|
|
| נשלח ב-7/6/2009 17:16 |
 |
| |
האם היה ערעור על כשרות הכלים בבית המקדש של הורדוס?
הואיל ולמיטב ידיעתי לא היה ערעור כזה ניתן להסיק לפחות שגם קנים מעוגלים כשרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2009 14:41 |
|
| |
אילו לא ראיתי, לא האמנתי.
הזדמן לידי פירוש המשניות לרמב"ם בההדרת "מכון המאור" והנה חשכו עיני, בתרגומם הם לקחו את תרגומו של הרב קאפח הברור והקריא, והפכו את נוסח פרהמ"ש לנוסח מסורבל עמום ולא קריא, בודאי שלא לבני דורנו הלומדים בו.
להלן דוגמאות
***
הקדמת הרמב"ם למשנה
נוסח הרב קאפח
דע שכל מצוה שנתן הקב"ה למשה רבינו ניתנה לו עם פירושה, היה הקב"ה אומר לו המקרא ואח"כ אומר לו פירושו וביאורו וכל מה שכלל אותו המקרא המחוכם,
נוסח מכון המאור
דע כי כל מצוה שנתן ה' למשה רבינו לא ניתנה לו אלא עם פירושה, היה ה' אומר לו את הנוסח ושוב אומר לו פירושו ומדרשו וכל מה שכלל אותו הנוסח המושכל,
הרב קאפח תירגם המקרא, מכון המאור תירגם הנוסח. הרב קאפח תירגם וביאורו, מכון המאור תירגם ומדרשו. הרב קאפח תירגם המקרא המחוכם, מכון המאור תירגם הנוסח המושכל.
העברית בתרגום מכון המאור היא ארכאית ומסורבלת, ומסופקני האם המתרגם בעצמו מבין אותה, אילולי שקרא קודם בתרגום הרב קאפח, עברית בת ימינו ברורה וקולחת, ואח"כ הוא טרח לשבש את התרגום, לתרגום מסורבל ועמום, כעת יכלו הלמדנים את ימיהם, מהו אותו נוסח מושכל.
***
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ברכות פרק ב משנה א
תרגום הרב קאפח
ואמרו אם כיון לבו, ר"ל אם נתכון לקרות, לפי שאפשר שהוא מגיה הניקוד ולא נתכון לקריאת הפרשה.
תרגום וילנא
ומה שאמר אם כוון לבו יצא, ר"ל אם ישים לבו ומחשבתו ורעיוניו לקריאה ההיא, שאפשר לשמור הנקוד ולא יתכוין לקריאת הפרשה,
תרגום מכון המאור
ומה שאמר אם כיון לבו, כוונתו בזה אם נתן דעתו לקריאה, לפי שאפשר שהוא מגיה הניקוד ואינו מתכוין לקריאת הפרשה.
***
וזה פסק הרמב"ם בהלכות קריאת שמע
ב,א הקורא את שמע, ולא כיוון ליבו בפסוק ראשון שהוא "שמע, ישראל: ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו,ד)--לא יצא ידי חובתו; והשאר--אם לא כיוון ליבו, יצא. אפילו היה קורא בתורה כדרכו, או מגיה את הפרשייות האלו בעונת קריאה--יצא: והוא, שכיוון את ליבו בפסוק ראשון.
הביאור למה שכתב הרמב"ם בהלכה "מגיה את הפרשיות האלו בעונת הקריאה" אם אדם בזמן שהוא זמן קריאת שמע היה קורא בספר תורה, וכוונתו בקריאתו היתה להגיה את הפרשיות של שמע לראות שאין בהם חסר ויתר, יצא ידי חובת קריאת שמע, והוא שיכוון לבו בפסוק הראשון למילים שהוא אומר, כי בפסוק הראשון של קריאת שמע, לא די בקריאה בלבד, אלא צריך גם כוונה, כלומר שיתן את דעתו לביאור המילים שמוציא מפיו.
***
כעת נבאר את המשנה מה הדרך של מגיהי הספרים. דרך מגיהי הספרים, שהם קוראים בחסר ויתר, לדוגמה את המילה אנכי יבטאו אַנַכִי להדגיש שהיא חסרה ואין בה וי"ו, ואת המילה לְטֹטָפֹת יבטאו לְטַטַפַת, שוב להדגיש שהיא חסרה ואינה מלאה, וכן על זו הדרך (ר"ח תוס').
והשמיעתנו המשנה, היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא, אם כיוון לבו יצא. כלומר אם נתכוון לקרות כדרך הקוראים, והיה קורא כהוגן בלי שיבושים, אפילו שאינו מכוון לביאור המילים שמוציא מפיו, יצא ידי חובה, כי בקריאת שמע די בקריאה בלבד, ואין צורך בכוונה אלא בפסוק ראשון.
