ידע מוקדם של פרטים

ממקורות חב"ד והרבי מלובביץ' 

הרב מנחם שניאורסאהן (הרבי מלובביץ):  שיחת כז' ניסן התשנ"א

"ואילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת בודאי ובודאי שמשיח כבר היה בא!!"

..."מתעוררת תמיהה הכי גדולה: היתכן שמבלי הבט על כל העינינים –

עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש?!... דבר שאינו מובן כלל וכלל!

ותמיהה נוספת – שמתאספים עשרה (וכו"כ עשיריות) מישראל ביחד, ובזמן זכאי בנוגע להגאולה.

ואעפ"כ אינם מרעישים לפעול ביאת המשיח תיכף ומיד ולא מופרך אצלם רחמנא ליצלן, שמשיח לא יבוא בלילה זה,

וגם מחר לא יבוא משיח צדקנו, וגם מחרתיים לא יבוא משיח צדקנו, רחמנא ליצלן!!

גם כשצועקים "עד מתי" – הרי זה מפני הציווי כו'.

ואילו היו מתכוונים ומבקשים   ו צ ו ע ק י ם   ב א מ ת , בודאי ובודאי שמשיח כבר הי' בא!!

מה עוד  יכולני לעשות כדי שכל בני ישראל   י ר ע י ש ו  ו י צ ע ק ו   ב א מ ת   ויפעלו להביא את המשיח בפועל.

לאחר שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראיה, שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר – בגלות פנימי בעניני עבודת השם.

הדבר היחיד שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכלתכם – ענינים שהם באופן דאורות דתוהו,

אבל בכלים דתיקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!

ויהי רצון שסוף כל סוף ימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובודאי יפעלו אצל הקב"ה –

כמו שנאמר "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו" –

להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

וכדי למהר ולזרז עוד יותר ע"י הפעולה שלי – אוסיף ואתן לכל אחד ואחד מכם שליחות מצוה ליתן צדקה

ו"גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה" ואני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם.

ויהיא רצון שימצא מכם אחד, שנים, שלשה, שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות. ועוד והוא העיקר –

שיפעלו שתהי' הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב.

שיחת הרבי מלובביץ - כ"ח ניסן תשנ"א  - האזן עכשיו

עשו כל אשר ביכולתכם... להביא בפועל את משיח צדקנו תכף ומיד ממש.

ואילו היו מתכוונים ומבקשים   ו צ ו ע ק י ם   ב א מ ת , בודאי ובודאי שמשיח כבר הי' בא!!

הסבר מאזין מחב"ד, ברדיו ברסלב, על שיחת הרבי - האזן עכשיו

דברי חב"ד על שיחת כ"ח ניסן התשנ"א

למעשה המושג "עקשנות" מופיע בתורה לגבי אירוע הפוך מהבאת הגאולה. פרעה היה עקשן,

ובכח העקשנות נלחם נגד משה רבינו ולא אפשר לו להביא את הגאולה.

ולכן כיום כדי לבטל עניין זה, של פרעה ומלחמתו במשה, עלינו להשתמש באותו כח "עקשנות" שבו השתמש פרעה,

אבל למעליותא, וכפי שיובא להלן מלקו"ש בענין זה.

מה על העקשנים לעשות?

לפי האמור בשיחה  הרי הוראות ברורות ומובנות בפשטות גם לקטן בדעה.

הדבר הוא כל כך פשוט עד שקשה להבין מדוע לא כולם מבינים זאת:

א. להביא את המשיח תיכף ומיד ממש ולא לדחות את בואו אפילו ליום אחד נוסף.

ב. כדי להביא את המשיח בפועל ממש, עשו כל אשר ביכולתכם, כלומר המטרה ברורה מאד ואת האמצעים חפשו לבד.

   כל האמצעים כשרים, אין שום הגבלה בניצול אמצעים שונים להבאת המשיח.

    ג. באמצעים להבאת המשיח, עשו עניינים שהם באופן של אורות דתהו.

    ד. גם אורות דתהו צריכים להיות בכלים דתיקון.

    ה. כל זה יכול לעשות אפילו אחד, אך מוטב שנים, טוב יותר שלש, והכי טוב עשרה.

אין בזה הגבלה כלל. הרבי לא מסר זאת לשום גוף ולשום אירגון חב"די.

