| נשלח ב-10/6/2009 13:04 |
 |
| |
דמגוגיה
"דמגוגיה" ע"פ אבן שושן היא לשלהב את ההמונים בטענות לא עניניות המדברות אל הרגש ולא אל השכל.
הנה כאשר בויכוח עניני יטען לפתע צד א' טענה דמגוגית כל שהיא, יבא מיד עמיתו ובעל דינו, צד ב', בטענה כי טענתו זו של צד א' הינה דמגוגית ואינה רלוונטית לדיון.
האם טענתו אחרונה זו של צד ב' הינה דמגוגית או לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2009 13:34 |
|
| |
מן הסתם כן.
מי הוא זה המוסמך לקבוע מה דמגוגי ומה לא?
אבל זה כמובן לא מוחלט ותלוי במצב, אם הטענה של צד א' דמגוגית לכל הדעות אז צד ב' טען טענה עניינית לחלוטין.
יש פה מילכוד מסוים...
(וזה מזכיר לי בדיחה-
בחור אומר לארוסתו שהם ינהלו את חייהם בדרך הזו: היא תחליט בדברים הגדולים והמשמעותיים והוא יחליט על הדברים הלא- חשובים בחיים.
שואלת הכלה "ומי יחליט מהי החלטה קטנה ומהי החלטה גדולה?"
עונה הבחור "שטויות!... זה לא החלטה חשובה...")
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2009 15:12 |
|
| |
נשמע כמו שאלה דמגוגית....
מדוע להחשיב את טענת צד ב' לדמגוגית?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2009 17:57 |
|
| |
ברור שזו טענה ענינית. כי מובן שחל מענין הויכוח העניני הוא למנוע מטענות דמגוגיות להכריע בדיון, וטענה זו באה רק להשאיר את הויכוח עניני כמות שהוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2009 01:01 |
|
| |
מחשבת לב, משום כך הבאתי את הגדרתו של אבן שושן כדי שלצורך הענין נתייחס כך להגדרת הדמגוגיה, אם הינך חושבת שיש באמתחתך הגדרה נוספת או שונה נשמח לשמוע.
שמא כונתך באותו ויכוח עניני כאשר טוען הטענה הדמגוגית חושב שטענתו ענינית מי הוא המוסמך להפריך טענתו זו, מן הסתם בעלי הדמגוגיה מודעים לכך ופעמים אף בכונה תחילה יבואו בטענותיהם הדמגוגיות כך שלא יהיה ויכוח על עצם ענין זה. אמנם אם בכ"ז יפתחו ויכוח על זה הרי שאת צודקת שהם נקלעו למילכוד מסוים.
עכ"פ טענת שלדעתך זו טענה דמגוגית, הייתי מעונין לשמוע את נימוקך כי יש סיבה לומר שזה עניני לצורך הויכוח לנטרל את הדמגוגיה כמו שכתב הגיוניי.
יעקב והגיוניי, לדעתכם זו טענה ענינית, אעבור איפוא לשלב הבא:
כאשר צד א' בא בטענה דמגוגית בכדי לזכות בדיון, צד ב' לא הטיח בו ולא נזף בו חרף העובדה שעבר להשתמש בפסים דמגוגים, במקום זאת בא גם הוא להשיב על טענת צד א' בטענה דמגוגית משלו. האם עתה ג"כ יחשב שצד ב' עשה שימוש בדמגוגיה בכדי לגבור על צד א' בדיון?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2009 07:14 |
|
| |
תלוי בעיני המתבונן, אם גם צד א' וגם ב' מודעים ומסכימים לכך, הרי שהטענות הינן ענייניות כי מעתה זהו גופו של הדיון: דמגוגיה! ואזי טענתו של ב' הינה עניינית לחלוטין.
ואדרבה אם צד א' יציג עתה טענה עניינית יתכן שהוא כבר סוטה מן העניין. [ואולי עתה מתברר שטענתו של א' לא היתה דמגוגית כלל, והראיה, שב' השיב לו טענה דמגוגית, וא"כ רק השתנה סגנון הדיון. יוצא אם כן שטענתו הבאה של א' תוכיח על טענתו הראשונה ג"כ.]
