בית פורומים עצור כאן חושבים

מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-31/5/2009 13:35 לינק ישיר 
מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם

המועדים עברו, והתורה לעולם עומדת.

להלן סקירה על פרשת המועדים (ויקרא פרק כ"ג), וניתוח של סדריהם למחלקותם. הניתוח התייחס בעיקר לפסוקים, אך התייחסתי גם לכמה הלכות ורעיונות המופיעים בחלקי התושב"ע, וכל המוסיף מוסיפין לו. אני מתנצל על ריבוי הסוגריים וההערות. פשוט, היו פסוקים שהכנסת כולם כעיקר עשויה לבלבל, וכן היו הסברים שאפילו אם היו עיקריים להבנה, מ"מ אינם טובים לניסוח המדוייק שאליו שאפתי. למעשה מיש ידלג על ההערות יבין גם הוא את המהלך על היבטיו השונים. ביקורת תתקבל בברכה.


 

בפרשת המועדים (ויקרא כ"ג – כל הפרק) נמצא, מלבד שבת בראשית, שתי סדרות של מועדים: הראשונה בניסן והשניה בתשרי. הראשונה בקציר והשניה באסיף. חג שבועות החל בסיוון, תאריכו תלוי אך ורק בספירת העומר המתחילה בניסן, ואילו ישתנה מס' ימי החדשים ניסן ואייר – ע"פ שינוי קביעת ראש חודש – ישתנה גם תאריכו של חג השבועות.

 

בכל סדרת מועדים ישנם שבעה מועדים:

פסח (י"ד בניסן) – זכרון תרועה*

חג המצות **– יום כיפור

חג שבעת ימים – חג שבעת ימים

הנפת העומר – הנפת הלולב

ספירת שבעה שבועות – שמחת שבעה ימים***

עצרת בסיום הספירה – עצרת בסיום הספירה****

חג חובת האזרח – חג חובת האזרח

 

*בפרשת המועדים לא מופיעה המילה יום בהקשר ר"ה - לא "יום תרועה" ולא "יום זכרון". ואכן נפסק ששני ימיו הם יומא אריכתא. וכמו כן קרבן הפסח איננו תלוי ב"עיצומו של יום" אלא ב"עיצומו של חג".

** "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם", וכן "ממחרת השבת", זאת כנגד יו"כ הנקרא "שבת שבתון". דבר זה למדתי מתוך מה שביאר 'החבוי' באשכולו באריכות, ותודתי נתונה לו על כך.
**זוהי ספירת שבעה למועד הנפת הלולב, כמ"ש: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים".

****מקובל לסמן את ימי העצרת בעניין התורה – שבועות הוא יום מתן תורה ושמיני עצרת של תשרי הוא יום שמחת תורה.

  

סדרת מועדי ניסן הינם חגים של הקרבה, סידרת מועדי תשרי הינם מועדים של קבלה. כל אחת מהסדרות מתחילה בזיכרון שה' זוכר אותנו, ומסיימת בזיכרון שאנו זוכרים אותו. כאשר ה' זוכר אותנו זה יותר קבלה מהקרבה, וכן כשאנו זוכרים אותו זה יותר הקרבה מקבלה. אבל כשאני מדבר על זיכרון אז מדובר על הקרבה נפשית, ואילו כשאני מדבר על הקרבה וקבלה אני מתכוון להקרבה וקבלה שיש להם ביטוי ממשי. ואפרט:

 

סדרת מועדי ניסן הינם חגים של הקרבה – מקריבים קרבן פסח, שורפים חמץ ומכינים מצות, מניפים את העומר שהוא ראשית תבואתנו, עצרת בעינן נמי לכם – אכילה – כאכילת קרבנות, ואנו קוראים את העצרת – "וקראתם בעצם היום הזה", והחג האחרון - "הקרבת" פאה ולקט לעניים.

