'מערת אליהו הנביא' שם כה נפוץ וידוע בפי רבים, מעניין מי יודע מה באמת מסתתר מאחורי השם הזה מה היה בעברו ומה עתידו. די אם נציב את העובדה כי לשם מרת אליהו עונים כמה וכמה אתרים ברחבי העולם, כמובן מלבד זו המפורסמת שבהר הכרמל החיפאי, לרגלי הר סיני ישנה מערה כזו שם קבור רב האי גאון, באיזור צידון שבלבנון יש עוד אחת בשם זה, יש גם שם מושאל כזה לצד בית הכנסת רבי יוחנן בן זכאי שברובע היהודי ויש עוד בעולם הגדול בפי העדות השונות. יודע נסתרות הושיעה נא.
אנו קפצנו לביקור לימודי בהר הכרמל, ללמוד מה בעמקי המערה המפורסמת ומה קורה שם כיום. המערה מצויה בכניסה לחיפה מכיוון תל אביב, בשפולי הר הכרמל, נמצאת מערה בתוך כמין מבנה גדול. שם כפי המקובל הרעיש אליהו מול נביאי הבעל והחזיר בתשובה את העם להבדיל ממערת אליהו שבהר סיני שם נחבא אליה מפני אחאב ועסק בתורה. על קירות המערה חרוטות כתובות עתיקות שהשאירו עולי רגל שביקרו במקום החל מראשית התקופה הביזנטית (324-638 לספירה). כמו כן על אחד הקירות חקוקה מנורה ולה שבעה קנים, סמל יהודי מובהק. מערת אליהו נזכרת כאתר ביקור (זיארה) עוד מאז.
עדותו של התלמיד
ביום ר"ח אב תק"א הפליג רבנו בעל אור החיים הקדוש עם חבורת תלמידיו כשלשים נפש אנשים ונשים וטף באניה מליוורנו על מנת להפליג דרך אלכסנדריא של מצרים ליפו ומשם לירושלים. לא הכל יצא כפי התכנון המקורי את בתי הכנסת מאלכסנדריה רצתה החבורה להפליג ליפו כדי לעלות כיוון שבעל האניה הוליך אותם לעכו שאליה הגיעו בסוף אלול תק"א וגם זו הייתה לטובה מפני שביפו ובירושלים שררה אז מגפה מטעם זה קבע הרב בעל האור החיים את ישיבתו בעכו ונשאר שם קרוב לשנה עד אמצע אב תק"ב. רבי חיים ותלמידיו עתידים היו להקים ישיבה בירושלים אולם באותה שנה עד שתעצר המגפה הם התגוררו בעכו שהיו אז בה "יותר ממאה משפחות יהודים" באותה שנה ובייחוד סביבות הימים הנוראים ניצל רבי חיים בן עטר לתפילות במקומות הקדושים שהיו באזור הצפון וכך בין השאר אנו מוצאים עדות מרתקת שכתב אחד מתלמידיו ומלוויו מאותם ימים הלא הוא רבי אברהם ישמעאל חי סנגויניטי לאביו במודינא אודות מערת אליהו: הלכנו לכפר חיפה ערב כיפור שנת התק"ב ומזה הכפר הוא רבי איבו דמן חיפה המוזכר בירושלמי [פ"ב ה"ד ולפנינו הגרסא רב אבדימי כפי שמקובל כיום] והביאו רב אלפס במסכת ברכות והוא מהלך מעכו לשם ד' פרסאות ומשם להר הכרמל פרסה אחת והלכנו ערב יוה"כ " להר הכרמל והוא הר נפלא גדול וגבוה מאד מאד וראשו מגיע השמימה והוא ממש עומד מרוב גובהו וכאשר עלינו בו כמו מאתים אמה שם בית א' ולפנים מערה גדולה וגבוהה הרבה חמשים אמה אורכה ועשרים אמה רוחבה והיא כולה חקוקה מן ההר והיא אבן אחת מדי רוחות וארץ וגג והרואה יאמר בודאי שבנויה בידי אדם בכותלים מרוב הריבוע שיש בכותלים והארבע זוויות כל זווית בפני עצמה. וזו היא מערת אליהו ז"ל האמורה "ויבוא שם אל המערה וילן שם" [א.ה. לכאורה בפסוק זה שהוא במלכים א' י"ט ט' מדובר דווקא על מערת אליהו שבהר סיני. וצ.