מדרש פליאה

איכו השתא רגע אדבר בענין הדרשות בקציר אמיץ. הנה בחלק הפלפול והמשא ומתן להוראה כמעט רבני ישראל האמתיים בלכתם ילכו דרך הש"ס וכל הגאונים והפוסקים. אלא שלבן של ראשונים כפתח אולם וקרובים להוראה ואח"כ צריך יותר טורח ע"ד מה שפירשתי בעניותי במאמר במחשכים הושיבני וכו' ואכמ"ל. אך בחלק הדרשות נשתנו אופניהם וסדריהם למיניהם, והיודעים בהם יתנו עדיהם למראה עיניהם:
הלא מראש בהיות ישראל בספרד היו הדרשות בחקירות וסברות ישרות היו לברו"ת פשטי המקראות כדרשות הר"ן הידועות הנז' והם לתלמיד הרמב"ן. וספר הנחמד עקידת יצחק. וספר הבהיר תולדות יצחק ודומיהם. ואחר זה נטו מאד אחרי הפילוסופיא וחכמת הטבע והיו מפרשים פסוקים ומאמרים בזה. וזה המין נתבטל לגמרי וראיתי בגניזות דפוס מכמה ספרים נדפסים בדרך זה, וכמה מאות ספרים ראיתי בביבליאוטיקא של פאריץ (פאריז) כ"י ממין זה וקרוב שבאו משם מספרי גרוש ספרד. וכל ספרים אלו אבד סבר"ם ונשכח זכרם. ובתר כל אלין קמו רבים בתורה לפרש עפ"י הקדמת רז"ל ורמזי חכמה ומוסר ומהם המפרש הגדול באחרונים רבינו מהר"ם אלשיך ואחריו כל ישרי לב:
ואחר כל השבח הזה התחילו לפרש ע"פ הדין כמו מהראנ"ח ומהרימ"ט והחזיקו בדרך זה הולך וחזק מאד עד היום הזה. אמנם היו איזה דרשנים אשר חשבו לבנות מצודים בהקדמות תלויות ודחיות ומהם עשו חי"ל לפרש מאמרים ולעשות חילוקים. וכבר צווחו עליהם זרע ברך והרב של"ה. ולא עוד אלא יש בודה מאמר מלבו ואומר שהוא פליאה ועולים ויורדים בו בכמה תלוליות וקשרים שאינם של קיימא ובית עכביש מבטחם. וכבר שאל חכם אחד ממורנו הרב מהר"א יצחקי שיפרש לו מאמר תמוה והרגיש הרב אשר בדאו מלבו ואמר לו תימה עליך שעם סוף המאמר מתפרש יפה הכל. ויש מי שתולה מאמרי הילקוט זה בזה וקושר קשריו מעדו אשריו כאשר ראיתי בעיני. וזה שקר כי ארבע מאמרי הילקוט שדרש כל א' ממדרש אחר וקבצם בילקוט ונפל היסוד, ואם הכונה על מחבר הילקוט הס כי לא להזכיר. ויש דורש שגונב פשטים ואומרים על שמו ואחר ימלא פיהו חצץ. ויש משתבח להזכיר מס' מ"ה ושמעתי דורש אחד שלא הזכיר כ"א ספרי חדושים ונשא שמותם. וכשסיים אמרתי בקול זכות מי שזכר יגן עליו. וזאת לדעת שהדורש לא יחליט הדברים רק בדרך אפשר ויהיו ההקדמות אמתיות שאז אפילו שהפסוק או המאמר לא כיונו לזה, כל שהענינים אמתיים יהיו דרך אסמכתא. ויש כמה חלקים בענינים אלו וזה א' ממאה להזכיר למי שיש בו יראת ה' ומודה על האמת. והכל בקצור נמרץ:
ובאוזנינו שמענו כי זאת לפני בפולין היו הדרשנים נוהגים לדרוש מאמרים תמוהים בהקדמות תוספות ופוסקים וחריפות. ועתה חזרו מקצתם לדרוש פשטים פשוטים. וכמה מהם שקורין בכל שבוע ספר אור החיים להרב המופלא ח"ק מהר"ח ן' עטר ז"ל ומחבבין את דבריו כי הם על פי הפשט:

_______________________________-

ד"ז אפילו בר בי רב דחד יומא יודע שמדרש פליאה הוא מכה שלא כתובה בתורה..
ומטו כי הראשון שהלך בדרך מחוכם זה הוא הקדוש הר"ש אוסטרופלער זצ"ל.

דברי החיד"א אכן ידועים, אך עדיין אינני יודע אם הם רק מתייחסים לתופעה שאכן הייתה קיימת, אבל לא באים לפסול את כל "מדרשי הפליאה" שבעולם , או שבאמת כל מה שמפורסם כ"מדרש פליאה" הוא שקר.

והרי הגאון רבי עובדיה יוסף ודאי לא נחשד בעיני אף אחד שלא יזכור את דברי החיד"א, ובכ"ז מביא מדרש פליאה , ועוד עם פי' מרע"א.

גם המנחת יצחק בתשובותיו מפרש מדרש פליאה, ואני חפשתי בפרוייקט השו"ת "מדרש פליאה" ומצאתי כמה וכמה חכמים המדברים נכבדות בספריהם במדרשים אלה.

כך שלא כולם התייחסו בביטול לאותם מדרשים כפי שאתה רוצה ללמוד מדברי החיד"א.

תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 06/06/2009 23:41:42

זה לא ענין של לפסול או לא לפסול. אנילא מבין את כל השאלה הזו בכלל. מה שלא מופיע בספרות המדרשים שבידנו ולא נזכר אצל קדמונים כמדרש, גם אם הוא נדפס במדרש פליאה בווארשא או רע"א אמר עליו וורט (ואפילו יש בשם  הגר"א בב' מקומות!) הוא וורט  יפה ומחוכם אבל אינו מדרש.

היכיני
ה"מדרש פליאה" של ברבירב זה דברי רבי עובדיה יוסף..