סדרת מועדי תשרי הינם מועדים של קבלה – בר"ה אנו נזכרים לפני ה' (וממליכים אותו. ההמלכה איננה נתינה אלא קבלת עול מלכותו, שהרי מלכותו תהיה גם ללא רצוננו) וביום זה נכתב בשמים דיננו (ה"ממשי"), ביו"כ אנו מקבלים כפרה (שוב, זה בעל ביטוי ממשי, מכיוון שיום זה הינו חיתום הדין ה"ממשי". וזה תלוי בכפרה.), אנו שמחים ביבול האסיף שקיבלנו (-ד' מינים), אנו שמחים בו (ביבול) – ולא רק סופרים להנפתו – כי שמחת הלב האמיתית היא רק מתנת ה', והחג האחרון – הוא על קבלת הסוכות שבמדבר.

 

שלושת המועדים הראשונים בכל סדרה, הינם מועדים "מלמעלה" לקדש את עצמנו, ושלושת המועדים האחרונים הינם מועדים "מלמטה" - להקדיש מעצמנו. המועד האמצעי הינו הנפה "לפני ה'" המבטאת חיבור בין למעלה ולמטה. (ראה מס' סוכה ל"ז ב') אמנם המשותף לכל המועדים שהם חלים מעצמם, וקדושתם בעצומו של יום, גם ללא כוונה מצידנו. אלא שהכוונה מצידנו מעלה או מורידה מהשפעת היום עלינו, אבל היום עצמו משפיע את השפעתו תמיד. ובפירוט:

 

ע"י קרבן פסח אנו נזכרים לפני ה' זיכרון מעצם היותנו יהודים – "וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית וגו'" (מופיע שם גם "והיה הדם לכם לאות", ובנוסף מופיע "והיה היום הזה לכם לזיכרון", אם כי את המילה זיכרון בהקשר זה מקובל לפרש כזיכרון לדורות. אבל שערי פירוש לא ננעלו). וכמו כן בר"ה אנו נזכרים לפני ה' בשלושת הספרים השמיימיים. (וזה בשונה מהחג האחרון בסדרה, שבו אנו הזוכרים, כדלהלן).

 

חג המצות הוא זיכרון בעניין המצוות – "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" - בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. וכמו כן ביו"כ ה' זוכרנו לסליחה על העוונות, ע"י חרטתנו ווידויינו.

 

חג שבעת ימים הוא חג המשכות הימים שלפניו.

 

ההנפה כאמור – עניינה חיבור של העולם העליון עם העולם התחתון.

 

שלושת החגים האחרונים הם בסדר הפוך לשלושת החגים הראשונים: ספירת השבע היא המשכות, עד אל העצרת שהיא יום השבתה – כמו "חג המצות" ויום כיפור – וכדלעיל, אלא שהעצרת היא יום שבו אנו זוכרים את ה' ועוצרים ממלאכה, ולא שאנו שובתים ע"מ להיזכר. ובחג חובת האזרח אנו מחוייבים לזכור את ה' ולדאוג לעניים – כפי מצוותו, או לשבת בסוכות שהם ע"מ שאנו נזכור את חסד ה' עלינו, ונזכור את מעמדנו כגרים בארץ (ראה רשב"ם לפסוקים מ"ב מ"ג).

 

נסכם ונאמר, כי אלו הם שבעת המועדים שבכל סדרה:

זכרון מלכות ה' – שבתון – חוה"מ – הנפת התבואה – ספירת חוה"מ – עצרת – זכרון גרות האדם.

 

ניסחתי את הדברים באופן שיוכר ההבדל בין שלושת החגים הראשונים לשלושת האחרונים, כי הספירה היא מצד האדם, ולא סתם חוה"מ שחל מעצמו, גם ימי ה'חול המועד' הנספרים אינם קדושים בקדושת חג ממש. (בספירת העומר זה ידוע, וגם סוכות קיבל את קדושת חוה"מ במסגרת קרבנות המוסף שלו ומקראי הקודש שבתחילתו ובסופו*)

וכמו כן העצרת היא עצירתו ממלאכה של האדם, בשונה משבתון, שיש לו ייעוד יותר אלוקי, אך בעצרת "הכל מודים דבעצרת בעינן נמי לכם",

וזכרון גרות האדם הוא זיכרון על מעמדו ומצבו של האדם, ולאו דווקא ביחס לקב"ה (זה שהקב"ה מעורב במעמדו של האדם זה מילתא דפשיטא, אבל לא על זה נקבע המועד. המועד נקבע על מעמדו של האדם בעיני עצמו. ומתוך כך הוא גם מקיים מצווה כלפי שמיים, בזוכרו את חסד ה', ובעשייתו חסד עם העני והגר – כרצון ה'.)

