טירוזאורוס,
תודה רבה על ההפניה לספר, אקוה מאד שאצליח להשיגו במהרה. אכן לא טעית בשמו של המחבר.
*
בעלבעמיו,
לא הבנתי את דבריך. מה הניע את הרמב"ם לסבור שתורת משה נצחית למרות שלפי דבריך תיתכן מצוה רק לדורות ?
אבל יותר מעניין אותי מה הראיה שאכן התורה היא נצחית ולא תשתנה מתוך התורה עצמה? ( לענייני פולמוס זקוקים לראיות פשטניות ביותר שאינן טעונות פילפול. עד כמה שאני מבין, זו הדרך הראויה )
*
נישטאיך,
תודה רבה לך על ההפניה. השתמשתי בגוגל כדי לתרגם את המובאה שהפנת אליה. הבנתי שזו רק סקירה על תוכן הספר, אך ללא הטענות עצמן. הוזכר שם גם "עזרא" שכביכול בו האשמה על הזיוף היות ולא יכל לזכור הכל מאז שהתורה השתכחה לפי דבריו. כלומר הטענה העיקרית היא אי הרציפות במסירת התורה.
*
אני קורא כעת את אגרת הרמב"ם שככל הנראה אליה התכוין מואדיב בראש הודעתו השניה.וברשותכם אעתיק ממנה את הנוגע לענייננו , כי אני רוצה לצבור כאן את כל הנוגע למלחמת האיסלם ביהדות ללא שאצטרך לנוע אנה ואנה ברחבי הנט.( שהוא המקור היחיד שיש לי בעניין ):
|
הערת הקדמה: רמב"ם מתייחס כאן ל"פושע", הוא המומר שמואל אבן אבאס, שהמיר דתו בשנת 1163, וכתב נגד אמונת היהדות. הוא טען שהפסוק בבראשית והרבתי אתכם במאד מאד נאמר" על מוחמד, כי "במאד מאד" בגימטריה 92 - כמו הגימטריה של "מחמד". כמו כן הפסוק "הופיע מהר פראן" פורש כמתייחס למוחמד. ראה על כך עוד בפירוש אבן עזרא לדברים לג,ב, וכן באמונות ודעות לרס"ג ג,ח.
|
ומה שזכרתי מדבר הפושע שהכניס בלבות העם שמילת בראשית יז,כ "במאוד מאוד" הוא נאמר על משוגע, וכן מה שאמר דברים ל"ג ב' "הופיע מהר פארן" - רומז אליו. וכן מה שנאמר דברים י"ח ט"ו "נביא מקרבך מאחיך כמוני". וכן הבטחתו לישמעאל בראשית י"ז כ' "ונתתיו לגוי גדול". דברים אלו כבר נדחו ונסתרו מרוב הרגלתם בפי הכל. ולא נאמר בהם שהם בתכלית החלישות בלבד, אבל אומרים שצחוק הוא והיתול לקחת מהם ראיה, והם דברים שאינם מביאים ספק בשום פנים ואפילו בלב ההמון. והפושעים בעצמם המשחקים בדברים האלו אין דעתם שכן הוא גם אינו מסתפק להם, אבל כוונתם באלה הדברים להתפאר בהם בפני הגויים ולהראות להם שהם מאמינים. אבל הקלון שאומר שמשוגע כתוב בתורה, וישמעאלים עצמם אינם מאמינים בראיות אלו ואינם מקבלים אותם ואינם לוקחים אותם לראיה, לפי שביטולה מבואר. ומפני שלא מצאו להם טענה בשום פנים בפסוק מפסוקי התורה, ולא בסברה ולא בדמיון כדי שיתלו ממנו, הוצרכו לומר שהחלפנו התורה ושינינו אותה, ושגררנו שם פלוני מן התורה.
