שאלות בדעת הרמב"ם אודות ההשגחה

ה' מתערב לנכון במה שקורה אצל הצדיקים שזכו להשגחה בכדי להביא אותם להתקדם בחייהם (ייתכן שהוא שולח להם דוקא צרות).

_________________

 

 

ההבדל בין מה שהוא עושה לאלו ומה עושה לאלו, אך לא אם זה יותר או פחות הוא (אא"כ תדון על יותר תכונות מעורבות, אזי בצדיקים תכונה נוספת).

בני1515 כתב:  האם הרמב"ם יסכים עם דעת רבי צדוק הכהן?

 יערות דבש (ח"ב ו)

"והנה...בגלות, הקב"ה מסתיר פניו מאתנו, כדכתיב "ואנכי אסתיר" וכו', והרי אנו כמעט בגדר בהמה ועופות לדעת הרמב"ם, שאין משגיח בפרטות, וזהו מאמר דוד "שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג", והיינו כצפור לבד, שאין בו השגחה פרטי"

מצינו שר' יהונתן אייבשיץ, הבין, שכהרמב"ם באומרו: שאין השגחה פרטית על בעלי חיים, אינו מתכוון לומר שהקב"ה עזב אותם לגמרי. אלא רק "הקב"ה מסתיר פניו מהם"

תוקן על ידי בני1515 ב- 02/06/2009 18:40:21

תוקן על ידי בני1515 ב- 02/06/2009 18:41:17

השגחה והצלה ניסית אינם ענין אחד, השגחה היא במסגרת הטבע, זה שבדיוק הספקתי את האוטובוס לא חרג מכללי הטבע. ואילו הצלה נסית פירושו שינוי הטבע לשם מישהו, ריפויו ממחלה שבדרך הטבע אינה מתרפאת.
ר' צדוק הבין בקושייתו שמזלא הוא תרגום של השגחה, ובתירוצו פירש שמזלא הוא תרגום של נסים. הרמב"ם כמובן לא חיוה דעתו בשאלת פירוש ה'מזלא'.
דעתי העניה היא שמזלא אינו לא השגה ולא נסים, אלא עוד כח הפועל בעולם לפי דעת חז"ל והוא המזל, אנחנו רואים שיש אנשים שכל מה שהם נוגעים בו נהפך לזהב ותמיד הם מסתדרים, ויש אנשים שלמרות שהם חכמים גדולים, כל מה שהם נוגעים בו מתייבש ונרקב. את ההבדלים האלו פירשו חכמים ע"פ הרעיון שיש כח משפיע על האדם המכונה מזל. בזמננו מדגישים יותר את החלק בו האדם תורם לכך, מדברים על אינטילגנציה רגשית או על אינטואיציות וכדו'.
על מה שכתבתי לעיל שהשגחה אינה סותרת את חוקי הטבע, שואלים רבים מכח חוק הסיבתיות, בכדי לגרום שאספיק את האוטובוס נגד הנתונים צריך לשנות אחד מן התנאים (לתת לי אנרגיה ברגליים יותר ממה שהיה, להחליש את כח מנוע האוטובוס, לגרום שלא יהיו מכשולים שיעכבו אותי על המדרכה) ולכן עדיין מדובר על שינוי טבע.
ועל כך משיבים:

1) אפשר כמובן לומר שכן, האל משנה את חוקי הטבע ואת מנגנון הסיבתיות, ואין שום אפשרות להוכיח או לטעון נגד טענה מהותית. כל הידיעות שבידינו על מניעה מלשנות את חוקי הטבע (ראה להלן) עוסקות בשינוי הניכר לאדם, ולא כזה המוצנע מעיניו.

2) ישנה השערה כי ההתערבות האלהית בעולם היא על ידי דילוג על נקודות זמן, הזמן אינו חלק מחוקי הטבע, אלא הוא ההויה עצמה. הסיבתיות כולה תלויה במהלכו של הזמן, ולכן שינוי זרימת הזמן משפיע על מהלך האירועים מבלי להתערב במנגנון הסיבתיות.

3) עם התפתחות תורת הקואנטים, היו ששיערו (סברא זו מיוחסת לפיזיקאי הגרמני פ. יורדן) כי ההתערבות האלהית יכולה למצוא את מקומה בתוך החלקיקים, שם אין אנו מבינים בדיוק את הסיבתיות גם מבלי שנניח התערבות כל שהיא. כפי המפורסם בשם איינשטיין: " בתורת הקואנטים פושטת הסיבתיות את הרגל", (nature, 26 mars 1927 p. 467).

