קדמות הזוהר ממבט אמוני הגיגים

דוגמה למסורת יהודית שהשתמשו בה הנוצרים

בהביאי לעיל את קושיות היעב"ץ, חכחתי בדעתי אם להביא נושאים בעיתיים נוספים מתשבי וליבס, אך רציתי להישאר בתחום של גדולי ישראל ולא הבאתים.

אך כאשר לוצאטי הביא קישור מנושא של השפעה נוצרית, אביא אף אני נושא שהעלה ליבס, והוא לדעתי בעייתי מאד. אף שגם פה ניתן אולי לומר שמדובר בפירוש קבלי קדום שהנוצרים סילפוהו לדתם.
      
 בזוהר (פר' בראשית עמ' טו  ע"א) מפרש את המילים הראשונות בתורה "בראשית ברא אלהים" , באופן שהמילה "אלהים" אינה משמשת נושא , אלא מושא לפועל  "ברא" . וז"ל: "בהאי ראשית ברא ההוא סתימא דלא אתיידע להיכלא דא, היכלא דא אקרי אלהים" .

בספרות הויכוח היהודית - נוצרית, מצאנו שהיהודים ראו בקריאה כזאת של הפסוק סילוף שכולו נוצרי והם מבקרים אותו קשות.

וכך כתב בספר הנצחון לר' יו"ט ליפמן מילהאוזן (איש המאה היד-טו) : "בראשית ברא אלהים, כאן טעו המינים לומר "בראשית" זה הש"י הנקרא ראשון והוא ברא "אלהים", ומפרשים הדבר (כלומר את המילה אלהים) על ישו הנוצרי, והלא בזדון שקר דברו. ואם טעו, הלא עיניים להם ולא ראו איך מסיים הפסוק :"את השמים ואת הארץ" ואם הוזכר לפניו בריאה אחרת לפי דבריהם, היה לו לכתוב "ואת השמים" בוי"ו. ועוד, "בראשית" זה לשון תחילה, ולטעותם היה צריך לכתוב "הראשון"

 (ומעניין שרי' יו"ט שמקובל היה, לא הרגיש שפירוש דומה  במבנה התחבירי של הפסוק מצוי בס"ה )

פירוש נוצרי זה של בראשית שבו אל' משמש מושא, נראה שעתיק הוא מאד, וכבר חז"ל עסקו בפולמוס נגדו, שכן מצינו בגמ' מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת. וכתבו לו  אלהים ברא בראשית, (מגילה דף ט / א)

וברש"י: "שלא יאמר בראשית שם הוא, ושתי רשויות הן, וראשון ברא את השני."

 נמצא איפוא שבפרשו "אלהים" כמושא של "ברא" הולך ס"ה בדרך הפירוש שכנגדו כיונו חיציהם בגמ' ובעלי הפולמוס היהודים הראשונים והאחרונים.

(אמנם -יש לציין - שפי' זה אינו רק בס"ה אלא גם אצל מקובלים רבים אחרים כגון  תלמידי ר"י סגי נהור וגם ברמב"ן.)

תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 14/05/2009 11:10:10

גם פרשת 'הנה ישכיל עבדי' בישעיה עוסקת במשיח והם נתלו עליה, ונלחמו נגדם המפרשים.

--
העירוני שבתשובת הרמב"ם שבכס"מ הל' תפילין פ"ג ה"ה כתוב הפוך מדברי - דהיינו שמנהג א"י כרש"י.
כתבתי מן הזכרון וטעיתי.

אך ראו כאן שנמצאו תפילין מימי מרד בר כוכבא, חלקן מסודר כרש"י וחלקן כר"ת.

תוקן על ידי לוצאטי ב- 14/05/2009 13:11:34

שלש הערות:

1. מלבד "אש-נוגה", מצאו בזוהר לע"ז איברי נוסף: שהוא קורא לקבצן "אש-קשה". כך ראיתי מעירים, אינני זוכר היכן, ניתן למצוא ברמב"י, תחת הכותרת "לע"ז איברי".

2. לאי היות הזוהר מקשה אחת, הוכר ע"י האר"י או תלמידיו, אינני זוכר, שכתבו שלא נתחבר כולו ע"י תלמידי רשב"י, מלבד התיקונים שכולם מרשב"י.

3.לשאלה הפותחת את האשכול: ר"מ כשר שתב מאמר בקובץ "סיני"במטרה להוכיח את קדמות הזוהר, וכבר דנו בדבריו ואכמ"ל.

