עלייה להר הבית יש אומרים איסור יש אומרים מותר הלכה אסור

חשיפה! הרב הגאון המקובל האלוקי רבי בן ציון מוצפי שליט''א התיר כניסה להר הבית "במקומות המותרים"
לא חשיפה ולא כלום סתם מכתב משנת תשמ''ו האומר שצריך לשמוע לפוסקי הדור ולכן אסור לעלות להר הבית 

ואף הורה "חובה להציל ככל שניתן משטחי הר הבית המקודשים"

יש לכם כאן
http://lamikdash.blogspot.com/2009/06/blog-post_13.html

דעתו של הרשל"צ הרב מרדכי אליהו המתיר כניסה להר הבית "במקומות המותרים"

ואף ביקש שיבנו בית הכנסת על הר הבית

יש לכם כאן
http://lamikdash.blogspot.com/2009/06/blog-post_07.html

אתה סתם השמצת

כי באמת כל היהודים היום הולכים רק מסביב להר בצמוד לחומה ממש

יש לך כאן תמונה של המפה אותו מפרסמים כל התנועות שעולים להר ושם מצוייר קו שחור מסביב להר הבית שרק שם כולם הולכים = בצמוד לחומה ממש.

http://lamikdash.blogspot.com/2009/04/1967.html
תראה למטה

בכל אופן

אם חשבת עד היום שהולכים בתוכו ח"ו איפה שאסור.

אז אולי תבוא איתי ונלך יחד מסביב.

טוב ידידי בוא תתוכח עם זה
הרבי מליובאוויטש זצ''ל מספיק טוב
http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=45887

לא היית צריך להתעסק איתי ולומר לי להוריד פרופיל אתה לא מכיר אותי
המכתב שלך של הרב מוצאפי משנת תשמ''ו לא שווה כלום
הוא אומר במכתב בפירוש לפי פוסקי הדור של זמנינו
הנה לך מקבץ של תשובות טריות מהרב מוצאפי

התשובות מהרב מוצאפי נכתבו פעמיים בהודעה הקודמת שאם פיספסת איזה תשובה אז היא נמצאת שם שוב
שו"ת יחוה דעת א, כה

אולם העליה להר הבית ולבית המקדש, אסורה בהחלט, בזמן הזה שאנו טמאי מתים, שטמא מת שנכנס בבית המקדש חייב כרת, וכמו שנאמר: ואיש אשר יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, כי את מקדש ה' טימא. ואמרו חז"ל בתוספתא שבועות (פרק א' הלכה ב'): חמורה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה, שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחד, ואילו טומאת מקדש אינה מתכפרת אלא בשלשים ושנים שעירים בשנה. וכן דעת הרמב"ם (בסוף פרק ו' מהל' בית הבחירה), שגם בזמן הזה יש עונש כרת למי שנכנס לבית המקדש, הואיל ולא בטלה השכינה משם. ואף על פי שהראב"ד בהשגות סובר שאין בזה איסור כרת, העיקר כדברי הרמב"ם, שכל רבותינו הראשונים מסכימים כדבריו. ומהם: התוספות בשבועות (יד ע"ב). ובספר התרומה בהלכות ארץ ישראל. ורבינו אליעזר ממיץ בספר יראים (יד ע"ב). ובספר ורבינו משה מקוצי בספר מצוות גדול (סמ"ג), (מצוה קס"ג). ורבינו שמשון (בפרק ו' דשביעית משנה א'). ורבינו מאיר מרוטנבורג בתוספות (יומא מד ע"א). והרא"ש בתוספותיו ליבמות (דף פב ע"ב). ורבינו אהרן הלוי בספר החינוך (מצוה שס"ב ושס"ג). והרשב"ץ בתשובה (חלק ג' סימן ר"א). וראה עוד בחידושי הרמב"ן שבועות (טז). והרשב"א בחידושיו למגילה (י ע"א). והריטב"א בחידושין שם ועוד. וכן פסקו גדולי האחרונים. ומהם: המגן אברהם (סי' תקס"א). והגאון רבי יצחק בכר דוד בדברי אמת (קונטרס י'). והאבני נזר (חיו"ד סי' ת"נ). והבנין ציון (ח"א סי' ב'). והמשנה ברורה בליקוטי הלכות (זבחים פרק י"ג). והגאון רידב"ז בתשובה (סי' ל"ח). והרב הראשי לארץ ישראל הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק משפט כהן (סי' צ"ו) ועוד.

