תורה וספורט

יהודים שוב - איסור סכנה הוא איסור לכל דבר. אתה לא תתעלם מפסוק תורה מפורש: ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך. לא רואה מדוע מניעת סכנה ע"י מעקה, שונה ממניעת סכנה על אכילה נכונה.

מחלוקת הפוסקים היא אך ורק בדין ספציפי, האם הוא עדיין רלונטי להיום (האם ישנו מצב של רוח רעה), ולא האם סכנה באופן כללי הוא דין תורה (או דרבנן). סכנה אליבא דכולי עלמא דין הלכתי שכולם מחוייבים בו.

וכבר אמרו חז"ל חמירא סכנתא מאיסורא, ופיקוח נפש דוחה שבת לכולי עלמא.

לבסוף כפי שאתה יודע, ישנו ריבוי הגמרות וחיבורים של ראשונים על ניהול אורך חיים בריא, להפקיע מהם סטטוס הלכתי לאחר ריבוי הדגש של חז"ל על סכנתא, הוא בעיני עיקום ההלכה.

אם היית צודק, חז"ל היו צריכים לעסוק אך ורק בדיני מצוות, אך חז"ל שוב ושוב נותנים לנו עצות על ניהול עורך חיים בריא, ומלמדים אותנו להימנע מסכנה. התורה לא שונה בנושא הזה. רבנים של היום כן - האמת שלא, הם עדיין שומרים איסורי סכנה שהיו מקובל בימי הביניים לפני בערך 1000 שנה.

יהודים כנראה אני לא מבין מי כתב את התורה? האין אלו הרבנים עצמם?

מדוע הרב עובדיה היה מספיק חכם לפסוק שיש איסור בלפתח הרגלי עישון, אבל לא מספיק חכם להמשיך עם הרעיון הלאה? התורה עצרה לפני 800 שנה לדעתך? (כי הרמב"ם בהחלט הכניס חידושים רפואיים של תקופתו בספר היד שלו). מה קרה לפני 800 שנה שגרם לתורה לעצור ולדרוך במקום? באמת שאינני מבין מדוע עולם ההלכה עצר עם הראשונים.

ולמיכי - לדעתי מה שקרה זה המהפכה המדעית. הרבנים התחילו לפחד ולהסתגר בתוך עולמם, ולא יודעים להתעדכן בהתאם. תנועת ההשכלה גרמה לכולם לפחד משינוי התורה, ובמקום לקחת כיוון "אובייקטיבי" ולשנות את התורה בהתאם, הם מסתגרים בעולמם ההלכתי, ובתוך ספריהם מימי הביניים.

"שום כשרות מהדרין לא תתיר בצל שעבר עליו הלילה, הסיבה היחידה לאיסור זה הוא "סכנה". אך אותם הרבנים, אוכלים אוכל מזיק לבריאות, נוסעים בלי לחגור, ולא עושים ספורט - דברים שהם מסוכנים פי מליון מאשר אכלית בצל כזה"

לי נראה שהנושא כאן אינו שייך לפסיקה הלכתית.

עד לפני זמן לא רב נחשבה אכילת ביצים או בשר אדום למסוכנת מפני שהיא מעלה את רמת הכולסטרול.
היום נודע שרק קבוצה מצומצמת באוכלוסיה צפויה לסכנה כזאת ולכל השאר מאכלים אלה נחשבים למאכלים בריאים.אם הם נאכלים במידה סבירה.(בניגוד לג'נק פוד שהוא לא בריא לכל הדעות והוא נאכל בישיבות)

כלומר המלצות בריאותיות משתנות תדיר ואי אפשר לפסוק הלכה קבועה בעניין זה.

השאלה היתה האם ראשי  הישיבות מחוייבים-לא מבחינת ההלכה אלא מבחינה אנושית פשוטה-לדאוג לתלמידיהם לאוכל בריא ולספורט או שהם יכולים לפטור עצמם ממחויבות זו  בטענה שתפקידם ללמד תורה ולא להתעסק בענייני "גשמיוס".

סימסים,
ומה שאני אומר הוא כדלהלן: איסורים הלכתיים הם רק מעשים שנקבעו כאסורים, מן התורה או מדרבנן. לא כל מעשה שמגדיל את הסיכון הוא מעשה אסור, מן התורה או מדרבנן. לכן לולא קביעת חכמים לא היו אוסרים שום קלוף. אמנם יש מעשים כאלה שנאסרו על ידי חכמים מוסמכים, ולכן הם נתפסים כיום כאיסור (כמו בצל קלוף).
עליך להבין שמה שאנשים לא אוכלים זאת (למי שמקפיד), זה לא בגלל הסכנה שבזה אלא בגלל שהדבר נאסר (=נקבע כאיסור). כמו שהעובדה שאנחנו מקפידים על ייחוד כיום אינה בגלל שאנחנו חוששים מכך שנבוא לידי מעשה אסור, אלא מפני שבי"ד מוסמך קבע שהדבר אסור. הסיבה לאותה קביעה אינה ממש חשובה מבחינה הלכתית (ובודאי למ"ד שאם בטל טעם לא בטלה תקנה).
לכן אין קושי במה שאנשים מקפידים על שומים ולא על חגירת חגורות בטיחות או עשיית ספורט.
כעת אתה יכול לשאול מדוע חכמים לא קבעו איסור על אי חגירה או על אי עשיית ספורט. אבל כאן ישנם שיקולים של סמכות (אין בי"ד מוסמך ומוסכם כיום), וגם שיקולים של מינון. לחכמים כיום זה לא נראה מספיק חד משמעי וישיר כדי לקבוע איסור, ואילו לחכמים של פעם כנראה שום קלוף היה נראה כסכנה ישירה ומוחשית, ולכן הם קבעו עליו איסור.