מענין! שדוקא הוא בספרו תורה שלמה מביא את דברי התיקונים על תפילין דר"ת, וכותב שמוכח מזה שהתיקו"ז הוא המאוחר שבמאוחרים, ודלא כמו שכתב וכו'

ובאותו ענין של תפילין דר"ת:

המגיבים מתעלמים מנקודה חשובה: לא רק שהזוהר מאזכר פלוגתא, אלא שהמסקנא שלו היא נגד כל השיטות! שהרי כל הראשונים והגאונים, וכן מוכח סוגי' דמנחות, שאין אלא תפילין אחד וסדר פרשיות אחד, וכך מסורת בידינו מאבותינו דור אחר דור, ואיך ננטוש מסורה שאין לה הפסק משום מסורה שיש לה הפסק. וע"כ כדברי ר"מ כשר הנ"ל.

דעתי העיקרית בענין רע"מ והתיקונים כבר כתבתי, ואעפ"כ עדיין יש מקום לבדיקת הקטעים וכו'.


בר בי רב,
ליבס אמנם אינטליגנט גדול, אך בד"כ מאמריו הארוכים (והמייגעים) מבוססים על ראיות קלושות עד אפסיות.
ידוע מאמרו 'מצמיח קרן ישוע', בו הוא טוען שנוסח ברכה זו נתקן ע"י אחד מראשוני הנוצרים. המאמר גרם לעצירה ארוכה בקריירה שלו. ראה מאמרו הלגלגני של מאיר בר אילן 'גורלו של ישוע שר הפנים במחקר המדעי (?)'.
כך גם שמעתי מחוקר גדול בתחום.

תוקן על ידי לוצאטי ב- 14/05/2009 14:08:05

עזוב את האומר.
האם אתה יכול להתייחס לנאמר ?

בר בי רב, מה יש לי להתייחס? אתה עצמך כתבת התשובה. מלבד זאת אין להביא ראיה מתשובת המינים.

צ'וטנג, דברי הר"ן ידועים, כמו גם דברי אחרים. הר"ן לא טען שהרמב"ן או רבותיו המציאו.
בניגוד לאחרים, אינני טוען שכל החכמים הלכו בדרך אחת - זו או אחרת.
סגנונו של הזוהר שונה מאחר והוא מדבר גלויות בדברים הנסתרים.

--
ידיעה מעניינת:
בסוף פי' ר"ח לר"ה מצוי קטע על מאה תקיעות בשם 'ירושלמי', ולשונו לשון זוהר (רד"ל מציינו לראשונה).
ייחוסו של הקטע לר"ח אינו מוטל בספק. הוא נמצא גם בגניזה, וגם בערוך ערך 'ערב'.
רב"מ לוין הקדיש קונטרס מיוחד בסוף אוצה"ג לר"ה (קונטרס ערבוב השטן בר"ה), כדי לשלול את המילה 'ירושלמי' ולטעון שצ"ל 'ירושלים'. דבריו אינם עומדים, ולא הרויח כלום בהשערתו זו.

תוקן על ידי לוצאטי ב- 14/05/2009 16:24:13

לוצאטי, אגב סיום דבריך, נתקלתי פעם בקוריוז שאולי יעניין אותך:

זה מאות שנים ידועה בעמנו האימרה "הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שביהכל". מקורה היחידי של אימרה זו, כפי שהיה ידוע מאז נודעה האימרה, הוא בזוהר - אידרא רבה פרשת נשוא (ומשמעותה במקור שונה מהשימוש הנפוץ).
והנה, לפני כחמש עשרה שנה נדפס הספר "תשובות הגאונים החדשות" של מכון אופק, מכתב יד יחידי הנמצא בספריית גינצבורג במוסקבה - ולפלא, בקובץ תשובות זה (סימן מ"א, אות תשס"ז), שתכולתו וודאי קדומה בהרבה למאה ה13, מופיעה אימרה זו, בשם "פסוקת דרב כהנא" (ואינו ב'פסיקתא דרב כהנא' שלפנינו) - כלומר שעל כל פנים מקורה קדום הוא, בדברי חז"ל - וכאמור מופיעה בזוהר.

תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 14/05/2009 22:02:53

נחזור לראשית האשכול.

הביאו לקט יפה מהרב מונדשיין על דעת כמה גדולים על הזכרת אמוראים ורבה בר חנה. שם הביא מר' חיים וויטאל שנכתבו הדברים ברוה"ק ואח"כ הביא דברי אדמור הזקן בעל התניא שרשב"י חיברו בגן עדן ושם כאילו מתשמע שניהם אומרים שיטה אחת, ולא היא. ר' חיים ויטאל אינו כותב על חיבור בגן עדן על שחיבורו התחבר בעולם הזה רק ראה ברוה"ק דברי האמוראים כמו שמפרשי התנך מבארים דברי המקרא במקומות רבים. מאידך, דברי בעלי התניא מחדשים דבר חדש לגמרי, שהחיבור התחברו בגן עדן (עדיין יש לעיין הנכון השמועה). כמו כן כותב ר"נ מברסלב שאף גם לקחו ממקדש מלך.

