| נשלח ב-31/5/2009 13:36 |
|
| |
שינויים מושגיים בעקבות עצמאות ההלכה מדבר-אל חיצוני
שלום לחברי הפורום היקרים,
רציתי לשים כאן הדבקה של עבודה שכתבתי בנושא האשכול.
לצורך זה פתחתי כאן אשכול לפני כחצי שעה. אבל ההדבקה לא עלתה יפה, קשה לקרוא אותה - לפחות במסך שלי, ולכן במקום זה שמתי אותה באתר אחר:
http://seekyah.com/Post-Mikra-ShinuyimMusagiim.htm
כך שאני מבקש למחוק את האשכול הקודם שפתחתי ולקיים את הדיון באשכול זה.
בכדי לתת מושג במה מדובר, הנה קטע מההקדמה:
--
בשלב מסוים בחיי גיליתי לראשונה שההצדקה של ההלכה אצל מספר רבנים וחוקרים בני זמננו שונה מההצדקה של הנהגים הדתיים בטקסטים מקראיים מסוימים, אשר מבוססת על דבר-אל חיצוני. בשני המקרים לא מדובר בהשקפה היחידה בקרב היהודים בתקופה הרלוונטית, ואינני יודע את תפוצתה. אנסה להראות ולבסס את הטענה על קיומן של שתי השקפות (או משפחות-השקפות) שונות אלה, מחד באמצעות ציטוטים – לעתים לא רשמיים - מפי רבנים בני זמננו, ומאידך באמצעות חקירה של טקסטים מקראיים. ארחיב יותר בתחום המקרא מפני ששם טענתי דורשת יותר ביסוס, במיוחד מנקודת מבטם של יהודים דתיים. אזכיר גם טקסטים יהודיים מזמן חז"ל ועד ימינו, אבל לא כדי לחקור אותם בפני עצמם אלא כדי להציג את הפרשנות שנותנים להם אותם רבנים וחוקרים בני זמננו אשר מזכירים אותם בהקשר של הצדקת ההלכה.
למרות הבדלי ההשקפה שאציג, מספר מושגים בסיסיים מופיעים בניסוחים של שתי ההשקפות השונות: "אלוהים", "התורה" והטיות שורש צו"ה. ברצוני להראות ששינויי ההשקפה כרוכים בשינויים בתפקידים שממלאים מונחים אלה בהקשר של הצדקת נהגים דתיים, שינויים ביחסים הנורמטיביים בין המושגים.
יש להדגיש שאינני מתיימר למצות את הדיון במושגים שהזכרתי, בשינויים שחלו בהם, או בהתפתחויות ההיסטוריות שחלו בהשקפה היהודית. אפילו בתחום שאתמקד בו, כפי שהסברתי לעיל, אסתפק בהעלאת מספר השערות ביסוסן ברמה ראשונית. אני סבור שגם לכך יש ערך.
--
וקטע מהחלק שנקרא "סיכום ומחשבות לגבי השלכות":
--
כפי שהראיתי בפרק 1, בזמן המקרא, סביר לשער שהיתה קיימת השקפה לפיה ההצדקה הבסיסית לנהגים דתיים הינה דבר-אל חיצוני.
בימינו, לעומת זאת, יש הרבה אינטלקטואלים, שומרי הלכה, שומרי מסורת ורבנים שהצדקתם לנהגים דתיים עושה שימוש במושגים של "מצווה", "התורה", ו-"אלוהים", אך באופן שאיננו מבוסס על דבר-אל חיצוני. במבוא ובפרק 2 הצגתי בעיקר את האלטרנטיבה שמציע הרב ק', המבוססת על הגבלת הסמכות ההלכתית של דבר-אל חיצוני מאז "מתן-תורה". "תנורו של עכנאי" משמש עבורו פרדיגמה לאמונת יסוד זו. הראיתי שבמערכת המושגים של השקפה זו היחס הנורמטיבי בין המושג של "התורה" ובין "דבר-האל" השתנה מאז המקרא, כאשר המושג של "התורה", כמו גם המושג הפוסט-מקראי של "הלכה", קיבל כוח נורמטיבי עצמאי ועליון. הזכרתי גם גישה אחרת, "ישראל התורה והקדוש-ברוך הוא הם אחד", אשר החפיפה המושגית שהיא דוגלת בה מאפשרת רדוקציה של דבר-האל לפעילות אנושית מסוימת (הסנהדרין או חכמי ישראל בפסיקתם). שתי הגישות מאפשרות בדרכים אנליטיות שונות לייחס להחלטות אנושיות תוקף של מצווה אלוהית. בעוד הראשונה מתייחסת לאלוהים בימינו בעיקר כבורא ומנהל-ההיסטוריה, השניה יכולה לשמר גם את תפקידו המקראי כמורה ופוסק, אבל במחיר רדוקציה של פעילותו זו לפעילות חכמי ישראל. או בגרסה רחוקה יותר מן המיסטיקה שאמץ הרב קוק וקרובה יותר להשקפה המדעית המודרנית: אין פעילות האל כמורה שונה מפעילותו כבורא.
