|
|
| נשלח ב-11/6/2009 12:52 |
 |
| |
לנאחז בקש
הקשבתי הקשב היטב לעצתך וקראתי בעיון רב.
וכדי שכל הקוראים יבינו במה מדובר אביא את כל הקטים ההקשורים ואז תיווכח לדעת מה כוונתו של הרמב"ם:
 |
|
|
|
אין ספק שכבר התברר והתחוור שרוב נבואת הנביאים במשלים, שכּן כך פעולתו של הכלי שלה, כלומר, הכוח המדמה. כן ראוי גם לדעת משהו מעניין ההשאלות וההגזמות, כי יש שהן מופיעות בלשונות ספרי הנבואה, וכאשר הדברים יובנו ככתבם, מבלי לדעת שהם הגזמה או הפרזה, או יובנו לפי מה שהביטוי מורה עליו על-פי המשמעות שנקבעה בראשונה 1, מבלי לדעת שהוא מושאל, ייווצרו אבסורדים 2.
כבר הבהירו ואמרו: דיברה תורה לשון הבאי 3, כלומר, הגזמה, והביאו ראיה מדבריו: ערים גדֹלֹת ובצוּרֹת בשמים (דברים א', 28). וזה נכון. גם כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י', 20) הוא בבחינת הגזמה. על-פי זאת נאמר: אשר כגֹבה ארזים גָבהו [וחסֹן הוא כאלונים] (עמוס ב', 9). אופן זה מצוי הרבה בדברי הנביאים כולם, כוונתי לדברים שנאמרו בדרך הגזמה והפרזה ולא בדרך הגדרה ודיוק"
האם כוונתו של הרמב"ם שהתורה ניפחה ושינתה את האמת?
הרי כל ילד יודע שכאשר אומרים ניבים וביטויים הכוונה היא להעשיר את הלשון ולא לשנות את האמת!
הרי התנ"ך הפך ל"בסט סלר" בגלל לשונו העשירה והיפה,לשון שירית ממש ולא רק ב"האזינו".
הציטוט שהבאת בכלל לא שייך לנושא האשכול והבאת אותו בגלל שלא ירדת לסוף דעתו של הרמב"ם. |
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 14:00 |
|
| |
צענע,
בהמשך לדברי הרמב"ם על מידותיו של עוג - מה דעתך על כך שחז"ל מספרים שקומתו של משה היתה עשר אמות כאורך המטה שבידו, ובמלחמת עוג מסופר על משה שקפץ בעזרת מטהו לגובה עשר אמות, והגיע לגובהו של עוג, ופגע בראשו והרגו ? זה לדעתך לא ניפוח של האמת?
ראי בהמשכו של אותו הפרק הרמב"ם מפריד בין "מה שנאמר על צד המשל, ומה שנאמר על צד ההשאלה, ומה שנאמר על דרך הגוזמא, ומה שנאמר כפי מה שתורה עליו ההנחה הראשונה בדקדוק .
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 17:57 |
|
| |
לנאחז בקש
כנראה שכלל לא הבנת על מה נסוב הדיון .
הנושא של הויכוח הוא התורה שבכתב.
לגבי מדרשי חז"ל שם כמובן שיש מחלוקת כפי שתראה במקור הבא:
"במשך דורות היה היחס לאגדות נקודת מחלוקת בין זרמים רציונליים לשמרנים. כיצד להתייחס לאגדות, האם כפשוטן ממש או רק כמשלים ורעיונות מוסריים (ראו למשל הרמב"ם ורציונליזם). מחלוקת זו לא הוכרעה עד היום.
בשנת 2003 עורר ביטוי אחד של הוויכוח פולמוס עז בציונות הדתית. לאחר שהרב יעקב מדן הוציא ספר המדבר על חטאו של דוד המלך ותשובתו, יצאו כמה ראשי ישיבות, כמו הרב צבי טאו, הרב משה בלייכר והרב שלמה אבינר כנגד עצם הטענה שדוד חטא, בשל טענתם שאסור לחלוק על דברי הגמרא, שאומרת: "אמר ר"ש בר נחמני כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". רבנים אחרים, כמו הרב יובל שרלו והרב יואל בן נון, טענו בין השאר כי אין מחויבות לקבל את המדרש כפשוטו ובמיוחד כיוון שיש דעות חולקות וניתן להבין אותו כאמירה הגורסת שאין להתייחס לדוד כחוטא אך לא מתכוונת לומר שהוא לא חטא כלל."