ולא מצאו להם שום טענה להינצל יותר קרובה מזו, ואף על פי שהיא בתכלית ההריסה, וביטולה גלוי אפילו להמון כל שכן ליחידים. הואיל והתורה העתיקוה ללשון ארמית ולשון פרס ולשון יון ולשון לעז קודם שעמד הפסול כמה מאות מן השנים. ועוד שהיא מקובלת דור מפי דור ממזרח העולם ועד מערבו, ולא נמצא בכל זה שום חלוף כלל, ואפילו בדקדוקיה ואפילו בין קמץ חטף לשורק לא נמצא בה שום חלוף, ולא הוצרכו לטענה זו החלושה אלא שלא מצאו שום ספק בתורה.
וביאור הדבר ממה שכתוב "ונתתיו לגוי גדול", אין רצונו לאמור גדול בתורה ובנבואה, אלא במניין בלבד. וכבר נאמר בעובדי עבודה זרה "גויים גדולים ועצומים". וכן במה שאמר "במאד מאד", אילו הייתה הכוונה בו שיצא ממנו פלוני, היה אומר "וברכתיו במאד מאד" ואז היה אפשר להיתלות זה הטוען בחוט של קורי עכביש, לומר שעניינו אברכנו להיות מזרעו פלוני. אבל הואיל ואמר "במאד מאוד" אחר שאמר "והרבתי" - יורה הדבר שאינו אלא על דרך ההפלגה ברוב המניין.
והנה באר הקדוש ב"ה בתורה לאברהם אבינו ע"ה, שכל מה שהבטיחו הבורא יתברך מברכות ושיתן מצות לזרעו ויבדיל אותו מזולתם, שבשביל זרע יצחק נאמר בלבד זה ולא על זה האחר. והוא סמוך ומושג לברכת יצחק שנאמר בראשית כ"א י"ג "וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא". ובאר בזה שהעיקר יצחק, וזה האחר טפל. ועוד ביאר בפירוש ואמר שם שם י"ב "כי ביצחק יקרא לך זרע". ועוד כשנסכים על ישמעאל שאפילו היות זרעו הרבה במניין, לא יהיה חסיד ולא יהיה לו חן בשלמות האנושי, כדי שתתפרסם בו ותתודע, אבל תתודע חסידותיך בזרעך החסיד והוא הזרע הבא מיצחק. וזה פירוש "יקרא" כמו שנאמר שם מ"ח ט"ז "ויקרא בהם שמי ושם אבותי", כלומר יתפרסם בהם ויתודע. ואחר כך באר יצחק שהברכות ההם שהבטיח בהם לאברהם שבכלל הברכות ההם שיקים בריתו ותורתו של הבורא בזרעו. כמו שאמר לבניו "והייתי להם לאלקים".
ואחר כך ייחד יצחק והבדילו מישמעאל בכל הברכות האלו כמו שבארנו ויחדו בברית זולת ישמעאל כמו שנאמר שם י"ז כ"א "ואת בריתי אקים את יצחק". ואחר שאמר בשביל ישמעאל "הנה ברכתי אותו" - באר לנו הקב"ה עניין זה על ידי יצחק, שיעקב יוחד בכל הברכות האלו זולת עשו. והוא מה שאמר יצחק שם כ"ח ד' "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך".
הנה התבאר לנו שמעלת התורה שהבטיח בה הקב"ה לאברהם שתתקיים בזרעו, שיצחק הוא המיוחד בה, ואחריו יעקב מזרע יצחק. וכן מצאנו הנביא עליו השלום שנתן הודאה להקב"ה על הטובה הגדולה הזאת שכן כתוב תהלים ק"ה ט' "אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם".
ומה שיש לך לדעת, שזה השם שעלה בדעת הישמעאלים שכתוב בתורה שאחזו בו הפושעים, כלומר "במאד מאד" הוא מחמד, אינו מחמד אלא אחמד, כי הוא פשט המאמר שהם אומרים שהוא כתוב בתורה, וכשליחות המכזבים שהוא אבנגלוי ששמו אחמד. ומספר "במאד מאד" אינו עולה למספר אחמד שסוברים שהוא כתוב בתורה.
