שוב נפניתי לחפש (במחשב) מקרים שהמשנ"ב מציין דעה בתור "אחד" בלי להזכיר מיהו, ואמנם זה נדיר אך לא לגמרי בלתי מצוי, והריהם לפני מחבבי החידות הביבליוגרפיות למיניהן.
"וכתבתי זה לאפוקיממה שראיתי לאחד שכתב היפך זה, ולא עיין בזה כל הצורך" (סי' ל"ד ביה"ל ד"ה יניח).
"ולפי דברי הגר"א... קשה מאד להקל כנגד כל הני רבוואתא. שוב מצאתי לאחד מן האחרונים שכתב ג"כ דלמעשה יש להחמיר כסברא הא' וכן בתשובת משכנות יעקב בסימן נ"ה מכריע ג"כ לפסוק כהרמ"א" (סי' מ"ב ביה"ל ד"ה מילתא)
"[ואם שמע אח"כ מפי המזמן כשחזר ואמר ברוך שאכלנו משלו וכו', צריך לענות עוד הפעם אמן] - דרך החיים, ומסתברא כוותיה, דלא כמו שראיתי לאחד שכתב בהפך מזה" (סי' קצ"ח בשעה"צ ס"ק ד')
"וגדולה מזו מצאתי לאחד שכתב שחבוש מברך דוקא בשהיה כבול בכבלי ברזל..." (סי' רי"ט ביה"ל ד"ה חבוש)
"לכאורה לא היה לו לתלות כלל בחולה שיש בו סכנה רק באם ע"י מניעת השינה יבא לידי סכנה שרי וא"ל אסור וכן ראיתי לאחד שכתב כן ומשמע שהוא מפרש כן דברי הגמרא והש"ע אבל לענ"ד לשון הגמרא והשו"ע הוא כפשוטו ממש" (סי' רע"ח ביה"ל ד"ה בשביל)
ומעניין יותר: "וע"ד נשיאת המורה שעות חוץ לעירוב... והארכתי בכל זה להוציא מדעת גדול אחד שכתב להקל בזה אגב שיטפיה, ולא הביא לדבריו שום טעם וראיה, וביותר אתפלא שכתב שם בעצמו שהחרונים אסרו דבר זה וגם החכם צבי מכללם, ואיך חלק עליהם בסברא בעלמא" (סי' ש"א ביה"ל ד"ה בזה, ובסופו ציין לקיצוש"ע בשם מהר"א העלער). וכמדומני, אף שאיני זוכר מ"מ מדוייק, שכבר התברר שכוונת המשנ"ב כאן לחיי אדם. וכנראה לא הזכיר שמו מפני כבודו. ושונה זה משאר המקרים עלומי השם, שנוקט בדרך כבוד, "גדול אחד".
"וראיתי לאחד מן האחרונים שכתב בהיפוך מזה ומוכח שם בדבריו דס"ל דע"כ לא פליגי אידך פוסקים אסברת ראב"ד אלא ברישא..." (סי' תמ"א ביה"ל ד"ה אבל)
בכל המקרים הללו - בהנחה יותר מסבירה שהמשנ"ב כדרכו הקפיד ודקדק בלשונו - יש בנותן טעם ועניין לברר במי מדובר בכל פעם ופעם, וממילא למצוא מדוע לא ראה המשנ"ב לנכון להזכיר שמו, אע"פ שמצא לנכון להתייחס לדבריו. (ובפרט ב2-3 המקרים בהם הוא מביא ממנו חיזוק וסייעתא לדבריו). ויהיה הדבר זה, כמו חקר רציני של היבטים נוספים בספר הנפלא 'משנה ברורה', יקר בעינינו יותר מששת כרכי מע"י על תמונותיהם ודפיהם הבוהקים.
נשלח ב-26/11/2009 21:21
ישר כוח תכלת. בספר מאיר עיני ישראל ישנו הרבה חומר חדש וחשוב[בעיקר בח"ו דווקא]-מכתבים בפרסום ראשון מהח"ח,מוסריו,ומסורות נאמנים עליו,רק הוא לוקה מאוד מבחינה מדעית,וחבל שמחבר ספר זה,הוציא את זה כאיזה ספר מוסר עם הגהות ממנו לכל אורך הספר.
לגבי ה'אחד' של המשנ"ב,מעניין באמת לבדוק את זה,ורק אומר שלא מופקע שלפעמים הח"ח פשוט לא זכר את שם אותו 'אחד'.