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 18:32 |
|
| |
1. לא טענתי שמי שטוען כך לגבי ראובן הוא קראי. טענתי טענה עקרונית שמי שטוען שאין לו אלא את הפשט הכתוב בתורה לגבי החלק הסיפורי, מבחינת המתודה הוא נוקט במתודה הקראית שנתפסת רק לפשט.
2. איני מוצא בכל דבריך התמודדות ענינית - לגוף טענתי:
בתורה כתוב: "שכב" - אם נניח שהדבר לא נעשה כך, כיצד נכנה את סוג השינוי בתיאור - נעשתה פעולה אחת ואנו מתארים אותה באופן אחר מוקצן יותר - בעיני זה ניפוח. מה זה בעינך?
3. אני עוסק בשינוי של המקרא, ואילו תגובתך כל הזמן למעשה הפרשני של חז"ל, וע"כ אני שב ושואל כיצד נפרש את השינוי אותו התורה עשתה לשיטת הסוברים שלא חטא?
אמנם נראה שלדעתך חז"ל כולם מודים שבאמת חטא, ואילו להבנתי בפירוש הראי"ה באמת לא חטא, אלא שהתורה כתבה כך כדי להשמיע חומרת מעשה לדורות. (כוונת ראב"ע שאכן ראובן באמת חטא, אלא שחז"ל בפירושם ביקשו למעט מחטאו, ושלא כפירוש הראי"ה).
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 19:09 |
|
| |
צענע,
שאלתי אותך לדעתך " מה דעתך על כך שחז"ל מספרים שקומתו של משה היתה עשר אמות כאורך המטה שבידו, ובמלחמת עוג מסופר על משה שקפץ בעזרת מטהו לגובה עשר אמות, והגיע לגובהו של עוג, ופגע בראשו והרגו ? זה לדעתך לא ניפוח של האמת?
ואחרי שקראת בעיון רב את דברי הרמב"ם על כך שדברה תורה בלשון הבאי, את משיבה לי שיש מחלוקת כיצד יש להתייחס לאגדות? ואולי יש להבין אותן כפשוטן?
בהנחה שחז"ל דברו גם כן בלשון גוזמא, מאין לדעתך היתה להם את הלגיטימציה לעשות כן?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 19:27 |
|
| |
להלן הניתוח שלי לדברי הראי"ה, אם יש פרשנות אחרת אשמח ללמוד.
"הרשימות הקדושות שכל המאורעות שע"פ החכמה האלהית העליונה"
דברי התורה שהם תיאור המאורעות
"צריכות הנה להכתב בתורה איך הן ראויות לעשות עלינו שקול הכל בפלס וקו משפט אלוהי"
צריכים להכתב בתורה, לאו דווקא כפי שהיו, אלא כפי הרושם לדורות שהתורה רוצה שאנו נתרשם מהם.
וכאשר אותו המובן של הספור היסוד שבו שהוא צריך לרשום בנפש אם יתואר כפי פשוטו לא נוכל מרחוק לפעמים להבין את עיקר ערכו, אז נשקל בפלס הקודש ע"פ א-ל דעות באיזה לבוש יתלבש הסיפור באופן שכאשר יגיע אלינו יהיה ערכו ממש אותו הערך הראוי שיעשה רשומו עלינו".
אם המובן של הסיפור בגלל כתיבתו לפי פשוטו לא יובן עיקר ערכו (-משמעותו המוסרית) לדורות, אז הסיפור "מתלבש"=מופיע ""ע"פ א-ל דעות"=בתורה, כך שהקורא יסיק את המשמעות אותה התורה מייחסת למעשה.
"ובזה המהלך תתאחד תושב"ע עם תושב"כ"
ההנחה הנ"ל היא המסבירה את ההתאמה בין תושב"כ לתושב"ע
"שאם במהלך הזמנים ימצא שאותו הרושם שהמעטפה של הענין הפועל עלינו כבר יצא מגדרו מצדנו, והדבר פועל עלינו שלא כפי המובן הראוי, ע"כ תגלה לנו האורה של תושב"ע, ע"פ רשומי הדרשות, להוביל את רעיוננו אל עצם המאורע כמו שהוא"
אם במהלך הדורות המשמעות של התיאור של הפשט הכתוב יצא מגדרו אצל הקוראים. באים חז"ל וחושפים שהפשט הוא מעטפת – ובנידון דידן, חז"ל מובילים אותנו "לעצם המאורע כמו שהוא". הוי אומר, המאורע כמו שהוא שראובן לא חטא.