ב.] וכשנכנסנו שם נחה עלינו רוח אלקים וראינו בנפשינו הארה גדולה עד מאד והיא היא המערה שאמרו עליה בגמרא מעולם לא זזה שכינה משם [כוונתו כנראה למגילה יט/ב אך גם שם כנראה הכוונה למערה הנ"ל] ולפנים במערה יש מערה קטנה חקוקה ג"כ מן ההר אבן אחת ואומרים שזה מקום אליהו ז"ל וכל מי שנכנס לזאת המערה טמא [יש להבין הכוונה] מיד יוצאים קילוחים של מים נובעים מד' רוחות המערה ורוחצת עצמה ובזה יודעים שטמא היה שם וזה ראינו ביום כפור שבא ערל א' לשם ומיד יצאו מים מד' רוחות המערה. ועשינו שם כפור וכל אנשי הכפר עמנו והביאנו לשם ס"ת... ועשינו כפור לא היה כמוהו למן היום וכו' וממש אין זבוב נראה באותה המערה כלל כלל לא. ומה גדולה קדושתה אדוני בעניין רחיצת המים מן הטמא שהולך המים מאיליו על פני כולה ויש שם לפני המערה בור קטן שמתמלא ממי גשמים ובימי הקיץ רואים אין בו מים כלל, יבש, ושואלים אדוני אליהו תנה לנו מים ולמחר מתמלא מים וכמה וכמה טובות כפולות ובודאי כשאדם נכנס לשם מנצנצת בו רוח הקודש ושערותיו עומדות מרוב המורא שיש בה מה נורא המקום הזה אין זה וכו' ואנו בכל תפלה ותפלה מה' תפלות של יוה"כ היינו אומרים דעני לאליהו בהר הכרמל והיינו מתרעדים שהייתה יראה גדולה מה נוראה והיה נראה ממש כאילו אליהו ז"ל שם ובליל כפור ובליל מוצאי כפור ישננו שם בתוך המערה וזה הר הכרמל הוא על שפת הים קרוב ממש.
מה לגבי אלישע?
אכן זו עדות מלפני יותר ממאתים ושישים שנה אודות קדושת המקום כפי שנראתה כנראה בעיני רבנו בעל אור החיים הקדוש ויהודי אותם ימים.
אגב, באותו הר בראשו ישנה מערה נוספת המיוחסת לאלישע בן שפט תלמידו של אליהו כיום מן הנמנע לגשת אליה מפני והנוצרים הכרמליתים בנו על גבה בית תיפלה מיוחד אשר הוקדש לכרמליתים, שאליהו הנביא הוא קדושם הנערץ. אולם באותם ימים היה המצב שונה וכה מתאר תלמידו של בעל אור החיים הקדוש בהמשך דבריו אודותיה: "וליום מחרת יום הכפורים בהשכמה עלינו למעלה בראש ההר להשתטח על קברו של אלישע בן שפט שהוא קבור בראש הר הכרמל וכיון שעלינו כמו מאה אמה ויותר קצת מצאנו בית א' בנוי חדש ממש של אדום שבנו שם שאומרים אלישע בן שפט דידהו ' ומקריבים לפניו דברים של הבל אלילי כספם וזהבם ואין ב ה חבית כ"א כומרים העובדים יזו ' וחיילותיו ועלינו למעלה למעלה ומצאנו מערה קטנה ושם כותל א' ובו חלון וזה החלון חלול לקבר אלישע בן שפט ועשינו שם תפלה וסליחות בדמעות שליש על גלות השכינה וחיבקנו עפרו וירדנו וחזרנו לעכו וישבנו ועשינו שם חג הסוכות בלולב ואתרוג כנתינתם מהר סיני ועכשיו שכרנו בית אחד לפי שהרב [רבי חיים] שכר חצר אחד ודר בבית א' ובית אחד קבע בו הישיבה ואנחנו עוסקים בתורה יומם ולילה..." סיומת דבריו האומרת כי עוסקים הם היו בתורה יומם ולילה מעידה כאלף עדים כי לא מפי טייל פשוט נאמרו הדברים כי אם מאת תלמיד מתמיד בישיבתו של בעל אור החיים הקדוש המתאר את מעשיו של רבו בחרדת קודש.