בכל אופן מהלך זה לקח כנראה בעל התניא מדברי המקדש מלך (פרשת פנחס רמב,  א) (כבר ציין לכך מונדשיין אך לא הבין מהו מקורו של מקדש מלך שכן ציין בספר כסא מלך שלו ששם לא מציין מקורו) שמביאו מדברי חמדת ימים!

"בחמדת ימים דף קע"ו [בדפוס קושטא ח"ב עמ' רכב טור ד) כותב: ו"אשר הקשית לשאול על  מ"ש כמה פעמים בפ' פנחס ובחבורא קדמאה מהו וכן בריש התיקונים  ובגין דא אסתכם קב"ה ושכינתיה למיעבד האי חבירא על יד ההוא דאיתגליא, מהו ע"י ההוא דאיתגליא דע קושט דברי אמת ובזה יתיישב לך הא דמייתא בפ' פנחס ובריש התיקונים ענין רבה בר בר חנה שהיה בימי האמוראים זמן רב אחרי הרשב"י וכן מאי דמייתי שם בפ' פנחס גבי מים אחרונים דברי הגאונים והם דברי התוספות כנודע וגם בפ' וישלח הוקשה לי דקאמר ר"א יום שמת ר' בטלה כהונא דמשמע דר' מת לפני ר"א...ועוד תראה בתיקוני ז"ח דקאמר ובגין דלא בקאין אילין דרא בתרא עבדין תרין זוגי תפילי משמע מהלשון דקאמר אילין כאילו דובר אז וכן הרבה. אמנם האמת אצלי שהרבה דברים שחיברו זמן רב אחרי מיתתן בג"ע נתגלו לנו ..ורוב הדברים אשר תמצא כי הוא מענייני האמוראים והגאונים הוא מאת אשר חידשו בחיבורא בתראה אחרי מותן בג"ע"

עד כאן הציטוט מדברי המקדש מלך שמצטט את דברי חמדת ימים. ובכן לכאורה בעל חמדת ימים חידש מהלך זה. ואכן המעיין שם בחמדת ימים הרי דברים אלו נכתבו בתור אגרת למה"ר יחיאל אשכנזי והוא נכתב בתור תשובה לשאלת הנ"ל.

אולם מתברר שכדרכו של החמד"י הכל זיוף, אין זה חידוש של חמד"י אלא הדברים גנובים אצלו מספר חמדת צבי על תיקו"ז

תוקן על ידי אתנחתא ב- 15/05/2009 1:40:53

דברי החמדת צבי הם בעמ' יח (הערנו על כך חכם אחד והצטרכתי ללמוד את כל הספר למצוא את המקור המדויק):

"מכאן מודעא רבא שהרבה דברים שחברו זמן רב אחרי מיתתן בג"ע  ונתגלה לנו וע"כ א[מר] ויקומון עמך דאתכנשו בקדמייתא בחייהן ולכן תמצא כמה פעמים בפ' פנחס ובחבורא קדמאה ולעיל ריש מאמר א' ע"י ההוא דאיתגליא מי שנתגלה על ידו ומעכשיו לא יקשה לך הא דמייתא פ' פנחס עמ' תי"ט ולקמן ריש תיקונים רבה בר בר חנה שהיו בימי אמוראים זמן מרובה אחרי רשב"י וכן מה דמייתא פ' פנחס ע' תנ"ה גבי מים אחרונים דברי הגאונים והן דברי תופסות כידוע גם בפ' ושילח הוקשה לי דאמר ר"א יום שמת רבי בטלה כהונא משמע רבי מת לפני ר"א...וכן בתי"ח ובגין דלא בקיאין אלין דרא בתראה עבדין תרין זוגין תפלין משמע מלשון אלין כאילו דיבר אז וכן הרבה".

ואתה תחזה, שהלשונות זהות, רק שחמדת ימים מילא את הציטוטים איפה שקיצר בעל חמדת צבי.

[מכאן עוד פירכא לבדותא של כמה מחברים מתעקשים החל מיערי דרך צוריאל דרך קוסבסקי, כאילו שמחבר של חמדת ימים היה ר' בנימין הלוי רבו של הרמ"ז שכן חמדת צבי נדפס בשנת תמ"ו אחרי פטירת ר' בינימים הלוי ואף הרמ"ז. (ואני מכיר את השגעון שראה את הספר בכתביד.... כל הספרים שנדפסו בפולין הגיע למחבר הנ"ל בכתב-יד...] 

תוקן על ידי אתנחתא ב- 15/05/2009 1:44:34

בלא ראות כל האמור לעיל - נדמה שבנוגע ל"אשנגה" שבספר הזהר, כתב גם כן בספר בן יוחאי. ואפשר שגם הביא דברי האזולאי בעניין.

 לוצאטי

 <"בסוף פי' ר"ח לר"ה מצוי קטע על מאה תקיעות בשם 'ירושלמי', ולשונו לשון זוהר (רד"ל מציינו לראשונה)''>

הייד פארק - מרכז פורומים ישראלי | ירושלמי ולא מירושלים