|
|
| נשלח ב-12/8/2009 10:28 |
|
| |
אריסטו.
אשמח מאד,למרות שהקבלה עשויה להיות קשה.
נשבעתי.
מניין לך שתפישת גדלות האדם-שרווחת כיום בישיבות-אינה תרבות יהודית ?
העובדה שישנה אפשרות לשרוד,אינהמשנה את המצב הקשה של השורדים,ומעבר לזה,לא בטוח שחברה קטנה ששרדה כך לתקופה של שני דורות-תשרוד כך לאורך שנים כחברה גדולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 20:29 |
|
| |
הרבנית נשבעתי התפיסה שבה כל אדם רואה את עצמו כלומד וחפץ במעמד זה אינה תפיסה מערבית כלל, בהנחה [שכמדומני מוסכמת] שלומדי התורה הינם נבחרת העילית הרי שכל אחד משייך את עצמו אליהם, רק שבמידה ואין זה נכון אינו לוקה בתסמיני החברה המערבית אלא בדמיון פורח ובנוגע לנידון דנן ללא דירה א"א להתקיים ממשכורת רעב המשולמת לעיתים רחוקות בכוול הגבר וממילוי המקום הלא המזדמנים של האשה, חייבים פתרון מיידי.
אריסטו. שמא מוכן אתה להמליץ עלי -;)
תוקן על ידי אריסטולוס ב- 12/08/2009 20:36:44
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 23:43 |
|
| |
כאשר אדם רואה עצמו כחלק מכלל נקל לו לקבל שמישהו אחר יקיים את תפקיד הלומד בחברה. אבל בתפיסה המערבית בה לכל אחד קיום עצמאי [בשבילי נברא העולם ובכוחי לבד לקיימו] מחייבת להניח שכל אחד יכול למלא כל תפקיד, כל נהג מונית הוא רה"מ, וכל דרדק הוגה דעות בפורום זה והסמוכים לו, מה הפלא ששויון המינים הוא דבר שנולד בתרבות הנוכחית -ורמזתי לזה באשכול סמוך-
אם כן לא פלא שכל אחד סבור שהוא הוא התלמיד חכם השלם והבשורה הבאה בעולם התורני.
תולדה נוספת של תרבות זו הביאה גם לכך שכפי שלכל אחד יש את האמת שלו (רלטיביזם), גם לכל אחד יש את התורה שלו ואם כן מוכרח שכולם ילמדו שהרי אי אפשר שיסתפקו כולם בתורתו של איזה אחד נעלה, שהלא לכל אחד יש את חלקו המסוים לו בתורה.
אינני בקיאה כל כך אבל לא נראה לי שגם בעבר מדעי היהדות -כלומר התפיסה מהי יהדות- זכתה לכזו עדנה ולכל כך הרבה גוונים.
[ושוב עלי להצר על כך שאיני רשאית להאריך בנושא התרבות המערבית והתרבות העברית]
אין כוונתי בשום אופן להתנגד לתרבות המערבית ולקבוע שישנה איזה תרבות יהודית שהיא הנכונה, כוונתי רק שצריך להתאים את המציאות התורנית למציאות התרבותית.
_________________
תוקן על ידי נשבעתי ב- 12/08/2009 23:41:22
תלמידת חכם
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 00:55 |
|
| |
רגע לפני השינה איני יכולה להתאפק ובכל זאת אכתוב בקיצור וברמז.
התפיסה התנכית כמו כל העולם העתיק רואה את הלאום כמרכז והפרט הוא חלק מהלאום, לעומת התפיסה החדשה, המכונה "הומניזם".
היהדות בגלות, מטבע הדברים ייצרה תפיסה מחודשת שאפשר להתעלם מקיומו של עם כאורגן אחד ועם זאת לקיים חיים תרבותיים מלאים (אין אומתינו אומה וכו') וניתן לומר שבכך היהדות הקדימה את זמנה ובעצם היא זו שהביאה את הקידמה במובן הזה.
זה שורש הויכוח בין המזרחי לבין החרדים,
כלומר החרדים כממשיכים את אבותיהם הגלותיים, מתעקשים לדבוק דוקא בתפיסה המערבית הרואה בפרט את מרכז ההוויה וממילא גם את מרכז הדת ואינה רואה ערך דתי בקיום משותף של כל העם את הדת ז.א. הם מבקשים להחיל את הדת על העולם בו אנו חיים ולא לתקנו במלכות ה' במובן של שינוי העולם.
