תורה וספורט

בס"ד

בע"ב

מהו הספק? וודאי שכל עוד לומדים סוגיא בתורה שבע"פ מקיימים מצוות תלמוד תורה. אבל כאן באשכול זה החידוש לגמרי אחר. החידוש הוא שגם כאשר אתה מתעסק בעניני העולם (ובכללם בריאות הגוף) הרי אתה קשור עם בורא עולם והולך בדרכיו. ע"י שכל מעשיך יהיו לשם שמים.

אגב, זהו גם הדיוק בלשון חז"ל: "בכל דרכיך דעהו". בכל דרכיך - הענינים הפרטיים הגשמיים שלך לצורך הגוף וחלקך בעולם - דעהו - דע את הקב"ה!

_________________

רמב"ם הלכות דעות פרק ד הלכה יד

אמור נא למדפסי הרמב"ם שיתקנו את הכותרת: שמירת הבריאות על פי הרמב"ם.

אגב, הרמב"ם כותב: "עוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף" מי אמר כלל זה?!

מיכי שאלה כזאת: איך אתה מסביר את המשנה הבאה:

אמר רבי שמעון בר יוחאי, חמישה דברים העושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו. האוכל שום קלוף, בצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה, רוח רעה שורה עליהם.

מה הכוונה מתחייב בנפשו ודמו בראשו? ברור הרי שלא מדובר בסכנה ישירה, אלא בסכנה עקיפה. ברור גם שהכוונה היא שלא כל אחד שאוכל ביצה קלופה שעבר עליה הלילה מות יומת באותו יום. הכוונה כאן, שאדם שעושה דברים מסוכנים, יכול לחלות מחלות קשות ולמות כתוצאה מהם.

אינני יודע מה הסיבות שהביאו את רבי שימעון לפסוק כך (יתכן שבעבר, אכן היתה סכנה בריאותית כלשהי בתוצרים אלו), אך ברור שהכוונה היא לסכנה שעלולה לסכן חיי אדם ולגרום למקרי מוות בטרם עת, באופן סטטיסטי.

ושאלתך לגבי יציאה לכביש - התשובה הפשוטה לא ניתנה התורה למאלכים. לא שאין בזה סכנה, אלא שפשוט אין בררה אלא לסכן את עצמנו. אך בכל דבר שיש בו סכנה ראוי להיות זהיר ביותר. ואכן כן הכביש הוא מקום מסוכן מאד, ואין ראוי לזלזל בו, ומי שמזלזל ומשחק בכביש עובר על דין תורה מפורש. לחגור חגורה למשל, הוא לדעתי דין דאורייתא, לא פחות מעשיית מעקה לגגך.

גם לאלו שלא פוסקים שלהימנע מסכנות מוחשיות (וזה כולל השמנת יתר, עד כמה שזה ישמע אירוני), הרי שהיות הגוף בריא ושלם הוא מדרכי עבודת השם. גם אם זה לא מצווה, הרי שזוהי דרך התורה. ומלבד זאת שכל דבר שיש בו סכנה וגורם לחולי, הוא ודאי ספק דאורייתא - וספק דאורייתא לחומרא.

  יהודים,

כלל זה אמרו חז"ל או ליתר דיוק רבי יוסי באבות פ"ב מי"ד :...וכל מעשיך לשם שמיים.

ראה עוד כאן בהקדמת הרמב"ם למסכת אבות פ"ה  : " וכבר כללו החכמים עליהם השלום את העניין הזה ... והוא מאמרם במסכת זו "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים"

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/shmona/5-2.htm

_________________

סימסים,
מתחייב בנפשו זו אמירה אגדית בעליל (ואולי בכלל המלצה בריאותית, ו'מתחייב בנפשו' פירושו זה מסוכן). אין כאן שום פסיקת הלכה, אלא הנחייה והמלצה. ובכלל, הוא מסיים בהנמקה של רוח רעה, ולא של בריאות.
ולגבי יציאה לכביש, אתה צודק כשהדבר חיוני. אבל אני שואל האם מותר לי לנסוע ליומולדת של חבר שלי, או למשחק כדורגל (=ספורט)? וכי מותר לשם כך לסכן את חיי?
כנ"ל לגבי 'הלכות' דעות,' לרמב"ם. זה מעולם לא נתפס כהלכה, גם אם הרמב"ם עצמו חשב כך (ואני כלל לא בטוח אפילו בזה).

ר' מיכי

לגבי 'הלכות' דעות,' לרמב"ם. זה מעולם לא נתפס כהלכה, גם אם הרמב"ם עצמו חשב כך (ואני כלל לא בטוח אפילו בזה).

נלמד את דבריך כחומר.