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2009 18:47 |
|
| |
האם הדיון שמתנהל פה הוא עניני או דמגוגי...
תוקן על ידי הגיוניי ב- 14/06/2009 18:45:54
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2009 16:17 |
|
| |
בס"ד
הגיוניי,
ברור שעינייני...
מה לדעתך יכול להפוך (הפך) את הדיון הנ"ל לדמגוגי?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2009 23:05 |
|
| |
סתם אחת, אני אסביר את כונתי: אם נושא הדיון הוא דמגוגיה א"א להמלט מטענות דמגוגיות ואם חלק מהטענות עניניות וחלק דמגוגיות אז זה מה ששאלתי האם הולכים אחרי העניניות ואז הדיון הוא עניני או שהולכים אחרי הדמגוגיה ואז כמובן הדיון הוא דמגוגי.
ולרציונליסטי, אחרי מה שכתבתי לסתם אחת אז ברור שאם כל הטענות בויכוח הם דמגוגיות, הויכוח הפך דמגוגי לגמרי כי כבר אין בו שום צד עניני וזה עונה על שאלתך.
ולבסוף יעקב, למה אם אחד הצדדים יקבל שכל ויחזור להיות עניני תהפוך אותו בחזרה לדמגוגי, בדיוק הפוך הוא זה שמפסיק את הדמגוגיה לא?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 00:50 |
|
| |
| yakov7 כתב: |  | תלוי בעיני המתבונן, אם גם צד א' וגם ב' מודעים ומסכימים לכך, הרי שהטענות הינן ענייניות כי מעתה זהו גופו של הדיון: דמגוגיה! ואזי טענתו של ב' הינה עניינית לחלוטין.
|
|
אם כבר כל צד טען טענה דמגוגית, אזי עכשיו מי שינסה לחזור לטענות "ענייניות" הוא הדמגוג, כיוון שעכשיו דווקא טענה מסוג זה אינה ממין העניין.
מדוע הינך סבור שאי אפשר להימלט מטענות דמגוגיות?
תוקן על ידי yakov7 ב- 21/06/2009 1:05:33
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2009 17:54 |
|
| |
| רציונליoטי כתב: | | מחשבת לב, משום כך הבאתי את הגדרתו של אבן שושן כדי שלצורך הענין נתייחס כך להגדרת הדמגוגיה, אם הינך חושבת שיש באמתחתך הגדרה נוספת או שונה נשמח לשמוע.
שמא כונתך באותו ויכוח עניני כאשר טוען הטענה הדמגוגית חושב שטענתו ענינית מי הוא המוסמך להפריך טענתו זו, מן הסתם בעלי הדמגוגיה מודעים לכך ופעמים אף בכונה תחילה יבואו בטענותיהם הדמגוגיות כך שלא יהיה ויכוח על עצם ענין זה. אמנם אם בכ"ז יפתחו ויכוח על זה הרי שאת צודקת שהם נקלעו למילכוד מסוים.
עכ"פ טענת שלדעתך זו טענה דמגוגית, הייתי מעונין לשמוע את נימוקך כי יש סיבה לומר שזה עניני לצורך הויכוח לנטרל את הדמגוגיה כמו שכתב הגיוניי.
יעקב והגיוניי, לדעתכם זו טענה ענינית, אעבור איפוא לשלב הבא:
כאשר צד א' בא בטענה דמגוגית בכדי לזכות בדיון, צד ב' לא הטיח בו ולא נזף בו חרף העובדה שעבר להשתמש בפסים דמגוגים, במקום זאת בא גם הוא להשיב על טענת צד א' בטענה דמגוגית משלו. האם עתה ג"כ יחשב שצד ב' עשה שימוש בדמגוגיה בכדי לגבור על צד א' בדיון? |
|
לא הבנתי. אם אתה כותב שהוא השתמש בטענה דמגוגית איך נוכל לענות שלא?
אם פרך את הטענה של הדמגוגית של א' בדרך השכל - זו לא דמגוגיה לפי ההגדרה. דרך הרגש - כן...אע"פ שהאמת והצדק עימו.
|
|
|
|
|