אבל מה שאומר "הופיע מהר פארן", בידוע שהוא פועל עבר, ואלו אמר "יופיע", אז יכול היה הטוען להתלוצץ ולהיתלות בו, אבל הואיל ואמר "הופיע" - הורה שהוא דבר שכבר עבר. וביאור הדבר שהוא מספר מעמד הר סיני, ואומר, כשנגלה על הר סיני, לא נגלה מן השמים על הר סיני כרדת אבני אלגביש, אלא נגלה מעט מעט לאט מראשי ההרים מראש הר לראש הר, עד שירד על הר סיני. ואמר דברים ל"ג ב' "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו". והדבר מובן למי שירצה לומר לישראל. והבן איך דייק: שפארן שהוא יותר רחוק, נאמר בו "הופיע", ושעיר שהוא יותר קרוב, אמר "זרח". וסיני, שעליו הייתה הכוונה, ובו שכן הכבוד, כמו שנאמר שמות כ"ד ט"ז "וישכן כבוד ה' על הר סיני" - אמר בו "מסיני בא". וכעניין זה ספרה דבורה כשספרה מעמד הר סיני, שהכבוד נגלה לאט לאט מהר להר, שכן כתוב שופטים ה' ד' "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו" וגומר.
ועל הדרך שביארוהו חכמים ז"ל שהקב"ה שלח נביא לאדום קודם משה רבנו להורות להם התורה ולא רצו לקבלה, וכן שלח לישמעאל והראה אותה להם ולא קבלוהו ממנו, ואחר כך שלח לנו משה רבנו וקבלנוה ואמר שמות כ"ד ג' "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". וכל זה דבר שהיה קודם מתן תורה. וכן באו המלות מורות על פעלים עוברים: "בא" ו"זרח" ו"הופיע" ואינם להבא.
אבל הראיה שהם מביאים ממה שנאמר דברים י"ח ט"ו "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון". ואמרת שמקצתם הסתפק להם זה ומקצתם הסתלק מהם הספק באמרו "מקרבך". ולולי מלת "מקרבך" "מאחיך" הייתה זאת לכם לראיה במקום הזה.
יש לך לכוון שכלך שתתבונן במה שאומר לך.
דע שלא יעבור לשום אדם לקחת מילה אחת מעניין שכולו דבק ומתחבר, להיות לו לראיה ולסמוך עליה, אבל ראוי לו לעיין במה שקדם מן העניין ומה שאחריו. כלומר שיעיין בתחילת המילה ההיא שסמך עליה מתחילת עניינה, ובאי זה עניין ופסוק, עד שישלים העניין, ואז ידע כוונת אומר העניין, ואז ייקח ראיה ממנו. ואין ראוי לשום אדם לקחת ראיה מדבר מוכרת מאשר לפניו ומאשר לאחריו. ואלו היה זה עובר כמו כן ראוי לומר שהקב"ה הזהירנו שלא נשמע מן הנביא, שכן הוא אומר שם י"ב ב' "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא". וכן נוכל לומר שהקב"ה צונו לעבוד עבודה זרה ח"ו, שכן כתיב שם י"א ט"ז "ועבדתם אלקים אחרים והשתחויתם להם", והרבה כיוצא בזה. ודבר זה מבואר ביטולו, שאין לוקחים ראיה משום פסוק בשום פנים, עד שידעו כוונת העניין מתחילתו ועד סופו, ואז יובן עניינו. והפסוק הזה, שהוא "נביא מקרבך מאחיך כמוני" ראוי לעמוד על מה שלפניו ושלאחריו, ממה שהוא דבק לעניין כדי יושבן, ולא ישאר בו ספק בשום פנים.