נשלח ב-26/11/2009 21:55
כמדומני שלא הוזכר כאן הספר מזור ותרופה לחכם הרופא ר' אברהם שטרן והביאו הביה"ל בהלכות צניעות סימן ר"מ,ואם אמנם הוא יצא כבר בברלין תקע"ז ע"י חברת חינוך נערים הידועה,אך מסתמא הוא הזוכה בתואר הספר הייחודי ביותר שהובא במשנ"ב. [אגב,מעניינת קריאתו של ר' אברהם לבני דורו לאחר את גיל הנישואין וכלשונו"ראו נא אם חז"ל אמרו בזמנם אשר כח אבנים כוחם בן י"ח לחופה,מה נעשה אנחנו חלושים ועטופים הלא יאות לנו לילך ערירי עד גיל שלושים שנה",ויש לציין שהח"ח התחתן בגיל 'מאוחר' ביחס לתקופתו-בן שבע עשרה,וכפי שמספר ישר בספרו-שם תולה סיבת האיחור בהיותו נראה צעיר מגילו בעקבות קומתו הנמוכה]
נשלח ב-26/11/2009 22:06
תכלת_דומה כתב:
שוב נפניתי לחפש (במחשב) מקרים שהמשנ"ב מציין דעה בתור "אחד" בלי להזכיר מיהו, ואמנם זה נדיר אך לא לגמרי בלתי מצוי, והריהם לפני מחבבי החידות הביבליוגרפיות למיניהן.
"וגדולה מזו מצאתי לאחד שכתב שחבוש מברך דוקא בשהיה כבול בכבלי ברזל..." (סי' רי"ט ביה"ל ד"ה חבוש)
ומעניין יותר: "וע"ד נשיאת המורה שעות חוץ לעירוב... והארכתי בכל זה להוציא מדעת גדול אחד שכתב להקל בזה אגב שיטפיה, ולא הביא לדבריו שום טעם וראיה, וביותר אתפלא שכתב שם בעצמו שהחרונים אסרו דבר זה וגם החכם צבי מכללם, ואיך חלק עליהם בסברא בעלמא" (סי' ש"א ביה"ל ד"ה בזה, ובסופו ציין לקיצוש"ע בשם מהר"א העלער). וכמדומני, אף שאיני זוכר מ"מ מדוייק, שכבר התברר שכוונת המשנ"ב כאן לחיי אדם. וכנראה לא הזכיר שמו מפני כבודו. ושונה זה משאר המקרים עלומי השם, שנוקט בדרך כבוד, "גדול אחד".
אותו "אחד" שכתב שחבוש שיצא מבית האסורים מברך ברכת הגומל רק בתנאי שהיה כבול בכבלי ברזל, הוא לא אחר מאשר בעל התניא (שכידוע מוזכר בד"כ במ"ב כשו"ע הגר"ז או הגר"ז סתם)
שולחן ערוך הרב לוח ברכת הנהנין פי"ב ס"ח (ובצורה זהה בסדר ברכת הנהנין פי"ג ס"ב)
"ארבעה צריכים להודות ולברך ברכת הגומל (כנוסח שכתוב בסידור) יורדי הים כשיעלו ממנו והולכי מדברות כשיגיעו לישוב ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים על ידי עסקי נפשות ויצא או על עסקי ממון אם היה מעונה בכבלי ברזל".
ומכאן הרוצים לדון ביחסו השונה של המ"ב ל'חיי אדם' (שאותו, כאמור, הוא מכנה "גדול אחד") לשו"ע הרב, הרשות בידם.
נשלח ב-30/11/2009 19:12
שוב מצאתי אגב אורחא מקרה נוסף - "ומה שרצה אחד מן האחרונים להוציא מזה דלא שייך קריעה כי אם בדבר הנתפר ונארג..." (ביה"ל סי' ש"מ ד"ה אין שוברין") - והנה גם במקרה הזה כוונתו לשו"ע הרב, שם סעיף י"ז.
ולכשייפתרו שאר המקרים יוודע (אולי) אם היתה למשנ"ב שיטה בכגון דא, או שמא אין זה אלא שר השכחה (או גם וגם, כמובן).
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 30/11/2009 19:12:35
נשלח ב-30/11/2009 19:24
שמעתי היום סברא מחכם אחד, שכל המקומות שהביא במשנ"ב בעלום שם החכם, כוונתו לגאון אדר"ת, וכמה פעמים מצא את הדברים בכתוביו. ויל"ע.
נשלח ב-30/11/2009 19:30
הרי כבר הביאו שלגבי פעמיים - אין זה נכון וכוונתו לחכם אחר שמשום מה נקט לשון מזלזלת כלפיו.
נשלח ב-30/11/2009 19:32
אין הכרח שכוונתו שם לשו"ע הרב, זוהי סברא שצריכה עיון רב, כי הוא מביאו בכבוד רב ובשמו כאלף פעמים ברחבי ספרו. ואף את"ל שכוותו אליו, האם פעמיים בעלום שם לעומת אלף פעמים בביטוי שפתיים מובילות אותך למסקנה הנמהרת "משום מה נקט לשון מזלזלת כלפיו"? זלזול זה על שום מה?
נשלח ב-30/11/2009 19:37
לענ"ד הביטוי "אחר שכתב" אינו מורה על כבוד. איני יכול לתאר לעצמי שהיה מכנה כך את הגאון מווילנא אפילו בטעות.
נשלח ב-30/11/2009 21:06
א. ניחא, בשני המקרים הנזכרים, בעל הדעה המדוברת הוא בלא ספק שו"ע הרב. (לגבי סוגיית חבוש וברכת הגומל, ראיתי בדורנו מלקט[ים] שכתב[ו] שגם הקרבן נתנאל סובר כן, בהגהותיו 'נתיב חיים' לסי רי"ט, אולם המעיין בפנים ימצא שזה אינו. על אף שבשאלה נזכרים כבלים, הנה בתשובה אינו מזכיר אותם אפילו פעם אחת וכל דבריו סובבים על כך ש"יושבי חושך וצלמוות" היינו ענייני נפשות, ו"אסירי עני וברזל" היינו ענייני ממון, ולא סייג זאת בכבלים).
נ.ב. לגבי האדר"ת, ובכן, קודם יל"ע באיזה בדיוק מספריו של האדר"ת היה המשנ"ב יכול לראות דברים ולהזכירם בעילום שם, הלא עד לסיום הדפסת המשנ"ב לא נדפסו מהאדר"ת ספרי הלכה אלא שלושה: קונטרס זכר למקדש (בעילום שם כידוע), קונטרס 'אחרית השנה' בעניין וידוי מעשר וקונטרס 'דבר בעתו' בעניין הקהל - שלושתם כמובן בעניינים מסויימים מאד שאינם דווקא בתחום המשנ"ב (אא"כ תאמר שהכוונה למאמריו הפזורים בכתבי עת שונים, לא סביר בהרבה)
ב. אתנחתא, לגבי לשון וזלזול אף אני סבור שאין למהר ולחרוץ בדין בטרם תהא בידינו תמונה רחבה יותר. הלא אם נמצא שעוד כמה "אחד שכתב" שהזכיר הריהם מגדולי האחרונים, נתחיל לבנות תיאוריות שונות ומשונות של זלזול בהא ובדא? וגופא, אף שהלשון "אחד שכתב" באמת מוזרה (משא"כ הלשון "אחד מן האחרונים"), הלא כמו שהזכיר ניחא, מזכיר המשנ"ב את הגר"ז כאלף פעמים, ומביא ממנו הרבה חידושי דינים והכרעות (ואם הזכירו את החיי"א, בחיפוש מקופיא נמצא שגם הוא נזכר פחות או יותר כשיעור זה), וממילא מופרך להעמיד כנגדם אזכור אחד באופן שונה ולבנות עליו איזה מגדל. אף לומר שנשכח מהמשנ"ב מי בעל דעה זו, הוא דבר סביר יותר.
ובכל אופן יש לפענח את שאר המקרים ולראות אם אפשר לסמן בהם איזו שיטה.