לפי שאפשר שהוא מגיה הניקוד ולא נתכוון לקריאת הפרשה. כלומר לפי שאפשר שהוא קורא על פי הניקוד היוצא מהכתיב ולא על פי הניקוד של המסורה, וזה הביאור בדברי הרמב"ם "מגיה הניקוד", וכפי איך שהדגמנו, ולא נתכוון לקריאת הפרשה, כלומר ובפועל הוא אינו קורא את הפרשה כתקנה, על פי הניקוד של חכמי המסורה, ואם עשה כך לא יצא ידי חובה, ורק אם קרא כראוי יצא יד"ח.
נמצא שביארנו גם את דברי הרמב"ם בפרהמ"ש, וגם את פסקו במשנ"ת.
מגיה ספר תורה, אם היה קורא בצורה משובשת (בלשון הרמב"ם מגיה הניקוד), על פי הכתיב ולא על פי הקריא, לא יצא ידי חובתו, ואם היה קורא כראוי על פי הקריא ועל פי המסורה, יצא ידי חובתו, ובלבד שיכוון בפירוש המילים של הפסוק הראשון.
כל מה שכתבנו כאן לביאור העניין, הוא על פי פירוש הרב קאפח בהערותיו על משנ"ת (קרית שמע ב,א הע' ב').
***
כעת נעבור לדון בדברי המתרגמים
נוסח תרגום ווילנה עמום לגמרי, אם ישים לבו ומחשבתו ורעיונותיו לקריאה ההיא, אליבא דאמת תרגום זה משובש, כי ממנו משתמע שלא די בקריאה בעלמא בכדי לצאת ידי חובה, אלא צריך כוונה ורעיון לקריאה, ורק אז יצא ידי חובה, וזה ודאי אינו, כי דברי הרמב"ם בהלכה ברורים, אפילו סתם קורא בתורה או מגיה יצא ידי חובה, ורק בפסוק ראשון צריך כוונת הלב, שישים לב לביאור המילים שאומר.
בתרגום המאור כתבו, אם נתן דעתו לקריאה, בתרגום הרב קאפח כתוב, אם נתכוון לקרות.
מי שיתבונן קמעה יראה כי תרגום הרב קאפח יותר ברור, מה שנצרך כאן זה פעולת הקריאה, שיקרא בפועל ויבטא את המילים בפיו כראוי, ולכך מתאים תרגומו של הרב קאפח, אם נתכוון לקרות, כלומר אם נתכוון בפועל לקרות, לפעולת הקריאה.
תרגום מכון המאור יותר עמום, אם נתן דעתו לקריאה, לשון זה כבר ניתן לפרשנויות, האם צריך שתהיה לו דעה בקריאה, האם צריך כוונה בקריאה, וכעת יתפלמסו הלמדנים, מהי אותה נתינת דעת, אבל כאמור אין צורך בכלל לשום דעה, די שיתכוון לקרות, כלומר שבפועל יבצע את פעולת הקריאה כראוי.
***
"בהערות ובביאורים" צעדו מהדירי מכון המאור בעקבות שיטת הלימוד הנהוגה היום, הקפאת השכל וסתימתו מלנסות להבין דבר בתורה ה' ובביאור דברי חכמים.
על מה שכתב הרמב"ם "מגיה את הניקוד" הם כתבו "וצריך ביאור בכוונתו", וכבר ביארנו את הדברים באר היטב, כיצד דרך המגיהים, ומה פירוש הביטוי מגיה את הניקוד, כלומר קורא על פי הקריא, ומנקד את המילים על פי ההגהה, וזהו מטבע הלשון שבחר הרמב"ם לתאר את פעולת המגיהים (ר"ח תוס').
על מה שכתב הרמב"ם "ואינו מתכוון לקריאת הפרשה", ערכו מהדירי מכון המאור הערה ארוכה. י"א שיש סתירה בין פרהמ"ש למשנ"ת, כאן משתמע שצריך כוונה בכל הפרשה, במשנ"ת משתמע שלא צריך כוונה. י"א שביאור דברי הרמב"ם כאן הוא כפי שביארנו למעלה, כפי דברי ר"ח ותוס'. וי"א שבמשנ"ת חזר בו הרמב"ם לפרש כרש"י. וי"א קורא להגיה שאינו מכוון פירוש המילים וכ"ה במשנ"ת. והובאה עוד רשימה של מפרשים.
אוי לו ללמדן, כמה שיטות, כמה דעות, והכל על שורה וחצי בדברי הרמב"ם, אח"כ יגדלו דורות של למדנים שאינם יודעים להכריע בביאור התלמוד ובביאור הרמב"ם, וכבר ערכו להם אלו שקדמו להם חבילות של שיטות, והאחרונים יוסיפו עוד שיטות על הראשונים.