תודה מיכי, אני חושב שזאת בהחלט תשובה ראויה, אך בעיני (ואני חושב כל אדם רציונלי) היא איננה מספקת.

פסיקת הרבנים איננה "עיוורת", המצב בזמנם של ראשונים איננו שונה מזמננו אנו. לא היה בית דין שקובע הלכות, מדובר באוסף רבנים שקובע הלכות כל אחד בדרכו.

אין שום בעיה להתיר בצל שעבר עליו הלילה, פשוט צריך ללכת אליבא דרמ"א, ונגמר הסיפור. וכך גם אין שום בעיה לקבוע איסורים חדשים, כמו איסור על עישון (נקבע ע"י כו"כ רבנים כזכור לי).

הבעיה היא שהרבנים מתקדמים בקצב נורא נורא איטי, אין מסגרת פסקתית מדעית, שתוכל לקבוע איסורים חדשים ולהתיר ישנים שכבר אינם מועילים. כל עוד אין דבר כזה (ולא יהיה כנראה, כי כפי שראינו לרבנים כלל לא אכפת, ואף אחד לא מרגיש בחסרון של כאלו), ההלכה תיסחב מאחור, כמו כל העולם היהודי מספר מאות שנים מאחור. אני מאמין שבעוד 500 שנה החרדים ילבשו ג'ינסים, וזה יראה לכולם מיושן, בדיוק כמו שהם לובשים שטריימלים היום.

סיםסים, איני בטוח שאין רבנים כאלה, הם לא מוגדים כחרדים, אך הם דווקא מקובלים עלי הרבה יותר מאשר הרבים השקועים בד' אמות של הלכה בלבד, קרא לדוגמא אודות הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, רב המשלב ידע תורני עם ידע מדעי פילוסופי, ובהקשר אשכול זה ניתן גם להזכיר את חגורתו השחורה בקארטה דאן 2.

אוכל גם להמליץ לך להתרשם מהשו"ת באתרו אם כן אין מידי הרבה חומר, אבל אדרבה תוכל להעלות בפניו את שאלותיך ונראה מה ישיב.

אם לחזור לנושא האשכול:
יש להבחין בין פעילות ספורטיבית לבין פולחן הספורט. הרמב"ם דגל בשמירת הגוף וכו', אבל אין לי ספק כי אילו היה קם היום מקברו היה פוסק כי פולחן הספורט הוא העבודה זרה החזקה ביותר בתקופתנו (ובעיקר לפי הקריטריונים הרמב"מיים).

לאידך גיסא

האם אתה מרמז בדבריך שראשי הישיבות נרתעים מהנושא בגלל חששם שחלק מהתלמידים עלולים להתמכר לספורט ולהפוך אותו לפולחן ואז אולי  ישנו את אורח חייהם?

(כי אם זאת לא היתה כוונתך אז מה הקשר בין נושא האשכול שהוא פעילות גופנית יום יומית הנעשית מסיבות בריאותיות לבין פולחן הספורט שהוא עניין אחר לגמרי?)

אידך - היום יש חרדים שעושים פולחן מאוכל, וזה נראה מעודד ביהדות. כל הסעודות שבת, צ'ונטים וכו' מעודדים את פולחן האוכל.

עכשיו תגיד לי אתה מה עדיף, פולחן אוכל שגורם למוות בטרם עת (מדובר ב12 שנה) ולמחלות קשות (כמו סכרת שהפכה לאפידמיה), או ספורט שמקסימום שיקרה למי שיתמכר לזה (כמה כבר אפשר לעשות ספורט ביום? לא חצי שעה אלא שעתיים, אוי וי), זה שהוא יראה יותר טוב, ויהיה קצת בריא יותר - באמת אסון טבע אידך.

אולי אינך מודע, אבל בשביל רוב החילונים ספורט זה לא הנאה יותר מדי גדולה, זה גם לא "פולחן" אלא זה פשוטו כמשמעו - מודעות לבריאות. צר לי שאתה פשוט לא רואה את זה. בדיוק כמו שלחגור חגורה הוא לא פולחן, אלא פשוט מודעות לסכנה.

זה שמישהו בעולם עשה פולחן מספורט, איננו שונה ממישהו שעשה פולחן משתיית יין (וראה זה פלא גם ההלכה עשתה פולחן משתיית יין). עכשיו לא תשתה יין, בגלל כמה מפגרים שיש בעולם?

SIM
במחילה מצבך הוא כמי שטענו בחטים והודה לו בשעורים. גם אם הקריטריונים שלך היו נכונים לחלוטין זה לא מעלה ולא מוריד.

לכל אלה שטעו בהבנת דבריי (אני לא מבין איך הצליחו, אבל עובדה):
פולחן הספורט איננו בפעילות ספורטיבית אלא בצפייה במשחקים ובהערצת אלילי-ספורט.
וכבר הדגשתי שצריך להבחין ביניהם, אלא שזה ספורט וזה ספורט, ושניהם חלק מתרבות המונים אחת.

ומה רק מספורט עשו פולחן? אף אחד לא דיבר על פולחן, אלא על פעילות גופנית. מבחינתי תמציא ספורט יהודי של סידור ובילגון גמרות - לא על זה דנים. הדיון נסוב שאין שום מודעות כלל, שום כיוון כזה.