|
|
| נשלח ב-9/7/2009 22:49 |
 |
| |
ונעבור לפרסומות..
בתוך בור של מעידה
עמוק, עם קירות חלקים
בלי מים
אבל מלא שרצים.
את לא לבד שם,
כך נראה
גם הוא פה
בדיוק באותה צרה.
וכל הזרקורים מכוונים אליכם
מרימים אצבע מאשימה
מנפחים
ניזונים משמועות
צופים, מרותקים
איך אתם נאבקים לצאת
מטפסים החוצה
בקושי
מועדים ונופלים שוב..
כמו במופע בידור
הם צוחקים
מחליפים רשמים
כאילו לא מדובר כאן
בבני אדם חיים,
מרגישים
כאילו זו סתם הצגה..
ובמבט אלכסוני את רואה אותו
נאבק
בדיוק כמוך
מנסה לצאת ולהמשיך הלאה
בדרך הפשוטה והברורה
שהיתה לו לפני כל זה.
רגע לפני שאת מושכת את עצמך
החוצה
כואבת, מותשת
אבל כבר לא בוכה
עומדת להמשיך בדרך שלך,
בהצלחה..
את תופסת
שיש שידור ישיר
בין הקהל המריע
למיקרופון שהוא מחזיק ביד
ושאת –
כן, רק את כאן
כלולה במופע הבידור.
הוא המנחה
קאט.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2009 11:00 |
|
| |
מהיכן את מביאה אתזה
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2009 14:17 |
|
| |
האם גם לי מותר לכתוב כאן משהו???
או שזה המועדון הבלבדי של תמי??
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2009 18:31 |
|
| |
למה את לא בוכה?
עכשיו כבר מותר לבכות........
רק פליז תחזרי לשורות יותר אפטימיות.
זאב אנא ממך זה כתוב על שם מישהו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2009 18:52 |
|
| |
אני לא בוכה.. למה לבכות?
זה נורא אופטימי, פיראט- אין שמחה כהתרת הספקות..
אחזור, אחזור בע"ה
השמש לא מפסיקה לזרוח :)
תודה לכולם על התגובות החמות
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2009 10:28 |
|
| |
יש משהו מוזר
בשילוב של החיים הוירטואליים - עם אלה הריאליים.
הלכתי אתמול ברחובות ירושלים.. באזור הכותל...הממילא...
ולפתע קם ועמד מול עיניי הפרג האדום הזה של תמי 4 :-)
ומה שהיא כתבה על ירושלים.
וחייכתי לעצמי מאושרת!
חמוד, אה?
_________________
לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 02:27 |
|
| |
לאן?
בחדרון קטן ואפל
צפוף, אפוף
קורי מחשבות
על מצע רך ושפל
עמוס, שטוף
קרעי רגשות
אני
עם כל מה שיש
ומה שאין בי
על קצות האצבעות
כמהה
אל האור החזק
הבהיר, המובן מאליו
שמדגדג את עיני
דרך הסדק הצר
בקיר האשליות
שם,
ממקור החום
נוגעים בי נגיעה
לא בגוף –
בנשמה
ואני
עם כל מה שיש
ומה שאין בי
על קצות האצבעות
כמהה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 02:36 |
|
| |
מבוך
עם סרט שחור
על העיינים
אני מגששת
מושיטה ידים
ולעולם לא,
מעולם לא
מצליחה לנחש
עם כל החוכמה שלי
האוילית
עם הנוכחות שלי
הערטילאית
בלי להסס לרגע
אני פוסקת
לרעה
עסוקה, ברגע קט
בלבכות
את הסיבה לדמעות
בלנחש
את מה אין, יותר
ממה שיש
בלהתרגש
סתם, בלי סיבה
של ממש
עם סרט שחור
על העיינים
אני מגששת
מושיטה ידים
ולעולם לא,
מעולם לא
מצליחה לנחש
במשקפים העקומות איתן
נולדתי
למדתי לראות
עולם הפוך..
אל ההצלחה שבסוף
אני עיוורת
עסוקה בלחוש
את הכאב הרגעי
את הדרך המרה
אל הטוב הגדול, הנפלא
אני תועה
במבוך
ולעולם לא לומדת
לחייך
אל הדרך שמובילה
עד הפסגה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 02:37 |
|
| |
אגב, אחת_מאלף, שמחתי לשמוע שחושבים עלי גם מחוץ לפורום :)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 10:45 |
|
| |
וואו, תמי, הכתיבה שלך מדהימה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2009 18:51 |
|
| |
תודה, חבדניקית
זה בדיוק המילים שהקב"ה שם לי בתוך המקלדת
לא התערבתי לו אפילו באות אחת :)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2009 20:23 |
|
| |
תמי כתיבה סופנית!!!
את חייבת לעשות עם זה משהו...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2009 00:10 |
|
| |
שוב יוצאת לדרך
מחזרת אחרי האבידה שלי
בכל מקום, כמעט
מגששת
מחכה לשמוע את האות
שיקפיץ אותי שוב
למסע ריגולים מפרך
שיגרום לי שוב
לתהות
ולקוות
ובדרך כלל גם
להתאכזב
מחפשת את האבידה שלי
ויש לה קוד סודי משל עצמה
רק לעיתים יש מישהו שפתאום
לוחש לי אותה באוזן
אז אני מופתעת, בוחנת מהצד
ואם מרגיש לי מספיק בטוח
אני יוצאת לדרך
לחפש, לברר
לתהות
ולקוות
בדרך כלל גם
להתאכזב
אתמל הגיע מישהו
הסתובב ליידי ובחן מהצד
אחר כך
התקרב אלי, חייך
ואמר את הדבר ההוא
שאני כל כך מחכה לשמוע
עכשיו
אני שוב
יוצאת לדרך..
wish me good luck
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2009 01:31 |
|
| |
דבר ראשון, בהצלחה!
שנית, יש לך נקודת מבט מעניינית - אני בד"כ חושב על הדרך כמשל לתהליך החיפוש ואם יש מישהי מעניינת זה יותר דומה לתחנה, עצירה למבט מעמיק יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2009 01:35 |
|
| |
אם יש מישהו מעניין, רק אז מתחילים ללכת :)
לפעמים זה מביא אותנו למקומות לא שגרתיים, לפעמים זה פשוט חוזר למסלול החיים הרגיל
אבל לא תחנה, כשמכירים (או מנסים להכיר, ליתר דיוק) אדם חדש זו פעילות רצינית :)
לילה טוב
|
|
|
|
|