הרבי לא מסר זאת לזקני וחשובי חב"ד ולא לצעירי הצאן. הוא מסר זאת לכל אחד שרוצה לפעול באופן של "עקשנות".

לא חשוב כמה פעילים ישתתפו בזה, וכלשונו הק': "שימצאו עשרה מישראל שיתעקשו שהם מוכרחים לפעול...                                 

להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש...

ויהיא רצון שימצא מכם אחד, שנים שלשה, שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות".

אין צורך לזה מוסדות או ארגונים. אין צורך לזה מסגרות מקובלות. יש צורך אך ורק ב- 3 – 2 – 1 עקשנים.

אלא שיש להבין יותר מה בדיוק ההגדרה של "עקשן" ומה בדיוק ההגדרה של "אורות דתוהו".

ומה גדרו של עקשן?

בלקו"ש חלק לא עמוד 31, מסביר הרבי מהי הגדרתו של כבדות הלב שהיה אצל פרעה: "כבדות הלב ענינה עקשות הלב,

שאינו מתפעל משם דבר, וגם כששכלו מורה לו שצריך להיתנהג באופן הפכי, וגם הרגש שבלבבו נוטה לצד אחר –         

הרי הוא מתעקש שלא לשנות את התנהגותו. וזה ענינה של "קליפת" פרעה – "פרעה" אותיות "הערף",                   

המורה על עקשנות, "קשה עורף"... "כי ביטול קליפת פרעה הוא על ידי משה דוקא".

העקשנות של פרעה הייתה למטה משכל והגיון. הוא המשיך להתעקש,                           

גם כאשר באו אליו כל חרטומי מצרים וחכמיו בטענה  שהנהגתו נוגדת את כל כללי השכל וההגיון:                        

"הטרם תדע כי אבדה מצרים". לפי השכל וההגיון היה על פרעה להפסיק את עקשנותו ולהוציא מיד את ישראל ממצרים.                            

ובאמת מספר פעמים הגיע פרעה להחלטה זו, אך מיד חזר לעקשנותו. גם צעירי מצרים ניסו להלחם נגד עקשנותו של פרעה, 

כדרשת חז"ל על הפסוק: "למכה מצרים בבכוריהם". ובכל זאת המשיך פרעה להתעקש.

האמת היא, שכל ענין העקשנות שייך בעיקר כאשר אין כאן דחיפה שכלית הגיונית.                                       

אדם הפועל לפי דחף שכלי הגיוני אינו נקרא עקשן. כאשר מוכיחים לאדם שהוא טועה בדרכו ועליו לחזור בו,          

ובכל זאת הוא ממשיך להתעקש ולא מוותר, זוהי ההגדרה הנכונה של "עקשן".

ובנידון דידן: כאשר הרבי מבקש שיהיו אחד או שניים או שלושה עקשנים, הרי    מ ר א ש   הוא אומר,

ש א ת ם   ת ה י ו   מ י ע ו ט   ש ב מ י ע ו ט . כולם יהיו נגדכם, גם השכל וההגיון.

אף על פי כן ולמרות זאת עליכם להמשיך להתעקש ולא לוותר. בשיחתו מכ"ח ניסן הטיל הרבי את האחריות להבאת המשיח

לא על מוסדות ולא על הכלל אלא על קבוצה קטנה של עקשנים שאינם מוותרים.

הם יכולים להיות עשרה, הם יכולים להיות אפילו שלושה, אפילו שניים ואפילו אחד.

האחד הזה באם רק יתעקש ולא יוותר בשום אופן הוא יביא את המשיח.

בשיחת עשרה בטבת תשנ"ב מסביר הרבי: "ארץ אשר אבניה ברזל, אל תאמר אבניה אלא בוניה,                

שזהו"ע  ד"קשה עורף" למעליותא, החוזק והתוקף (ברזל)                                                 

דעצם הנשמה, שעל ידי זה מבטלים הברזל דלעומת זאת שהוא (קשיות העורף ד) היצה"ר."

עשו כל אשר ביכולתכם... להביא בפועל את משיח צדקנו תכף ומיד ממש. (שיחת כ"ח ניסן תשנ"א ס"ו).

הכלי לביאת המשיח הוא – אחדות.

