הוכחות חד משמעיות לנכונותו של הפתק הקדוש!

ירמיהו פרק ז

כּי לֹא דִבּרְתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוּיתִים בּיוֹם <הוציא> הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דּבְרֵי עולה וזב  :

חוץ מכך שאף אחד מהמובאות אינה מעידה על מעמד הר סיני שהיתה לפני שש מאות אל עדים נאמנים, שמסרו מאב לבן.

  הנה עדודות  של המנהיג נער משה אשר לא זז מהאוהל.  

יהושע פרק כד

(ה) וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם:

(ו) וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף:

(ז) וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְדֹוָד וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים:

(ח) <ואבאה> וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם:

(ט) וַיָּקָם בּלָק בּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיּלּחֶם בּיִשׂרָאֵל וַיּשׁלַח וַיּקְרָא לְבִלְעָם בּן בּעוֹר לְקַלּל אֶתְכֶם:

(י) וְלֹא אָבִיתִי לִשׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךבָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצּל אֶתְכֶם מִיּדוֹ:

(יא) וַתּעַבְרוּ אֶת הַיּרְדּן וַתּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיּלּחֲמוּ בָכֶם בּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזּי וְהַכּנַעֲנִי וְהַחִתּי וְהַגּרְגּשׁי הַחִוּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתּן אוֹתָם בּיֶדְכֶם:

(יב) וָאֶשׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצּרְעָה וַתּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפּנֵיכֶם שׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶךָ:

(יג) וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בּהּ וְעָרִים אֲשׁר לֹא בְנִיתֶם וַתּשְׁבוּ בּהֶם כּרָמִים וְזֵיתִים אֲשׁר לֹא נְטַעְתּם אַתּם אֹכְלִים



משום מה הוא לא מזכיר אפילו ברמז את המעמד הנשגב, לעם ישראל לאלו שלא היו כאמור במעמד זה???!!!:

_________________

מודה ועוזב

שוב ושוב ושוב שיהיה ברור מאד, אני לא דיברתי על קבלת התורה דיברתי על מעמד הר סיני  שהפך  לאחד מהיסודות   של האמונה במתן תורה

וכתשובה האולטימטיבית  למעשה שראו אותו שש מאות אלף

_________________

מודה ועוזב

קנה מידה לבדיקת מסמך היסטורי.

א. יש לוודא שהמסמך הינו מקור ראשוני שנתחבר בסמוך להתרחשות המאורעות אותם הוא מתאר, או לפחות שואב ממקור ראשוני.

ב. יש לוודא  את אמינות המקור ראשוני, מכיון שיתכן שאותו מקור היה חיבור זניח ולא זכה לכל התייחסות בתקופתו. לחילופין יתכן שאותו מקור על השקרים הכלולים בו הופץ בידי סמכות שלטונית עריצה, או בידי סמכות דתית נערצה.

ג. יש לוודא שאותו מסמך הגיע לידינו בצורתו הראשונית ללא תוספות או שינויים.

ד. ניתן ללמוד ולהסיק מתוך מסמך היסטורי רק אם התיאורים הכלולים בו הם שלמים, מובנים, וחד משמעיים.

קנה המידה לבדיקת מקוריות המסמך.

א. עותק קדום. עותק קדום של המסמך, המאומת באמצעות בדיקת חומר ומשטח הכתיבה, צורת האותיות, העיטורים, וכדומה.

ב. מקורות חיצוניים. לגבי מסמך שלא קיים ממנו עותק קדום יש צורך לוודא את קדמותו באמצעות איזכורים ברורים ומפורטים במסמכים אחרים מאותה תקופה. אם בספרים אחרים, אם במכתבים, רישומים, וכדומה.

קנה המידה לבדיקת אמינות המקור.

א. מקורות חיצוניים. תיאורים שמוזכרים במקורות נוספים מאותה תקופה, יש לייחס להם יותר אמינות מאשר תיאורים המופיעים במקור בודד [יש לוודא כמובן שאותם מקורות אכן חוברו באותה תקופה].

ב. מקורות עקיפים. מסמכים כמו מכתבים פרטיים, רישומי מס, פרוטוקולים משפטיים, וכדומה הם בעלי אמינות גבוהה יותר, משום שלא נועדו לפרסום.

ג. מקורות מאזורים שונים ותרבויות נפרדות. ריבוי מקורות מאזורים שונים ומתרבויות נפרדות יכול לשלול או כמעט לשלול את האפשרות שהתיאורים הופצו בידי סמכות שלטונית עריצה, או סמכות דתית נערצה.

קנה המידה לבדיקת תוספות ושינויים במסמך.

א. סימנים פנימיים. יש לוודא שבמסמך אין סימנים לתוספות, או סימנים לכתיבה בתקופה מאוחרת.

