החסידות והפאות

אני קורא אבל לא מוצא שום תשובה !
מצטער

לא הוכחת כלום רק טענות משונות
לומר שלובשים פאה מעל הסבכה זה אפילו לא טענה משונה
זה סתם לא מתחיל
הרי היא רוצה להראות בעלת שיער
אבל אינה רוצה להראות פרועת ראש !!!
זה ברור כשמש שרוב מוחלט של הנשים לא הלכו בפאה נכרית
אפי' הגאונים שהבאת מדברים על מנהג לעשות כן לכלות דווקא
א"כ מה נפשך : אם היא לובשת על השבכה הרי כולן ידעו שהיא לא בעלת שיער אלא בעלת פאה נכרית
ואם לא יודעים שזו פאה נכרית הרי שהיא נראית כעוברת על דת

לא ענית ע"ז עד עכשיו

עוד דבר
הגמ' בברכות של שיער שיער לא הוזכרה בדברי הש"ג אפי' ברמז
מלבד מה שלפי דבריך העיקר חסר מן הספר ומקובלנו מרבותינו להתרחק מחידושים כאלו
זה מצחיק בכלל להשוות שיער ערווה היוצא מהבגד לשיער ראש היוצא מן הבגד
החוש מכחיש את ההשוואה

עוד קושיא אחת וזהו

למה ר"ה בכלל צריך לחדש דין שער באשה ערווה לפי הראשונים שאין כאן איסור דרבנן לק"ש ?
תיפוק ליה שאסור לפרוע את הראש מדאורייתא ?
הראשונים האלה כתבו להדיה שהאיסור הוא להסתכל, ואכתי פשיטא כיון שאסור לגלות אסור להסתכל
אלא ר"ה בא לאסור הסתכלות בשיער שמותר לגלות כמו שיער פנויות וא"א בחצר
אע"פ שאין איסור ק"ש והטעם משום הרהור וצריכא משום דשיער איננו לגמרי מגופה ( ורחץ את כל בשרו וכו' )
זה לא רק רמב"ם זה גם רי"ף ר"י החסיד או"ז כלבו ויש עוד ( לא זוכר כעת )

החולקים בסך הכל חידשו שאחרי שיש חיוב כיסוי יש איסור ק"ש אך מעולם לא טענו שאין איסור להסתכל
גם בלי חיוב כיסוי,
לפ"ז פשוט שהטעם של הירהור לק"ש שייך רק במקום שדרך לכסות זה לא טעם בפני עצמו לרמב"ם וסיעתו זה לא טעם לאסור בק"ש גם בדרכה לכסות ( שיער ) ולשא"ר היכא דדרכה לכסות יש הרהור טפי

א. זה לא טענות משונות, אלא טענות שהובאו באחרונים (ובתפארת ישראל כתב בפשיטות שלובשת הפאה על הסבכה ובזה רצה לתרץ שאין מראית העין כי הסבכה נראית).

ב. בעלת שיער = פרועת ראש, שתיראה כאילו אינה מכסה שערה.

ג. אם היה מנהג לעשות פאה לכלות, ברור שלא היה זה זקנות או חולות, והכלות היו נראות פרועות ראש.

ד. אתה רואה שחז"ל לא גזרו על פאה משום מראית העין, שנראית כעוברת על דת. אתה מניח הנחות ומקשה קושיות. שאם היה כך, חז"ל היו חייבים לגזור.

ה. הראיה מברכות לא אני כתבתי, אלא הגאון רבי גבריאל ציננער שקטנו עבה ממתניך וצריך להתבטאות כלפיו כראוי, ואם בשיער מחובר היוצא מן הבגד אומרת הגמ' שאין בכך כלום, קל וחומר בשיער תלוש היוצא מן הבגד.

ו. רוב הראשונים נקטו שיש איסור לקרוא ק"ש כנגד שיער, משום פריצות והרהורים כשנגלה דבר מכוסה, ולא היינו יודעים זאת מהתורה, לולא הפסוק שערך כעדר העיזים. ובאים ומחדשים שבשיער תלוש אין דבר זה. וכיום אין בכל שיער דבר זה כי רגילות לגלות וכמש"כ הראשונים לגבי בתולות.

ז. האיסור לקרוא ק"ש כנגד שוק וירך וכדו' הוא אפילו אם לא מסתכל, שמא יסתכל ויהרהר. ואכן שיער איננו מגופה ואיננו כמו שוק וירך והיה צריך פסוק לאסור אותו כמש"כ לעיל.

ח. ורק בשיער יש את החידוש של דבר שדרכו להתכסות כיון שאינו פריצות בעצם והותר בבתולות וכו', ולכן היום שרגילים בגילוי שיער, ואין דרכו להתכסות, מותר, והוא הדין לפאה שא"א לאסרה משום פריצות.