_____
שוב חיפשתי הופעות של "גדול אחד" אלמוני במשנ"ב מלבד בסי' ש"א הנ"ל (והסליחה על חוסר השיטתיות העובר), ויש עוד שלושה מקרים:
"ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה, כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה..." (כוונתו לד"ת הידוע לאכילת מאכלי חלב בשבועות, שאחר שירדו מהר סיני לא יכלו עדיין לאכול בשר כי צריך הכנה רבה וכו', ואין לפני ספרי המנהגים לראות מי הוא בעל הסבר זה. סי' תצ"ד ס"ק י"ב)
"וראיתי לגדול אחד שמצדד להקל מטעם דדרכן להעמיד הע"ז בתיבה וכדומה, וא"כ הבית רק תשמיש לתשמיש, ואין דבריו נראין" (בעניין ביכ"נ להבדיל וכו' בית ע"ז, סי' קנ"ד ביה"ל ד"ה נרות). וכוונתו בלי ספק לגרי"א ספקטור בשו"ת עין יצחק ח"א או"ח סי' י', שכתב כדברים הללו וכלשון הזו ממש - ותדע, שבסוף הביה"ל הנ"ל מציין לתשובה זו בעין יצחק... (ורק אינו מציין שהוא הגדול עליו דיבר)
"הנה אנכי העתקתי דעת הגר"ז דדווקא אם אוכל שם... ודעת החיי"א שהעתיק דבכל גווני חייב לברך שם אפילו אם לא יאכל, נראה דטעמו... ומ"מ נראה דאפילו לדידיה הוא רק כשנכנס לשם ורוצה לישב שם, אבל כשנכנס לשם לגבות חובו וכדומה שאר עסק ואין נפקא מיניה אצלו בין אם הוא סוכה או בית או חוץ, בזה לכולי עלמא אין צריך לברך דלא עדיף ממתעסק בעלמא, ורק בחלבים ועריות אמרינן דמתעסק חייב שכן נהנה, כן שמעתי בשם גדול אחד, ונכון" (סי' תרל"ט שעה"צ ס"ק צ"ג)
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 30/11/2009 21:11:16
נשלח ב-30/11/2009 21:31
לפי אותו חכם, בעל הסברא, אין הכוונה שר' ישראל מאיר ראה את ספריו או את כתוביו של האדר"ת, אלא מדובר בדברים ששמע מפיו ומשמועה, כי לדעתו החידושים אופיינים לו.
נשלח ב-30/11/2009 21:32
לגבי הגדול אחד לגבי חלב בשבועות, מזמן הערתי שביאור זה מופיע בספר תולדות יצחק מאת הרה"ק ר' יצחק מנשכיז ממה שאמר הרב הקדוש מבארדיטשוב? (הנ:ל היה נכדו דרך האשה וקיבל הרבה מפיו, הספר הנ"ל נדפס לראשונה בשנת ברכות)
דומה לזה יש גם בשם ר' פנחס מקוריץ. אך לאחרונה העיר לי הניק "שמואל" שמצא כך בספר אחר, וכעת איני זוכר מי ומה.
נשלח ב-30/11/2009 22:45
בזכר למקדש כותב האדר"ת שדברי הח"ח בבה"ל בשם 'אחד מחכמי הזמן' שהביא ראיה דברכת כהנים בגבולין דארייתא מכוונים אליו. ששמע זאת ממנו כשנפגשו במקום פלוני.
נשלח ב-30/11/2009 22:46
ועיין עוד באור ישראל לב' וש"נ... אך לדעתי לא מופקע ההשערה שכותב בספר הנפלא-ספר עצרת לצלניק,שאותו הגדול הוא ר' השיל מקרקא עליו מספר בחגים ומועדים(מימון),שאמר טעם זה בילדותו,ואם כי קשה לסמוך על סיפורי בעל חגים ומועדים,אך מלשונו של הח"ח נראה בוודאות שרק שמע בשם ג"א ולא ראה זאת בספר,ובעיני נראה יותר ששמע שמועה עממית מר' השיל מאשר בשם רלו"י.
נשלח ב-30/11/2009 22:58
הלוך ילך - תודה. בעקבות דבריך, נמצא פעמיים נוספות 'אחד מחכמי הזמן' - פעם אחת בסי' ל"ו ביה"ל ד"ה הניח (כתב ראיה בשמו, ודחאה) ושניה בסי' של"ד שעה"צ ס"ק ל' (הביא תירוצו בקצרה). והייחוד של הבאת האדר"ת שציינת (בסי' קכ"ח שעה"צ ס"ק קל"א*), הוא ששם מבואר ששמע זאת ישירות ממנו (ולא רק מדברים שכתב בעלמא) - "והעירני א' מחכמי הזמן". [וממילא, ניחא, נראה פשוט שזה מקור השמועה ששמעת מאותו חכם].
וא"כ ייחודיות הבאת האור שמח מצטמצמת עוד מעט יותר, וכבר אינו היחיד שהביא ממנו בע"פ, אלא שאותו הזכיר בשמו ממש, משא"כ כשהביא דברי האדר"ת.