הוכחות חד משמעיות לנכונותו של הפתק הקדוש!

אתה מקדים "התשובה פשוטה" ועונה לי במשפט מורכב בן 76 מלים, מה שאתה מציע הוא הצלבת מידע, זהו כמובן עיקרון פשוט, וכן ההפרדה בין אירועים לבין פרטים באירועים חשובה. כך מתחילים לנסח קריטריונים, אבל זה בודאי לא "תשובה פשוטה", צריכים לנסח עוד הרבה מאפיינים כלליים שעל פיהם הקורא יוכל לשפוט מה היסטוריה ומה לא. התחלת מצויין, בא נמשיך לנסח קריטריונים מוסכמים.

אגב נראה לי שעדיין לא השבת לחיים בנוגע לפרשת 'ועתה כתבו לכם', השבתי ואני אצטט לך כאן למען לא תצטרך לטרוח:

" חיים אומר: למה אתה מסלף את הפסוקים, משה ויהושע נצטוו לכתוב ואח"כ ללמד את בני ישראל בעל פה. בני ישראל לא יודעים לקרוא ולכן הם צריכים ללמוד את השירה בעל פה.

תגובתי: אתה מציע פירוש חדש ש"כתבו לכם" הוא משה ויהושע ולא כל העם, אך דא עקא שיהושע לא נזכר כלל בפרשה והענין פותח "וידבר ה' אל משה", ולמה לנו לעשות אוקימתא ("איניש אחרינא הוה בהדיה והא דלא חשיב ליה משום כבודו"). אני נקטתי בפשטות כפירוש חז"ל, אבל אם יש לך פירוש אחר אשמח לשמוע".

 
הטענה שהזכרתי אינה מניחה את המבוקש אלא אומרת כך.. אם יתברר שהמאורע שתואר הוא יותר רחוק מהטבע, מסתבר יותר לומר שהדבר ה'על טבעי' שקרה הוא שזוייפו מסמכים או נכתבו בהם גוזמאות

קראתי את דבריך בעיון נמרץ, ואני אינני חושב כמוך. אני מזכיר שבאופן עקרוני בודאי שאני מסכים שצריך בדיקה רבתי וכו' וכו', אבל לעיקרון שקבע דיויד יום שבשביל להוכיח דבר לא טבעי צריך קריטריונים אחרים של הוכחה, איני מסכים, אלא אם כן מניחים שעל טבעי הוא דבר שלא יתכן. אם גם אתה חושב שלא צריך אלא בדיקה רבתי, אבל לא סוג אחר של קריטריונים, אין בינינו ויכוח.

רבי ירוחם אומר:

בא נזכיר לכולם- עם כל הכבוד לחז"ל- הרי פעמים רבות לא ידעו פסוקים מהתורה, לפי דברי התוספות, התוספות כותבים זאת בלשון המעטה, רבי ע"א מביא דוגמאות, יש אשכול על כ חוסר ידיעתם של חז"ל בתורה הכתובה. אי אפשר להאשים אותם, ספרים לא היו להם, וחלק גדול מפרשנותם התבססה על שמועות, של טלפון שבור.

ראשית, לא דיברנו כלל על חז"ל כאן, לנו ברוך ה' יש ספרים, ואנו רוצים ללמוד בהם. שנית, דברי התוספות שלפעמים לא היו בקיאים בפסוקים חסרי משמעות לגמרי, גם לולי היה כתוב הדבר בתוספות, היה כל אדם שפוי יודע, שמתוך אלפי חכמים המדברים על פסוקים, לא ידעו כולם את כל התנ"ך בעל פה, אפשר לחשוב, שני חכמים דיברו ואחד אמר לשני שאינו יודע כרגע אם המלה "טוב" כתובה בפרשת הדברות השניה, אז מה? האם חוקרי מקרא יודעים את התנ"ך בעל פה, הם לא פותחים בשביל לבדוק? ואנחנו לא מריצים חיפוש במחשב? מעיני כל בן אנוש משתמטים פסוקים לפעמים. לעומת זאת בחז"ל יש גילויי בקיאות שאין לנו ולא לחוקרי מקרא, הם עסקו בתנ"ך הרבה יותר מכל אדם ממוצע בימינו, לכל הלכה הם מצאו איזה בדל פסוק באיוב שאדם רגיל גם אם הוא מכיר את הספר לא היה זוכר אותו ולא היה יודע לשלוף אותו על סמך האסוציאציה, כל המדרשים מלאים במחרוזות פסוקים, הם ספרו אותיות ורוחים ונקודות ומהם ותלמידיהם יצא חיבור המסורה העוסק בהשוואות של צורות כתיבה. רבי מאיר נקלע למקום שאין מגילת אסתר, וכתב את המגילה מלבו, סתם כך (מגילה יח), אפילו לא ספרו זאת בתור מופת, רק דרך אגב באו להראות שמותר לכתוב שלא מן הכתב. עלי לא ספרו סיפורים כאלו אפילו בצחוק, וגם לא על שום חוקר מקרא.