ט. לא כתוב בשום מקום בגמ' שמותר לפנויה ללכת בפריצות ולגלות שוק וירך כדי למצוא שידוך, ומאי שנא שיער שגם הוא ערוה? ועוד, למה נאסר לגרושה ואלמנה שגם הן צריכות למצוא שידוך? ולמה נקטו השו"ע ורמב"ם "אחת פנויה ואחת אשת איש" והגמ' נקטה "בנות ישראל" ולא כתבה "אזהרה לאשה נשואה שלא תיראה כרווקה"? אין שום סיבה להקל ברווקה ואין שום הבדל בדיני הצניעות בין רווקה לנשואה.

י. כתבתי לך ששיטת הערוך אינה קשורה לפריעת ראש כלל, כי היא נאסרה מדאורייתא ואי אפשר להתירה בגלל שאין הרהור ואין פריצות.

ואכן הפוסקים כתבו שהיה צריך כיום להתיר שיער טבעי גם כן, לולא היה אסור מהתורה:

"ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברה, כבר כתבתי בספרי תבואות שמש חלק אה"ע (סי' קל"ח), שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו גם בנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש? וקרוב להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר. לא כן אחר הנישואין דלא חזיא והיא מיוחדת לבעלה, ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שאי אפשר להשיגה, וכמש"כ הראב"ע גבי לא תחמוד. וזה היה בימי קדם שהנשואות היו מכסות ראשן, ואם תראה אותה אח"כ מגולה, יש שינוי בגוף וראיה חדשה ויש בזה הרהור, אבל בזמן שלא נשתנה בה שום דבר, גם שיהיה באיסור, אבל לגבי ההרהור לא התחדש שום דבר.

והאיסור שלה לא מפני הרואים, אלא מפני החציפות שעושה בגילוי ראש, שדרך הנשים לכסות במטפחת או בפאה נכרית והיא נשארה מגולה, ועוברת על דת משה, ולכן די לנו לקבל את מה שאסרה תורה בפירוש בגילוי שערה ממש, ואף שהיום פג הטעם דחציפות כיון שהכל עושין כך, עכ"ז גזירה דאורייתא נקבל. אבל אין לנו להוסיף עליה שום דבר קטן או גדול, כיון דבעיקרא דמילתא אין כאן חציפות ואין הרהור. וכבר כתבתי למעלה דיש פוסקים הסוברים דגם גילוי ראש ממש הוא רק איסור דרבנן, וקרא דפרע את ראש האשה הוא אסמכתא בעלמא. ע"ש. וזהו ההגיון האמיתי שהוא לקוח מההלכה, ולא מסברות בעלמא שאין בהם כדי אחיזה".

(שו"ת שמש ומגן למרן הגר"ש משאש)

"ומהאחרונים שדנו שגילוי שערות מביא לידי הרהור וכבגדי צבעונין שלה, וזהו שורש חיוב כיסוי הראש באשה, וא"כ אפי' יש עלה פאה נכרית כיון שאינו מכיר מיד שזוהי פאה הלוא בא לידי הרהור, ומהאי טעמא גופא פירשו דלא מהני פאה נכרית, שמחויבת לכסות אפי' הפאה נכרית שלה, מטעם זה אין לאסור בזמנינו כלל. שאם שורש איסור גילוי שערות מפני שמהרהר בה, בזמנינו שכל הנשים פרועות ראש רחמנא ליצלן אינו מהרהר כלל, והוה לן להתיר לגמרי איסור פריעת ראש בזה הזמן".
 
(שו"ת דת והלכה להגר"מ שטרנבוך)

יא. אם פאה נכרית גורמת למישהו הרהור, הרי זה תוצאה ישירה מכל הפרסום המסיבי שיש בימינו, כי שיער בעצמותו לא גורם הרהור בימינו וכמה אחרונים כתבו זאת.

יב. אי אפשר לעקם משנה ברורה ע"פ ת"ח מזקני ירושלים (כמו שנהוג לכתוב בחוברות ובעלונים כשממציאים שמועה כלשהי).

יג. אני לא סומך על עצמי ועל סברתי, מצחיק כשאתה כותב על "הסברה שלי" שאיירי בפאה מעל הסבכה, כשהיא כבר מובאת באחרונים וגלויה לעין כל, בתפארת ישראל (על המשנה בשבת פרק ו'), בשו"ת בית יצחק שמעלקיס (או"ח סי' י"ד סו, אות ו'), בשו"ת הסבא קדישא מהגרש"א אלפנדרי (חלק או"ח סי' א), בנטעי משה (נטע י"א), בשו"ת חסד לאברהם (אה"ע סי' פ"ז), ב"שנות חיים" (סי' שט"ז, מהגאון מהר"ש קלוגר), בעדות ביהוסף סי' כ"ט (מאב"ד טעלז), ובשו"ת רבי עזריאל (חלק ב' סי' ל"ו). ופלא על גדולי הת"ח שהלכת אליהם, שאינם יודעים דבר פשוט שכזה.