"שאז בקבצנו יחד את הרושם הפשטי הנראה מדברי תורה בחיצוניותם, ואת הרושם החפושי הבא מעומק הדרשה, שכל אחד מאלה יש לו נטיות מיוחדות לפעול על הנפש, המובן הפשטי מצד פשטותו והרגלנו בו מנעורים, והורשם המדרשי מצד חידושו ורוממות מחקרו, בהתחברם יחד ישמר הרושם הנרצה".
מקיבוץ התיאור המקראי מצד פשוטותו אליו הורגלנו, ומהפירוש החזל"י מופיעה התוצאה הנרצה.
"פעולה האבות הגדולה מאוד על ישראל היא כוללת ג"כ שכל פרטי סדרי חייהם פעלו את פעולתם על האומה בהוה ובעתיד וק"ו בעבר...ואם עבר על הבית איזה רושם ערפלי, הנהו עושה גם עלינו את רישומו... רוחו התמים של אבן ישראל יעקב אבינו, כפי אותה המדה אשר מלא את הבית אנו מלאים מהודו, ואם איזה רוח עבר וע"י סכסוך פנימי נתכווץ מעט אורו של ישראל מהופיע בכל עוזו בבית פנימה, הנה ליקוי אור זה מגיע לנו ממרחקים בתור פגימה גדולה ורבתי ערך".
הסכסוך בביתו של יעקב בפועל היה "ליקוי" ואף אם הוא גרם לכווץ קטן מהופעת אורו של יעקב בביתו, מ"מ מצד תוצאתו הוא מגיע אלינו כפגימה גדולה ורבת ערך.
"ע"כ במחוגה האלוהית נשערה אותה ההשתנות של הופעת כוחו של יעקב אבינו במלא עוזו במשטר הבית ע"י הפגעתו של ראובן, ע"פ פעולתה בחלישות החיל של קדושת האמת דוקא כאילו שכב עם בלהה".
לכן בגלל שהתוצאה לדורות נחשבת כפגימה רבת ערך "נשערה"=שוערה = הוערכה = נכתבה, אותה פגיעה של ראובן מצד משמעות תוצאתה כאילו שכב עם בלהה, וע"כ ניסחה זאת התורה כך.
"אמנם בחפצנו לתאר את ערכו שלראובן ע"פ זאת המדה"
אמנם אם אנו מבקשים לתאר את הדבר מצד ערכו של ראובן ולא מצד ליקוי האור המגיע אלינו לדורות.
"עלינו לשוב לאחור ע"פ אור הדרש שבתורה שבע"פ"
עלינו לשוב ולקרוא ע"פ תושב"ע
"שהשאירה לנו תורה ברישומיה הנאמנים"
שגם קריאת תושב"ע אינה מוברגת, אלא היא גנוזה בתורה
"עד שכל האמור ראובן חטא אינו אלא טועה"
וע"כ האומר ראובן חטא אינו אלא טועה.
"ודוקא ע"י עומק הדרש אנו באים להמטרה של הצגת הענין במעטפה הזאת, למען התוכן הפנימי הנוגע לנו שמעלה עליו הכתוב כאילו כך היה"
ודוקא ע"י הדרש מתבררת המטרה מדוע כתבה התורה במעטפה = בלשון זו של הפשט שנועדה לתוכן הנוגע אלינו (-ולא לתיאור המעשה מצד עצמו), ומצידנו המשמעות היא כאילו כך היה אע"פ שבאמת לא כך היה.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 22:53 |
|
| |
הלך
כינית אותי קראי של הפשט הסיפורי, הכינוי לא מפריע לי, הוא גם לא מוסיף ולא גורע, אבל כאחד ,
אז אם כן- וכך זה גם נראה- אתה פרושי המפרש את השיטה הפרושית איך אתה מסביר את כל זה?
יש סיפור בתורה- מעשיה- נניח שאפשר לפרש אותו, וצריך לפרש אותו, אבל אי אפשר להכחיש אותו!
הרי אתה מסכים כי התורה ניתנה מה' . אז מה עושים, משנים את המסר של ה'? מתקנים מה שהוא כתב? אנחנו מבינים יותר טוב?