בעד "טלפון שבור" כזה, הייתי משליך לים גם את הפלאפון דור חמישי, מצדי שתאכל אותו הצדפה הזו, העיקר שאקבל את הטלפון השבור שאתה משליך אחרי גווך ככלי אין חפץ בו.

_________________

נניח שבא משה או האלמוני (להלן: האיש) לקבוצת אנשים ברחוב ואומר להם בערך כך: "יש בידי ספר שנכתב על ידי האלוקים, והוא נתן לי אותו כדי שאתננו לכם". סביר שהיהודים הפקחים ישאלו אותו מייד: "ראשית – תוכיח לנו שאכן כך, ושנית – הבה נראה מה כתוב באותו ספר". פותחים את הספר ונוכחים שכתוב בו בין השאר: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ' י"ט), או הקטע הבא: "השמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב, באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי, אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים... ואת בניהם ילמדון, וידבר ה' אליכם מתוך האש, קול דברים אתם שומעים... ויגד לכם את בריתו אשר צווה אתכם לעשות – עשרת הדברים" (דברים ד' ט'-י"ד).

מייד שואלים האנשים את מגלה הספר: "האם הדברים הכתובים בקטעים אלו מתייחסים אלינו, או שמא לתקופות קדומות יותר? האם לטענתך אנו ראינו את כל המתואר כאן?!"

אם יענה להם האיש: "אכן, אתם ראיתם זאת", הרי שמייד הם יכחישו את דבריו ויפרסמו שהוא שקרן. אם יטען שהם ראו אך שכחו את זה (טענה אבסורדית, שהמשתיל יעדיף לא לטעון אותה), הם יצאו החוצה וישאלו כל עובר ושב אם הוא זוכר זאת או לא, וכמובן שייענו בשלילה. במקרה כזה הם לא יתייחסו יותר לדבריו, וודאי שלא יקבלו על עצמם את הכתוב בספר ההוא על כל הגבלותיו, ואף ישלחו את האיש לפסיכולוג מתאים.

אם יטען להם: "אכן, לא אתם הם אלו שראו זאת, אלא אבות אבותיכם לפני שנים רבות". מייד ישאלו אותו: "ואיך זה שעד היום לא שמענו על כך מילה מאבותינו ומסבינו? מה גם שלפי דבריך, הם מצווים להודיע לנו על כך, שהרי בספר המדובר כתוב במפורש "והודעתם לבניך ולבני בניך – יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב". ובמיוחד, שעל פי דבריך, נצטוו אבות אבותינו בעקבות מאורע זה ומאורעות אחרים הכתובים בספר, לקיים כל מיני מצוות שונות ומשונות ואף קשות לקיום, כגון שמירת שבת, הימנעות מגילוי עריות ואפילו משכיבה עם אשתו הנידה, שביתת האדמה מכל עבודה בשנה השביעית (ממה נחיה?!), ועוד ועוד. מדוע אפוא לא סיפרו לנו אבותינו מעולם על דברים אלו, ואף לא ראינו אותם מקיימים את המנהגים והמצוות הכתובים בספר?"

בקיצור, גם במקרה כזה יגורש האיש בבושת פנים, ולא יעלה בידו "להשתיל" תורה שקרית שכזו!

* * *

לא סביר לטעון שהייתה להם איזו סיבה שבגללה הם רצו מאוד לקבל את התורה, ולכן עצמו את עיניהם למול הזיופים והשקרים של האיש. שהרי עם ישראל מעולם לא "אהב" את קיום התורה והמצוות וההימנעות מעבירות. הלא לדברי התורה עצמה, בטרם חלפו ארבעים יום מנתינתה, כבר חטאו העם בעבודת אלילים (שמות ל"ב). והלא מסופר כי משה עצמו פונה אל העם ואומר להם: "כי ידעתי, אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צוויתי אתכם, כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו" (דברים ל"א כ"ט-ל').

[במאמר מוסגר: אם הוא "השתיל" את התורה, מדוע הוא כתב פסוקים אלו, הנותנים לגיטמציה למעשים אלו על ידי צפייתם מראש?! הלא מטרתו ושאיפתו שהם לא יסורו מן הדרך?!]

ולאורך ההיסטוריה, וכאן הדברים ידועים אף ממקורות חיצוניים, רק חלק מהעם שמר את כל הכתוב בתורה, ואילו חלקים גדולים מן העם עבדו אלילים (עיין שופטים ב' י"א-כ"ג; ג' י"ב. מלכים ב' פרק י"ז; ישעיהו פרק א', ועוד ועוד ועוד).