 

*ודאי שמקרא הקודש בסוף החג מציין את קדושת חוה"מ, ואיננו רק בגלל ששמיני עצרת רגל בפני עצמו. שהרי שביעי של פסח איננו רגל בפני עצמו, ואעפ"כ הוא יו"ט מקרא קודש.

 

ניתן להבין ששני מועדי העצרת נקבעו כחגי התורה – מול שני חגי השבתון שכנגדם וכנ"ל – כאשר בשבתון אנו רוצים לכפר על מעשינו ולעורר רחמי שמים עלינו – מכוון מעלה, שהרי לא עשינו איזה פעולה הראויה לגמול אלא "חוק" בעלמא, ובחגי התורה – העצרות - אנו מעוררים רחמי שמים ע"י התאמצות ונסיון מעשי להדבק בדרכי ה'.  בתשרי זו תענית מול שמחה (בדרך דרש זה נסיון להדמות למלאכים בשמחת התורה), ובניסן צמצום בגבולות העוה"ז הרגילים – אל מול הרחבת החכמה בעוה"ז (שבמתן תורה התורה ירדה ממעוז המלאכים אל מסגרת העוה"ז).

גם הספירה שקודמת לעצרת - קיבלה צביון רוחני - בספירת העומר מדובר בטקס הספירה וכל הדינים הנלווים לימים אלו, ובשמחת הלולב אלו טקסי ההושענות ושמחת בית השואבה (כלומר שמחת בית השואבה של ימינו).




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/5/2009 14:07 לינק ישיר 

מגילת אחימעץ I I




תוקן על ידי אח_של_השכן ב- 31/05/2009 14:07:51




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-1/6/2009 13:03 לינק ישיר 

שפתיים ישק

יישר כח, הכיוון מעורר השראה, מלבד התכנים שחלקם מזוהים כנכונים לפחות מהבחינה המקומית, ואחרים כחומר טוב למחשבה.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/9/2009 09:26 לינק ישיר 

אחימעץ: ראשי שנים וימי דין

ע"פ משניות מסכת ר"ה פרק א' משניות א-ג

משנה א'
"ארבעה ראשי שנים הם"
כמ"ש כאן, מועדי ניסן הם מועדי הקרבה ומועדי תשרי הם מועדי קבלה
יש לזכור ג"כ שזה כסדר השנה החקלאית, וכדלהלן, שהרי מתשרי ועד סוף החורף הגשם יורד בגזירת עליון, והשדה צומח כפי שנפסק בשמים, ללא התערבות האדם, אך מניסן ועד סוף הקיץ, הארץ ניתנה לבני אדם, לקצור את התבואה ולאספה.
 
"באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים"
המלכת מלך ב"ו היא הקרבה מצד האדם - לעול מלכות, וזאת לצורך שמירת הסדר - הרי פעמים רבות א"א שהמלכות תרצה את כולם כאחד - אבל כל אחד משלם מחיר כלשהוא לצורך השמירה על העולם כולו - שאלמלא מוראה של מלכות וכו'.
גם הרגלים הם הקרבה של האדם למען מלכות שמים, וכנ"ל.

"באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי"
ר"ל מה שכתבתי על ר"ה לנטיעה ולירקות ועל ר"ה לאילן. ויש לעיין בדבר עוד.

"באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות"
"באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרין בחמישה עשר בו."