מכיוון שכל השיטות הוסמכו לדברי הרמב"ם, ומכיוון שמהדורה משובחת אמורה לבאר ללומד את דברי המחבר ולא לסבך אותו, הערנו את הדברים, כי במהדורת מכון המאור הונצחה שיטת הלימוד החוששת מלהבין את דברי הקדמונים, וכעת כבר לא ניתן להבין את דברי הרמב"ם בצורה ברורה ופשוטה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2009 22:34 |
|
| |
.
דרום חוקר:
אנא, אל תמנע טוב מבעליו. איך נוכל לשפוט את התרגום, כמו את הדוגמאות שאתה מביא, מבלי שיש לפנינו המקור עצמו?
במטותא מניכי, הבא לכל אחד מהקטעים בהם השווית בין התרגומים, את המקור.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2009 00:10 |
|
| |
מואדיב
בא נסכים, תרגם "מכון המאור" הוא מילולי, מילה מול מילה, אבל הוא מסורבל ועמום, כי המתרגם מילה מול מילה יוצר תרגום עמום, ואם תירצה אמור משובש, ועמימותו גורמת לו לכלול משפטים לא מובנים, כך שהקורא בסופו של דבר לא מבין כראוי את דברי הרמב"ם.
המילים "הנוסח המושכל" הם תרגום מילולי, אבל תרגום זה עמום, כי "הנוסח" הוא לא "מושכל" ולא משכיל, אלא מקרא הכולל בתוכו "השכלה" וחכמה, ואם תרצה אמור המקרא המחוכם, בערבית יש צמד מילים הנוסח המושכל, אבל בעברית צמד מילים אלה אינו ברור, ובא הרב קאפח וחשך את הטעות עם תרגומו הענייני.
ובכלל המילה "הנוסח" בערבית, פירושה "המקרא" בעברית, כך שמתרגם שמתחסד להישאר כאילו צמוד למקור, יוצר מילה שאין לה שום משמעות בעברית, וכי מה עניין נוסח אצל ה' שלימד את משה, נוסח ספרד, נוסח אשכנז, ואולי נוסח תימן, אמור מעתה מקרא ולא נוסח.
כיוצא בדבר "אם נתן דעתו לקריאה", גם כאן זהו ככל הנראה תרגום מילולי מילה בערבית מול מילה בעברית, ובערבית השתמשו בכינוי נתן דעתו, אבל כאן בדיוק הטעות, כי נתן את דעתו לקריאה בערבית, משמעו נתכוון לקרות בעברית, ובא הרב קאפח וחשך את כל השיבוש עם תרגומו הענייני, נתכוון לקרות. ויוכיח ההמשך, לפי שאפשר שלא נתכוון לקריאת הפרשה, כאן אף מתרגם לא תירגם, ולא נתן את דעתו לקריאת הפרשה, על כורחנו כמו שכתבנו, ופשוט.
אין לי בבית פרהמ"ש בערבית אלא מכרך נשים ואילך, את 2 הכרכים הראשונים אבי שיחיה לא הספיק לרכוש בזמנו, ולפיכך לא כתבתי לך את נוסח המקור.
***
בין כך ובין כך, נזדמנו לידי עוד 2 דוגמאות, איך "מכון המאור" מחבב את ההיצמדות למקור הערבי, והוא יוצר משפטים מסורבלים בעברית, ואם תירצה אמור משפט עברי עם מבנה ערבי.
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת זבחים פרק יא משנה ה
תרגום הרב קאפח
שבירת כלי חרש אם בשל בו את החטאת מפורש בתורה, ואין שם בפסוק שתהא השבירה במקדש, אלא שעשו דינו כדין הכבוס שנאמר בו בכתוב שיהא במקדש.
תרגום מכון המאור
שבירת כלי חרש שבשל בו את החטאת כתוב בתורה, ואין שם בכתוב על השבירה שתהיה במקדש, אלא דנו בו כדין הכבוס שנכתב בו שיהא במקדש.
המקור הערבי
שבירת כלי חרש אד'א טבך' פיה אלחטאת נץ אלתורה, וליס ת'ם נץ פי אן אלכסאר יכון פיה אלמקדש, לכנה חמל מחמל אלכבוס אלד'י ג'א פיה אלנץ אן יכון פיה אלמקדש.
צמד המילים "על השבירה שתהיה במקדש" הם מסורבלות ועמומות, ובעברית לא אומרים ואין שם בפסוק על השבירה, אלא אומרים ואין שם בפסוק שתהא השבירה.