ברור אפוא, שרק משום שבני ישראל השתכנעו שכנוע עמוק שמקור התורה הוא אלוקי, הבינו שגם אם זה לא מוצא חן בעיניהם, הם נאלצים לקבלה ולחיות לפיה.

* * *

יטען הטוען ויאמר: משה היה אדם כשרוני, גאון וכריזמטי באופן מיוחד, והוא הצליח להפנט את העם כאילו האלוקים הוא שנתן להם את התורה, ועשה את כל הניסים והנפלאות ש"הם ראו".

ראשית, היום ידוע לרופאים, שרק מיעוט מבני האדם ניתנים להפנוט בקלות, רובם ניתנים להפנוט בקושי ורק אחרי כמה נסיונות, וקבוצה נוספת אינה ניתנת להפנוט בשום אופן.

שנית, על פי טענה זו, היה עליו להפנט אותם ולשכנעם שראו ניסים ופלאים שהתמשכו על פני תקופה של ארבעים שנה ויותר, עבור דרך קריעת ים סוף ומעמד הר סיני, ההליכה במדבר 40 שנה, כשמאכלם יורד להם מן השמים, באר מים ניידת מתלווה אליהם בכל מסעיהם , עמוד אש וענן הולכים עמם יומם ולילה, אח"כ הם נלחמים בכל מלכי עבר הירדן היוצאים עליהם למלחמה ומנצחים אותם ללא הרוג אחד מצדם ועוד ועוד.

את כל המכלול הזה היה צריך לדחוס לפרק זמן מוגבל של כמה דקות או שעות של הפנוט (אבסורד!), וכשהם מתעוררים, עליהם לחשוב שחלפו ארבעים שנה וכו' וכו'. ברור שזה לא ייתכן, שהרי בפרק זמן של ארבעים שנה האדם מזדקן, אנשים מתים ואחרים נולדים, והעולם נראה שונה מאוד ממה שהיה קודם. והנה הם "פוקחים עיניים", סוברים שעברו ארבעים שנה, אך נוכחים מייד לראות שהילדים שנולדו להם לפני הפגישה עם האיש עדיין בחיתוליהם. אין ספק שמייד הם יתקנו את הדמיון שדמיינו, ולא את המציאות המוכחת לנגד עיניהם.

שלישית, אם אכן היה משה מהפנט דגול, או דמגוג נפלא, או מה שלא יהיה, והצליח להשתיל את כל הדברים הללו לתודעת העם, מבלי שקרו באמת, הרי שיודע הוא מנסיונו שניתן לבצע השתלת מידע כזה. אם כך, כיצד הוא מתחייב מפורשות בפני העם, שלאורך כל ההיסטוריה העתידית לא יצליח איש אחר מלבדו לחזור על התרגיל שהוא עצמו עשה בהצלחה?! הנה דבריו של משה: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה?" (דברים ד' ל"ב-ל"ג).

הרי שכותב התורה מבטיח כאן, שסיפור כעין זה של מעמד הר סיני לא יהיה עוד לעולם, שהרי הוא טוען שמקצה השמים ועד קצה השמים לא יהיה ולא יישמע סיפור כזה. אם הוא עצמו הצליח בכוחותיו האנושיים לשכנע עם שלם שדבר כזה אכן ארע, מנין לו הבטחון האבסולוטי שאיש לא יחקה את מעשהו האורגינלי?!

יתירה מכך, בטקסט הנ"ל נכתב: "או הנשמע כמוהו", כלומר – לא רק שלא יהיה מעמד כזה, אלא לעולם אף לא יבוא אדם וישמיע דבר כזה. מבטיח כאן הכותב, שלעולם לא יבוא אדם וינסה לטעון ולספר שהייתה התגלות אלוקית לפני עם שלם בזמן אחר ובמקום אחר! מניין יודע המשתיל שלעולם לא יסופר דבר שכזה?

אגב, המציאות ההיסטורית היא, אכן, שאין עוד דת בעולם שטוענת שהייתה התגלות אלוקית לפני כל מאמיניה, או אפילו לפני מספר קטן יותר של אנשים. מוחמד וישו טענו שהייתה להם התגלות פרטית ואישית, אבל דבר כזה אינו ניתן לבדיקה – לאימות או להכחשה. לעומת זאת, דת הטוענת כי אלוקים נגלה לפני כל העם וכולו שמע וקיבל את התורה – זהו דבר הניתן לאימות או הכחשה, כפי הנכתב כאן באריכות.

* * *

טענה אחרת שאולי אפשר לטעון, שהתקבצו כמה עשרות או מאות אנשים, והחליטו יחדיו לטעון שהם ראו את המעמד ההוא ואת כל הניסים והנפלאות המסופרים בספר התורה, וממילא הם מעבירים את התורה לבניהם אחריהם.