טוב יותר מזה אין בידיי לכתוב,
לילה טוב.
_________________
תלמידת חכם
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 01:08 |
|
| |
נשבעתי.
אולי את מסבירה את התפישה מאחורי התופעה המעוותת,מה שרק מצריך הסברה עמוקה יותר,אך אינך נותנת הסבר,או הצדקה, לתפישה זו.
מלבד,שתפישה זו נוגדת את הקונספציה התורנית-כפי שכתבת בעצמך-וכפי שניתן לראות בהוראה לשבט לוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 01:16 |
|
| |
נשבעתי. התאוריה שאת מציגה אינה מסבירה נוגעת לענייננו האם הדרישה מוצדקת או לא ולגבי עצם התאוריה שמא תבארי לנו מפני מה אי"ז נכון אולי דווקא התפיסה הזאת הכללית היא הנכונה יש לי כמה וכמה הוכחות לכך שזוהי הדרך הנכונה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 01:21 |
|
| |
נשבעתי.
האם היהדות בגולה זנחה את תפישת הלאום כמרכז,או הרחיבה את הגדרת הלאום לתרבות משותפת וגזע אחיד?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 11:03 |
|
| |
ברגע שמדובר על תפיסה עמוקה כל כך בנפשות האנשים אין לקוות לשנות תפיסה זו באמצעות כתבות כאלו ואחרות ולכן אין שום עניין להכנס לדיון איזה תפיסה נכונה עלינו לכוף ראש בפני המציאות ולנסות להתמודד עמה כמות שהיא
_________________
תלמידת חכם
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 11:20 |
|
| |
לדעתי מקור הבעיה (=אני מתכוין לנורמה הזו) נמצא בשני צדדים, (שבאופן אבסורדי הם בדר"כ הם אותו צד כי לרוב ההורים יש ב"ה גם בנים וגם בנות...) ראשית אצל הבחורים שמחפשים אשה לחיים לפי הנכונות של אבא של להשתעבד לחובות (או במקרה היותר טוב, לפי חשבון הבנק שלו..) ומאידך ע"י הבנות וכנראה יותר מכך הוריהם, שמסכימים לכך שבחור "טוב" ות"ח אמיתי הוא זה שדורש כאלו דרישות, ומסכימים לשם כך להשתתף בחגיגה , גם תמורת שיעבוד מטורף לעתים. לא מדובר כאן בגזירה משמים, הגם שזו נורמה שהשתרשה, מי שלא רוצה אף אחד לא יאיים אם יבחר חתן פחות "נחשב" (וממש לא בטוח שפחות טוב, אולי להפך...) זה רק הוא שמשלה את עצמו שע"י קבלת הנורמות החברתיות הוא מתקבל גם אצל הקב"ה ל"אליטה מובחרת" של בני תורה ו/או אלו המשיאים את בנותיהם לכאלו... הבחירה ביד כל אחד ואחד, ואידך פירושיה זיל גמור.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 11:45 |
|
| |
א. בציבור החרדי הסתמכות על הזולת מקובלת ומכובדת (על קצבה מהמדינה בכולל ובישיבה, על תרומות מנדיבים לתוספת לקצבה, על עבודת האשה לפרנס את בעלה) למה שבחור ירתע מהסתמכות גם על חמיו המיועד? כל עוד שאי תלות כלכלית לא נתפסת כאידיאל (בציבורים אחרים יש תופעה של אנשים שחיים בכוחות עצמם - מעבודות שונות - למרות שהוריהם מוכנים לפרנסם) זה לא ישתנה. ב. כל עוד היכרויות נעשות על ידי שידוך ואין קשר ספונטני בין בחור לבחורה בחורים יפגשו רק עם מי שנתפסת אצלם כמועילה ביותר (כסף רב) ובחורות עם מה שנתפס אצלן כמועיל (מעמד בישיבה), בשביל שזה ישתנה צריך שינוי ערכים בציבור החרדי שיחפשו (גם) תכונות אחרות (אגב שמעתי על תופעה שבחורים מחפשים דווקא בנות שלמדו 'מחשבים' כך שירוויחו (אם לא תעבודנה במטריקס) כסף רב, זה הגיוני לפי אורח החיים בציבור החרדי האידישע מאמע הרי רצתה חתן עורך דין או רופא). ג. ההצעה שהגביר ישתדך עם בן ראש הישיבה וכו' לא מעשית, כל עוד גבירים יחפשו חתן בנש"ק או למדן ואלו מצידם יחפשו בנות גבירים שאר האנשים יחפשו להידמות להם כי הם נותני הטון בציבור.