אפשר ללמוד הלכות מהלכות, אפשר ללמוד הלכות מרמזים, מדרשות, אפשר ללמוהלכות מסיפורים
.
אבל באיזו סמכות קובעים שהסיפור שקר? סיפור כאמור שה' כתב?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2009 01:21 |
|
| |
ירוחם
ח"ו לא כינת אותך קראי של הפשט, ואם כך הבנת בקשת מחילה, ואיתי תלין משוגתי שלא נהגתי בדקדוק ראוי בדברי.
כך כתבתי:
"ירוחם, לפי דרכו, מאמין רק "בפשט" התורה - במובן זה הוא קראי של הפשט הסיפורי תוך הנחת מוצא שהכתוב אלו העובדות המדויקות",
וזאת כוונת דברי:
"לפי דרכו" = כלומר באופן שאותה הצגת בתגובה לדברי, שהיא נקיטת שיטת הפירוש המוצאת בפשט רק את הפשט. "במובן זה" - כלומר מצד השיויון במתודה, הואיל ויש כאן מתודה של קנאות לקריאת הפשט בלבדו כמו שהוא נתפס בקריאה הראשונית ללא מוכנות לקבל קריאה פרשנית במתודה מדרשית. ע"כ שיויון מתודי זה שהוצג בדבריך כינתי קראות של הפשט.
ושוב מחילה אם דברי נתפרשו כאמירה אישית.
ועתה לגוף שאלתך:
ודאי שאני טוען שהתורה מאת ה', אלא שאני טוען שהתורה אינה מתכוונת למסור בדווקא עובדות. אלא גם האמירות הפשטיות הן סיפוריות.
סיפור שמגמתו הסיפור (-ולא דווח) לא נידון במושגי שקר או אמת - הוא סיפור!
התורה היא הסיפור של המורשת ההיסטורית של ישראל, ולא דיווח של ההיסטוריה העובדתית של ישראל.
השאלה אינה מה שקר ומה אמת, אלא כיצד אני מפרש ומנתח את הסיפור כסיפור ואת מסריו.
אם כתוב שראובן חטא לא אכפת לי כקורא מה היה באמת. מבחינת המסר כסיפור כלפי חומרת המעשה מצד נזקו או הפרעתו לבית יעקב הוא נערך כשכיבה.
אתן דוגמה נוספת:
נניח שאדם הרג מישהו במעשה שהוא קרוב מאוד לזדון.
מצד המשפחה הנפגעת שאלת סף הזדון המשפטי לענין ענישה לא תשנה את עובדת החיסרון ואף את תפישתם את המעשה כזדון, ואף אם הוא קרוב לזדון הוא יחשב מצידם כזדון.
מאידך גיסא, כלפי בית המשפט מדיני הראיות אולי לא יאשימוהו כזדון.
גם מצד העושה יתכן שיש כאן מעשה גבולי ששאלת פירוק מורכבות המוטיווציות עמומה.
אילו היתה צריכה התורה לכתוב זאת - אם מגמתה תהיה לתאר את מבט בית המשפט היא היתה מתארת זו כאילו לא היה זדון. ואם תתאר זאת מצד המשפחה היא תכתוב זאת כזדון.
כלומר, התיאור אינו עובדתי אלא שיפוטי וניתן לנקוט צד לפי מטרות המספר באופן חד מימדי!
זאת ועוד, לפי טענתי אם המגמה היא לנסח מסר חזק אצל השומע ניתן לנקוט בתיאור המעצים את האירוע ובלבד שכולנו נדע שהנידון אינו התיאור "האוביקטיבי" של האירוע (-אם כלל בכלל ניתן דבר על תיאור מסוג זה)
שאלת המליון דולר היא כמובן הגבול ויצירת האיזונים.
אין לו לדיין אלא מה שהוא אומד כדרך כל קריאה פרשנית לפי כללי הקריאה החמורים בהם הוא נוקט בדרכי פרשנותו.
זו טענת הראי"ה שהתורה מקפלת בתוך תיאור סיפורי ריבוי רמזים המאפשרים הבנה שלפנינו התבוננות מנק' מבט מסוימת.
אדרבה, אפשרות קריאה זו תלויה דווקא בשל הסיבה שאנו רואים בכך לא סיפור אנושי אלא סיפור -להי לכל הדורות.
_________________
תוקן על ידי הלך ב- 12/06/2009 1:24:49
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2009 10:27 |
|
| |
להלך
2". איני מוצא בכל דבריך התמודדות ענינית - לגוף טענתי:
בתורה כתוב: "שכב" - אם נניח שהדבר לא נעשה כך, כיצד נכנה את סוג השינוי בתיאור - נעשתה פעולה אחת ואנו מתארים אותה באופן אחר מוקצן יותר - בעיני זה ניפוח. מה זה בעינך? "
השימוש במונחים שגויים הוא בעייתי תמיד והא חמור שבעתיים כשמדובר בתורת אמת.
להגיד על התורה שהיא "ניפחה" בזמן שכולנו יודעים היום שמשמעות המונח ניפוח הוא שלילי ופרושו חריגה זדונית מן האמת.
בעקבות דבריך האחרונים ,נראה לי שנושא הדיון הוא אכן הרבה יותר עמוק ויותר עקרוני:כאשר אנחנו אומרים:"משה אמת ותורתו אמת"הרי ברור מאליו לכל מאמין שהאמת היא אחת ואין בילתה.ואז מתעצמת השאלה מהי הכוונה במילים:"מעלה עליו הכתוב."
האם כוונת המשפט הזה כדבריך הראשונים,שכנגדם יצאתי,שהכתוב מעוות את הדברים?
לדעתי הכוונה היא שהכתוב אכן מעלה את הדברים לאמת העליונה שהיא נעלה על האמת שלנו ,בני האדם.
למשל :
"לפיכך נברא האדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא"
לפי הבנתנו הנמוכה,מי שאיבד נפש אחת איבד נפש אחת.אבל הכתוב סובר שהוא איבד עולם מלא.
האם תגדיר זאת ניפוח?אם תגדיר כך אתה מחמיץ לדעתי את הרעיון.
האמת הנעלה של הכתוב אכן מציבה את הדברים בחומרה רבה אבל ברור שכאן האמת של התורה מתגלה בשיא יופיה ולקרוא לזה ניפוח זה פשוט עוורון.
או כאשר כתוב :אלה תולדות אהרון ומשה הרי מבחינת התורה אכן באמת התולדות הם של משה ואנחנו מפני שקנה המידה שלנו לאמת הוא נמוך וגשמי אנחנו רואים את האמת הגלויה לעין ותו לא.
וכך גם במעשה ראובן לפי הראי"ה:הכתוב מעלה על ראובן שאכן שכב.
כלומר הכתוב שופט אותו בחומרה אבל אין כאן ניפוח אלא יש כאן אמת שהיא נעלה יותר בגלל השפיטה החמורה והמדקדקת.
והתורה שבע"פ "מורידה אותנו אל קרקע המציאות של האמת הנמוכה-מבט עיניינו הגשמיות ואמרת לנו שראובן "רק" בלבל את יצועי אביו.
איפה האמת?
התשובה היא:תלוי איזה אמת. אמת נעלה או אמת פשוטה.אמת מחמירה או אמת סלחנית.
תוקן על ידי צענערענע ב- 12/06/2009 10:29:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2009 10:51 |
|
| |
הלך
הסר דאגה מליבך לא נפגעתי. . מכיון שלאוזן ועיין רבני כך זה נשמע ונראה, ולמרות זאת אני עומד אחר דברי.
ראהכל מה שאתה כותב הוא אולי נכון, אם תוכל להסביר למה התורה כתבה על ראובן למשל- שכב, והוא הרי בעצם לא שכב?
השאלה, למה בכלל לכתוב שכב, למה התורה כדבריך, מוציאה לעז על אותו צדיק, כי בסוף יבאו אנשים כמונו, ויגידו שכב!
למה יעקב אבינו ואביו, על ערש דוי, מזכיר לו בכאב ובזעם. את העניין של חילול יצועו- במחילה להחליף בין המיטות אינה חילול!
ולמה אם כן משה רבנו על הר נבו הבטיח בגלל זה כנראה שלא ימות?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2009 11:42 |
|
| |
טוב
דומני שככלל הגענו להסכמה
שנינו מסכימים שיש אפשרות שהתורה - בלשון המקרא התיאורי הפשטי - לא תמיד כותבת את העובדה כמו שהיא.
שנינו מסכימים שהכתיבה בה התורה נוקטת היא שיפוטית לפי מגמתה למסר אותו הקורא צריך לקבל.
(והרי כך טענתי לאורך כל ההודעות)
נותרה רק שאלת הסמנטיקה
אני נקטתי במינוח - 'ניפוח' - בלשוני נכוונתי לתיאור פורמלי של אופן הכתיבה = סימון לכך שהכתיבה לעתים היא ע"י הגדלה מוקצנת של האירוע.
לדעתך - ל'ניפוח' במשמעות המודרנית יש קונוטציה שלילית ויחוס כוונה זדונית, ולכן אין לנקוט במינוח זה.
אני בהחלט מסכים שאם כך אכן המינוח עלול לגרום לטעות בהבנה.
הריני בשמחה מוכן להחליף במינוח אחר:
התורה נוקטת בכתיבה שיפוטית מוסרית ולא תיאורית-דיווחית, ובכלל זה שימוש במוטבים שונים כגון העצמה.
(לא כתבתי אף פעם שהכתוב מעוות, וכל שאר דבריך אך למותר).
קריאתך מנסה כל הזמן לשאול מה היה האמת, ואילו אני כל הזמן טוען שמדובר בתיאור סיפורי ולכן אין צורך להתחפר בשאלה מה היה בדיוק באמת, אלא בהבנת המשמעות השיפוטית.
ירוחם
כי חומרת המעשה היתה חמורה שניתן להעריכו מפנים רבים כאילו שכב.
אכן ניתן לטעות, ולכך לפי הראי"ה באו חז"ל לגלות לך כי עיון נוסף בכתוב והתעוררות מתרדמה בפשט יכולים לחשוף שהתורה מרמזת שהענין יותר מורכב ממה שהוא נראה בקריאה פשטנית.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2009 11:57 |
|
| |
הלך
כי חומרת המעשה היתה חמורה שניתן להעריכו מפנים רבים כאילו שכב
תשמענה אוזנך מה שפיך דיבר, ראובן בילבל יצועי אביו= הוציא את מיטתו מאוהל בלהה והכניס אותה לאוהל לאה
מעשה מכוער, בלי ספק.
אבל זה שווה בעייניך לשוכב עם אשת אביו?? באותה דרגה,- כאילו? כת"ח- כמה עונשי כרת היה ראובן עובר בשכיבה זו?להשוות את זה- כאילו-- אותו דבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2009 11:58 |
|
| |
"קריאתך מנסה כל הזמן לשאול מה היה האמת, ואילו אני כל הזמן טוען שמדובר בתיאור סיפורי ולכן אין צורך להתחפר בשאלה מה היה בדיוק באמת, אלא בהבנת המשמעות השיפוטית."
כך ענית לי.(ובכך חזרת על טעותך הקודמת.)
"כי חומרת המעשה היתה חמורה שניתן להעריכו מפנים רבים כאילו שכב.
אכן ניתן לטעות, ולכך לפי הראי"ה באו חז"ל לגלות לך כי עיון נוסף בכתוב והתעוררות מתרדמה בפשט יכולים לחשוף שהתורה מרמזת שהענין יותר מורכב ממה שהוא נראה בקריאה פשטנית. "
כך ענית לירוחם.
תשובתך לירוחם מבהירה את ההבדל הגדול בעמדתך בתחילת הדיון לעמדתך הנוכחית.(פה השתמשת במילה חומרה שהצעתי.)
את העמדה כפי שהצגת בהתחלה לא ניתן לקבל.
את העמדה הנוכחית כפי שענית לירוחם ניתן לקבל.
ואם אתה עדיין חושב שזה הבדל סמנטי אז החמצת את הכל!ן.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2009 16:04 |
|
| |
האמת שכבר איני מבין כלל מה טענתך.
עמדתי ברורה ומתחילת הדיון היא עקבית לא חזרתי בה (מלבד מהניסוח הסמנטי של 'ניפוח' שהחלפתיו ב'העצמה' שהציק לך) ואיני מוצא כל סתירה בין דברי. אם נראה לך סתירה נא הסבר היכן היא?
אני רק מתיחס לעובדה שהמקרא כפשוטו אינו בדווקא מוסר דווח עובדתי של המאורע ההיסטורי אלא מוסר תיאור שיפוטי.
איני מצליח להבין האם רעיון זה מוסכם עליך או לא?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2009 08:09 |
|
| |
צענע
בענין העקביות - שבתי וקראתי הודעותי וכך כתבתי (הודעה רביעית בעמוד 8 עוד קודם להודעותיך)
"מצד החומרה נתלבש הסיפור כמעשה כשכיבה".
_________________
|
|
|
|
|