ובכן, מלבד העובדה שזו טענה בלתי הגיונית, שהרי מדוע יעשו זאת, והטוען כך עליו נטל ההוכחה, ישנם מספר ליקויים בסיסיים בטענה זו:

ראשית, אם אכן כך היה, ודאי ששאר העם שמחוץ לאותה קבוצה תמהונית, היה מכחיש את דבריהם ואומר לילדיהם, אם לא להם: "הנה אנחנו בני גילם של הוריכם, והדברים שהם מספרים עליהם לא היו ולא נבראו". הייתה אמורה להתעורר איזו שהיא תנועה של התנגדות לקבוצה זו, והדים ממנה היו אמורים להגיע אלינו על ידי כותבי ההיסטוריה.

אך לעצם הטענה: מדוע שיתקבצו אנשים להנחיל לבניהם תורה שקרית המחייבת אותם באין ספור תחומים? וכי רצו להתעלל בהם לשווא?! וכי קיים אבא נורמלי שמשקר את בניו ומתעלל בהם ללא שום רווח וטובת הנאה אישית?!

ומלבד זאת, הלא הם עצמם היו חייבים להתנהג ככל הכתוב בתורה, שהרי אחרת לא יקבלו בניהם את נכונותה. מהו אפוא המזוכיזם הקולקטיבי שקפץ עליהם פתאום?!

* * *

אשר על כן, תאוריית ההשתלה האנושית מופרכת מיסודה, וברור שתורה שכתוב בה "אתם ראיתם", "והודעתם לבניכם", אינה יכולה להיות משתלת פתאום לתוך עם קיים. (לעומת זאת, בנצרות ובאיסלם לא כתוב בספריהם פניות ישירות מסוג זה, כך שאין אפשרות להכחיש את המשתיל האלמוני על ידי עימות עם הטקסט שהוא עצמו הביא. דתות אלו גם מחייבות פחות את האדם ואינן מקשות על חייו כמו התורה, כך שאין קושי גדול "למכור" אותן לקבוצת אנשים).

* * *

ראייה נוספת, אחת מני רבות, שהטקסט המדובר אינו אנושי: ישנה בתורה מצוות עלייה לרגל – "שלש פעמים בשנה ייראה כל זכורך את פני האדון ה' אלוקי ישראל (שמות ל"ד כ"ג), כלומר כל העם חייב להתייצב שלש פעמים בשנה בירושלים, או במקום אחר בו נמצאים המזבח והמשכן.

העם, השומע הוראה כזו, צריך לחשוש. הוא יודע היטב שבאופן טבעי ארצו תהיה מוקפת אויבים חמדנים, הלוטים עיניהם לארצו, זבת החלב והדבש. אם יעזבו כל הגברים את הערים, יושבי הספר ושוכני הגבולות יעלו ירושלימה, מה ימנע מהשכנים העוינים לחדור לתוך הארץ ולכבשה?

על כך מרגיעה התורה: "לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלוקיך שלש פעמים בשנה" (שם, פסוק כ"ד)!

איך יכול משה, או המשתיל האלמוני של התורה, להעיז ולהביא טקסט כזה אל העם? איך הוא יכול להבטיח הבטחה שכזו? ומה יעשה אם מייד בחג הראשון שיעלו כולם לרגל תהיה הפלישה הגדולה ודבריו יוכחשו לחלוטין?! ואם לא די בכך, הרי שהוא כותב זאת במפורש בתורה מבלי לחשוש שהגויים יראו את האמור וידעו לכוון את התקפותיהם לזמן שבו עולים המוני העם לירושלים ומפקירים את הגבולות ללא שמירה?!

ברור, אפוא, שרק כח עליון, שיש לו שליטה מוחלטת בטבע ובהיסטוריה, יכול היה לכתוב טקסט כזה, שבו גלומה התחייבות מפתיעה שכזו, בלא לחשוש מכשלון במבחן המעשי הראשון.

* * *

ראיה דומה ניתן להביא ממצוות הסוטה. בתורה מתואר שאדם החושד באשתו מביא אותה אל בית המקדש, ומעמידה למבחן המים. בהנחה שהתורה אינה אלוקית, האם אדם שפוי היה כותב התחייבות כזו שלעולם לא תתרחש? הלא הנשים שחטאו יודעות זאת היטב, וכאשר לאורך זמן לא יקרה להן מאומה, הרי בסופו של דבר אחת תספר זאת לחברתה וכל ההרתעה שאותה מנסה הממציא להשיג, בטלה ומבוטלת.