א. עם כל הכבוד לך ולחינוך שקיבלת, אני חונכתי שאם גדולי ישראל בכל הדורות הבינו אחרת, ובא עסקן פאות וממציא פשט חדש, בוודאי שהוא הולך בנתיב עקלתון.

ב. ואגב, הגר"א מביא ראיה מהיתר יציאה בחוטי שיער, לדברי הרמ"א בסימן ע"ה לגבי קריאת שמע. אם אתה מתרשם מהגר"א, בוודאי שתמצא הסבר לזה, כי לשיטתך חוטי שיער הם חוטים בודדים (וחוץ מזה, אם שיער תלוש הוא ערוה, מאי נפק"מ בין הרבה שיער לבין מעט שיער?)

ג. הש"ג בנה את דינו על סברא: "דשיער באשה ערוה דקאמר לא הוי אלא בשיער הדבוק לבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער, אבל שיער המכסה שערה אין כאן משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פרועת ראש".

ואתה כותב שהוא לא הזכיר במילה אחת, כנראה שאפילו את דברי הש"ג אינך יודע: "ולכשתעיין סוף פרק קמא דערכין (שם), ופרק מי שמתו (ברכות כד.) בדברי רש"י שם ובדברי הרא"ש (סי' ל"ז), תמצא דאין איסור בשיער אשה משום ערוה אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער כדאוקימנא".

לא הזכיר במילה אחת???

למה הוא מתכוון בראייתו מהגמ' ברכות? ומהרא"ש שם? (שכתב "שיער באשה ערוה - בנשים שדרכן לכסות שערן" משמע שאין פריצות בעצם השיער אלא רק בגלל שרגיל להיות מכוסה, ממילא שיער תלוש שהנשים רגילות ללכת בו אין בו שום ערוה).

ד. הדוחק הכי גדול הוא של אוסרי הפאות. כי כמו שהבאתי לעיל מדברי מרן הגר"ש משאש, אין שום טעם לאסור לאשה להתנאות בפאה נכרית, שהרי מן הדין היינו צריכים להתיר גם גילוי ראש ממש, כיון שאין בו פריצות ואין בו הרהור כיום, אלא שהגמ' כתבה "דאורייתא היא" ואין מה לעשות, זאת התורה לא תהא מוחלפת.

הבאתי גם מדברי הבא"ח שכיסוי הראש טעמו הוא קללה שהתקללה חוה, ואינה קללה גמורה כי יש נשים ששמחות בכיסוי הראש שלהן (כמו בפאה).

ה. חובת ההוכחה היא על האוסרים ולא על המתירים, כי אין שום מקור בש"ס וראשונים לאסור פאה והאוסרים אסרו מתוך סברות הכרס, כמו מראית העין ובחוקותיהם לא תלכו שכ"ז לא שייך היום.

ו. אם תביא לי מישהו מגדולי האחרונים שכותב בספרו שהמשנ"ב כתב את דבריו בגלל שהדור פרוץ בגילוי ראש לגמרי, אסכים עמך. בינתיים מה שכתוב הוא שהחזו"א התריע על הפרצה במטפחות שנגלה שיער הראש, ואמר להעדיף פאה וכן הגר"ח קניבסקי מורה לשואליו.

ז. לסיכום: כשתעיין בשו"ת שמש ומגן ח"ב ט"ו- י"ז תיווכח לדעת שע"פ הסברא וההגיון הישר, אין שום טעם לאסור פאה. ממילא, כיון שאין מקור לאסור פאה מחז"ל או מראשונים, אין צורך כלל בראיות מהגמ' שעסקני הפאות אוהבים לפלפל בהם, וחושבים את עצמם גאונים יותר מהרמ"א והמג"א ועשרות אחרונים.

א. הבעיה שזה לא פשט חדש
הקושיות קימות מאז הר"י קצנלבויגן שהיה לו פשוט שזה אסור
אם אתה קצת יודע ללמוד אתה מכיר את תוס' שאומרים שסברת כחא דהתירא עדיף
משום דהמתיר יש לו ראיה מוכחת אחרת לא היה מתיר
בעוד שהאוסר יכול לאסור גם עם סברא או ראיה פחות ברורה
זה הרעיון שמאחורי המושג יראת הוראה
הראיה של הש"ג היא לא מוכחת במקרה הטוב ביותר
וטעות במחכת"ר במקרה הפחות טוב
( אא"כ הוא סובר כהירו' כמש"כ )