צמד המילים "אלא דנו בו כדין הכבוס" גם הוא אנו ברור, הוא מתייחס לדין של שבירת כלי חרס במקדש דוקא, כאילו דנו בו, ודברו אודותיו, וכאמור יותר ברור לומר "עשו דינו כדין הכיבוס", וחכמים הם שעשו את דין שבירת כלי חרס כדין כיבוס, וישבור במקדש דוקא.
***
סוף דבר
תרגומו של הרב קאפח מדויק להפליא, תרגומו הוא תרגום ענייני עם משפטים הבנויים לפי העברית בת ימינו, העברית שבו קולחת וברורה, והלומדים יכולים לדייק בו כבדברי הרמב"ם וגם להגיע איתו להבנות דקות בדברי הרמב"ם וברמיזותיו, ודבר זה הוכח עשרות פעמים למי שמצוי בתרגומו, כי הרב קאפח דקדק בתרגומו הרבה, והוא תרגמו לאחר שהולעט במשנה עם פירוש הרמב"ם במשך 40 פעם, כך שהוא לא הגיע לספר כאורח שנזדמן, אלא כבן בית הבא לתרגם את החומר שהוא אמון עליו.
תרגום "מכון המאור" הוא תרגום שלכאורה נצמד יותר למבנה המשפטים בערבית (רק בכך מצאו להם מהדיריו עדיפות לכאורה על תרגום הרב קאפח), אולם דא עקא צמידותו גורמת לו ליצור משפטים עמומים ומסורבלים, חלקם יכולים להביא להבנה מוטעית כמו בברכות ב,א, וחלקם הם סתם מטבעות לשון שאינם רגילים בעברית בת ימינו כגון "על השבירה שתהיה במקדש" וכמו "הנוסח המושכל".
חלק מההערות של "מכון המאור" כוללות בתוכם ביאורים נחמדים לדברי הרמב"ם בפרהמ"ש, וחלק מההערות כוללות בתוכם התפלמסויות יתר שאין להם ולמשנת הרמב"ם כלום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2009 01:00 |
|
| |
[מואדיב, את המקור הערבי המקורי (-אוטוגרף של הרמב"ם) לסדרי מועד ונשים תוכל למצוא באתר ביה"ס הלאומי]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2009 02:09 |
|
| |
על הקושי בתרגום ערבית ללשון הקדש
מתוך הקדמת המתרגם לפיהמ"ש לסדר קדשים:
"ואני נתנאל הרופא בן רבי יוסי בן אלמלי הדל באלפי פציתי פי להעתיק סדר אחד מאלו הפירושים ועלה בגורלי סדר קדשים. שמחתי עליו כמוצא שלל רב אע"פ שנתקשה לי העתקת דברי הרב אמרתי זכות אבותי סייעתני וצדקתם העלתני אל מלאכת העתקת סדר זה לפי שמצאתי רז"ל אמרו מנחות (דף קי) כל העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם:
וכל היודע עד ודיין שהמעתיק מלשון אל לשון לא ימלט משגיאות מכמה טעמים הא' שצריך להקדים המאוחר ולאחר המוקדם כדי שיובן העניין בלשון המועתק. שאם מעתיק מלה במלה בלי איחור והקדמה ישתבש הענין לפי שאין כל הלשונות שוות להקדים ולאחר מלות ידועות. עוד שלשון הקודש בעונותינו היום קצר בפינו ואין אנו רגילין לספר בו ספורים כ"ש להעתיק אלו ספרים:
עוד שיש בלשון ערב מלות ושמות שאם יעתיק אותו המעתיק לבדה לא יובן מהם הענין שנתכווין לו המחבר. ולפיכך צריך המעתיק להוסיף ביאור ויש בלשון ערב שמות שלא נמצאת להם העתקה עד עתה:
עוד יש בלשון ערב מלה א' מורה פעם על עניין א' ופעם על ענין שני הכל לפי מקומו ועניינים אחרים יאריך ספורם עכשיו שמביאין לידי שבוש. כ"ש שהנמצא בידינו מספרי הפירושים האלו אינן מוגהין ויש בהן תוספת וגרעון ושיבוש בעניינים. ומי יוכל לתרץ קושיא או לתקן ענין בסדר זה שאין בקיאין בו אלא גדולי ישראל:
ואני לא למדתי בעונותי גמרא אלא מעט מהרבה רק גדלתי במלאכת הרפואה ועמדתי על מקצת ספרי חכמות. וראוי הייתי לימנע עצמי ולהרחיקי מרחקים אלו ולמשוך ידי ממלאכה שאינה ראויה לי. אבל נשענתי אמרי על ידי סייעתא דשמיא לשני דברים:
האחד שהיא מלאכה לשם שמים וצור יצוק עמדי. וחבירי יקיימוה בידי:
והב' על מה שנאמר עת לעשות לה'. מפני שלשון הערב הולך ומתמעט ואפשר שיאבדו הפירושים האלו באבדן הלשון מתוך הקהל כמו שאבדו עד היום הזה מתוך החכמים שלא ידעו לשון ערב. כי כל דבר שאין אדם נהנה ממנו הרי הוא בחזקת אבוד אצלו:
לפיכך אפיל אני תחנתי לפני כל הקורא בהעתקתי זו לדון אותו לכף זכות במה שנכנסתי לפני ולפנים עם הנגשים אלה. וכשימצא בו טעות יתלה בשינוי הלשון או בשבוש הספרים שבידינו או שום דבר מכל מה שזכרתי למעלה. אולי יוכל הועיל אולי יציל. ואם לא ימצא דרך להצילני. וממים הטעות להעלני. יתקן המעוות אחר שיתבאר אצלו שהוא מתקן ואלהים ישלם לו גמול טוב במעשה ידיו. כרוב רחמיו וחסדיו:"
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 09/06/2009 2:06:21
מ. זוהר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2009 08:26 |
|
| |
"כמו-כן התגלו עוד כתבי-יד, ששופכים אור חדש על דברי הרמב"ם. זו אפוא משמעות המהדורה החדשה שיצאה לאור זה עתה".