השתדלתי להימנע בעבודה זו מלהיכנס לשאלות נורמטיביות, אבל לקראת סיום אסגיר משהו מהשקפתי האישית. אני מוצא שהורדת המעמד הנורמטיבי של דבר-אל חיצוני מקלקלת משהו חשוב שקיבלתי מהמסורת. בהמשך למה שציינתי במבוא, אני סבור שהיא זרה בין השאר לסוג של שומרי מסורת שאינם אינטלקטואלים, אותם אני פוגש לעתים בבתי כנסת ספרדיים. אני סבור שהם משמרים בהשקפת עולמם משהו פרה-מודרני, מקראי, שיש בו ערך. אני חושש שיכולת הביטוי של השקפה זו תיפגע אם מערכות המושגים שכרוכות בהשקפת הרב ק' והשקפת "חד הם" תשתלטנה על שיח-האמונה היהודי.
--
אשמח להארות והערות.
נכספהנפשי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2009 13:54 |
|
| |
נ.נ.
אפשר להעתיק את העבודה לקובץ וורד, ומשם להעתיק ולהדביק כאן. זה מה שאני עושה פעמים רבות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2009 14:26 |
|
| |
תודה מיימוני,
זה מה שניסיתי, אבל רוחב העמוד יצא גדול מדי.
אינני מתכוון לנסות שוב, אפשר פשוט להשתמש בלינק ששמתי למעלה ולקרוא הכל בנוחיות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2009 18:54 |
|
| |
ראה מאמרו של גייגר, על הציונות הדתית החדשה (=צד"ח), ב'אקדמות' י' (כמדומני). ראה עוד גילי זיוון בכמה מאמרים, ואבי שגיא ועוד, בעקבות אליעזר גולדמן (חלקם מגדירים את עצמם כתלמידיו).
הנהו הוזים מציעים השקפת עולם 'דתית' שמרוקנת את הדת מתכנים עובדתיים כלשהם.
בעיניי זו בדיחה אינטלקטואלית (שלא לומר דתית), חלק ממשחק השפה הפוסטמודרני, שאין לו שום משמעות.
אני גם יכול להצדיק מתמטיקה חדשה שמבוססת על קבלת סתירות כאכסיומות, והעובדה שהיא לא תהיה קוהרנטית גם היא לא תפריע לי. מי אמר שמתמטיקה צריכה להיות קוהרנטית?
אגב, אם נוריד אחד מה'דתיים' הללו לבור ולא נעלה אותו, האונטולוגיה בעולם לא ממש תשתנה (לכל היותר, מספר היישים יקטן באחד), אבל בין כה וכה אונטולוגיה היא עובדות, ולכן היא אינה רלוונטית לאמונה ולציווייה. יתר על כן, הרי המוסר גם הוא צריך להיות מרוקן מתכנים עובדתיים. כלומר אני אקיים את הציווי לא לרצוח באופן עיוני, אולם באופן עובדתי ארצח אדם אחד אחרי השני. את הציווי לא לגנוב אקיים בקפדנות בכך שארוקן את אוצרות הבנקים והמדינה וכל אזרחיה באופן עקבי.
בה במידה, גם ההלכה יכולה להיות מרוקנת מתכנים עובדתיים, כלומר אני אקיים את כל השו"ע, אבל לא במובן העובדתי כמובן, שהרי זה המובן הלא רלוונטי של העניין.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2009 19:05 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | | אגב, אם נוריד אחד מה'דתיים' הללו לבור ולא נעלה אותו, |
|
מיכי,
ייתכן שמדובר בפערי תרבות, אבל אותי משפט כזה לא מצחיק.
אפשר לדון כאן גם בדברים שמעצבנים אותך, או אפילו נראים לך טפשיים. אני אשמח לשמוע את דעתך (גם) בנושאים אלה, אבל לא בניסוחים כנ"ל.
[נכון, ניסוח זה רק סמנטיקה ולכאורה אינו משנה דבר באונטולוגיה של העולם, אבל לא רק הקב"ה בורא במאמרות, גם בנ"א מסוגלים לזה, ולכן כדאי להיזהר.]
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2009 21:45 |
|
| |
אפשלום
וכבר היו דברים מעולם,סיפור חסידי ישן-
אמר חסיד לחברו- הרבי אמר-אם תשבור את ראשו של הליטווק תמצא בתוכו צלב!
--ואם לא? פקפק החבר.
- אין בכך כלום- השיב -יהיה ליטווק אחד פחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2009 04:30 |
|
| |
אמשלום,
אם יצא לך לקרוא לפחות חלק מהעבודה, אשמח לשמוע מה את חושבת.
|
|
|
|
|