בס"ד
מקורות בענין צעקה וצפייה למשיח
בחומת הדת לחפץ חיים, פרק י"ד, מבואר:
"והנה יש עוד עיקר גדול, דבר שמקרב את הגאולה והוא התפילה ו ה צ ע ק ה וכמו שהיה במצרים וכדכתיב
" ו נ צ ע ק אל ה' אלוקי אבותינו וישמע ה' את קולינו" ואף אנו צריכין להתנהג גם כן באופן זה...
מכל זה אנו רואים שהקב"ה חפץ שירבו בתפילה לפניו ועל ידי זה יגאל אותנו, ועל כן גם בזמננו צריכין להתחזק בתפילה
ו צ ע ק ה לה' כי אחרי שהקב"ה מבקש שנתפלל לפניו למה נחשה בעת הזאת..."
ובפרשו על התפילה (סימן קס"ח) כתב החפץ חיים
"כמה פעמים ביום אנו מבקשים על הגאולה
אולם הבקשה בלבד אינה מספקת, יש לתבוע את הגאולה כפועל שכיר המבקש את שכרו,
שהדין הוא שאם אינו תובע אין החיוב לתת את שכרו בו ביום, כן אנו צריכים לתבוע את גאולתנו".
רבי שמעון בר יוחאי אף אומר, כי העדר הציפיה והבקשה על הגאולה, מעורר קיטרוג קשה:
"כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש"!!...
(מדרש תהילים מזמור יז').
כפי שהציפייה לגאולה מזרזת את הגאולה, כך העדר הציפייה הוא מגורמים העיקריים שמעכבים את הגאולה!
אם עם ישראל אינו מצפה לגאולה, כאילו הוא מצהיר בכך שהמצב הנוכחי טוב לו ובכך נדחית ומתעכבת הגאולה.
כנגד שלש מלכויות העתידות לבטל עבודת המקדש – וישראל צ ו ע ק י ם ונגאלים – מלכות בבל, יון ואדום"!
רש"י על ישעיה (כ"א, י"ב) על הפסוק "אמר שומר אתא בוקר" וגו' מפורש
שלא זו בלבד שמותרת היא ה צ ע ק ה אלא אף רצויה היא!!!
רבי הלל מקולמייא בספרו "אבקת הרוכל" (חלק ב' כלל ט') כותב שאף אם מהות השבועה "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב', ז') –
היא אכן שלא ירבו בתחנונים יותר מדי על קירוב הקץ, מכל מקום:
" לעת עתה, נשתנה הזמן, ולא לבד שמותר להרבות בתחנונים עבור הגאולה,
אלא גם מצוה לקרוא אל ה' בחזקה שימהר לגאלינו"!!!...