יש אנשים רבים הסוברים כמוך, שהרבה הלכות שהרמב"ם כתב כהלכות אינן הלכות באמת, וכי גם הרמב"ם בעצמו לא לא חשב שהן הלכות מחיבות.
 
ויש הלומדים זאת על הרבה הלכות אחרות- כפי שאמר רש"י בפר' קרח "כיון שניתן הרשות למלאך המשחית- שוב אינו מבחין"

כיון שניתן הרשות לקבוע נחרצות כי זו לא הלכה-( איפה ראית ביטול הלכה זו בין אחד מהפוסקים? ולזה שזו לא נתפסת כהלכה? )  שוב האדם אינו מבחין.

_________________

מודה ועוזב

מיכי.

הייתי רוצה להרחיב על הדין ההלכתי בשמירה מפני סכנות. בגדול אני שמח שמנהלים כאן דיון על הדין, כי לדעתי ברור כשמש שמדובר בדין תורה (או ספק דאורייתא) שראוי להחמיר בו לכולי עלמא. בכל אופן הייתי רוצה גם לשמוע דעה של רב פוסק בנושא.

בגדול מתוך הדיונים פה עולים שתי מקורות לפחות בדין שמירה מפני סכנות:

א. ונשמרתם מאד לנפשותיכם. כמה הלכות נפסקו מדין זה: הרב ולדנברג פסק שחולה חייב לאכול ביום הכיפורים מטעמי בריאות, אסור בצום, ואל לו שיחמיר על עצמו. ועל זה נאמר "ואל תהי צדיק הרבה". (שו"ת ציץ אליעזר י, כ"ה).

פסק הרב עובדיה יוסף, שהמרגיל עצמו בעישון סיגריות, עובר על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", ועתיד הוא ליתן את הדין (שו"ת יחוה דעת ה, לט).

ב. לא תשים דמים בביתך: ספר מצוות קטן ( סמ"ק קס"ח) אשר הכליל סכנה תחת מצות "ולא תשים דמים בביתך", המצווה המורה לאדם, בין היתר, לעשות מעקה לגג, לשמור עצמו מסכנות כמו כלב רע, סולם רעוע, וכדומה.

לבסוף יש הפוסקים כי חיוב אי שמירת הבריאות חייב במכת מרדות:

רבי שניאור זלמן מליאדי ב'שולחן ערוך הרב', הלכות שמירת הגוף והנפש. וכך כותב: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן עצמי ומה לאחרים עלי או איני מקפיד בכך חייב מכות מרדות...

-----------

והנה ציטוט לגבי המודעות של הציבור החרדי לגבי חגורת בטיחות (אני בטוח שתוכל למצוא בנושאים דומים כמו השמנת יתר ואכלית מאכלים מסרטנים):

פרופ' דוד שנער, מנהל מרכז המידע הלאומי לבטיחות בדרכים, ציין כי מחקרים מראים שהסיכוי להיהרג ולהיפצע קשה. גדול  פי-7 בקרב ילדים אשר אינם רתומים להתקן בטיחות. עוד עלה מהנתונים כי 14% מהאוכלוסייה החרדית /דתית איננה משתמשת בהתקני בטיחות ברכב לעומת נתוני שימוש גבוהים יותר באוכלוסיה הכללית בישראל וזאת מתוך סקר תצפיות שנערך בשנת 2007.

-----------

ובוא תסביר לי איך אנשים שמקפידים על אכילת בצל קלוף שעבר עליו הלילה, מפקירים את נפשם בתאונות דרכים? בעיני זה לא רק מגוחך, זה פשוט מראה משהו על העולם ההלכתי והרבני.

לינקים:

 http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=10235&cat_id=48
http://www.oryarok.org.il/?p=1129
http://www.kipa.co.il/now/show.asp?id=615

 לגבי 'הלכות' דעות,' לרמב"ם. זה מעולם לא נתפס כהלכה, גם אם הרמב"ם עצמו חשב כך (ואני כלל לא בטוח אפילו בזה).

הלכה בדעות היא לעולם מה שראוי שיהיה, ואין אבסורד יותר גדול מלומר על הרמב"ם שלא חשב כך בעצמו - האדם נתון במהלך חייו לשגרה קיומית תחת סיטואציות נתונות ( למשל הרמב"ם נאלץ לעבוד הרבה יותר מכפי שהוא עצמו סובר מפני שעול פרנסיו יתומי אחיו נפל עליו ) - ואין אדם ולו אחד שאינו מרגיש בנחת זרועה של המציאות שטופחת לו על הפנים. אמנם האדם שומר המצוות מחוייב בתלמוד תורה ובמה שהיא כוללת  אבל לא תמיד הוא מצליח לעמוד בכל מה שקבע לעצמו כמטרה - והדברים נכונים גם לגבי הרמב"ם -

_________________