מושגים בלימוד החסידות

א. הקב"ה אב לישראל - שנאמר: "בני בכרי ישראל", "בנים אתם לה' אלקיכם" פירוש; כמו שכל אברי הבן -אפילו צפרני רגליו- נתהוו ונמשכו מטפת מוח האב, על ידי שהייתה תשעה חדשים בבטן האם, ובתקופה זו ירדה טפה זו מבחינת איכות מהותה, ממדריגה למדריגה - להשתנות ולהתהוות ממנה כל אברי גוף הבן, ואפילו צפרניים שאיכותן שפלה לאין שיעור מאיכות חומר מוח האב - גם אלו נתהוו ממנה.

נמצא ששרש כל האברים - אפילו הצפרניים - הוא מוח האב.

ולא עוד אלא גם בירידתן למדריגת צפרניים, הן עדיין קשורות ומיוחדות ביחוד נפלא ועצום - במהותן ועצמותן הראשון שהיו חומר מוח האב, ומסוגלים לחיות.

ועל ידי התקשרותן ודבקותן במוח הבן, יונקים ממנו חיותם - החיות הבאה ממוח האב.

כך -כביכול- נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו של אבינו שבשמים, הנקראת על-דרך משל - "מוח האב".

ואפילו הנשמות של עמי הארץ ופחותי הערך, שהם עד"מ בחינת "צפרנים" של עם ישראל לעומת ראשי אלפי ישראל - עיני העדה, גם אלו שרשם ב"מוח האב" - גם בהם יש גילוי אור אין-סוף ב"ה, וזאת ע"י התקשרותם ודבקותם בראש ומוח ה"בן" - "בני בכורי ישראל", שהוא הרבי - ראש בני ישראל.

ב. אב - כינוי לאור אין-סוף ב"ה כאשר מתלבש בספירת החכמה, וכמו שכתוב: "הוי' בחכמה", מאחר שספירת החכמה נקראת אב לכן גם אור אין סוף המלובש בה נקרא אב.

התלבשות זו היא בשביל להיות רועה ומפרנס הנשמות, שנמשך ומאיר חכמתו ורצונו ית' בנשמות.

ג. אב - כינוי לאור אין-סוף ב"ה שלמעלה מספירת עולם האצילות. ונקרא אב הרחמים, שהוא אב - שרש ומקור - למדת הרחמים שבאצילות - בחינת י"ג מידות הרחמים, ולכן הרחמים הנמשכים משם הם בלי גבול, ומתבטא בכך - שאף אם חטא אדם פעמים רבות, ובכל פעם חוזר ומבקש מחילה, הרי אף על פי שבהגיון אין מקום לחזור ולרחם עליו, מכל-מקום מצד אור אין סוף אשר כשמו כן הוא - אין סוף, לפיכך אין גבול לרחמיו ולסליחתו.

(מהספר ערכים בחסידות)

אב - כינוי לספירת החכמה, משום שכמו שמהשפעת האב הנמשכת באם - נולדים תולדות, כך גם מספירת החכמה (על ידי השפעתה בספירת הבינה - בחינת אם) נולדות המדות העליונות בעולמות אבי"ע 

אב - הוא גם כינוי לכח החכמה שבנפש האדם - לנקודת השכל, שע"י התיחדותה עם כח הבינה, נולדות המדות שבלב האדם.!

כח החכמה שבנפש האדם ממציא את נקודת השכל בדרך ההברקה, וזו נקלטת בכח הבינה (בחינת אם) המבארת ומפתחת את נקודת ההשכלה למבנה שכלי מושלם בכל פרטיו, ועל ידי זה מתאפשרת העמקה שתביא בלב המתבונן - את הולדת המידות המתאימות להשכלה שהולידה אותן.

גם בחינת "ראיה באלוקות" והסתכלות החזקה הנובעת מכח החכמה שבנפש (וכל העם רואים את הקולות) גורם להולדת המדות.
(החומר נלקח מתוך הספר "ערכים בחסידות".)

תוקן על ידי תורת_חבד ב- 01/06/2009 14:51:55

והמשמעות היא - 'אב שהוא רחמן' ("כרחם אב על בנים", "אבינו אב הרחמן"), והוא כינוי למדת הרחמים שבאצילות, שהם רחמים המוגדרים ומלובשים בכלים, ומתהווים מהשכל אשר מחייב לרחם.

ומכיון שהשכל הוא מציאות מוגדרת ומוגבלת - הנה גם הרחמים הנולדים מהשכל - מוגבלים, שאם חטא וביקש מחילה - וחזר וחטא, וכך כמה פעמים, הרי מצד מדת הרחמים המוגבלת - לא יסלח לו עוד.