התגלו עוד כ"י?
למיטב ידיעתי לא נתגלו שום כתבי יד, מלבד כמה מסכתות בסוף נזיקין (מע"ז ואילך) שמחמת טעות לא הוציא הרב קאפח ע"פ כ"י הרמב"ם וכבר העיר על כך ר"י שילת (אבות הוריות כבר הוציאן ר"י שילת וע"ז במהד' דרור פיקסלר).
אגב מעניינת עדותו של ר"י שילת (הקדמת מהד' להקדמות הרמב"ם למשנה) על תרגום הרב קאפח:
"גם ברוב המסכתות שאכן הושתתו על כתב יד הרמב"ם מגלה השוואה מדוקדקת לכתב היד מספר מסוים של שגיאות, הן שגיאות דפוס הן שגיאות קראיה והן פליטות קולמוס, רובן קלות ערך מאוד, אך פעמים שיש להן משמעות".
לשון הרמב"ם בהקדמת אגרתו לאבן תבון בענין תרגום מו"נ:
"והוא שכל מי שירצה להעתיק מלשון אל לשון ויכון לתרגם המלה אחת במלה אחת וישמור גם סדר המאמר וסדר הדברים יטרח מאוד, ותבוא העתקתו מספקת ומשובשת ביותר...ואין ראוי לעשות כן, אבל צריך למעתיק מלשון אל לשון שיבין הענין תחלה ואחר כן יספר אותו במה שיובן ממנו הענין ההוא בלשון היא, וא"א אפשר לו מבלתי שיקדים ויאחר ויספר על מלה אחת במלים רבות ויספר על מלות רבות במלה אחת ויחסר תבות ויוסיף תיבות עד שיסודר הענין ויובן לפי הלשון ההיא אשר יעתיק אליה"
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2009 10:51 |
|
| |
| דרום_חוקר כתב: |  | |
1.
בא נסכים, תרגם "מכון המאור" הוא מילולי, מילה מול מילה, אבל הוא מסורבל ועמום, כי המתרגם מילה מול מילה יוצר תרגום עמום, ואם תירצה אמור משובש, ועמימותו גורמת לו לכלול משפטים לא מובנים, כך שהקורא בסופו של דבר לא מבין כראוי את דברי הרמב"ם.
2.
המילים "הנוסח המושכל" הם תרגום מילולי, אבל תרגום זה עמום, כי "הנוסח" הוא לא "מושכל" ולא משכיל, אלא מקרא הכולל בתוכו "השכלה" וחכמה, ואם תרצה אמור המקרא המחוכם, בערבית יש צמד מילים הנוסח המושכל, אבל בעברית צמד מילים אלה אינו ברור, ובא הרב קאפח וחשך את הטעות עם תרגומו הענייני.
3.
ובכלל המילה "הנוסח" בערבית, פירושה "המקרא" בעברית, כך שמתרגם שמתחסד להישאר כאילו צמוד למקור, יוצר מילה שאין לה שום משמעות בעברית, וכי מה עניין נוסח אצל ה' שלימד את משה, נוסח ספרד, נוסח אשכנז, ואולי נוסח תימן, אמור מעתה מקרא ולא נוסח.
...
4.