וביאור הדבר, שהוזהרנו בתחילת הפרשה מלהתעסק בקסמים ובמעוננים ובחכמת הכוכבים ובכשפים ובחברים, והדומה להם בדברים אלו שחושבים האומות שבהם יוכלו לדעת העתידות קודם שיתחדשו ומתכוונים אליהם. וכשהזהירנו ית' מלהתעסק בדברים אלו, אמר לנו שכל האומות חושבים שיודעים מה שיתחדש קודם שיתחדש מן הדרך הזה, ואתה לא תדע מזה הדרך מה שעתיד להיות, אבל תדע אותו על ידי נביא שאקים לכם להודיעכם העתידות, ויאמינו דבריו ולא יחטא בכל מה שיאמר, ותהיו יודעים העתיד להתחדש קודם שיתחדש מבלי קסמים וחברים ומאין דין הכוכבים וזולתם.
ואחר כך באר לנו שדבר זה יהיה בנו בלי טורח, ואמר שכל נביא שישלח אלינו להודיענו העתיד יהיה מקרבכם, כדי שלא תצטרך לשוטט אחריו מעיר לעיר, ולהלוך אחריו מהלך רחוק, זהו עניין "מקרבך". ואחר כן הודיע דבר אחר, ואמר ובהיותו קרוב מכם ובקרבכם יהיה מכם, כמו כן כלומר, מישראל, כדי שתהיה המעלה הזאת מיוחדת לכם, והיא לדעת מה יהיה. ולפיכך הוסיף במאמר ואמר "כמוני", שמא יעלה על דעתך הואיל וכתיב "מאחיך" יתכן להיות מעשו מישמעאל, לפי שמצאנו כתוב בעשו במדבר כ' י"ד "כה אמר אחיך ישראל" לפיכך הוצרך לאמר "כמוני", כלומר מבני יעקב. ואין "כמוני" בכאן להיות כמוהו במעלת הנבואה, שכבר אמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", והוא בעצם הפרשה המורה על מה שזכרנו. אמר דברים י"ח יו"ד י"א י"ג "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים, תמים תהיה עם ה' אלהיך, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, נביא מקרבך מאחיך כמוני". הנה התבאר והתאמת שהנביא הזה שהבטיח במקום הזה אינו נביא שיבוא במצווה ולא יחדש תורה, אבל הוא איש שלא יצריכנו לקסמים ולמעוננים ולחכמת הכוכבים, ונשאל ממנו מה שיארע לנו כמו שהאומות שואלים למעוננים ולקוסמים, שכן מצאנו שאול ששאל לשמואל על אבדה שאבדה לו. אבל שלא נאמין בנבואת זיד ועמר, אין זה בשביל שאינם מישראל, כמו שחושבים ההמון, עד שנצטרך לדייק ממלת "מקרבך מאחיך", שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהוא כולם אצלנו נביאים, ואף על פי שאינם מישראל, וכן חנניה בן עזור נביא שקר, ואף על פי שהוא מישראל. אבל נאמין בנביא או נכחישהו מצד נבואתו, ולא מצד יחוסו. |
ובאור זה הדבר, שזה משה רבנו רבן של כל הנביאים, ששמענו הדבור המדבר אליו והאמינו בו ובנבואתו ואמרנו לו דברים ה' כ"ד קרב אתה ושמע וגו', והוא אמר לנו שלא נשארה מצווה בשמים לתת, ואין שם אמונה אחרת ולא תורה בלתי זאת שתבוא, שנאמר שם ל' י"ב "לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה". והזהירנו שלא נוסיף ושלא נגרע בתורה זאת, שנאמר שם י"ג א' "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו". וחייבנו בשם הבורא להאמין בתורה הזאת אנו ובנינו ובני בנינו עד סוף כל הדורות, שכן כתוב שם כ"ט כ"ה "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת".