לשמיטין וליובלות כבר מהמקרא ניתן להסיק שבתשרי הוא ר"ה להם (אמנם אם מדובר ביו"כ או בר"ה זה עוד עניין וכבר דיבר בזה ירוחם באשכול הסמוך), והואיל וכן דין הוא שיהא גם ר"ה לשנים - לשטרות ולתאריך העולם, כשם שהשמיטה והיובל שייכים לעניין קביעת בעלות, בין במה שבין אדם לאדם ובין מצד "והארץ לא תמכר לצמיתות" שהרי כל הארץ שייכת בסופו של דבר אך ורק לה'. וכל זה כאמור מתאים לזה שבתשרי המועדים הם מועדי קבלה, שבהם מוחלט מי ינחל איזה קרקע, שהרי אין פה עניין של הקרבה כמו במלך, אלא פה העיקר זה הנחלה, משא"כ במלך המלוכה איננה נחלת העם אלא הקרבת העם - כמובן לא הקרבה סתמית אלא חשובה מאוד, אבל סוף סוף זוהי הקרבה, אך הקרקע הרי האדם הוא המולך על הקרקע, ולא להיפך, ולפיכך כאן זה עניין קבלה ולא הקרבה.

וכמו כן בתשרי הוא ג"כ ר"ה לנטיעה ולירקות, ובשבט ר"ה לאילן, ששלשתם שייכים לזמן הנטיעה והזריעה, והם כאמור מועדי קבלה, שהרי הנטיעה והזריעה הם מלאכה חלקית מתוך גידול הצמחים. (וכאן למעשה עשיתי הרחבה של מועדי הקבלה - שהם לא רק על תשרי אלא על כל החורף, וראה עוד להלן)

משנה ב'
"בארבעה פרקים העולם נידון
בפסח על התבואה
בעצרת על פירות האילן
בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנ' היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם
ובחג נידונין על המים"

כידוע שַם פסח במשנה איננו על זמן שחיטת הקרבן - כבמקרא - אלא מיו"ט ראשון שחל בט"ו בניסן, ושם עצרת הוא על שבועות, שם ראש השנה הוא ראש השנה כבלשוננו, והשם "חג" סתם הוא סוכות.

מי שיתבונן ימצא שיש ארבעה רצפים של ימים טובים, שכידוע ביו"ט אחרון של כ"א מהם עושים הזכרת נשמות, וארבעת הרצפים הם: פסח, שבועות, ימים נוראים (ר"ה ויו"כ), וסוכות (כולל שמיני עצרת). ולפי הזמנים כל שני רצפים יש בהם משום רצף אחד יחסית לשני הרצפים האחרים. (פסח ושבועות הם מועדי ניסן, ימים נוראים וסוכות הם מועדי תשרי).

ע"פ משנתנו כל רצף חגים יש בו דין אחר (ונאה הוא היכנוי "ארבעה פרקים" לארבעת רצפי החגים, שהרי זה לא על תאריך של יום אחד. ולמעשה גם הדין של ר"ה שמובדל עשרה ימים מיו"כ מ"מ נחשבים במקורותינו כהמשך אחד לעניין הדין) , בפסח הוא דין כללי על התבואה, בעצרת הוא דין פרטי על חלק מהתבואה שהוא פירות האילן, וראה בברטנורא שגם החיטה נקראת אילן לעניין זה, ולפיכך ניתן לומר שפה הוא החלק המשמעותי של הדין מתוך הדין הכללי של התבואה. בימים נוראים יש דין כללי ששייך למועדי ה"קבלה" כאמור, ובסוכות יש דין פרטי מתוכו על המים, וגם כאן מדובר בחלק המשמעותי של הדין שהרי במים תלויים החיים.

משנה ג'
על ששה חדשים השלוחין יוצאין וכו'

אין לי אלא לציין, שחנוכה ופורים הם מועדי קבלה - קבלה של ניסים, ואילו תענית תשעה באב היא ההפך מזה, ולפיכך היא מועד הקרבה (וכפי שציינתי לעיל שאני מרחיב את מועדי הקבלה מתשרי לכל החורף, וכמו כן במועדי ההקרבה של ניסן אני מרחיב אותם אל כל הקיץ)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext