קדמות הזוהר ממבט אמוני הגיגים

השמועה מפי החת"ס והציטוט על המטפחת ספרים אכן מפליאה ושייכת מאד לנידו"ד, אבל דומני שסגנון זה דווקא מתאים לחת"ס - כמו למשל תשובתו בענין הי"ג עיקרים - מחד נותן מקום לחשיבה שונה מאד, לאידך זה לא מפריע לו בד בבד לקבל את הקביעה המסורתית על המונח 'שלש עשרה עיקרים'.
 
ועד"ז בנדו"ד: מקבל את הזוהר כמות שהוא, אבל מתעניין ומבטא גם דעות נוגדות. 

בהמשך אנסה להביא כמה דוגמאות נוספות - כמו נוסח התפילה במשנתו וכו', התשובה הנודעת  אודות ברכת שהחיינו בנישואין (דומני או"ח סי' לה).

בלי להעמיק במדובר כאן. תמהני על החכמים כאן ששתקו כשהוזכר שמו של ישעיה אשר זעליג מרגליות. והדברים עתיקים. כדי לא למשוך אש מפורומים שכנים אני מסתפק ברמיזה.

התעוררי,

פרט כוונתך. על אופיו הקנאי והמסתעף?
אגב יש הרבה מכתבים של בעל הסולם חריפים מעין כמוהם עליו ועל הבנתו בקבלה, ו'צונזרו' [לכאורה בצדק מסויים].

מדפדף. הבנתני נכונה. נכתב עליו איזה מאמר של ליבס או אידל אם איני טועה. גם קונטריסיו הרבים לא מי יודע מה. כולו צע"ג.

יש ברשת על דברי אידל או ליבס על מרגליות? בכלל אידל יותר אמין מליבס.

בר בי רב

ראשית דבר אקדים, שלדעתי (וכן דעת היעב"ץ) רע"מ והתיקונים הם ודאי מאוחרים (לכה"פ עברו עריכה מקיפה מאוד עד כדי יצירת ספר חדש, ואפשר שיש בהם קטעים קדומים). לכן צריך להפריד בינם לבין שאר הספרים.

כל תשובותי כאן תתבססנה בראש ובראשונה על בחינת הספר בו הובאו הדברים.

לוצאטו,

באמת מה הועלת בכל הדברים? הלא האמונה בזהר מושתתת על דברי האר"י הרמ"ק וכל היהדות התורנית אחריהם כמו הגר"א והבעש"ט. והלא הם השתמשו בכל הזהר כולו כדברי רשב"י ודברי חז"ל כולל התיקונים והרע"מ (ואדרבא התיקונים יותר ויותר וכו').

כאשר אנו מדברים על אמונת הזהר אנו מנסים להבין איזה טכסט? אנו מנסים להבין דברי גדולי האומה שהבינו שזה דברי חז"ל, וממילא כל התיחכום שיש גרעין בלתי ידוע שאכן הוא מרשב"י הינו אכן מחקר יפה וטוב, אך מה הועלת לבאר כאשר כל גדולי האומה סברו ובנו יסודות איתנים על התיקונים (הגר"א רק ביאר את תיקוני זהר בגלל שסבר שזה חז"ל) והרע"מ כל שאר השכבות.

כנודע רעיא מהימנא לחוד ופקודין לחוד.

לוצאטי
ישר כח על דבריך, ואני מבין שאתה טוען שעיקר הביקורת היא על הרע"מ שהוא בודאי חיבור מאוחר.

אתנחתא
אתה צודק מאד בדבריך.

וא"כ, כיצד אתה מבין או מסביר לעצמך את כל הקושיות הנ"ל, אם נצא מתוך הנחה שהכל מקשה אחת ?

תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 13/05/2009 21:42:49

[לאהבת השלמות ולתועלת המעיינים, דבריו של ראבי"ה המילזאגי נמצאים כאן בסוף העמוד ואילך]



לוצאטי,

מה עוזרת לך כל הרשימה הזו? להוכיח שיש עשרה ספרים גם אני יכול:

זוהר, מדרש הנעלם, סתרי תורה, פיקודין, רעיא מהימנא, תוספתא,
סתרי תורה, היכלות, אידרות, ספרא דצניעותא, תיקוני זוהר.
 
(רק בור יכול להפריד בין ז"ח לזהר ובין תיקוז"ח לתיקו"ז, מה איכפת לך איזה חלק של התיקו"ז היה לפני המדפיס הראשון ואיזה נמצא אח"כ בכ"י אחר?).