ובפרט כאשר בנ"י יתאחדו וידברו על אודות משיח – ימשיכו ברצון ה' ית' את הגאולה השלמה ע"י משיח גואל צדק, במהרה בימינו

(הרבי הריי"ץ, רבי יוסף יצחק יוסף שניאורסאהן – קודמו של הרבי מלובביץ, ספר השיחות תרצ"ו, עמ' 330).

ישנו מכתב של ה"מנחת אלעזר", שנדפס לאחרונה מחדש, שבו כותב בפירוש ובאופן חד משמעי,

שצריכים מסירות נפש בשביל שיבוא משיח צדקנו, כדוגמת המסירות נפש על שלושת העניינים שעליהם נאמר: "יהרג ואל יעבור"

(משיחת הרבי, ש"פ מקץ תשד"ם).

המשך מדברי הרבי מלובביץ:

כיצד יכול הוא לנוח ולשקוט כאשר עדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלמה?! היתכן שאינו מרעיש עולמות בקריאה וצעקה "משיח נאו" ?!... בשעת התפילה, ק"ש שעל המטה וכו' – עליו לצעוק "שמע ישראל" ; אבל בשאר הזמנים – עליו לצעוק "משיח נאו"... והנהגה זו צריכה להתבטא גם בשעה שהולך לדבר עם הזולת – שלכל לראש עליו לצעוק "משיח נאו"!... ולצעוק עד כדי כך, שגם הזולת עצמו יתחיל לצעוק "משיח נאו"!... לכאורה יכול מישהו לטעון: היתכן, כאשר רוצים לפעול על הזולת – צריכים להתנהג כמו ג'נטלמן... לכל לראש צריכים לתת לו "שלום עליכם", ולשאול אותו: מה שלומך ואיך אתה מרגיש, ובשפת המדינה דוקא: "האו דו יו דו", ואח"כ להתעניין בשלום אשתו ובני ביתו, לשאול אותו כיצד מתנהלת פרנסתו, מה עשה ומה מתכונן לעשות, וכיו"ב, ואח"כ להתחיל לדבר עמו אודות עניני יהדות, החל מאל"ף בי"ת של יהדות, עד שיגיע ל"אחרית הימים", אט אט קומט משיח...

הנה לאמיתו של דבר -  ההיפך הוא הנכון: אדם נורמלי לחלוטין – לבוש כאדם נורמלי ומדבר כאדם נורמלי כו' ולפתע מתחיל לצעוק "משיח נאו"... דוקא הנהגה כזו היא היא זו שפועלת ומעוררת אצל הזולת את הפנימיות שבו, שלאמיתו של דבר,                                       

גם נפשו צועקת "משיח נאו"...

כאשר  יגש אליו עם גינוני הנימוס – לא יוכל להוריד אפילו את האבק והבוץ שמכסה על הקליפה החיצונית ;  מה שאין כן כאשר יגש אליו ויצעק "משיח נאו"... עי"ז יסיר את הקליפה החיצונית, ובמילא תתגלה פנימיות נשמתו! והעיקר: אין צריך בראיות והוכחות – "טעמו וראו"...

ינסה כל אחד ואחד דרך זו, ויראה בעצמו את התוצאות! ומזה מובן גם בנוגע לענין ד"משיח נאו" –

שדווקא הצעקה "משיח נאו" תעורר ותפעל על הזולת                          

(משיחת ש"פ צו, התשמ"ה).

ועפ"ז מובן מדוע אין ברירה ומוכרחים לדבר פעם אחר פעם ולהרעיש ללא הרף אודות הקיצין, אודות ימות המשיח וכל הפרטים שבזה, כדי שידעו את העיקר, אשר אין הכוונה רק אודות המדובר בספרים כו', אלא בהלכה מפורשת הנוגעת לכאו"א אנשים נשים וטף כולם יחד (בלש' המגילה "ביום אחד") באופן ד"קהל גדול" לשון יחיד. ועוד עיקר – מפני החושך הכפול והמכופל, עד כדי כך שצריך לעורר ולהתווכח וכו' אודות הזכרת משיח צדקנו וענין הגאולה, ולא רק הזכרה בפה, אלא גם אודות המחשבה אודות משיח. ויהי רצון, שמהדיבורים בכל עניינים אלו נבוא לפועל – שכאו"א יתחיל להתעסק בהתלהבות... בענין קירוב הגאולה וביאת משיח צדקנו רגע אחד קודם...