וכל נביא שיעמוד, בין שיהיה מיוחס לכהונה או ללויה, או שיהיה עמלקי, ויאמר שאחת מכל המצות הנכללות בספר התורה שבטל חיובה - שיקר והכחיש נבואתו של משה רבנו, שהוא אמר "לנו ולבנינו עד עולם", לפיכך נכחישהו ונהרוג אותו אם תהיה לנו יכולת על זה. ואין לנו להשגיח על מופתיו, כמו שלא נשגיח לנביא האומר לעבוד עבודה זרה, שכן אמר שם י"ג ג' ד' "ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא" וגומר. שהרי משה רבנו עליו השלום אמר לנו לא תעבדו עבודה זרה לעולם, לפיכך נדע שאות הזה, שעשה בשם עבודה זרה, אינה כי אם בלאט וכישוף. וכן אמר לנו משה ע"ה שהתורה הזאת עומדת לעולם, לפיכך כל נביא שיאמר שהיא לזמן קצוב, יש לנו לדעת מפשט נבואתו שהוא נביא שקר, שהרי בא להכחיש משה רבנו, לפיכך לא נבקש ממנו אות ומופת. ואם עשה, לא נשגיח בה, שנחשב שהיא מופת בעשותו אותה, לפי שאמונתנו במשה לא היה מצד המופת כדי שנתחייב בשביל זה להקיש בין מופת הנביא הזה למופת משה רבנו, אבל האמנו בו לפי ששמענו הדבר כמו ששמע הוא, בזה האמנו בו אמונה שלמה מקוימת עד עולם, שנאמר שמות י"ט ט' "וגם בך יאמינו לעולם".
ואנחנו בעניין זה עם משה רבנו כמו שני עדים שהעידו שראו שום דבר, שכל אחד מהם יודע בוודאי שהוא אמת מה שיעיד חברו ואמתות דברו, ואינם צריכים להביא על דבריהם ראיה בפני המון העם. וכן הדבר בנו אנחנו עדת ישראל, ידענו אמיתות משה רבנו לפי שראינוהו במעמד הר סיני בשעת הדיבור לא מפני המופת. אבל עשה כל מה שעשה מן המופתים לפי הצורך כמו שהתבאר מפסוקי התורה.
ומפני שהעיקר הגדול הזה הוא נשכח, ואינם סומכים עליו רוב אומתנו, בשביל זה אין אנו מאמינים במופתים כמו שאנו מאמינים במשה רבנו, ולא בשווה ביניהם באמונה. ובשביל זה אמר שלמה ע"ה בלשון האומה שיר השירים ד' א' "מה תחזו בשולמית במחולת המחנים". אמר: אם תוכלו להעמיד לי כמו מעמד הר סיני. לפיכך אם יעמוד נביא מישראל או משאר האומות, ויקרא בני אדם לדתו של משה רבנו, ולא יוסיף ולא יגרע כמו ישעיהו וירמיהו וזולתם - נשאל ממנו מופת. אם יתן מופת, נאמין בו, ויהיה אצלנו במעלות הנביאים. ואם יחסר וייפול שום דבר מכל דבריו - ייהרג.
ומה שאנו מאמינים בו בתיתו מופת, ואף על פי שאפשר שהוא מכחיש שהקדוש ב"ה צוונו על ידי משה, ואמר לנו כשיעידו שני עדים בשום דבר חתוך הדין על פי עדותם, ודון אותם לכף זכות והעמידם על חזקת כשרותם, ואף על פי שייתכן שיעידו באמת או שיעידו בשקר. וכן צוונו שאם יקום נביא ונתן אות או מופת, ונראה לפי דעתנו הפעולות כפי חיתוך דברו, ואף על פי שהדבר אפשר אם הוא אמת או שקר. ובאר לנו כמו כן שיש דברים שאינם מתקבלים מצד הנבואה, והם כל דבר שיבוא להכחיש נבואתו של משה רבנו ע"ה. וכבר בארנו העניין זה בתכלית הביאור בתחילת חיבורנו הגדול בפירוש המשנה, ומשם תלמד העיקרים האלה הגדולים שהם אדני התורה ועמודי האמונה. ומה שראוי לך לדעת, כי כאשר אין תוספות בתורת משה ולא גירעון בכתובים, כמו כן אין תוספות וגירעון בפירושה המקובל, והוא שקבלו החכמים איש מפי איש והיא תורה שבעל פה. "
העתקתי הכל מאתר "דעת"
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/teyman1-2.htm
 |
|
|
