לשמע הצהרות כי גם בשבת הבאה יקרו דברים דומים, אנו מתארגנים להפגנת נגד:

יהודים,
מתוכנן לשבת זו "מפגש אנשי מעשה"?

יש פה התיחסות רק לשאלה הדרך ולא לעצם ההצדקה של המאבק הזה באיזה צורה שלא תהיה. בכל שבת לצערינו,מגיעים אלפי יהודים לאזור העיר העתיקה במכוניותיהם, רוצים שהחניה תהיה יותר מסודרת ופחות מאולתרת אז פתחו חניון מסודר. עם כל הצער על מצב הדת בעמנו,מה הקטע להתנפל על זה ולהפוך את זה לנושא דתי?מישהוא יתחיל לחלל שבת בגלל שיש לו איפוא לחנות, ולחילופין, זה משנה במשהוא את הצביון של העיר?
 אם לא שמצוות המחאה (שעדיין לא מצאתי לה מקור בהלכה, אולי באגדה)הופכת להיות עצם הלוז של החיים הדתיים ואם אין על מה,אז נייצר את זה לבד.

הבעיה שהכשרות להם מדי חזקה. צריך לפגוע בה.

לכשעצמי, אף שפתחתי את האשכול עם הצהרה נגד. במחשבה שניה, איני בטוח שאין הצדקה לכלי זה של מחאה.

חשבתי לעצמי, מה אעשה (ומה אני עושה) מול משווקים הבאים לביתי/לטלפון ומציעים לי הצעות שיווקיות, אשר איני מעוניין בהם. מאחר ואני יודע ששיח עמם רק יגזול מזמני כאשר כל על משפט הסבר שאסביר למה איני מעוניין - הם יציגו בפני את לשון החלקלקות בהם צוידו בטרם השיחה עימי.

אני רגיל לומר להם באדיבות: לא תודה איני מעוניין, תנו לי לסיים את השיחה בכבוד ובאמירת שלום, "שלום". ולאחר מכן ניתוק.

ומתוך גישה זו, שאיני מחוייב להסביר את עצמי  ואת מעשי, גישה הנמצאת בשימוש רב בעולם העסקי. אפשר שניתן להעתיק אותה למקרים אחרים.
 
וכמו כאן שדיבורים והסברים לא יעזרו (המשווק ינסה לשווק בכל צורה ואופן), ומאידך המעשה חייב להתבצע (ניתוק השיחה)
 
כך גם במקרה שדיבורים לא יעזרו (גופי פרסום מעוניינים לפרסם פרסומות בעלי צביון מיני), ומאידך המעשה חייב להתבצע (שמירת צביון ירושלים כעיר של קדושה)

כמו גם במקרה שדיבורים לא יעזרו (העיריה גורמת לעידוד התיור ובילוי בעיר ביום השבת), ומאידך המעשה חייב להתבצע (שמירת צביון ירושלים כעיר של קדושה)

לכאורה אין ברירה אלא לפעול בדרכים של ביצוע מעשה שימנע את הבעיה.

[כמו כן התברר לי (ראיון עם ראשי העדה בעיתון משפחה) כי העדה החרדית מפרסמת קודם לכן איסור להשתמש באלימות והשחתה.]

לאחרונה קראתי על יוזמה חילונית להחרים את הכשרות לדעתי צריך לאמצה

לא ניתן להוקיע את העדה החרדית מגבולות הציבור החרדי  ובאותה מידה כל קבוצה חרדית  הממוקמת מימין המרכז על ציר השמרנות. 

אירועי הימים האחרונים מלמדים כי כלל הציבור החרדי , ולפחות רוח הציבור כפי שבאה לידי ביטוי ברשות הרבים, לוקה ברפלקס תגובה קבוע הבא לידי ביטוי באופן הבא: 

1) הקיצונים בודים רעיון מליבם או על סמך פרשנות סבירה של מקור הלכתי בנסיון לכפותו על כלל הציבור ובניגוד לעמדת המרכיב השפוי של הציבור החרדי
2) המרכיב השפוי של הציבור החרדי אינו יכול להסתייג או למחות משום רפיסותו האידואולוגית, משום הפחד מדחיקה מעבר לגבולות החרדיות, ואולי משום שהדנ''א החרדי מכתיב כניעה לכל סיסמה המנוסחת במונחי קונצנזוס ולו ברמת ברמת הסמלים. 
3) הקרבן הראשון של מדיניות הקיצונים הינו בד''כ האלמנט השפוי של הציבור החרדי. שהרי הנמנים על שורותיו המה נאלצים לאכול מאותו מסטנג, או תסלחו לי על ההשוואה - לנעול את אותן כפכפים במקווה, בעוד שכל המתלוננים נגד ההקצנה מחוץ יכולים ללכת כאוות נפשם מחוץ לטווח פגיעתם של הקיצונים. 
4) התקשורת החילונית מסיבות לא מוצדקות יותר או פחות עושה מטעמים מהתופעה - בבחינת מידה כנגד מידה על מה שנהוג בתקשורת החרדית דהיינו לדווח על תופעות חילוניות לא כאייטמים חדשותיים אלא בכדי לחזק את התודעה החרדית בדבר צדקתנו ומוסריותנו - גם כאשר המחיר הוא דיווח שטחי ולא עניני. 
6) במקום לשבת מהצד ולחכות על שכל צד יגמור לתלוש את אוזניו ושערותיו של זולתו, רגש הסולידריות החרדית מתעורר ביתר שאת לנוכח הלמות תופי המלחמה וגם האלמנט השפוי של הציבור החרדי נקרא על הדגל ''לחבק את זורקי האבנים''. (ועיין בכותרת ההודעה של בח''ח המסכמת את הפאנל בהנחייתו של קובי אריאלי). 

אין באמור לעיל משום הבעת ביקורת על האלמנט השפוי בציבור החרדי בכלל ועל התנייתו הפבלובית הנזכרת בפרט, אלא  להצביע על עובדות החיים אשר מהם יהיה סביר להסיק כי מה שהיה הוא שיהיה וכי הקנאים ימשיכו לשלוט בנו עד ביאגו''צ ויש אומרים שגם לאחר מכן. 

ואני כרגיל אופטימי, יבואו איתם חשבון אחרי שוך הסערה. חבל שלא חשבון סופי, אבל חשבון מסוים.

אם מסתכלים על ההיסטוריה ,רוב רובם של ההפגנות הסתיימו בהפסד המערכה,ראו ערך כביש רמות או חניון ספרא וכו'  

אלישבע

(כברכת אורח לאורח, ברוכה הבאה לפורום, הזקוק מאד לחיים)

התוכלי להסביר מה הערך בהפגנות שלא בהפסד ונצחון?

אפשר לחשוב על כמה תשובות:

עבור עצמנו, להראות שאכפת לנו

עבור אחרים, שידעו שאכפת לנו.

עבור התרומות, לפי הרינונים.

ועתה יש לבדוק, האם אי אפשר לבטא איכפתיות עבור עצמנו ואחרים בלי לפגוע, בלי אלימות?

כמובן, אם יש כאן טעם שהחמצתי, אשמח לקרוא.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

4 שנים אחרי!