(משיחת ש"פ תצוה התשמ"ז).

כיון שכן, הרי הכרח השעה מחייב, שכאו"א מישראל, מקטן ועד גדול, "יחשוב" אודות הגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו,

ו"במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא" – שע"י המחשבה בעניני גאולה, ה"ז גופא פועל שירגיש ענין הגאולה,

ומביא שיעשה כל התלוי בו, הן בעצמו והן להשפיע על זולתו להמשיך את הגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו...

מובן גם כן שאי אפשר לצאת ידי חובה עם מחשבה טובה לחוד, אלא צריך להיות גם הדיבור אודות ביאת המשיח –

דנוסף על הדיבור והבקשה על ביאת המשיח ג' פעמים בכל יום בעת התפילה...                                                                                                               הנה גם בשעות שבין תפלה אחת לחברתה, צריכים לדבר על דבר ביאת משיח.

אמנם אי אפשר לתבוע מ"בן חמש למקרא" שידע ע"ד עניני גאולה הכתובים במשנה וגמ' – אבל די לו לדבר בעניני גאולה המפורשים במקרא,

שגם ממנו יש חומר מספיק למלאות כל כ"ד שעות היממה עם דיבורים בעניני גאולה (ע"ד "בית מלא ספרים").

המעשה הוא העיקר – שכאו"א אנשים נשים וטף, יעשה בפועל כפי יכולתו בעניני "גאולה",                                                      

בדברים שימשיכו הגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו                        (משיחת ש"פ תצוה התשמ"ז). 

רצונו של הקב"ה שבני ישראל יבקשו ויתחננו ויפצירו אודות ענין הגאולה ובלשון הכתוב: עד מתי?!...                                              

אלוקים אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקוט א-ל...                 (התועדויות תשמ"ה ג' 1948).

מצוה שיש לה סגולה מיוחדת לקרב את הגאולה, היא מצות הצדקה – גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה.                                                

ומזה מובן שיש להוסיף עוד יותר במצות הצדקה...                 (ספר השיחות התשנ"ב 192).

חיזוק האמונה התשוקה והציפיה לביאת המשיח, עד כדי כך שנרגש אצלו                                                                                                

שכל זמן שמשיח צדקנו עדיין לא בא בפועל ובגלוי ימיו חסרים...                  (ספר השיחות התשנ"ב 207)

על אחת כמה וכמה בבוא זמן מיוחד ומסוגל ביותר וביותר לגאולה "בארבעים שנה בעשתי עשר חודש גו'", ההכנה הכי אחרונה וקץ הכי אחרון להכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלמה – צריך כאו"א מישראל לעשות כל התלוי בו לנצל זמן סגולה זה להביא את הגאולה האמיתית והשלמה כפשוטה ממש, ע"י חיזוק האמונה בביאת המשיח, הצפי' והבקשה ודרישה לביאתו, ועוד ועיקר ע"י ההוספה בעיניני תומ"צ ובפרט בהפצת המעיינות חוצה, האנשים והנשים* והטף, כל אחד ואחת לפי ענינו.

_______________________________________________________________

*וההדגשה יתרה בנוגע לנשי ישראל – כמארז"ל (סוטה י"א, ב) "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים",

וע"פ מ"ש בכתבי האריז"ל (ל"ת וסה"ל שמות ג,ד ועוד) שדור אחרון של הגלות הוא גלגול של הדור שיצא ממצרים,

מובן, שהגאולה האמיתית והשלמה תהי' בשכר נשים צדקניות שבדורנו.

(משיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט התש"נ)

עיקר כל העיקרים היא – האמונה בביאת המשיח שאז יהיה ה' למלך על כל הארץ, והכל יכירו מלכותו, ואע"פ שהתמהמה,

אנו מחויבים לחכות ולצפות ולבקש "מתי תמלוך בציון".

הדבר דומה לבן יחיד שגלה מעל שולחן אביו שנים רבות, ומכיוון ששלמו ימי גלותו הודיע לאביו כי יבוא במסע ביום ידוע. מאליו מובן, כי הוריו לא ילכו ביום ההוא לישון, אלא ימהרו אל הרכבת לקבל פניו, ואם קרה שלא בא במסע הזה, ישבו ויחכו עד המסע השני והשלישי,

ולא יתנו שינה לעיניהם. כי הלוא מצפים הם לבן יחידם.