חמשת ההרים ביהדות
בכדי שנקבל מושג מרתק אודות חשיבותו של הר הכרמל ומערת אליהו שבו מעניין להביא קטע מספר יזרעלי לחכם רבי אברהם עזריה המבאר על הפסוק "אשא עיני אל ההרים" דזהו מקרא שאמרו יעקב אבינו אחר שנותר בלא כלום כאשר אליפז חמסו מממונו ואו אז התפלל על ה' הרים ["ה-הרים"] שבהם תהיה גאולת בניו א. הר המוריה שבו נבנה המקדש ב. הר סיני שבו נתנה תורה ג. הר תבור ד. הר חרמון שבו יתקבצו המלכים לעתיד להביא מנחה לפני ה' שנאמר איתי מלבנון וכו' ה. הר כרמל "שיבוא אליהו ויקבוץ את נביאי הבעל על ראשה ויעשה לו נס בימי אחאב, ושם מערת אליהו הנביא ז"ל ויבוא ועמוד על ראשה בבשורת הגאולה בימי משיח צדקנו במהרה בימינו".
מעניין מיקומה של המערה ופעילותה מצויינת בכתביהם של נוסעים רבים כך ר' בנימין מטודלה כותב: "ומשם שלש פרסאות לכיפש (חיפה) היא הכפר על שפת הים ומצד אחר הר הכרמל עליה. ובתחתית ההר שם מקברי ישראל רבים ושם בהר מערת אליהו ע"ה ועשו שם בני אדום במה וקראו אותה שאן אליש (San Elias) ובראש ההר ניכר מקום המזבח ההרוס שריפא אליהו בימי אחאב והוא מקום המזבח העגול כמו ארבע אמות הנשאר" על דברים אלה מעיר במסעו גם הנוסע האלמוני מראשית המאה הארבע עשרה והמייחס את עצמו לתלמידיו של הרמב'ן: "מעכו לחיפה (כשלש פרסאות). שם בית הקברות בתחתית הר הכרמל. שם בהר הכרמל, בשיפוע ההר, מערה, שם בית הכנסת לאליהו זכור לטוב. למעלה משם בראש ההר מערת אלישע. מחיפה הולכים לאורך הר הכרמל כארבע פרסאות, ומשם עולים בהר ושם (מזבח ) אליהו ז'ל בהר הכרמל. למטה מן העיר כנגד המזבח שם נחל קישון מקובר, אשר שחט שם אליהו ז'ל נביאי הבעל, והנחל יורד אל הים הגדול הסמוך לחיפה כחצי פרסה. וממקום המזבח ועד יזרעאל כחצי פרסה, מקום אשר הלך שם אחאב מפני הגשם ובמקום המזבח יש בנין, ושם מדליקים הישמעלים נרות לכבוד קדושת המקום."
כך אף נזכרת המערה במסעות ר' משה ירושלמי משנת תקכ'ט: " חיפה היא על שפת הים הגדול ונחשבת עתה כחוץ לארץ בה יושבים קצת יהודים ולהם בית כנסת יפה. שם גם בית חיים ובו קבורים רב אבדימי דמן חיפה ור' יצחק נפחא. והר ליד הכפר, ובמורד ההר מערה, הנקראת מערת אליהו הנביא זכרונו לברכה..."
כך אנו קוראים גם במסעו של רבי מנחם מקמיניץ בשנת תקצ"ג "והנה דרך ב' שעות מחיפה אל הר הכרמל אשר היא סמוכה לים, הלכנו שם אל מערת אליהו, אשר היא חצובה בהר הכרמל, והיא מערה גדולה, ונמצא בה עדיין כמה ספסלים מאבנים אשר ישבו עליהם תלמידיו, והולכים שם להתפלל מכל האומות, וכל אחד ואחד בעת לכתו משם כותב או חוקק שמו על הכותל. וטבלנו תחילה בים, והלכנו ג'כ שם להתפלל, ומצאנו שם הרבה יהודים. ויהי כאשר התחלנו להתפלל, אז התפילה היתה נובעת בפה, ועינינו זולגות דמעות, אשר מעולם לא התפללתי כן. אז הבנתי כי אדמת קודש היא. וגם כתבנו שמנו על הכותל הנ'ל."