האם יש חולק על כך שאלו עשרה חיבורים נפרדים שמתייחסים בחלקם אחד אל השני (בעיקר הזוהר אל כל האחרים)?

השאלה היותר חשובה היא: היכן מצוי ס' הזוהר מבחינה רעיונית, פילוסופית ודתית מבחינת זמנו ומקומו. האם הוא מופיע כהבזק פתאומי ומשדד סדרי עולם, או שמא הוא מוצא לו מקום די נוח בעולם המושגים הקבלי והפילוסופי של בני זמנו המתוודעים לו. הרי בעל כרחך תאלץ להודות שספרות המיסטיקה הראשונית, מהבהיר ועד הזוהר, אינם עולים בקנה מחשבתי אחד עם החשיבה הרבנית הקלאסית הידועה לנו מספרות חז"ל הגלויה והמוחלטת, עם אגדות חז"ל ומדרשיהם היצוקים בתבנית אחרת ולא מחשבותם מחשבותיה. האם סביר להניח שהחשיבה הדתית היהודית במשך אלף שנים היתה מפוצלת עד כדי כך? האם נקל בדעתך להניח שלצד החשיבה הרציונליסטית ששררה מבבל ועד סביליה בצל האסלאם חיו להן קבוצות אורתודוכסיות בכל הליכותיהן וגנוסטיות קיצוניות בדתן, וכל זאת מבלי להותיר שם ושארית?

ספרות הגנוסטיקה והמיסטיקה היהודית פורחת באירופה של המאה ה-11, לצד הרנסנס הנאופלטוני. כדי להדביק אותה לכל הידוע לנו  על היהדות במאות הראשונות לספירה תאלץ לאמץ מידה מרובה של הגליאניות שאני חושש שלא תעמוד בה.

אתנחתא,

מסתבר לי שלפחות חלק מן החכמים הנ"ל עמדו על כך שאין התיקונים ורע"מ מזמן חז"ל, ואעפ"כ קיבלום כגילויים עליונים והתייחסו אליהם בכל הכבוד הגדול הראוי להם (וכן דעת הראי"ה על כל הזוהר כידוע).

הוזכר כאן כי בתלמוד ישנם פסוקים שאינם כנוסח המופיע במקרא שלפנינו. למה הכוונה?

לוצאטו,

במח"כ, הרי זה בלתי מתקבל כלל על הדעת שהגר"א יחבר ספר עם סבר שזה אינו מחז"ל (אכן חיבר ספר על ספר לא חזלי והוא השו"ע אך הרי המטרה היתה להחזיר את ההלכה לחז"ל כידוע)

פשוט שיש הבדל עצום בין "גילויים עליונים" לדברי חז"ל מכל הבחינות. ומדברי האריז"ל והרמ"ק ברור שסברו שזה חז"ל ורשב"י. והרי עליהם אנו סומכים.

הערה על דברי לעיל:
המחקר על מנהגי יהודי ארץ ישראל ומנהגיהם הולך ומתקדם, ונמצאו מנהגים רבים אשר מקורם שם, משם הגיעו לאיטליה ולאשכנז, ומשם לספרד. אינני מעודכן בפרטים ולכן לא אוכל להצביע על הלכות מסויימות. דוגמה אחת הבאתי והיא תפילין דר"ת, עליהם כותב הרמב"ם שהם מנהג א"י.
בנוסף, ייתכן מאוד שהמנהגים הרמוזים ברע"מ ובתיקונים היו מנהגי חסידות, ולאחר מכן נתפשטו ונכתבו. באשכול בעצכ"ח הבאתי דוגמאות ממנהגים שנכתבו ב'לקט יושר' ולא נזכרו כלל אלא לאחר מאתיים שנה ויותר.
אך מ"מ לשונם של ספרים אלו אינה טהורה כלשון הזוהר גופו, וכן הדברים מ'מבוא התלמוד' למשל לא מתיישבים בזה, ואפשר כמש"ל שנערכו עריכה מקפת. עדיין לא קבעתי מסמרות לעצמי בענין.

---
אתנחתא,

אפשר שהיתה דעתו כעין מ"ש האר"י על ר' אלעזר הקליר, שהיה בזמן הגאונים אך שרש נשמתו בר"א ברשב"י.
וכיון שהדברים מתיישבים היטב עם דברי חז"ל ורמיזותיהם ועם דברי הזוהר גופו, ראה לפרשם אלו באלו כדרכו.

מה שאנו סומכים על החכמים הוא בעצם הדברים שממקום קדוש מקורם ורמוזים בהם עניינים עליונים, אך בענין קדמותם הרי הדברים ניתנים לבירור גם לשאינם חכמי חכמת האמת.