ב. עדויות חיצוניות. יש לוודא שאין עדויות חיצוניות לתוספות ושינויים שנערכו במסמך.

ג. תפוצה רחבה. קשה להוסיף או לשנות במסמך שנפוץ בכמות המונית, ולדאוג שכל העותקים ייערכו בהתאם.

ד. אחידות סדר ושיטתיות. סגנון אחיד במסמך מקשה יותר על תוספות ושינויים. כמו כן קשה להוסיף או לשנות משמעותית ספר שמסודר בסדר הגיוני ומובן, וערוך בצורה שיטתית.

קנה המידה להבנת התיאורים.

א. שפה מובנת. המסמך אמור להיות כתוב בשפה נהירה לכל, ושניתנת להתפרש בצורה אחת ויחידה.

ב. תיאור שלם. התיאורים במסמך אמורים להיות שלמים ומקיפים, כדי שיהיה ניתן לקבל תמונה מלאה ורחבה של המאורעות, הגורמים, וההשתלשלות.

ג. התרבות הנידונה. מסמך המתייחס לתרבות קרובה, או שלפחות יש בידינו תיאורים מקיפים לגביה, מקבל משמעות עמוקה יותר מאשר מסמך המתייחס לתרבות רחוקה ועלומה. וזאת בשל הצורך בהערכה מדוייקת של המעשים, הדיבורים, והאירועים שונים.

כל האמור תקף ביתר שאת לגבי תיאורים על טבעיים של מאורעות מסויימים, וזאת על פי טיעונו המפורסם של ד' יום, לפיו לא ניתן להוכיח את התרחשותו של מאורע על טבעי, אלא אם כן הפרכתו מהווה דבר יותר רחוק מהטבע.

התורה כ'מסמך היסטורי'.

בדיקה יסודית תגלה שהתורה אינה עומדת כמעט באף אחד מקני המידה האמורים.

כתבי היד של התורה הקדומים ביותר לפי הידוע כיום, נכתבו למעלה מאלף שנה לאחר הזמן לו מיוחסת כתיבתה.

אין איזכורים של התורה במסמכים אחרים מאותה תקופה או מתקופה סמוכה [האיזכורים בספרי הנביאים - מלבד ספר יהושע - אינם ענין לכאן, שהרי גם על פי המסורת נתחברו מאות שנים לאחר כתיבת התורה. לגבי ספר יהושע אין כל הוכחה היסטורית שהוא אכן התחבר בתקופה הסמוכה. זאת ועוד גם אם תמצאנה הוכחות היסטוריות לקדמותו של ספר יהושע הרי לא ניתן להסיק מהאיזכורים הספורים שבתוכו [כמו מהאיזכורים בשאר ספרי הנביאים] אלא שחלקים מסויימים מהתורה היו קיימים באותה תקופה, ואף לגבי אותם חלקים לא ניתן לדעת אם היו קיימים בצורה זאת או בצורה שונה לחלוטין. ודי בפסוק בסוף ספר יהושע 'ויכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלקים', ובמספר הפירושים שנאמרו עליו, כדי לאשש קביעה זו].

אין אזכורים ברורים של המאורעות המתוארים בתורה במסמכים אחרים מאותה תקופה.

אין מקורות עקיפים מאותה תקופה שמזכירים בבירור את המאורעות המתוארים בה.

ממילא לא ניתן לדבר על מקורות מאיזורים שונים ותרבויות נפרדות.

בתורה ישנם סימנים רבים לתוספות מאוחרות ושינויים. גם אם ניתן ליישב את כל הסימנים הללו, מידי ספק לא יצאנו, וודאי שהדבר מערער את ההנחה שהספר הגיע אלינו בצורתו הראשונית [ויש לדון בזה אם ספק ריעותא מרע לחזקה ואכמ"ל]

יש עדויות חיצוניות שנערכו בתורה שינויים, כמו הקרי והכתיב [לדעת הרד"ק ועוד], או עיטור סופרים. ובדומה לאמור לעיל גם אם ניתן לפרש את הקרי והכתיב באופן שונה, מכלל ספק לא יצאנו.

אין הוכחה לכך שהתורה היתה נפוצה בעותקים רבים במשך הדורות. להיפך פרשיית מציאת הספר התורה בימי יאשיהו, ופרשת קריאת התורה בידי עזרא - אחר כל הכרכורים שכרכרו ליישבן על נכון - מלמדות לפחות על כך שעותקים של התורה לא היו מצויים בצורה המונית.

התורה כתובה בסגנון לא אחיד, ואינה מסודרת בסדר שנראה הגיוני למתבונן. גם אם ניתן ליישב את שינויי הסגנון, ולהסביר את הסדר הפנימי שלה, הרי לא יתכן להוכיח מתוך הסגנון והסדר שמדובר בספר אחיד ללא תוספות ושינויים.

