מי צריך נ' ביעקב?

יא יא, אני עוד זוכר יהודי הולנדי זקן ששמעתיו מתפלל: "לנעולם ולנעולמי נעולמיא"...

מנהשורה, בדברים כאלה די בהבאת דוגמא נוספת לתופעה בה אנו דנים, כפי שעשיתי אני, כי זה עצמו מראה שכן הוא דרך דוברי הלשון הגרמנית, וכעין מה שכתבו התוס' בריש קידושין על "איסר האיטלקי" - "פירש ר"ת על שם איטליא של יון, ואין לתמוה על הקו"ף כדאשכחן שושנכיא על שם שושן" שלא בא ר"ת אלא להראות שכן הוא דרך הלשון אבל לא ירד לפרש לנו מפני מה הוצרכו להוסיף אות ומדוע הוסיפו דוקא ק' ולא אות אחרת ושאלות אחרות כיוצ"ב. וגדולה מזו, שאף אם תלך אל הגרמני ותשאלהו מדוע יוסיף נ' בכל כי האי גונא - לא יידע להשיב, רק יאמר שכך לשונו מורגלת ותו לא, כי באמת הלא גם הגרמני יוכל להגות יאקל בלא הוספת נ', רק שכאשר ייצא הדיבור מפיו בשטף - לשונו תהגה ינקל מבלי כוונה מיוחדת רק מפני שכן היא מורגלת מכבר כפי טבע הלשון האשכנזי. והלא גם אנשי רוסיא זה דרכם לפי טבע לשונם שמהפכין הברת חול"ם להברת קמ"ץ וכמו שבודאי ידוע לכל הרגיל לשמוע דבריהם שמדברים בלשון עברי, כגון "הולכים" שמהפכין אותו ואומרים "הָלכים" או "רוצֶה" שמהפכין ל"רָצֶה" וכל כיוצא בזה, וכן הוא לפי טבע כל לשון ולשון.

הבדל עצום יש בין הוספת אות שאינה קשורה לבין שינוי קל בהברה מפני נוחות הקריאה.

השאלה היא על הראשון שהכניס את הנ', מפני מה בא להוסיף על לשון התורה.

השבת ראיתי בקובץ נזר התורה מאמר ארוך בכללי הברה מדעמביצער מלונדון, ומתייחס גם לזה.

מישהו יכול להעלות סריקה?

מונקאטש = מוקצ'בו [ מוקאַטשעוואָ ]

היה מענין לדעת איזה כינוי חיבה יש בשמע'נג ישראל

אמר השכן: יעקב, אין לכתבו באל"ף, יאקב, ואין לכתבו בוא"ו, יעקוב, ואין לכתבו בנו"ן, ינקב, שנאמר, לא הביט או"ן ביעקב!