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת זבחים פרק יא משנה ה
תרגום הרב קאפח
שבירת כלי חרש אם בשל בו את החטאת מפורש בתורה, ואין שם בפסוק שתהא השבירה במקדש, אלא שעשו דינו כדין הכבוס שנאמר בו בכתוב שיהא במקדש.
תרגום מכון המאור
שבירת כלי חרש שבשל בו את החטאת כתוב בתורה, ואין שם בכתוב על השבירה שתהיה במקדש, אלא דנו בו כדין הכבוס שנכתב בו שיהא במקדש.
המקור הערבי
שבירת כלי חרש אד'א טבך' פיה אלחטאת נץ אלתורה, וליס ת'ם נץ פי אן אלכסאר יכון פיה אלמקדש, לכנה חמל מחמל אלכבוס אלד'י ג'א פיה אלנץ אן יכון פיה אלמקדש.
צמד המילים "על השבירה שתהיה במקדש" הם מסורבלות ועמומות, ובעברית לא אומרים ואין שם בפסוק על השבירה, אלא אומרים ואין שם בפסוק שתהא השבירה.
צמד המילים "אלא דנו בו כדין הכבוס" גם הוא אנו ברור, הוא מתייחס לדין של שבירת כלי חרס במקדש דוקא, כאילו דנו בו, ודברו אודותיו, וכאמור יותר ברור לומר "עשו דינו כדין הכיבוס", וחכמים הם שעשו את דין שבירת כלי חרס כדין כיבוס, וישבור במקדש דוקא.
|
|
דרום חוקר:
1.
איני יכול להסכים להערה גורפת כלפי תרגום המאור, כשאינו מונח מולי, וודאי כשהדוגמאות שהובאו לעיל אינן מול המקור. הדוגמא היחידה שהבאת עם המקור, אינה בהכרח מחזקת את טענתך, אם כי היא מעלה בעיות אחרות - ועל כך בהמשך.
2.
תמהני כיצד אתה קובע כי המלים "הנוסח המושכל" הן תרגום מילולי, בעוד אינך רואה מולך את המקור הכתוב ערבית. יפה לכולנו, הרוצים למתוח ביקורת, מידת הזהירות. יתכן כי אתה צודק בניחושך, אולם מדובר בניחוש.
3.
חוששני כי גם כאן נספחת. איני יודע מהי המלה הכתובה שם בערבית, אם כי אני יכול לנסות ולשער שמה שכתוב שם זה "נץ". למלה זו מספר משמעויות, ואחת הנפוצות שבהן היא דוקא "נוסח". אינני יודע אם זו אכן המלה, ואם זו המלה, אם התרגום המתאים הוא באמת "נוסח", אולם קשה לי להסכים עם הקביעה הגורפת.
4.
ראשית, דומני כי נפלה טעות סופר בהעתקתך את הנוסח הערבי, וכי פעמיים כתבת "פיה" במקום "פי" - במקומות אותן ציינתי לעיל - קשה לי להניח כי נכתב שם כפי שכתבת.
שנית, אם העתקת התרגומים מדוייקת, הרי שהתרגום של מכון המאור אינו טוב.
לדוגמא:
4.1 "שבירת כלי חרס אדא טבך פיה אלחטאת" יכול להיתרגם או כפי שתרגם הרב קאפח זצ"ל: "...אם בשל בו את החטאת" או לתרגם כך "...כאשר בשל בו את החטאת", או "...כשבשל בו את החטאת". התרגום "שבשל בו" - אם כך אכן נכתב, אינו מדוייק.
4.2 "... וליס ת'ם נץ פי אן אלכסאר יכון פי אלמקדש" . משמעות דברי רבינו: שלא נכתב שם, באותו הפסוק, כי שבירת הכלי צריכה להיות דוקא במקדש. ניתן לקרוא זאת גם בקריאה של מלה אחת בצורה שונה, כי לא כתוב עוד, באותו הפסוק, כי שבירת הכלי צריכה להיות דוקא במקדש.
מילולית, אם נתרגם מלה במלה, כך נכתב: "...ואין שם בפסוק כי השבירה תהיה בבית המקדש".
ניתן גם לקרוא באופן שונה את המלה ת'ם ואז יהיה כתוב "... ואין עוד בפסוק כי...".
לכתוב במקום "הפסוק" את המלה "כתוב" או "הכתוב", זה תרגום סביר, משום שהמלה "נץ" - משמעויות מספר לה, וזה אפשרי. אלא שהמשך התרגום מעיד, בעיקר, על סירבול ויכולת תרגומית נמוכה. "פי אן אלכסאר" לא יכול להיתרגם כפי שתורגם, אלא אם המתרגם אינו שולט היטב בעברית. הניסוח מסורבל, כבד ועלול להטעות.