4) סברה אחרת אומרת כי ההתערבות האלהית היא בנפש האנושית בלבד, אין המדובר כאן על נסים ידועים ומפורסמים כדוגמת קריעת ים סוף, אלא על ההשגחה היום יומית, זו יכולה לבא מתוך נפשו של האדם. האדם הראוי להשגחה אלהית, יתנהג כאילו הוא מכוון מלמעלה, יימנע מללכת למקום שיכול לגרום לו נזק, ולהיפך. אפשר להרחיק לכת ולראות השגחה זו לא כהתערבות, אלא כסוג של השגה, רמה רוחנית אליה מגיעה הנפש המחוברת לרובד אחר של המציאות, ויכולה להיות מונחית במידת מה על ידי חיבור זה. (במקביל ל'שכל הפועל' עליו דיברו הפילוסופים בימי הביניים).

_________________

האקדמיה ליהדות   http://akadamya.fav.co.il 

 

 

איני מסכים עם פרשנותך ביערות דבש:

"והנה...בגלות, הקב"ה מסתיר פניו מאתנו, כדכתיב "ואנכי אסתיר" וכו', והרי אנו כמעט בגדר בהמה ועופות לדעת הרמב"ם, שאין משגיח בפרטות, וזהו מאמר דוד "שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג", והיינו כצפור לבד, שאין בו השגחה פרטי"
שאין משגיח בפרטות הכוונה השגחה רק על המין ולא על האנשים, ובעת הסתר פנים אנו כמעט כמו בהמות אבל לא ממש. זה בערך מה שראינו בשואה.

_________________

האקדמיה ליהדות   http://akadamya.fav.co.il 

 

 

התייחסותי היא לדברי היערות דבש שכפי הנראה הבין ברמב"ם, שכשאומר במו"נ שבדצ"ח ורשעים אין השגחה אישית (לעומת צדיקים), אין הכוונה להסתלקות האלוקים אלא רק להסתתרותו. וכדרך המסתתר שאינו מסתלק אלא מ"משגיח מן החלונות מציץ מן החרקים"

האם לא זה מה שאומר היערות דבש.?!

המושגים הסתלקות אלקים או הסתתרות אלקים אינם הגדרות, אלא רק ביטויים של רגשות.
אי התערבות המוגדרת כהשגחה היא ההגדרה של דצ"ח ורשעים. והתערבות היא מנת חלקם של הצ'. היע"ד אומר שבגלות כולנו כאילו ר' שזה דומה מאד לדצ"ח.
ובקיצור היערות דבש אינו מביא איזה פירוש מחודש ברמב"ם, אלא רק משוה אותנו בגלות לרשעים הדומים לציפורים בודדות על גג.

_________________

 

 

ידידי

לאור כל מה שנכתב עד עכשיו באשכול זה.

שאלתי היא האם נכון מבחינה אמונית להציג כך את הדברים:

הדעה הרווחת בציבור, שכל מאורע מתרחש בהשגחה מכוונת המלווה באמירות כגון, "אין מקרה בעולם", "הכול מכוון משמים" וכדומה.
אך אני סובר שרק מן האירועים מתרחשים בהשגחה, וישנם אירועים שאינם נובעים מהשגחה א-להית.

הקב"ה אינו גוזר את כל פרטי חייו של האדם, אלא מניח לאדם מקום לפעול במציאות ולהשפיע על גורלו. רק באירועים מסוימים מתערבת ההשגחה הא-להית.

אני טוען שנושא ההשגחה הוא מאד שימושי לבני אדם.
אדם מתאמץ מאד לעשות איזה ענין, אך באמצע יש לו נפילה: נפלה עליו איזו בעיה, ובכן, תלוי: אם הוא מאד רוצה בכל אופן הוא אומר: זה 'ניסיון', כמה שזה יותר קדוש הסיטרא אחרא יותר רוצה לקלקל, בא נתחזק ונעשה זאת. אבל אם הוא באמת אינו רוצה, הוא אומר: סימן משמים, בודאי למעלה לא רוצים שנמשיך.
כתבינו בשמים כרגע בחופשה זמנית, אף אחד לא יודע למה עושים משהו בשמים, ולכן כל היחוסים והפירושים למיניהם חסרי בסיס.
עם זאת אנו רואים שקדמוננו ייחסו ענינים מסויימים של מדה כנגד מדה (או כמו המעשה המפורסם במיכל בת שאול שהכתוב סומך את זלזולה בדוד לכך שלא היו לה ילדים). וכמובן שיש דברים שאפשר לפרש, אנחנו מדברים כאן רק על הפרשנות השיטתית הנמכרת בסיטונאות.
ואעפ"כ ישנו עוד ענין, דוקא מכיון שאף אחד אינו יודע, אדם צריך לזכור כי בכל רגע ה' יכול להתערב לטובתו, ולכן באמת הכל בידי שמים.

