קדמות הזוהר ממבט אמוני הגיגים

בגמ' בבא מציעא ס"א מובא הפסוק יכין רשע וילבש צדיק, ובדומה לזה איתא באיוב, אולם פסוק כזה אין.

אבן סינא,
אילו נמשיך בקו המחשבה שלך, נוכל לייחס את הזוהר גם לתקופת הפריחה הראשונה והעיקרית של הגנוסטיקה - במאות הראשונות לספירה.

(כל השרשור הזה רץ מדי מהר בשבילי, איך אתם מספיקים לחשוב?)



לוצאטי,

כפי שהזכרתי למעלה, תחילה טענת שאמונות ס' הזוהר נפוצו כבר בזמן חז"ל. כפי שהראיתי אין תיעוד מספרות חז"ל המוחלטת והבלתי שנויה במחלוקת על השקפות אלוהות אלא על המיתוס, וכעת עברת להוכחה על דרך השלילה. קרי, מאחר ולא עולה על דעתך הנקייה כסולת שנופתה במשך אלפיים שנה שחז"ל התכוונו לדברים ככתבם אשר הקב"ה שט בי"ח אלף עולמות וכו' ושאר מאמרים זרים באלוהות ובכל אשר בשמים ממעל ובארץ מתחת הרי שהיתה להם כוונה נסתרת שלא דיברו עליה מטעם מה. בהודעות הבאות אף הרחבת את דבריך ורמזת כי ההשקפות האיזוטריות הנאופלטוניות והגנוסטיות שביסוד השקפת הזוהר שורשן מקביל ביהדות עוד מערש התהוותן ולא כפי שהצעתי מעת פריחתן המחודשת בימי הביניים.

מאחר והמשפט האחרון נשמתו תלויה בזה שלפניו, ואם יתרועע יסודו של זה יהרס בניינו של זה, אתייחס בעיקר להשקפת חז"ל. היסוד הראשון הוא שבקושיות הורסים בניינים, לא בונים בניינים, והוכחה על דרך השלילה תשאר לעולם בסוגריים. לאחר יסוד זה אציע כמה דברים:

אפשר שהשקפת חז"ל על האלוהות איננה פילוסופית כלל. היא מיוסדת על היסודות המיתיים והחושיים ואיננה מתיימרת לתת הסברים פילוסופיים על האלוהות. משמעותם של דרושיהם היא איפה כמשמעותם של דימויי הנביאים המדמים צורה ליוצרה ומנחים את העם בדרך אמת. אפשר עוד להרחיב ולומר שחז"ל שללו במפורש את העיסוק בפילוסופיה של האלוהות שאיננה מושגת כלל, וערכם של דימוייהם הוא דרושי ומוסרי. ראה בעניין זה את דבריו החריפים והקנאיים של משה מתקו, גדול הלוחמים נגד הרציונליזציה מבית מדרשו שלרס"ג המרחקת את האלהות, שיפים גם כלפי הפילוסופיה הנאופלטונית המקרבת את האלהות. ההסכמה שבשתיקה בהם נתקבלו דברי תקו מראה שדעה זו מהלכים רבים היו לה בקרב חכמי ישראל, אולם לא יחסי-ציבור לתקו באתי לעשות ואסיים בעניינו כאן.

אפשר עוד שחז"ל אכן ביקשו להעביר מסרים סמויים, או עירפלו בכוונת מכוון את דבריהם, אולם פרשנות המקובלים אודות מערכת אצילות מורכבת המפרשת את כל מהלך האלוהות ובתוכה את כל מאמריהם איננה יוצאת מגדר פרשנות. ידוע לך בוודאי ההבדל שבין ביאור לפירוש.

כמובן אפשר עוד כי אכן פרשנות מקובלי יה"ב ובראשם הזוהר היא הפרשנות שהיתה מסורה בידם מימות חז"ל, וכמובן במקביל ובחפיפה להשקפות המינים הגנוסטיקאים והנאופלטונים (כפילון האלכסנדרוני שטבע את המונח בן האלמוות האהוב על רבך 'מחוק הטוב להיטיב'). על זאת חובת ההוכחה מוטלת עליך, ובפרט לאחר שפיך ענה בך שחלקה הגדול של הספרות הזוהרית (רע"מ, תקו"ז, מדרש הנעלם, תוספתא, סתרי תורה, פקודין) לוקה באנכרוניזם והוא מאוחר לפחות עד תקופת הגאונים.

גם אני מסכים ומודה באופן מוחלט לקיומה של ספרות איזוטרית קבלית ידועה משלהי תקופת האמוראים ובצידי תקופת הגאונים. ספרות זו ידועה לנו כספרות ההיכלות, ספר שיעור קומה, ודומיהם. גם המסורת הפרובנסלית מספרת על בואו של ספר הבהיר לפרובנס בידי אבו אהרן הגדול מבבל. גם אני מודה לקיומו של יסוד קדום בספרות הקבלה הימי-ביניימית בספרות קדומה יותר. אולם שונות דרכיהם שוני גדול. כל ספרות המיסטיקה הקדומה משופעת ביסוד המיתי ונעדרת לחלוטין מהיסוד הפילוסופי, והספרות הקבלית המאוחרת מנסה להתנער מהיסוד המיתי ולהפוך אותו לפילוסופיה מיתית. זאת ועוד, כבר כתבתי שפריחת הקבלה באה בטור הנדסי מדוייק ומתפתח כשלב עולה מתורת האלוהות הרציונלית של רס"ג אל הריבוד באלוהות של ראב"ע וחסידי אשכנז.


אני חש שמיציתי את העניין שגוזל את ריכוזי. אשתדל להתייחס רק אם יועלו טיעונים או פנים חדשים בעניין זה.







[בשולי הדברים, בלמדי השבת בספר הזוהר בפרשת בהר, בא לפני זה המאמר הזר לי מאד, ושמא יבוא מי מהחכמים דהכא ויפרקנו. וזה לשונו:

זהר ח"ג קח.
תו פתח רבי אלעזר (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו', בגין דכל בר ישראל דאתגזר דאית ביה רשימא קדישא, אית ליה נייחא בשמטה, דהא דיליה הוא ההוא שמטה לנייחא ביה, ודא אקרי שבת הארץ, ודאי חירו אית בה: נייחא בה, כמה דשבת נייחא הוא דכלא, הכי נמי שמטה נייחא דכלא, נייחא הוא דרוחא וגופא: תא חזי, ה' נייחא הוא דעלאי ותתאי, בגין כך, ה' עלאה, ה' תתאה, נייחא דעלאין, נייחא דתתאין, ה' עלאה שבע שנים שבע פעמים, ה' תתאה שבע שנים בלחודייהו, דא שמטה ודא יובלא, וכד מסתכלין מלי, כלא חד: בגין כך ושבתה הארץ, בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדי נייחא, ובגין כך ובשביעית יצא לחפשי חנם: חנם, מהו חנם, דלא יהיב למאריה כלום, אלא, דא רזא, הכי אוליפנא, כתיב (במדבר יא ה) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, בלא ברכה, דלא הוה עלנא במצרים עול דלעילא: תא חזי, עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא, ועל דא פטורין מן המצות: מאי עול מלכות שמים, אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא, בגין לאפקא מניה טב לעלמא, ואי לא קביל עליה ההוא עול, לא עביד מדי, הכי נמי אצטריך ליה לבר נש לקבלא עליה עול בקדמיתא, ולבתר דיפלח ביה בכל מה דאצטריך, ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא, לא ייכול למפלח: הדא הוא דכתיב, (תהלים ק ב) עבדו את יהו"ה ביראה, מהו ביראה, כמה דאת אמר (שם קיא י) ראשית חכמה יראת יהו"ה, ודא מלכות שמים, ובגין כך עול מלכות שמים, ועל דא האי בקדמיתא הוא דכלא, מאן אוכח, תפלה של יד בקדמיתא, בגין דבהאי עייל לשאר קדושה, ואי האי לא אשתכח לגביה, לא שריא ביה קדושה לעילא, בגין כך (ויקרא טז ג) בזאת יבוא אהרן אל הקדש וגו' כתיב: והאי עול לא שריא במאן דאיהו כפית באחרא, ועל דא עבדין פטורין מעול מלכות שמים, ואי מהאי עול פטורין, מכל שאר פטורין, דהא שאר לא שריא עליה דבר נש, עד דאשתכח גביה בהאי עול: ובגין כך הוו אכלי ישראל במצרים חנם, אוף הכא יצא לחפשי חנם, דהא עבדא הוה, וכל מה דעביד חנם הוא, בלא עול מלכות שמים, ואף על גב דחנם הוו עובדוהי, יצא לחפשי ויהא ליה נייחא: לבתר דאיהו בחירו ואשתכח ביה נייחא, יהבין עליה עול מההוא אתר דאפיק ליה לחירו: ואי בר נש יסרב למיפק לחירו, כמה דאת אמר (שמות כא ה) ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו', הא ודאי פגים ליה להאי אתר, דשביק עול מלכותא דלעילא, ונטיל עול דמאריה, על דא מה כתיב (שם ו) והגישו אדניו אל האלהי"ם, והגישו אל הדלת וגו', והגישו אדניו אל האלהי"ם, אל האלהי"ם סתם, לגבי ההוא אתר דפגים ליה, דהכי נמי אלהי"ם אקרי: ולאן אתר יתקריב לגביה, אל הדלת או אל המזוזה, בגין דהאי אתר פתחא הוא דלעילא, ומזוזה אקרי, והא אתמר: וכיון דאיהו אכוון לאפגמא להאי אתר, ההוא פגימו אשתאר בהדיה ביה בגופיה, הדא הוא דכתיב ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם, יהוי עבדא תחות רגלוי דמאריה, עד שתא דיובלא: את אזנו אמאי, הא אוקמוה, אבל שמיעה תלי בהאי אתר, עשייה לעילא: ובגין דישראל כד קריבו לטורא דסיני, והוו ברחימו דלבייהו לאתקרבא לקודשא בריך הוא, אקדימו עשייה לשמיעה, דהא שמיעה בקדמיתא ולבתר עשייה: שמיעה בהאי שמטה תליא, ועל דא הוא פגים להאי שמיעה, יתפגים שמיעה דיליה, וישתאר פגימו ביה, ולא ישתאר הוא עבדא למאריה, עד דיתקרב לההוא אתר דפגים, ויתפגים הוא קמיה, וישתאר ביה ההוא פגימו, ובגין כך והגישו אדניו אל האלהי"ם סתם, כמה דאוקימנא, ועל דא ושבתה הארץ שבת ליהו"ה:
עכ"ל.

ולי קשה, מה ענין עבד עברי אצל עבד כנעני, והאם מצינו אצל מי מחכז"ל שסבר שעבד עברי פטור מן המצוות?]

רק עכשיו שמתי ליבי לשאלתך אודות ד"ר דניאל אברמס, מאמריו מתועדים ברמב"י, ולתועלתך הרי צילום מסך חלקי שלהם הכולל את שני המאמרים הרלוונטיים ביותר (מוקפים במסגרת אדומה):

תוקן על ידי אבן_סינא ב- 17/05/2009 22:30:16

ביאורו של אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע למאמר הזוהר הנ"ל מופיע ב"תורת מנחם - תפארת לוי יצחק" ויקרא ע' רטו ואילך.

תוקן על ידי אפריםליב ב- 18/05/2009 2:56:59