מהדוגמא שהבאת אני יכול להיות שותף לחוות הדעת שאינה מחמיאה לתרגום של מכון המאור, אולם קשה לי לתלות את הסיבה בצמידות למקור הערבי. דומני - על פי הדוגמא שהובאה - שמדובר כאן בחובבנות גרידא.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2009 23:10 |
|
| |
מואדיב
כאשר באים לבדוק תרגום יש 2 נושאים בהם צריך הבודק להתמקד
1- האם התרגום מדויק וצמוד למקור.
2- האם העברית של המתרגם ברורה וקריאה, או שהיא מסורבלת ועמומה.
ועוד נקודה, כאשר רואים תרגום מסורבל, הדבר נובע מ-2 סיבות
1- המתרגם השתדל להיצמד למקור הערבי, וצמידותו גרמה לשיבוש העברית, כפי שהדבר מפורסם בתרגומי המתרגמים.
2- המתרגם הוא סתם משורר חובבן, כדוגמת אלחריזי, והוא מחבב ריחוף על פני הטקסט מאשר הדיוק בו.
והנה, בבואנו לבקר את תרגום "מכון המאור" התמקדנו בעיקר בסעיף 2, האם תרגומם ברור וקריא, או שהוא מסורבל ועמום.
בנוגע לדיוק תרגומם, נקודת המוצא היתה כי הם אינם פושעים, ולא חובבנים, ולפיכך מן הסתם העמעום בתרגומם נובע מצמידות למקור, וההודעה נפתחה במילים "בא נסכים, תרגם "מכון המאור" הוא מילולי, מילה מול מילה, אבל הוא מסורבל ועמום", כלומר בא ניקח נקודה זו כנקודת מוצא, וממנה יתפתח כל הדיון.
והנה מתברר כי אתה אינך מסכים אפילו לכך, אתה מלין מדוע אני מליץ יושר כי תרגומם הוא מילולי, מניין לי הדבר, על פי הדוגמה שראית הם סתם חובבנים.
אכן יאים הדברים למי שאמרם.
***
כעת נעבור לדון בסעיפים שערכת
1- אינך מסכים לקביעה הגורפת כי תרגומם מילולי, אין הוכחות לכך.
צדקת בדבריך, אבל אין כאן קביעה גורפת אלא נקודת מוצא, גם אם הסרבול בתרגומם נובע מצמידות ולא מפשיעה, אבל הוא משובש ולא ברור.
מעולם לא היה דיון על דיוק תרגומם מול המקור, כך שאתה רוצה שמישהו יוכיח לך כי תרגום המאור צמוד למקור, כאשר האדם שמולך בכלל לא דן בנושא זה, אלא הוא אומר, בא נניח כי תרגומם צמוד למקור, כעת בא נבדוק האם הצמידות הביאה תועלת או עמעום.
אם הייתי חושב שהם חובבנים ופושעים לא הייתי דן בכלל בדבריהם.
2- בסעיף זה יצאת לשאול מנין לי כי הנוסח המושכל הוא צמוד למקור, כמו בסעיף הקודם יש כאן 2 נקודות דיון, אדם אחד אומר בא נניח כי התרגום מדויק, והוא צמוד למקור, אבל הבעיה בתרגום איננה הדיוק אלא העמעום, ובא חברו ומבקר אותו מנין לך שהוא מדויק, במחילה מהחבר נושא הדיון אינו הדיוק אלא העמעום.
3- בסעיף זה שוב יצאת לדון בדיוק התרגום נוסח, ואנו איננו מדברים בדיוק אלא בעברית, אין בעברית צמד מילים הנוסח המושכל, לא היו ולא יהיו, אנו מדברים על עברית משובשת, ואתה מחפש צמידות למקור, זה לא נושא הדיון, וכבר נתבאר כי גם אם זה תרגום מילולי, אבל המתרגם צריך להמיר מילים אלה למילים ברורות בעברית, ולא למילים עמומות ארכאיות.
4- בסעיף זה אתה מנחש כי צריך לתקן את הנוסח הערבי, אין צורך לנחש, הנוסח הערבי שהועתק הוא מדויק להפליא, כך כתוב במהדורת הרב קאפח, כרך קדשים, עמ' עו'.
סוף דבר
ההודעה שכתבנו בנויה על נקודת מוצא, והיא דנה בעמעום העברית ובשיבוש העניין, אבל אין להכניס בה את נושא הצמידות למקור כי זה לא נושא הדיון.
מי שלא מסכים לנקודת המוצא כי תרגום המאור הוא תרגום הצמוד למקור, ועמעומו נובע מצמידותו למקור, כאשר קורה הרבה למתרגמים, אלא הוא חושב כי העמעום בתרגום המאור נובע מחובבנות ופשיעה, מוזמן להציג את שיטתו בצורה מסודרת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2009 01:40 |
|
| |
תרגום "מכון המאור" צמוד למבנה המשפט בשפה הערבית להלן דוגמה
תרגום מואדיב
מילולית, אם נתרגם מלה במלה, כך נכתב: "...ואין שם בפסוק כי השבירה תהיה בבית המקדש".