בשנת תרל'ו כנראה כבר השתלטו הכרמליתים על ההר וכבר היה מן הנמנע ליהודים יראים לעלות למערתו של אלישע וכך מעיד ר' רחמים יוסף אופלטקה במסעו: " ביום ד' הלכנו למערת אליהו הנביא ז'ל, רחוקה מהעיר מהלך ב' מילין, ועל אם הדרך בית החיים, ובתוכו ציון קבורת ר' אבדימי דמן חיפה זי'ע. והמערה הנזכרת היא בית גדולה חצובה משן סלע בשפוע הר הכרמל. ועלי לבי דוי, כי נתונה ביד עריץ ישמעאלי, אשר עינו לא תשבע מלקחת ממון כאשר יחפוץ, מהבאים שמה. והלואי כי ישתדלו ראשי בני ישראל אצל הממשלה הרוממה לקחת המקום הזה מתחת יד נבל ופריץ חיות ההוא. כאשר לקחו חכמי ורבני פה עיר הקדש את קבר שמעון הצדיק זיע'א. למעלה בראש ההר כנסיה של נוצרים וי"א כי שם קבור אלישע בן שפט הנביא זיע'א, ומפני ריבוי הצלמים אשר שם לא עלינו למעלה." מענין אגב כי באותם ימים היה מנהג מיוחד המובא בתאור מסעו של ר' רחמים אופלטקה והוא כי ביום א' אחרי שבת נחמו נהגו המוני בית ישראל לעלות למערה לתפילה והתעוררות לבקש ממרומים ולעורר על הגאולה וביאת אליהו.
זהירות אינדילקו ומטפחות מוזרות
כמו בכל עניני הקדושה מוצאת הטומאה מקום להיתפס כך גם במערת אליהו, ומלבד והמקום נתפס כקדוש גם להבדיל אא"ה לנוצרים ולמוסלמים [ראה מסגרת] הרי שבשנים עברו נתפסו כל מיני אמונות טפלות ותפלות במקום זה כך גם מיני מכשפים וחוברי חבר חברו להם לעניניהם במקום זה. לפני עשרות רבות של שנים היה עניין האנדוליקו נפוץ באזור והוא כי במקרי חולי מסויימים היו מביאים את החולה שישן במערת אליהו יום או יומיים שעתיים בכל פעם לבדו והיו המכשפים עושים את עניניהם מולו ונוטשים אותו שישן. רבני טבריא של שנת תרכ"ח הוצרכו לצאת בשצף קצף נגד הנהגה פסולה זו ואף החרימו והוציאו כתבים להבהיר דעת תורה בנושא.[ מובא בספר כנסיה לשם שמים] אולם עד היום המוסלמים מבקרים וקוראים למערה אל חאד'ר (הירוק) שזהו כינוי של אליהו הנביא בפי הערבים, שכן לטענתם אליהו הוא רענן (ירוק) תמיד היות והמוות מעולם לא היה מנת חלקו, שכן הוא עלה בסערה השמיימה. כך גם הנוצרים קוראים למערה "מדרש הנביאים" שכן ע"פ מסורת נוצרית קדומה התיישבו במקום זב הסתתרו נביאם ובני משפחתו בבריחתם מפני המלך הורדוס. ואכן בביקורנו במקום כאבנו לראות כיצד שועלים הילכו בו, וכך באו בני דתות שונות לתהות ולטעות בו כאוות נפשם. מוזר היה כי במקום הוצב אחראי [אברך נחמד] מטעם הרשות הממשלתית והוא הראה לנו כי מידי פעם באה מוסלמית עשירה ותרמת בד ירוק בכמות נכבדה ומידי פעם בפעם באים המוסלמים ומבקשים רצועות מאותה פיסה אותה הם קושרים בזרועים כסגולה מהמערה, אנו תהינו בפני האברך האחראי כי שומה עליו לברר את מקורו של המנהג המוזר שמא באיסור כלשהו מקורו. הוא מצידו אמר לנו כי מבדיקות שונות שערך אף המוסלמים עצמם אינם יודעים על ולמה הם נוהגים כך והם עושים זאת כעדר טועה גרידא. אנו מביאים את הנידון כאן שמא ידע מישהו מהקוראים בעניין והאם אכן מותר ליהודי לשתף פעולה במנהגם זה של המוסלמים ולהעניק להם את הבד הירוק.
ואם כבר בעניין זה עסקינן הרי שמנהג נוסף נהוג שם בקרב באי המערה ולא מצאנו לו כל מקור ביהדות, נוהגות הנשים להביא עימן מטפחות נאות ולתלותם שם באחד מכוכי המערה עד כי כיום תלויים שם מטפחות רבות כאלו ויש התולות בזה כי סגולה יש בדבר. והנה מלבד וכבר נהגו בנות ישראל לתרום מטפחות כאלו לכבוד ספרי תורה וכדומה לא מצינו שום מנהג דומה לזה, ולכן אם ידע מאן דהו מן הקוראים שמץ בעניין לטוב או למוטב אנא שישלח אלנו למערכת העונג שבת בכדי לידע ולהודיע את האחרים.