_________________

 

 

ו

טירוזאורוס כתב: כתבינו בשמים כרגע בחופשה זמנית, אף אחד לא יודע למה עושים משהו בשמים,

ידידי, הנך יכול לחלק תארים כרצונך, כל התארים טובים כאן בעולמנו השפל. אבל אף אחד אינו כתב בשמים, כאשר הגמרא אומרת "והסכימו בית דין של מעלה" היא דוחה ואומרת: "מאן סליק לעילא ואתי" – האם מישהו עלה למעלה וחזר לכאן? (מכות כג:).

אני חושב שחלק מן הלשונות שהבאת מתכונים להרגשה הכללית שאמרתי, ומי שאינו מתכוין לזה מייצג דעה אחרת מדעת חכמינו הקדמונים, ואני דיברתי לפי הדעות המקובלות אצל החכמים שעסקו בנושא אותם ציטטתי בהודעות הקודמות. דין דברי האחרונים או המקובלים להידחות מפני דעות החכמים הנ"ל. (אין הכוונה שדבריהם לא נכונים, אלא שהאדם הרוצה ללכת בדרך המלך בוחר את הדעות המקובלות, ולא את החידושים שהוסיפו האחרונים ע"פ רעיונות מחודשים. זה בדיוק מה אני אומר שאף אחד אינו כתב בשמים, מה שהבינו הקדמונים מן הנביאים - שכן היו כתבים בשמים - היא השקפת המסורת היהודית, ורעיונות נוספים שהתחדשו הם יפים מאד אבל לא חלק מן המסורת).

תעיין היטב בלשונות שאתה מביא ותראה שהם מדגישים שה' מחייה את הכל ושום דבר אינו נעשה מבלעדיו ושהוא יכול לעשות הכל וכו' וכו'. וזה עיקר כוונתם.

 

 

_________________

האקדמיה ליהדות   http://akadamya.fav.co.il 

 

 

א] חובת הלבבות הוא מהראשונים. והוא רבנו בחיי אבן פקודה (חי כ100 שנים לפני הרמב"ם)
ב] כשיש מחלוקת בין הראשונים, כללי הפסיקה בעם ישראל הם שההכרעה כבתראי, וכפי שלא תבשל כבד שלא נמלח בגלל שרש"י מתיר...
ג] ברור הדבר, שאם הקב"ה מחיה בכל רגע ורגע את הבריאה, וודאי שהוא גם מעורב ומכוון אותה. לדוגמא אדם שמרים אבן מהריצפה, משנה את מקומה הטבעי, מרימה על אל ומטייל איתה, ואילו יעזוב אותה לרגע אחד, חתזור למקומה עקב כח המשיכה בארץ, הרי ברור שבכל רגע שהיא באוויר, הרי כל תזוזה שלה מכוונת בידי האדם הנושאה. 
כך הנברא, באם מסכים אתה-כפי שכתבת- שהבורא מחייה בכל רגע ואם יעזוב את הנברא, הוא יחזור לאין ואפס, הרי מודה אתה שהוא מחזיק אותה בבריאה,  ובכל רגע שהנברא קיים הוא מכוון בכל תנועותיו ומציאותו בידי הבורא.


כפי הנראה: הגענו לנקודה התיכונה הפנימית בדיון, והיא: האם העובדה שהבורא מהווה בכל רגע ורגע את הנברא, מחייב מעורבותו בכל תנועותיו.

ועל עניין זה שהוא עניין הגיוני ושכלי ולא אמוני, כמדומני שזקוקים אנו לדעה של גולש נוסף שתכריע ביננו, אלא אם תמצא מקור בחז"ל (או מגדולי ישראל, שמקובלים לחלוטין על שנינו) שדנים ע"כ במפורש.

מסכים איתי?

תוקן על ידי בני1515 ב- 03/06/2009 11:22:48