שמא תאמר: יתלו זאת בכך שהאיש אינו מנוקה מעוון, או בכך שיש זכות תולה לסוטה? מגוחך. הלא בתורה אין כל רמז להחרגות כאלו, ורק חז"ל מספרים לנו על כך. בתורה כשלעצמה הנושא הוא חד משמעי – זנתה – תמות, לא זנתה – תחיה. היעלה על הדעץ שאדם שפוי יכתוב כזה דבר מלבו?

_________________

אני אדגים לך מדוע:

נניח שבא משה או האלמוני (להלן: האיש) לקבוצת אנשים ברחוב ואומר להם בערך כך: "יש בידי ספר שנכתב על ידי האלוקים, והוא נתן לי אותו כדי שאתננו לכם".

נשאלת השאלה: האם איזה חוקר מקרא חשב שאיש הגיע לקבוצת אנשים ברחוב וחילק להם ספר, כמו הברסלבים למשל? לא, מדובר על תורה שהתגבשה במשך מאות שנים מתוך תעודות קיימות בעלי היסטוריה עתיקה. אינך יכול להעניק לאפיקורס ברירה כוזבת של איש שמחלק ספר תורה יחד עם תרגום אונקלוס ופירש"י, או כלום.

סביר שהיהודים הפקחים ישאלו אותו מייד: "ראשית – תוכיח לנו שאכן כך, ושנית – הבה נראה מה כתוב באותו ספר".

אתה מניח שבדתות של עמי קדם קבלו ספרי דת על ידי הוכחות. יש הטוענים שבדיוק להיפך, אנשים משום מה האמינו שכל מה שכהני הדת יגידו הוא נכון, ואפילו על ימין שהוא שמאל.

  אם יטען להם: "אכן, לא אתם הם אלו שראו זאת, אלא אבות אבותיכם לפני שנים רבות". מייד ישאלו אותו: "ואיך זה שעד היום לא שמענו על כך מילה מאבותינו ומסבינו?

מדוע אתה מניח "שלא שמעו אף מילה", אולי באמת היו מסורות ואגדות כאלו, והספר רק חיזק אותם. אם למשל כעת יושתל ספר על הבעל שם טוב ובו יסופר שהיה מעופף מדי מוצ"ש כפגסוס בשעתו מעל כל אירופה. אף חסיד לא יתנגד לתיאור זה, ואדרבה כל זקני החסידים ייזכרו שבאמת כבר שמעו על זה. וכך נאמר בספר "בעל שם טוב" (ח"א ע' 22) בשם החוזה: "אם יבא אדם ויאמר לי שראה שעשה הבעש"ט סולם ועלה לשמים בחיים ובגופו ובמלבושיו אאמין לו כי כל מה שאומרים על הבעש"ט ראוי להאמין".

בהסכמת ר"ב מרגליות לס' שבחי בעל שם: "אמרתי שעל איש מופת כזה ראוי להאמין הכל", ע"כ.  

ישנה עוד סיבה לקבל מעשיות נאות: ראה בספר זכרון טוב עמ' 18 (להרה"ק מנסכי'ז) שאינו מחשיב שום ספורים שמספרים מצדיקים כי הרבה מעשיות בדויים ומלאים בטעויות זולת המעשיות שמספרים על הבעש"ט כי הגם אם לא היה המעשה בפועל ממש אבל בכחו של הבעש"ט הי' לפעול הכל, וכ"כ הרה"ק מקאברין (אמרות טהורות).

 מה גם שלפי דבריך, הם מצווים להודיע לנו על כך, שהרי בספר המדובר כתוב במפורש "והודעתם לבניך ולבני בניך – יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב".

אכן, יטען  מחלק הקונטרסים, קחו אותם ממני מיד ונקיים יחדיו מצוות והודעת שהיא מצוה נדירה שהוזנחה בזמן האחרון עקב הגלויות! במצוה זו תלוי קירוב הגאולה כפי שקבע מרן כהן הדת שליט"א (מצורפת תמונה שלו).

ובמיוחד, שעל פי דבריך, נצטוו אבות אבותינו בעקבות מאורע זה ומאורעות אחרים הכתובים בספר, לקיים כל מיני מצוות שונות ומשונות ואף קשות לקיום, כגון שמירת שבת, הימנעות מגילוי עריות ואפילו משכיבה עם אשתו הנידה, שביתת האדמה מכל עבודה בשנה השביעית (ממה נחיה?!), ועוד ועוד. מדוע אפוא לא סיפרו לנו אבותינו מעולם על דברים אלו, ואף לא ראינו אותם מקיימים את המנהגים והמצוות הכתובים בספר?"

ואולי להיפך, המצוות שהכניס מקבל הקונטרסים בספרו, הם מנהגים שהיו קיימים פחות או יותר, ווהוא רק רצה לחזק אותם ולמסד אותם.

 לא סביר לטעון שהייתה להם איזו סיבה שבגללה הם רצו מאוד לקבל את התורה, ולכן עצמו את עיניהם למול הזיופים והשקרים של האיש. שהרי עם ישראל מעולם לא "אהב" את קיום התורה והמצוות וההימנעות מעבירות. הלא לדברי התורה עצמה, בטרם חלפו ארבעים יום מנתינתה, כבר חטאו העם בעבודת אלילים (שמות ל"ב). והלא מסופר כי משה עצמו פונה אל העם ואומר להם: "כי ידעתי, אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צוויתי אתכם, כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו" (דברים ל"א כ"ט-ל').

אולי להיפך, עם ישראל אהב מאד שמוכרים לו לוקשים, וכדי לחזק את הדימוי העצמי שלו המציאה התורה שפעם הוא היה ביקורתי. אייך אתה יכול לומר שמעולם עם ישראל לא אהב את התורה? אתמהה?

 יטען הטוען ויאמר: משה היה אדם כשרוני, גאון וכריזמטי באופן מיוחד, והוא הצליח להפנט את העם כאילו האלוקים הוא שנתן להם את התורה, ועשה את כל הניסים והנפלאות ש"הם ראו". ראשית, היום ידוע לרופאים, שרק מיעוט מבני האדם ניתנים להפנוט בקלות, רובם ניתנים להפנוט בקושי ורק אחרי כמה נסיונות, וקבוצה נוספת אינה ניתנת להפנוט בשום אופן.

אתה נותן לנו ברירה כוזבת, אף אחד לא צריך  להגיע להיפנוזה כדי להסביר את התורה. ואתה משקיע שלישי מתגובתך בהתמודדות עם האופציה הזו.

   טענה אחרת שאולי אפשר לטעון, שהתקבצו כמה עשרות או מאות אנשים, והחליטו יחדיו לטעון שהם ראו את המעמד ההוא ואת כל הניסים והנפלאות המסופרים בספר התורה, וממילא הם מעבירים את התורה לבניהם אחריהם. ובכן, מלבד העובדה שזו טענה בלתי הגיונית, שהרי מדוע יעשו זאת, והטוען כך עליו נטל ההוכחה,

האם זו טענה רצינית? זורק עלינו את נטל ההוכחה ושלום. אנחנו מוכנים לקחת את הנטל, האם זו סבה שנאמין בתורת משה? ידוע לך כמה אלפי ומאות אלפי קבוצות החליטו לטעון על כתות ודתות דמיוניות?

ראשית, אם אכן כך היה, ודאי ששאר העם שמחוץ לאותה קבוצה תמהונית, היה מכחיש את דבריהם ואומר לילדיהם, אם לא להם: "הנה אנחנו בני גילם של הוריכם, והדברים שהם מספרים עליהם לא היו ולא נבראו". הייתה אמורה להתעורר איזו שהיא תנועה של התנגדות לקבוצה זו, והדים ממנה היו אמורים להגיע אלינו על ידי כותבי ההיסטוריה.

אמור לי, האם לברסלב יש איזו שהיא תנועת התנגדות? אתה יודע בכלל כמה כתות יש בעולם וכמה סיפורי סבתא הם מספרים, מישהו בכלל משתין לכיוון שלהם?

אך לעצם הטענה: מדוע שיתקבצו אנשים להנחיל לבניהם תורה שקרית המחייבת אותם באין ספור תחומים? וכי רצו להתעלל בהם לשווא?! וכי קיים אבא נורמלי שמשקר את בניו ומתעלל בהם ללא שום רווח וטובת הנאה אישית?!

אף אחד לא מדבר על שקר, מדובר על נוסחאות שהתגבשו במשך שנים רבות, מדוע הנוצרים הנחילו לבניהם בלבולי מח? מדוע כל האבות הנוצרים הטיפו לבניהם  להיות נזירים ולא להתקרב לאשה עד סוף ימיהם? מדוע ההודים מענים את עצמם בעינויים ונוהגים לשבת סגורים במערה במשך שנים?

 אשר על כן, תאוריית ההשתלה האנושית מופרכת מיסודה, וברור שתורה שכתוב בה "אתם ראיתם", "והודעתם לבניכם", אינה יכולה להיות משתלת פתאום לתוך עם קיים. (לעומת זאת, בנצרות ובאיסלם לא כתוב בספריהם פניות ישירות מסוג זה, כך שאין אפשרות להכחיש את המשתיל האלמוני על ידי עימות עם הטקסט שהוא עצמו הביא. דתות אלו גם מחייבות פחות את האדם ואינן מקשות על חייו כמו התורה, כך שאין קושי גדול "למכור" אותן לקבוצת אנשים).

זהו הבדל נכון, אבל עדיין אינו מוכיח, כמו שנתבאר, אם אני מגלה ספר עתיק ובו כתוב "אתם ראיתם" על אירוע שאני יודע עליו אגדות, הרי זה נפלא. כמו שכולם ידעו שרשב"י נפטר, והנה מתגלה ספר ומתאר מה עשה ביום פטירתו, מה טוב!

על כך מרגיעה התורה: "לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלוקיך שלש פעמים בשנה" (שם, פסוק כ"ד)! איך יכול משה, או המשתיל האלמוני של התורה, להעיז ולהביא טקסט כזה אל העם? איך הוא יכול להבטיח הבטחה שכזו? ומה יעשה אם מייד בחג הראשון שיעלו כולם לרגל תהיה הפלישה הגדולה ודבריו יוכחשו לחלוטין?! ואם לא די בכך, הרי שהוא כותב זאת במפורש בתורה מבלי לחשוש שהגויים יראו את האמור וידעו לכוון את התקפותיהם לזמן שבו עולים המוני העם לירושלים ומפקירים את הגבולות ללא שמירה?!

אולי הכותב האמין באמת ובתמים שיש בידו ברכה והבטחה כזו, ואיך מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א הבטיח שלא יפלו טילים על בני ברק!

ראיה דומה ניתן להביא ממצוות הסוטה. בתורה מתואר שאדם החושד באשתו מביא אותה אל בית המקדש, ומעמידה למבחן המים. בהנחה שהתורה אינה אלוקית, האם אדם שפוי היה כותב התחייבות כזו שלעולם לא תתרחש? הלא הנשים שחטאו יודעות זאת היטב, וכאשר לאורך זמן לא יקרה להן מאומה, הרי בסופו של דבר אחת תספר זאת לחברתה וכל ההרתעה שאותה מנסה הממציא להשיג, בטלה ומבוטלת.

 זה אינו מוכיח דבר, מבחנים כאלו היו מקובלים לרוב בכל העמים הקדמונים, ראה באנציקלופדיה העברית ערך "דין שמים", היו מעבירים את הנאשם על גחלים, מכניסים לפיו מצרכים שונים, והבדיקות האלו הכריעו את משפטו, אם היה הוא הגנב מיד היו ידיו מתייבשות..

אני מאמין בתורה משמים, אבל לא בשיטות האינסטנט האלו, אני זכיתי להיות בסמינר הראשון שארגון ערכים קיים בחיים חיותי, וגם זכיתי להיות בפעם הראשונה שנוצרה ההרצאה המפורסמת שאת תקצירה אתה מביא כאן: "אל כשל", נשמתי את ה"הוכחות" האלו אחת אחת, וכיום הם נראות מגוחכות. אך אני, בניגוד לחבורת הקשקשנים של מיעוט מחברי הפורום כאן הבזים ולועגים לכל נסיון של הצדקת המסורת, איני הופך את ה'פתיחות' ל'זחיחות'. הדברים רציניים וצריך ללמוד אותם ולחקור, לא להעתיק ספר של מישהו, להסתכל בעמוד הראשון של ידיעות, ואחרי זה ללכת לכולל.

עכשיו אתאר לך איך מושכים באף קבוצה שלמה של אנשים, שחלק מהם אנשי עסקים ממולחים, ואינטליגנטים:

המעשה הידוע ברבי "הינוקא" מסופר בס' ברכת אהרן סי' סה': "כשנתמנה לרבי היה בן חמש שנים^[1] וכשבאה אשה לבקש ברכתו שאלה היכן הרבי אמרו לה משחק בחצר ומיד קראוהו והושיבוהו בראש השלחן וכו' אמר הקדוש כו' אני מאמין באמונה שלמה שכל התפלות שלנו עולות דרך תפלתו הקדושה וכל הלמוד שלנו עולה דרך הלמוד שלו וכן מעשינו עולים ע"י מחו הקדוש". בנושא של הלמוד אפשר להסכים כי הלמוד שלו היה בעצם כמו הלמוד שלהם וביחד עלו מי יודע לאן?

"ועוד טרם ידע לדבר כשהביאו לו קורקבן לאכול ולא רצהו ואמר "פע" מיד צוה זקנו הקדוש לבדוק במטבח אם לא היה בעוף איזה שאלה" (שם)

על כן העיד עליו גדול תלמידיו הרה"ק מטוראו במכתבו שפרסם בעת ההכתרה בהיותו בן ארבע שנים (נדפס בבית אהרן וישראל לד'):

"אם קטן הוא בעיניכם ראש שבטי ישראל הוא.. וחיליתי פניו הקדושים שישאל מפה נשמת כל חי (כוונתו לאביו הנפטר) איזה ענינים מוכרחים ואמר לי למחר תשובה ברורה.. היות שהגיד לי שצוהו זקנו שלא יגלה לכן מוכרחני להעלים תשובתו.. ופעם אמר לי הילד כי זקנו הוא אליהו בעצמו ואמר שידוע שאביו הוא דוד המלך ע"ה.. הילד סיפר לי בסוד כי היתה חולנית אחת.. ולפי שהיה הענין נחוץ דבר מזה עם נשמת זקנו ועלתה לה ארוכה יכול אני לישבע בשבועה חמורה שכן שמעתי מפי הילד בעצמו.. סעו לסטולין על שבועות ותעלו קדושה נפלאה ותשאבו מים בששון מרוח קדשו.. יד הילד היא שמירה.. נשמות קדושות יהיו אתנו ועם הילד שליט"א.. חתמו העיירות הרחוקות והקרובות לקיים עליהם ועל נפשם להיטות הקשר אמיץ.. בן אדמו"ר שליט"א מנהל ומעניק כל ענין באה"ק ובחו"ל".

אם התינוק אמר זה ודאי שזה נכון, כל השאלה אם מאמינים לרב הזה שבאמת שמע באזניו מן הילד.. לא יאומן איך עדה שלמה מישראל מאמינה בילד בן ארבע שיש לו רוח הקדש ושהוא מדבר עם נשמות בזמן שהוא היה תינוק חסר דעת הנובר באשפה כמסופר שם:

"בליל שבת לאחר אכילת הדגים דרכו של הינוקא לשחק בפרדס שעל יד חצר הקודש ואז בקשו ממנו ברכות.. היה פועל ישועות לחוסים בצלו ונפלאה היתה דרכו בצניעות מופלגת תוכ"ד משחקים עם בני גילו.. ענינים נשגבים היה מסתיר במעשי ילדות "כביכול" היו מושיבים אותו בראש השלחן והיה מתחבא מתחת השלחן.. שם הויה עמד נגדו כשישב בראש השלחן ועיניו כאבו מזה.. פעם אחת הניח רגלו על השלחן והעירו לו ששלחן הרי הוא כמזבח ואמר והלא הכהנים עולים להקריב על המזבח.. בהיותו במקוה והיה כבר כבן ד' או ה' ושיחק כמנהג הילדים כגון שהכה על המים בידיו וא"ל הרה"ק מבלענדוב שיש קדוש לבנה במוצש"ק ואמר הרה"ק כי צריך לכוין בטבילה גם בשביל זה".

כך הפכו להם תעתועי תינוק בן ארבע שאינו יודע א' ב' לסודות התורה! התופעה מצאה חן בעיני אוילים אומללים נוספים וכעבור כמה שנים אנו מוצאים את הינוקא מטשרנוביל ור' שמעון שלמה מטשיטשולניק (נכד לרחמסטריבקא) שקבלו את האדמורו"ת עוד לפני בר מצוה, אלפי אנשים צעירים וזקנים נהרו לקבל מהם ברכות ועצות או סתם כך לשאוב קדושה מלא חפניים..

_________________

תוקן על ידי טירוזאורוס ב- 02/06/2009 14:39:18

טירוזאורוס כתב:     למה אתה מסלף את הפסוקים, משה ויהושע נצטוו לכתוב ואח"כ ללמד את בני ישראל בעל פה. בני ישראל לא יודעים לקרוא ולכן הם צריכים ללמוד את השירה בעל פה. אתה מציע פירוש חדש ש"כתבו לכם" הוא משה ויהושע ולא כל העם, אך דא עקא שיהושע לא נזכר כלל בפרשה והענין פותח "וידבר ה' אל משה", ולמה לנו לעשות אוקימתא ("איניש אחרינא הוה בהדיה והא דלא חשיב ליה משום כבודו"). אני נקטתי בפשטות כפירוש חז"ל, אבל אם יש לך פירוש אחר אשמח לשמוע.

תוקן על ידי חיים9999 ב- 02/06/2009 15:07:27

מורי ורבי ירוחם, למדתי מן הנסיון שאם אתה אומר מתברר בסופו של דבר שאתה צודק.

אבל אינך יכול לצפות ממני שאסכים למשפטך: "הם קבעו איסורים מבוססים על חוסר הבנה מינמלית במקרא". מבלי שהבאת שום דוגמא?

אם אתה אומר שאני סוטה מן העיקר, ברור שזה נכון. אבל אני התייחסתי להוכחה שהבאת לדבריך שחז"ל לא היו בקיאים בפסוקים, ואמרתי שאינה מלמדת דבר לענינינו.

בכל אופן המקום לדוגמאות אלו הוא אולי באשכול העוסק בממחרת השבת, ולא כאן.

_________________

תוקן על ידי טירוזאורוס ב- 02/06/2009 15:28:51