לפיכך צריך להזהיר את העולים לירושלים, לבל יהינו לעלות להר הבית, שהוא איסור חמור מאד. ולא יסתמכו על מי שרוצה לתקוע עצמו לדבר הלכה, ולהורות נגד רוב ככל הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים. +הנה המתיר לעלות ולהתפלל בתחלת שטח הר הבית, תלה עצמו באילן גדול, הוא הראב"ד בהשגות (סוף פרק ו' מהל' בית הבחירה), וגרם תקלה ומכשול לרבים מאחינו בית ישראל שנכנסו לפני ולפנים, בניגוד לרוב ככל רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים אשר כל בית ישראל נשען עליהם. ואין כל חדש תחת השמש, כי בדור הקודם הורה חכם אחד להתיר הכניסה להר הבית, והגאון רבי יוסף ידיד הלוי בשו"ת ימי יוסף בתרא, בקונט' כבוד הלבנון (עמוד קצ"א והלאה), דרך קסתו להשיב על דבריו, והאריך בזה להכות על קדקדו, ושם (בעמוד רי"ב) כתב שהגאונים, רבי שניאור זלמן מלובלין בעל תורת חסד, ורבי יוסף חיים זוננפלד, דחו דבריו בשתי ידים. ונכנסו לבית הספק אם דינו כדין המתיר אשת איש שנטבע בעלה במים שאין להם סוף, וכמ"ש (ביבמות קכ"א ע"א) שחייב נידוי, והוסיף הרב המחבר, ולדעתי הוא בגדר חוטא ומחטיא את הרבים ע"ש. ונראה שנסתפקו בזה, לפי שהיה שוגג בהוראתו, דבכה"ג אין לנדותו, כמבואר ביבמות שם. וכן נפסק בטור ושלחן ערוך יו"ד (סי' של"ד סעיף ל"ח). ובשו"ת המבי"ט חלק ג' (ס"ס =סוף סימן= קמ"ט). אלא שהיו מצדדים שמא הוא בכלל שוגג הקרוב למזיד, מאחר שפשטה ההוראה לאיסור. ובזה שגגת תלמוד עולה זדון. (ועיין בשו"ת בשמים ראש (סי' שנ"ח). ובכנסת הגדולה אה"ע סי' י"ג הגה"ט אות ז'). ודע כי מה שסמך המתיר עוד על דברי הרמב"ם באגרתו (נדפסה בסוף ספר חי' הרמב"ם לר"ה דף כ"ה ע"א), שעלה לירושלים ונכנס לבית הגדול והקדוש והתפלל בו. (וכן הוא בספר חרדים שער התשובה פרק ג'), הנה ברור מאוד שהרמב"ם לא יעשה דבריו פלסתר להכנס בטומאה בבית המקדש, היפך מה שפסק בפרק ו' מהל' בית הבחירה, ובודאי שלא נתכוון לבית המקדש עצמו. וכן ראיתי להגאון רבי יעקב זריהן, אב"ד טבריה, בתשובה, והיא לו נדפסה בס' הלכות אישות להגר"א ילוז, (דף ע"ז ע"א והלאה), שהביא דברי החכם שבדורו שהתיר כנ"ל, ותמה עליו למאוד, שהרי גדר גדול אצל עם ישראל לבל יקרב איש מישראל לדרוך כפות רגליו לפנים מן הכותל המערבי, ואף תינוקות של בית רבן יודעים דבר זה, וחלילה לעשות חדשה בארץ היפך המקובל והמוסכם בלב כל ישראל. והמורה להתיר בזה הוא גרוע ממ"ש מרן הבית יוסף או"ח (סי' תמ"ג), שהמורה להקל כדברי הרז"ה ראוי לנזיפה, כיון שכל חכמי ישראל חלוקים עליו וכו'. ומה שסמך המתיר על מ"ש הרמב"ם באגרתו שהתפלל בבית הגדול והקדוש, הדבר ברור שהכוונה שהתפלל בבית הסמוך אל הר הבית, והוא מדרש שלמה, וגם אני נכנסתי בו בשנת סת"ר, והשקפתי דרך חלונותיו אל שטח הר הבית והעזרות והכפה הגדולה, אבל חלילה לומר שהרמב"ם נכנס ממש להר הבית, ישתקע הדבר ולא יאמר וכו' ע"ש. וע"ע במש"כ בס"ד בשו"ת יביע אומר חלק ה' (חיו"ד סי' כ"ו). [ושם העלתי שאסור לנסוע במטוס או במסוק (הליקופטר) מעל הר הבית והעזרות, שגם אויר העזרה כעזרה לענין קדושה, שקדושה ראשונה של השכינה קידשה גם לעתיד לבוא. וכמאמר הכתוב: והיו עיני ולבי שם כל הימים ע"ש]. ואכמ"ל יותר.+

ויהי רצון שיקויים בנו במהרה הכתוב: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ונזכה כולנו לעלות לציון ברנה ושמחת עולם על ראשנו בבנין בית קדשנו ותפארתנו. אמן.