תוקן על ידי סנשו_פנשה ב- 13/08/2009 11:54:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 11:50 |
|
| |
ציפור, הדבר הכי טבעי בעולם שאדם מוצלח ישיג אשה מוצלחת, האם מי שמחפש בחורה עם מקום עבודה מסודר יש בו משהו רע, כמו שמותר לחפש בחורה יפה כך לגיטימי לחפש בחורה שיש לה דירה [ואין זה משנה אם קיבלה פעם דירה במתנה עבור איזה שירות שעשתה לאדם עשיר או שאביה נותן לה בעודו בחיים מרצונו הטוב] או משכורת גבוהה ומי שאינו מחפש בת כזאת סביר להניח שהוא לא יוצלח אמיתי יותר מאשר ת"ח אמיתי. לצערינו יש אנשים שאינם מכירים את מקומם ואינם מבינים שכפי שה' נתן לאחד בת כלילת מעלות ולאחר בת בעלת מום כן נתן לאחד ממון ולשני לא, ומתחננים בפני בחורים -שמצידם היו מעדיפים לקחת בנות עשירים- שיואילו לקבל מהם דירה, ומה יעשה הבן ולא יחטא כלום תפקידו לשמש יועץ לאותם אנשים ולומר להם קחו בחור פחות מוצלח ממני, כי כספכם חשוב לכם יותר ממעלתי על פני בחורים אחרים. ההבחנה שכאילו אנשים מוכנים לשלם סכומי עתק רק בגלל נורמות חברתיות שצריך לקחת בחור ת"ח אין לה בסיס ובודאי יש כאן משהו עמוק יותר שבגללו אנשים באמת מרגישים שבחור טוב שוה יותר מפרוטותיהם האחרונות
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 12:00 |
|
| |
לנאבק בטחנות הרוח (כבר אמר דני סנדרסון בשבילך אמצא לי עבודה...) אשה שמפרנסת את בעלה (בכדי שישב וילמד) זה הסתמכות על אחרים ??? ומה אם הגבר הוא המפרנס היחיד והאשה עסוקה עם הילדים גם זו הסתמכות על אחרים? בטוחני שגם הרמב"ם יסכים שאשה רשאית לאפשר לבעלה ללמוד -"נשים במאי זכיין" וכו'- גם אם עזרתה אינה בזה שהיא הולכת למכולת להביא את האוכל אלא הולכת לעבוד כדי שיהיה כסף לאוכל
אף אחד אינו סמוך אל שולחן חמיו אלא אל שולחן אשתו, שמצידה משיגה את צרכיה [שכוללים באופן טבעי את שותפה לחיים] מאביה ואולי גם זה פסול שתקבל בת ממון מאביה [כשיש לו] שמעוניין לתת ואינו רוצה שתעבוד קשה או במקומות מסוימים כשאינם תואמים את ערכיו הדתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 12:11 |
|
| |
לגבי שאלתו האחרונה של קוטקאנט מבלי להכנס לעובי הקורה של סוגיית "היהדות בגלות" דבריו נשמעים כמו משחק מילים, מה משנה אם ההגדרה הישנה אינה נכונה ובמקומה באה הגדרה אחרת אתה רשאי לכנותה כרצונך הרחבה או התנערות מההגדרה הקודמת, על כל פנים קיום הדת אינו עוד בצורה לאומית בה לכל שבט תפקיד מוגדר למשל שבט לוי הם הכוהנים ומורי הוראה, אלא מעתה ואילך תפוס את ד' הרמב"ם [כפי שכל מחנכת יודעת לצטט] "לא שבט לוי בלבד" וכו'
(בתקופה הראשונה שלאחר הגלות עוד נמשכה המשמעות של שבט יהודה כמנהיגי העם אך גם זה נעלם מזמן).