זהו שאיתה בפסיקתא דרב כהנא: "אמר הקב"ה חיבבתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי"

(חפץ חיים על התורה, פרשת נח).

כל אדם צריך לקיים "ציפית לישועה" של מעלה, ולשון "ציפית" לשון "צופה נתתיך" כמו שצופה ומביט ורואה בכל עת שלא יבוא אויב ושונא, כך צריך איש ישראל לצפות בעיניו ובשכיות לבבו בכל זמן ועת, אולי יבוא אותו רגע מלך המשיח, ובכל עת יהיה לבו הומה עליו וצופה לישועת ה'... וע"י ציפיות וחיכיות לישועת ה' בכל רגע, בודאי תפעול למעלה הרבה... ותקרב את הגאולה.

(היכל הברכה, בראשית).

הרבי הריי"ץ מליובאוויטש אמר בשיחת שמח"ת  תרצ"ט:

אם היו כל ישראל יחד כגדול כקטן, אומרים:

אבא, די כבר, רחם נא עלינו ושלח לנו משיחנו – ודאי היה משיח בא!

החפץ חיים היה אומר: משיח צדקנו יבוא פתאום, אם רק נחכה לו. רגילים אנו לומר: כי מחכים אנחנו לך,

ואחכה לו בכל יום שיבוא, אבל אנו אומרים זה רק בפינו ולבנו בל אתנו!!      (שם).

"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם,

כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלוקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם וכן יושיענו ברחמיו שנית

(ספר מצות קטן (סמ"ק) מצוה א')

"לעתיד לבוא תתגלה מעלת הגלות, אבל בזמן הזה – אין זה בגילוי... לאחרי שכבר עברו יותר מ 1900 שנה.. ועדיין לא נושענו... וטעם הדבר – שהקב"ה העלים ענין זה, מכיון שרצונו של הקב"ה שיהודי יבקש ויצעק באמיתיות... "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח... כי לישועתך קיוינו כל היום"... ואם תהיה איזו נקודה בשכל ששם מובן שיש ענין טוב בגלות... שוב לא יוכל לצעוק

"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" באמיתיות ובכל ה"שטורעם" (=הרעש)!!

"היצר הרע שהוא אומן גדול במלאכתו, בא וטוען – מה אתה מתרוצץ וצועק "משיח מגיע", שב ותלמד נגלה וחסידות בעיון ותעסוק בעבודת התפילה. וכשעונים לו שהרבי ביקש לפרסם את בשורת הגאולה, הוא ממשיך לטעון: "אולי לא הבננו נכון את דברי הרבי, אולי לא זכינו". חשבון הנפש חייב להיות אמיתי בלי לנסות חס וחלילה "להתחכם עם הרבי"!

(הרב יעקב רייצס, רב יסוד המעלה).

"לא זו בלבד שענין זה אינו מעורר רוגז וקפידא חס וחלילה, אלא אדרבה: על ידי זה שמבקשים ותובעים אודות הגאולה –

מקרבים וממהרים ופועלים את הגאולה בפועל ממש"

הרבי מלובביץ בהתועדויות – ש"פ חיי שרה התשמ"ה: על דברי רבי שלום בער (הרש"ב) שנאמרו לפני למעלה מתשעים שנה:

סמוך לגאולה יהיה מצב:  ד"אשר יחרפו עקבות משיחך" - גם על ידי יהודים שומרי תורה ומצוות!...

ודבר זה  הוא הפלא ופלא: האמונה בביאת המשיח היא אחד מיסודי הדת, י"ג עיקרי האמונה. וידוע פסק דין הרמב"ם ש"כל מי שאינו מאמין בו (במלך המשיח) או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו".

ואעפ"כ בא יהודי שמאמין בה' ובתורתו לועג ומחרף "עקבות משיחך", ולא עוד אלא שמלביש זאת באצטלא של "יראת שמים".

--------------------------------------------------------------------------------

עד כאן – דברי הרב מנחם שניאורסאהן (הרבי מלובביץ), הריי"ץ (רבי יוסף יצחק שניאורסן) ומקורות חב"ד