות ראש רחמנא ליצלן אינו מהרהר כלל, והוה לן להתיר לגמרי איסור פריעת ראש בזה הזמן... וא"כ נראה להתיר בזמן הזה מדינא אפי' להפוסקים שאסרו".

(הגר"מ שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, שו"ת דת והלכה סי' א')

"ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברה, כבר כתבתי בספרי תבואות שמש חלק אה"ע (סי' קל"ח), שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו גם בנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש? וקרוב להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר. לא כן אחר הנישואין דלא חזיא והיא מיוחדת לבעלה, ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שאי אפשר להשיגה, וכמש"כ הראב"ע גבי לא תחמוד. וזה היה בימי קדם שהנשואות היו מכסות ראשן, ואם תראה אותה אח"כ מגולה, יש שינוי בגוף וראיה חדשה ויש בזה הרהור, אבל בזמן שלא נשתנה בה שום דבר, גם שיהיה באיסור, אבל לגבי ההרהור לא התחדש שום דבר.

והאיסור שלה לא מפני הרואים, אלא מפני החציפות שעושה בגילוי ראש, שדרך הנשים לכסות במטפחת או בפאה נכרית והיא נשארה מגולה, ועוברת על דת משה, ולכן די לנו לקבל את מה שאסרה תורה בפירוש בגילוי שערה ממש, ואף שהיום פג הטעם דחציפות כיון שהכל עושין כך, עכ"ז גזירה דאורייתא נקבל. אבל אין לנו להוסיף עליה שום דבר קטן או גדול, כיון דבעיקרא דמילתא אין כאן חציפות ואין הרהור. וכבר כתבתי למעלה דיש פוסקים הסוברים דגם גילוי ראש ממש הוא רק איסור דרבנן, וקרא דפרע את ראש האשה הוא אסמכתא בעלמא. ע"ש. וזהו ההגיון האמיתי שהוא לקוח מההלכה, ולא מסברות בעלמא שאין בהם כדי אחיזה".

(מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו)

"לכאורה נראה שמכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור... יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר גם בבתולות פנויות, וא"כ יש לומר שלא שכיח הרהור כ"כ בזה".

(שו"ת יביע אומר חלק ו' סי' י"ג, ראה עוד באריכות שם. וסתר את עצמו, כנ"ל)

"וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם לבו להן ומהרהר. והמהרהר, לא מחמת שיער גלוי מהרהר".

(הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, רבה של חיפה, בספרו אוצר המכתבים חלק ג' סי' אלף תתפ"ד)

ובענין טעם כיסוי הראש, כתב הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א (שו"ת אור יצחק אה"ע סימן ג'):

"ובזה אמרתי לברר דין כיסוי ראש באשה. איתא בכתובות (עב.) "ואיזוהי דת יהודית, יוצאה וראשה פרוע. ראשה פרוע דאורייתא היא, דכתיב ופרע את ראש האשה, ותנא דברי רבי ישמעאל, אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפירוע ראש. דאורייתא, קלתה וכו'. ופירש רש"י שם (בד"ה אזהרה), "מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה, כמו שעשתה להתנאות על בועלה, מכלל דאסור. אי נמי, דכתיב ופרע, מכלל דההיא שעתא לאו פרועה הות, שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש, וכן עיקר". עכ"ל. מפורש יוצא מרש"י, שענין כיסוי הראש באשה הוא כדי שלא תיראה מנוולת...."

>>>הערה: וכן מובא ביביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג'): "בסוטה (ח' סוף ע"ב), "היא פירסה לו סודרין נאין על ראשה, לפיכך היה הכהן נוטל כיפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה". ע"ש. וע"פ זה גם כן יש לפרש כוונת רש"י, שכיון שהיא כיסתה ראשה בשיראין להתנאות על בועלה, הכהן היה מנוולה ע"י פירוע ראש. והוה ליה מדה כנגד מדה. ומכיון שנחשב לניוול, אלמא דאסור. וכן משמע בתוס' רי"ד".<<<

"ולכאורה צ"ע, דאם הניוול הוא בראש מגולה ושיער פרוע בלי קליעות, מניין לנו שצריך כיסוי הראש אם יש לה קליעות. וצריך לומר שהתורה על הרוב תדבר, ורוב פעמים היא נראית מנוולת מפני שראשה פרוע בלי קליעות. וכיוון שציוותה התורה לכסות השיער, אסור לגלותו גם באופן שקלעה את שערה יפה, שאין בזה ניוול, דכך היא גזירת הכתוב".