אין שחרית וערבית במקום
אגב המקובל רבי ידידיה אבלעפיה מירושלים תיקן תפילה מיוחדת לאומרה במקום זה והיא מובאת בספרו ארשות החיים, מלבד זאת כששאלנו את האחראיים במקום הבהירו לנו כי רק תפילת מנחה היא זו הנהגית במקום ולכן מי שחושב לבקר במערה שידע כי המערה פתוחה רק בשעות היום מאחרי שחרית ועד סוף זמן מנחה ותו לא. כאשר תמהנו על המחדל סיפרו לנו שימים ספורים קודם לכן ביקש האדמו"ר מגור להתפלל במערה ולכבודו בלבד היא נפתחה באופן נדיר בדעת לילה מאוחרת אולם לשם כך נזקקו כוחות משטרה לבא ולשמור במקום עד צאתו, לא תמיד ולא עבור כל אחד תסכים המשטרה לבא ולאבטח את המקום ולפיכך אין מי שישא באחריות הביטחונית למתפללים במקום, וממילא אין הם פותחים את המערה בשעות החשיכה. מדובר כמובן בכניסה לעיר חיפה ולא לאום אל פאחם ולכן התשובה המוזרה לא התיישבה בליבנו. כאבנו שגם כיום המקומות הקדושים עדיין מוגבלים כל כך, ומכאן תצא הקריאה שעד שיבא אליה ויעמוד בהר הכרמל לגאלנו, מי שיוכל לגאול את המקום משיממונו בערבים ובבקרים למען יוכלו להתפלל בו גם שחרית וערבית, כדאי שיעשה זאת, ואולי יערה ממרומים את בא ינון ואליה במהרה.
כמה מערות אליהו יש?
ישנן מסורות שונות על המקומות בו התבודד אליהו הנביא, המסורת העתיקה והמקובלת ביותר היא המסורת על המערה השוכנת למרגלות הכרמל ליד חוף ימה של חיפה.
ישנן מסורות נוספות הקושרות את פעילותו של הנביא עם מקומות אחרים כגון: בתים, בתי כנסת, ומערות בצפון הארץ.
ר' משה באסילה במסעו בשנת רפ'א – רפ'ג מציין שלשה מקומות: מערה ליד דמשק, בית ליד צידון, ובית כנסת בצפת (ספר מסעות ארץ ישראל, אברהם יערי,עמ' 136, 138, 152)
הנוסע הקראי שמואל בן דוד, בשנת ת'א – ל'ב מציין מערה מיוחסת לאליהו בקרבת שכם. (שם עמ' 252)
ר' דוד דבית הלל במסעו בשנת תקפ'ד מספר על מקום מיוחד לאליהו הנביא בחלב. (שם עמ' 529)
על המערה שבגובר ליד דמשק כותבים נוסעים רבים וכך מצאנו באחת העדויות: "בימי התלמוד יחד עם דמשק נזכר אפילו הכפר ג'ובר במרחק חצי פרסא מדמשק ושם בית הכנסת קדמון "כנישתא דבי ג'ובר" אשר בה מערה עתיקה הנקראת עד היום בשם מערת אליהו הנביא".
בקשר לצידון מצאנו את העדות הבאה: "כתיב במלכים שאמר ה' לאליהו קום לך צרפתה אשר לצידון ופירש"י ז"ל צרפתה שם העיר וכ' כו"פ פי" פ והנה צרפתה אשר לצידון בדרך שבין צידת לצור למערב הדרך וקורין לו צרפאן והוא על שפת הים קרוב לצידון. ובש"י כתב צרפנד שם קרוב לים מערת אליהו הנביא ז"ל" ע"כ.
רבנו סעדיה גאון נקבר במערת אליהו
ואצל הר סיני נקבר רבינו סעדיה גאון ורבינו האי גאון וברגלי הר חורב מערת אליהו והר קטן עוד שם ששם שבר משה הלוחות [סדר הדורות].
(פורסם לראשונה במוסף האחרון של "עונג שבת", ובאדיבותם)
|
