| נשלח ב-10/6/2009 01:47 |
 |
| |
הסכנה ברדיפה אחר כבוד
פרשתנו, פרשת המרגלים מספרת על שליחת המרגלים לתור את ארץ ישראל.
התורה מפרטת את שמותם, ומוסיפה "כולם אנשים". מבאר רש"י "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו". מוסיף הרמב"ן ואומר שסדר פירוט המרגלים הוא לפי סדר חשיבותם (כלומר, חשיבותו של המרגל באופן אישי, ולא לפי סדר השבטים שאותם הם מייצגים)
אם כן נתבונן בכך שכלב בן יפונה נמנה שלישי, יהושע בן נון ממשיכו של משה נמנה חמישי. רואים אנו שאותם "אנשים" – "ראשי בני ישראל" פשוטו כמשמעו הגדולים והחשובים באותו דור "דור דעה", גדולי הדור שהיה הדור הנעלה ביותר מכל הדורות – דור מקבלי התורה.
מחשבה זו מובילה אותנו לשאול הכיצד אותם "נשיאי עדה" במהלך 40 יום בלבד עוברים שינוי קיצוני כל כך? היתכן שבפרק זמן כה קצר יהפכו גדולי הדור הגדולים מיהושע בן נון למוציאי דיבת הארץ וממרידי העם? היתכן כדבר הזה?
ומצאנו בספר "מסילת ישרים" לרמח"ל שאומר: "הוא (הכבוד) שגרם לפי דעת חז"ל אל המרגלים שיוציאו דבה על הארץ, וגרמו מיתה להם ולכל דורם, מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ, שלא יהיו נשיאים לישראל, ויעמדו אחרים במקומם".
כאן פתחו לנו חז"ל פתח להבין את סוד הדברים. הגורם הוא רדיפת הכבוד. מיראתם פן ימעט כבודם, החלו לטכס עצות למנוע את ישראל מלהכנס לארץ. בתחילה ע"י הוצאת דיבת הארץ רעה, עד לאמירת "כי חזק הוא ממנו".
מוסיף רבי חיים שמואלביץ ז"ל, שהכבוד הוא כסם מוות, והרודף אחריו אפילו יהיה ברום המעלה ומראשי בני ישראל, יתדרדר עד לבירא עמיקתא. והוא מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות כי הכבוד מוציא את האדם מן העולם. בשעה שאדם מתיירא פן יפגע כבודו פגיעה כלשהיא, הריהו מאבד את עשתונותיו ודורס ורומס כל אשר סביבו ויורד לתהום. הנה גדולה הסכנה הטמונה בבקשת הכבוד.
ואולי נשאל מה יעשה אדם שזוכה לכבוד בזכות? איך יוכל להמנע מסכנה נוראה זו?
נתבונן במעמדו של משה. משה רבינו אומר "לא חמור אחד מהם נשאתי" מפרש רש"י "אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי ליטול אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי". וכן שמואל הנביא אומר לישראל "הנה ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי". והלוא ברור הוא שישראל מכבדים היו את משה ואת שמואל. אלא שאותו הכבוד לא היה נחשב בעיניהם לכלום.
אם כן, חובה עלינו להשתדל להגיע לדרגה זו, שלא להתפעל מהכבוד המדומה. אך יש לשים לב! גנות הכבוד היא לאדם עצמו. אבל חייב אדם לכבד את זולתו בכל זמן ובכל מצב ככל יכולתו.
(חברותא)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2009 23:30 |
|
| |
סודה של הארץ
"וַיּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאד מְאד:"
אחת ויחידה ארצנו מכל ארצות תבל. שמרנו לה אמונים בכל הדורות. היא היתה בלבנו, ולעולם לא שכחנוה.
מהו סוד קסמה של ארץ ישראל? מי נתן בנו אהבתה? מדוע הבאים אליה נקראים "עולים", והיוצאים ממנה מכונים "יורדים" (או אפילו נפולת של נמושות...)? מדוע השתוקקו בכל הדורות גדולי האומה לחון את עפרה?
אין ספק כי אין לחפש את התשובה בתחומי הטבע, האקלים, הנוף וכדו', שכן בכל תחום מאלו מתחרים קשים לה, ואף עולים עליה בנופים קסומים ומרהיבים, מפלים ונהרות בינות יערות עד. גם מרבצים ואוצרות טבע אין בה [את הגז מצאו בתוך הים התיכון].
אחת יש בה שאין באחרים: הבורא בחר בה כמקום להשרות בה שכינתו – קרבת שמים מיוחדת בכל הארץ ובפרט בירושלים, כאמור "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה" (דברים י"א, י"ב). הוה אומר, הארץ הזו מושגחת באופן מתמיד. יש עליה פיקוח צמוד מבורא העולם. כלשון המשנה: "עשר קדושות הן, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות" (מסכת כלים פרק א'), ומפרטת המשנה עד קדש הקדשים בבית-המקדש בירושלים. ועל כן בהיותה בפסגה רוחנית, רק בה יכולים נביאים להתחיל ולהתנבא. כל המצוות הקשורות לפרי האדמה נוהגות בה. רק בירושלים מקום בית המקדש. אי אפשר להקימו במקום אחר, עד כי אמר ר' יהודה הלוי עליה "אויר נשמות ארצך", ומשוררים קשרו לה כתרים בכל הדורות לקרבת האלוקים אשר זוכים לה הדרים בה.
בימינו חסרנו זאת. באין לנו כיום מקדש וקודשיו פחתה המשמעות המעשית. גם ההרגל מכהה את רגש החשיבות. הרי נולדנו בה, ואין אנו חשים שמחה בהליכתנו ברחובותיה.
אך עלינו לדעת כי המכין עצמו ומיתרי ליבו רגישים יוכל להתעלות בה עד אין סוף.
שבת שלום !
הרב יוסף ברוק
מבית "עת לחשוב"
http://www.hidabroot.org
|
|
|
|
|
|
|