"ואם ישאל השואל, דא"כ בזמן הזה שהנשים הולכות פרועות ראש והן חושבות ואומרות שזה יפה, למה יצטרכו לכסות ראשן. הנה הדברים פשוטים, דגם אם נניח כדבריהן, מכל מקום כיוון שהתורה אמרה שצריך לכסותו מפני הניוול, אין הדין משתנה כלל מדור ודור".

"ובענין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול.

ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופיה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההיפך הוא האמת.

והנה כתוב מפורש בגמ' (שבת צה.) ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר.

ואף שיש פאה נכרית כזאת שבאמת האשה נראית בהם מנוולת על ידה, באופן שהשערות מפוזרות לכאן ולכאן ולכל ד' רוחות השמים, מ"מ הרי את ראשה היא כיסתה, והרי היא כלובשת בגד שמנוול אותה [שהרי אין זה שיער מחובר], וזה לא נוגע לדין כיסוי הראש".

רבותי

כמדומה שחסרה לכם קצת אינפורמציה

יש לי חיבור ארוך על הענין
אבל אני אקצר

הגמ' בברכות כד
שער באשה ערווה

נחלקו הראשונים בפירושה
חלקם מפרשים שלא נאמר כאן שום איסור לק"ש רק איסור להסתכל באופן הגורם להרהור
( כך למדו הראשונים מהשמטת הרי"ף והרמב"ם וכן דעת ר"י החסיד ועוד ראשונים )
והראיה שלהם ממה שקורים מול שער בתולות ואם יש כאן ערוה מאי שנא פנויה מאי שנא א"א
וחלק מפרשים ( רא"ש ראב"ד רשב"א ) שאחרי שיש כאן חשש הרהור ויש חיוב כיסוי אז גם יש איסור ק"ש
אבל אם אין חיוב כיסוי אז זה כמו מקומות המגולים

למה נהגו הבתולות לילך בגילוי ראש זו שאלה נפרדת

המקור להיתר פאה נכרית הוא בשלטי גיבורים על מסכת שבת
הוא מביא ג' מקורות להתיר
ממשניות שמתירות לאשה לליך בפאה נכרית
עיקר הראיה מהמשנה בבמה אשה יוצאה ( שבת )
שם כתוב שמותר לאשה לצאת בפאה נכרית לחצר

אבל יש כאן בעיה קשה
הש"ג פוסק כריא"ז שמחמיר כהירושלמי שאסור לאשה לצאת בפריעת ראש לחצר
אבל הבבלי סובר שמותר
ממילא לדידן דקי"ל כבבלי אין שום ראיה מהמשנה וכל ההיתר של הש"ג נפל בבירא

הדברים פשוטים
כל מה שמצאנו בקדמונים שהתירו זה רק לענין ק"ש דזה חשיב כיסוי
אבל לא לענין שמותר לצאת כך לרה"ר
אמנם הפמ"ג התיר גם את זה אבל הוא יחיד
גם על המג"א שהצדיק את הש"ג כבר השיג החת"ס בצדק רב עיי"ש
עד המשנ"ב שבא לתקן את פירצת הדור שהיו הולכות בגילוי שער כמבואר בערוך השולחן
והוא התיר פאה נכרית לגמרי

אבל זה עדין היתר של שעת הדחק

הערוך השולחן טוען אמת ואי אפשר לומר שיש איסור ק"ש אם נהגו לילך בגילוי שער
כמבואר הטעם ברא"ש ודעימיה
רק שודאי שזה לא מתיר ללכת בפריצות

הראש כולל שלי טוען שכיון שהעה"ש צודק לכן נהגו להקל ללכת בפאה נכרית
זו טענה חמורה
אבל עדיין זה לא מתיר לא"א לצאת בתסרוקת שפנויות שילכו כך יחשבו פרוצות