תרגום מכון המאור
ואין שם בכתוב על השבירה שתהיה במקדש
תרגום הרב קאפח
ואין שם בפסוק שתהא השבירה במקדש
***
אם נתבונן בתרגום מואדיב, תרגום מילולי מילה במילה, הוא הקדים מילת יחס "כי" לפני המילה "השבירה"
גם תרגום המאור, תרגום מילולי מילה מילה, הוקדמה מילת יחס "על" לפני המילה "השבירה".
רק הרב קאפח שתירגם עניינית, העז להשמיט מילת יחס זו מהעברית, כי אין לה מקום בעברית בת ימינו, והוא גם העז להקדים את המילה שתהא למילה השבירה, שלא כמבנה המשפט בערבית, ושלא כמו תרגום מואדיב ותרגום מכון המאור.
נמצא שנתבררו הדברים אשר אמרנו
ותודה למואדיב, שתרגומו הבהיר, הבהיר את העניין, בצורה מוחלטת.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2009 21:01 |
|
| |
תיקון טעות
בסעיף 4 צודק מואדיב, טעיתי בהעתקת המקור הערבי, ותודה למואדיב על תיקונו.
להלן הנוסח המתוקן
המקור הערבי
שבירת כלי חרש אד'א טבך' פיה אלחטאת נץ אלתורה, וליס ת'ם נץ פי אן אלכסאר יכון פי אלמקדש, לכנה חמל מחמל אלכבוס אלד'י ג'א פיה אלנץ אן יכון פי אלמקדש.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 13:36 |
|
| |
חוקר !
אני דווקא רואה בדוגמא שהבאת ממסכת ברכות סיבה הכרחית לצמידות למקור, קח את ביאורו של הר' קאפח "אם נתכון לקרות", מילים אלו חסרות מאד ביחס לפירושן וכפי שביארת בעצמך, כי כוונת הרמב"ם היא שיתכוון לקריאה לשם קריאה, שהרי גם המגיה קורא ומתכוון לכך, אלא שאין דעתו בשביל עצמה אלא להגיה דרך קריאתו, ולכן הוכרח הרמב"ם להוסיף את המילה "דעתו" לקריאה כפי שתרגמוהו ב'מאור', (ואף בווילנא ניסו למצוא את הביטוי למילה זו אך ללא הצלחה) , אז נכון שתרגומו של הר' קאפח יותר קריא, אך לפעמים הוא מפספס בזה את הדגש של הדברים, שזה בוודאי יותר קריטי לשמור על תוכן הדברים מאשר על סגנונן.
ואמנם יש מקומות שההיצמדות אינו מוסיפה תוכן או ביאור, אך מאחר ואדם אינו יכול שלא לטעות, ולא תמיד יבחין האם השינוי בסגנון הוא אף שינוי במשמעות, לכן נכונה מאד דרכם של עורכי המאור (בהנחה שאכן תרגומם תואם במדויק את הנוסח המקורי), בהיצמדות תמידית ללשונו הזהב המדוקדקת של הרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 14:20 |
|
| |
.
רבי יהודה אומר: כל המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי"
אקורדיון:
לא ניתן לשפוט טיבם של תרגומים כשאין המקור מונח לפנינו. הכיצד אתה טוען מה מעביר את המשמעות המקורית טוב יותר, כשאינך רואה מולך את המקור?
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 16:27 |
|
| |
מואדיב!
הן מהתרגום הווילנאי והן מהמאור ניכר שיש כאן תוספת מילה לשונו של הרמב"ם שהר' קאפח השמיטה.
ואגב ביררתי על המתרגם של המאור, הינו הרב עזרא קורח, ת"ח מפורסם מכולל חזו"א, הידוע כבקיא נפלא בשפה הערבית העתיקה ומומחה ללשון (איני מכירו אישית, אך מכריו אנשים מהימנים כך אמרו לי), בתקוה שאכן עשה עבודה מושלמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 17:00 |
|
| |
אקורדיון
אם במתרגם של מכון המאור עסקינן, אני מכיר אותו אישית, וגם את אחיו הרב, ואחיו הרב מכיר אותי, וגם את אביהם זצ"ל היכרתי, וגם יש לנו קרבה משפחתית ברמת יחס 6. (חמות אחיו, אחות של וכו')
ולמרות הכל, הדיון לגופו של נושא, והבוחר יבחר.
|
|
|
|
|