הערה קצרה: הנושא של מהו העיקר, הפרט או הכלל, אינו רק ביחס לחיים הדתיים אלא גם ביחס למאורעות העוברים על העם למשל היחס לשואה שאצל החרדים אינו דומה לחורבן ביתר שם היה אירוע לאומי אך השואה ושאר צרות הגלות הם אירועים לאומיים רק בזה שהם נובעים מהגלות ולא מצד עצמם. וכן ביחס לגאולה אצל החרדים אין משמעות לישיבת העם כריבון בארצו אלא במובן פרטני וייתכן לשאול אולי למי שגר בארצות אחרות טוב לא פחות ממי שגר בארץ.
תן לחכם ויחכם עוד.
_________________
תלמידת חכם
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 12:13 |
|
| |
| נשבעתי כתב: |  | לנאבק בטחנות הרוח (כבר אמר דני סנדרסון בשבילך אמצא לי עבודה...) אשה שמפרנסת את בעלה (בכדי שישב וילמד) זה הסתמכות על אחרים ??? ומה אם הגבר הוא המפרנס היחיד והאשה עסוקה עם הילדים גם זו הסתמכות על אחרים? בטוחני שגם הרמב"ם יסכים שאשה רשאית לאפשר לבעלה ללמוד -"נשים במאי זכיין" וכו'- גם אם עזרתה אינה בזה שהיא הולכת למכולת להביא את האוכל אלא הולכת לעבוד כדי שיהיה כסף לאוכל
אף אחד אינו סמוך אל שולחן חמיו אלא אל שולחן אשתו, שמצידה משיגה את צרכיה [שכוללים באופן טבעי את שותפה לחיים] מאביה ואולי גם זה פסול שתקבל בת ממון מאביה [כשיש לו] שמעוניין לתת ואינו רוצה שתעבוד קשה או במקומות מסוימים כשאינם תואמים את ערכיו הדתיים.
|
|
קודם כל לא אני נאבק בטחנות רוח אלא אדוני דון-קישוט, אני דווקא די מעשי לפי עדותו של סרוונטס. לא טענתי טענה הלכתית שמי שאשתו מפרנסתו עובר על דברי הרמב"ם הידועים (למרות שכנראה כן) אלא שלבחורי ישיבה יש מוכנות נפשית להסתמך על עבודת אחרים ובתוכם נשותיהם. אם הגבר הוא המפרנס ואשתו מגדלת את הילדים ומתחזקת את הבית הרי יש ביניהם חלוקת עבודה בניגוד לבעל שיושב בכולל ואינו תורם (בעולם הזה על כל פנים) לרווחתה של אשתו. חז"ל אמרו נשים במאי קא זכיין ושאר אמרות ובכל זאת לא היה קיים בזמנם המצב (בוודאי לא באופן נרחב) של אשה שמפרנסת את בעלה. איני יודע על שולחן מי סמוך האברך - אשתו או חמיו - מה בטוח שכסף רב יוצא מהחם וזורם אל בתו וחתנו ולא (רק) בשביל שבתו לא תעבוד קשה אלא גם בשביל להשיג חתן 'מכובד'.
תוקן על ידי סנשו_פנשה ב- 13/08/2009 12:09:45
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 12:21 |
|
| |
נשבעת (למה ועל מה ? ), ברור השאלה היא מה מגדיר "מוצלחות" היותו עילוי (לכאורה או שלא...) שמידות אינן בהכרח הצד החזק שלו ,והראיה שענוותן גדול נראה שודאי הוא לא אם אלו דרישותיו, וכבר הסכימו גדולי הראשונים והאחרונים שענווה היא המידה היסודית היותר מעולה. או תלמיד שאולי פחות מצטיין (מה שגם לא בהכרח נכון, הרבה פעמים אלא שלא יודעים או רוצים לפרוש את נוצותיהם לעיני כל נבונים וחריפים הרבה יותר מאשר אלו שכן...) ובולט אבל בעל מידות טובות, שיודע שחשוב יותר אשה טובה וכיבוד מבוגרים מאשר כסף והבלי העולם הזה. (לכאורה הכל אך ורק כדי ללמוד תורה בנחת...)
|
|
|
|
|