ונקרא "אב" - כי יש לו תולדות, שתולדות הרחמנות הוא בחינת צדקה וחסד להחיות רוח שפלים.

(החומר נלקח מתוך הספר "ערכים בחסידות".)

תוקן על ידי תורת_חבד ב- 01/06/2009 17:21:26

ועל שם שכוללת כל תרי"ג המצוות בהתכללות ובהעלם, וממנה באים אל הגילוי בתורה שבעל-פה.

כמו שכל אברי הולד אמנם כלולים בטיפת האב, אך הם בהעלם גדול, ולא רואים את חלוקת האברים של הולד והגדרתם המפורטת, ורק האם מוציאתו לידי גילוי בלידתה, והיינו, שברחם האם מתחילה להסתמן חלוקת האברים, וכל אבר נעשה מוגדר לפי צורתו ותכונתו, עד שנולד ולד שלם ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, כך גם התורה שבכתב ביחס לתורה שבעל-פה.

כי רצון העליון ב"ה המלובש בתרי"ג המצוות כפי שהן כתובות בתורה שבכתב הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם, ואינו מתגלה בהבנת האדם אלא על ידי תורה שבעל-פה, וכמו מצות תפילין - שנאמר בתורה שבכתב: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" והוא מאמר סתום ונעלם, שלא פירש הכתוב איך ומה לקשור וכו' עד שפירשה תורה שבעל-פה.

ספירת החכמה היא בחינת אב, ונקראת בשם חכמה נוטריקון של כח-מה, שהוא כח הביטול - שלמעלה מהשגה והבנה הנקראתבינה, שלכן מורא האב על הבן, כי היראה ענינה ביטול, ולכן שייכת לחכמה.

לפיכך היתה דרך עבודתו של ר' אבא מתוך ביטול ויראת הרוממות, ובדרך לימודו הודגש המקרא - תורה שבכתב, הנקראת אב לעומת תורה שבעל-פה.

משמעות מאמר זה, ש"אבא" - בחינת חכמה של עולם האצילות, הוא היסוד והשורש של "ברתא" - (הבת של האב) היא בחינת ספירת המלכות.

והכונה לבחינת פנימיות החכמה הנקרא "קדמות השכל", שהיא למעלה מחיצוניות החכמה - חלק החכמה השייך לשכל הבינה, הנה, שם דוקא הוא שורש המלכות.

שאף על פי שהמלכות היא הספירה התחתונה מכל העשר ספירות, והיא בחינה מצומצמת מאד לעומת הספירות, שכל הספירות הן מהותיות, כל ספירה לפי ענינה, אבל ספירת המלכות - "דלית לה מגרמא כלום" (אין לה משל עצמה כלום), הרי כל ענינה רק לגלות את הספירות העליונות בבריאה, מכל מקום - שרשה גבוה מהספירות, והוא בקדמות השכל - פנימיות החכמה.

והמשל לזה הוא התהוות מבטא האותיות על ידי חמש מוצאות הפה - האח"ע מהגרון, גיכ"ק מהחיך, דטלנ"ת מהלשון, זסשר"ץ מהשניים, בומ"ף מהשפתיים.

והנה, השינוי במבטא האותיות (העיצורים) שנוצר על ידי השינויים הנעשים במוצאות הפה, אין מקורו בשכל וההכרה של האדם, שכאילו "מורה" למוצאות הפה להתנועע בתנועה מסויימת כדי לפלוט ולבטא עיצור זה או אחר, אלא מקורו ברצון הנפש שלמעלה מהשכל -קדמות השכל- שלפיו ינועו המוצאות ויווצרו אותיות.

וכך גם בנמשל, הנה ספירת המלכות (ברתא) נקראת בזוה"ק בשם "פה", שממנה יוצאים ונמשכים "כב אותיות", שהן אורות אלקיים אשר מצירופיהם - נבראים כל העולמות.

ועל זה נאמר: "אבא יסד ברתא" - יסוד ושורש האותיות של ספירת המלכות הוא מ"אבא" - פנימיות חכמה - קדמות השכל, שהוא מדריגת ה"רצון" שלמעלה מהשכל.

והיינו, שעיקר משכנה - התגלותה והשפעתה - של ספירת החכמה היא בעולם האצילות, ולכן הספירה העיקרית באצילות, היא החכמה.

משמעות הדבר שכל הספירות וההיכלות וכו' של עולם האצילות, מותאמים ופועלים לפי ענינה של ספירת החכמה.

ענינה של ספירת החכמה הוא הביטול הגדול לאור אין סוף ברוך הוא, לכן נקראה חכמה - אותיות כח-מה, שמשמעותו ביטול, וענין זה של הביטול דחכמה - נרגש בכל עולם האצילות.