בתורה ישנן סתירות רבות שקשה ליישב אותן, דבר המקשה על הבנת הכתובים ומשמעותם. גם אם ניתן ליישב את הסתירות הרבות, הרי מהרגע בו הופקעו הכתובים ממשמעותם הפשוטה, אם באמצעות פירוש שונה לגמרי, אם באמצעות תוספת פרטים שאין להם זכר בכתובים, שוב לא ניתן לראות את הכתובים כמסמך היסטורי במובן הרגיל של המילה.

זאת ועוד יתכן בהחלט שהתורה בראשיתה נכתבה בכתיב חסר, ללא ניקוד, וללא פיסוק, דבר המקשה מאד על הירידה לעומק פירוש הכתובים.

התיאור בתורה אינו שלם במובן זה שהוא מתמקד בדמויות מסויימות ובאירועים מסויימים, מבלי שיש בידינו כלים לדעת ולהכיר את מכלול הכוחות הפועלים, והגורמים ההיסטוריים.

התקופה הנידונה בתורה ותרבותה רחוקות מאיתנו מרחק רב, וקשה מאד להסיק מסקנות היסטוריות ביחס לתקופה ותרבות כאלו.

אלא שכל הויכוח ה'היסטורי' אינו רלוונטי כלל לשאלה אודות המימד העל טבעי של המאורעות.

א. גם כשיש בידינו תיאורים היסטוריים מקיפים, חסרים לנו מידות מדוייקות, ופרטים משניים. ואילו לצורך תיאור על טבעי של מאורעות, די בהגזמה קלה, או בהוספת פרט אחד והשמטת משנהו. או אפילו בהדגשת פרט אחד והצנעת חבירו.

ב. גם אם נקבל את המימד העל טבעי של המאורעות, יתכן שהם נעשו באמצעות כישוף. הלא כה דברי הנשר הגדול בידו החזקה בשמיני מיסודי התורה 'משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלאט וכשוף'.

ג. מעבר לאמור וזו אולי הנקודה החשובה ביותר. גם אם נניח שמאורע מסויים התרחש בדרך על טבעית, לא באמצעות כישוף, אלא במאמר ה' לבדו, עדיין לא ניתן להסיק מכך כלום. נניח שה' הכה את המצרים והושיע את ישראל, ומה בכך, וכי ניתן לדעת למה עלה לרצון לפניו להכות את המצרים ולהושיע את ישראל??. מדוע עלינו לקבל יחד עם התיאורים המופיעים במסמך, גם את ההסברים למאורעות?? או את החוקים המצורפים אליהם??. הנה למשל אגדה מצרית קדומה מספרת על עונשים שאלקים הביא על מצרים, בשל העובדה שלא גירשו עם מסויים מתוכם, אז אולי זאת היתה הסיבה, ואולי סיבה אחרת שנעלמה מאיתנו. וכי ימצא חיבור שמתאר בצורה אמינה את רעידת האדמה בטורקיה, או את  הצונאמי במזרח, האם יהיה עלינו לקבל גם הסבריו לסיבות שבגללן עלה לרצון מלפני ה' להכות אותם?? או אם יצורפו אל התיאורים חוקים שונים יהיה עלינו לקבל את החוקים הללו ולהתנהג על פיהם??.

בשולי הדברים הערה קטנה וחשובה.

הנסיונות הנלעגים להוכיח את התורה בצורה 'מדעית-משפטית', כושלים פעם אחר פעם, גם כשנעשים בהם טיפולים קוסמטיים. ודומה שגם ב'ערכים' כבר התפכחו מהאשליה כאילו ניתן לכפות הר 'הוכחות' כגיגית על ראשי השומעים, ולומר להם פה תהא קבורתכם.

במקום להשקיע זמן מאמצים ומשאבים בהתפלמסות קטנונית הנסמכת על הרבה פחות מכרעי אפרוח, יש להשקיע בחיבור רחוקים וקרובים לתורה, וניתן לעשות זאת בדרך אינטלקטואלית לעילא.

סעיף קטן בהיקף מדהים ב'ש"ך' או פלפול גאוני ונפלא ב'תומים', יצליחו לטעת את ההוגים והמשתעשעים בהם בפרדסה של תורה, הרבה הרבה יותר מערימת טיעונים מתחכמים וריקים מתוכן גם אם בעטיפה צבעונית. וקושיה מפרקת הרים מתורת 'הגרע"א' או תשובה מתפרסת למרחבי הש"ס ב'שואל ומשיב' מסוגלות לאותה מטרה, עשרת מונים מאוסף ממצאים ארכיאולוגיים מפוקפקים או ניתוחים ספרותיים מוזרים.

וזה הים - ים התורה - גדול  ורחב ידים, וכל אחד ואחד מישראל יוכל למצוא את שורש נשמתו באחת מששים רבוא אותיותיה של תורה.